יריעות שלמה על רש"י/שמות/יב
בד"ה בזה נתקשה כו' ושמא י"ל כו' נ"ב תימה אמאי נדחק לזה הלא אמרו רז"ל במדרש ר' חייא בר אבא אמר משום ר' יוחנן נתעטף הקב"ה בטלית מצויצת והעמיד משה מכאן ואהרן מכאן וקרא למיכאל וגבריאל ועשה אותן כשלוחי' ואמר להם כיצד ראיתם הלבנה לפני החמה או לאחר החמ' לצפונ' או לדרומ' כו' א"ל כסדר הזה יהיו בני מקדשין את החדש כו' מהרש"ל:
בד"ה ולשון בין הערביי' כו' טעם למה כו' ואני אומר אם נקרא זו שלאחר חצות מערב לפי שנוטה לצד מערב ק"ו סמוך לערב ממש שנקרא ערב מצד שקיעתו ומבואו בקרן מערבית צפונית ודוק מהרש"ל:
בד"ה אני בעצמי כו' הוא דמפיק ליה נ"ב ותדע שכן כוונת רז"ל וגם הוא ידע המדרש דאל"כ למה נדחק לקמן לפרש ולילה ניתן רשות למזיקין שנ' בו תרמוש וגו' תיפוק ליה משו' המחבלי' שהיו באותו לילה ע"י מכות בכורות אלא בודאי קים ליה שלא היה שום מלאך אלא הכל ע"י הקב"ה בעצמו ובכבודו מהרש"ל:
בד"ה אך ק' וכו' נ"ב ואני מתמה מה בכך שאינו דומה כ"כ להבערה מ"מ רחוק הוא מאשת אח דאקשי מיניה ועליו להביא ראייה דלא איקרי כה"ג יוצא מן הכלל ולפי' הסבר' אני אומר שאין לך יוצא מן הכלליפה מזו שהוא פיר' על אכילת מצה שאינה לחובה אלא רשות ואזהרת חובה לחמץ ואם כן לומד שפיר על הכלל כולה והפשט שפיר' ר' הלל יכול להיות מיושב בו בריית' דת"כ אבל מה שהזכיר רש"י פה מה שביעי כולו ולא הזכיר רמז מפסוק של חג כל עיקר אין כוונתו כמו שפירש ר' הלל ודוק נ"ב מהרש"ל: בד"ה יכול אף כו' לא ידעתי למה ובפענח רזא תירץ דלכך איצטריך תרתי מיעוטי דאי לא הוי כתיב רק מיעוט אחד ה"א דוקא לגוים לחוד הוא דאסור אבל לישראל ולגוי ביחד שרי קמ"ל עוד מיעוטא יתירה ודוק:
בד"ה והלא כבר כולו ועל זה אמרו כולו נכתב בצדו והלשון דחוק דא"כ הל"ל א"כ שבעת ימים ל"ל מהו שאומר והלא כבר נאמר אלא נראה כפשוטו דה"ק בוודאי מזהיר הכתוב על אכילת חמץ דהלא כבר נאמר שבעת ימים ר"ל קרא דכל אוכל חמץ וגו' מיום הראשון עד יום השביעי וה"א דאמספר ימים קפיד אבל כאן כתיב בערב עד יום האחד ועשרים לחודש בערב אלמא אף בלילה קמשתעי קרא ודוק מהרש"ל:
בד"ה ולילה רשות כו' נ"ב יפה פי' אבל מ"מ נ"ל לתרץ דלא תקשי מה נשתנה הלילה זו משאר הלילות דבשאר הלילות לא קפדי המזיקין אלא אחשובין והא ראייה שאמרו אלו צריכין שמור ת"ח וחתן ואבל וכן אמרו ת"ח אל יצא יחידי בלילה והכא שקיבלו עליה' מצות הפסח והמילה ילמדו דיני הפסח וקידוש החודש בכלל ובפרט בלילה ההוא שנעשו בני חורין ואכלו הפסח צלי כמאכל מלכי' ודוק מהרש"ל: מהרא"י ז"ל הקשה למה אמר המקום למשה המזוזות מקודם ומשה רבינו ע"ה אמר בדברו לישראל להיפך וחילק בין נתינת הדם ר"ל דיבוק בין הגעת הדם ר"ל זריקה כו' ואני אומר יותר התמיה דא"כ למה שינה מרע"ה ואמר זריקה במקום נתינה ועוד שאלה תמוה הלא הקב"ה לא הזכיר כלל אגודת אזוב אלא נראה שהקב"ה לא דבר בפרטי הזריקה אלא דרך כלל שינתן הדם לשם ומ"ה הקדים המזוזות מקוד' שהם העיקרי' והם שתים ורוב הנתינה עליהם וחשיב יותר מן המשקוף שהיא נתינה אחת אבל מרע"ה פרט באיך ובמה תהיה הזריקה וסידורה ומ"ה צריך להקדים המשקוף משום מעלין בקודש כו' ודוק מהרש"ל:
ויקד העם וישתחו פירש"י על בשורת הגאולה ועל ביאת הארץ ובשורת הבנים ונראה דדייק מדכתיב בתחילה העם ואח"כ כתיב וישתחו לשון רבים אלא ללמדך כאלו היה שם קידה א' וב' השתחואות ודוק מהרש"ל:
מה שפרש"י בכור השבי לפי שהיו שמחין לאידן של ישראל ועוד שאמרו כו' ולא די לו בזה הטעם לחוד שלא יאמרו יראתם כולו ובפרט לפי מה שפירשנו לעיל שזה הפי' הוא מוכרח דאל"כ היה משה בדאי ונ"ל דבע"כ צ"ל נמי משו' שהיו שמחין דאל"כ הא אין יסורין בלא חטא וא"כ איך יענשו מפני שלא יאמרו כו' אלא שהיו שמחין לאיד ומ"מ בעבור זה לחוד לא היה רוצה הקב"ה לענש' ותדע שהרי בכור השפחה שהיו ג"כ שמחין לאידם ואפ"ה צריכין אנו לפרש שהיו ג"כ משועבדין בישראל אלא דמשום שמחי' לחוד לא היה רוצה הקב"ה ללקותן ודוק מהרש"ל:
מה שפרש"י אף הפשוטין כו' מתים חמשה כו' י"מ למה לא היה ירא שלא יאמרו משה בדאי כמו שפי' על השבוים ונ"ל דלק"מ חדא דהתם פרט מבכור פרעה עד בכור השפחה דמשמע תו לא אבל כל בכור בודאי ואם יוסיפו אין זה אלא רשעתם ועוד אפשר שאמרו לו בדאי הוא והשיב נשותיכם זינו וזה היה להם לבושה גדולה וק"ל מהרש"ל:
בד"ה ושמלות כו' וזהב נ"ב ואני אומר מאחר שנ' בתחילה הכסף ואח"כ הזהב ואח"כ שמלות ש"מ שחשובין מן הכל וס"ס מקשין העול' הלא השכל מכחיש שהיו הבגדים חשובין מכלי כסף וזהב ונ"ל דבודאי לענין חשיבות סכום שוין פשיטא שהשמלות אינן נחשבין ומשו"ה הקב"ה לא הזהירן שישאנו השמלות כי אם הכסף והזהב לפי שרצה הקב"ה שיהיה מקוים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אבל זה היה חשיבות הבגדים כי יודעין היו מצרים שהישראלים היו מצוינים בלשונם ובמלבושם וא"כ בודאי ישנו הבגדים כפי נהוג שלהם ואפ"ה השאילום וזהו החשיבות של השמלות יותר מכילם מהרש"ל: