ירושלמי פסחים דף ס ב

הדף במהדורת ירושלמי מאיר • צורת הדף באתר היברובוקס

תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט

(נדרים ד,ג) "מַקְרִיב עָלָיו קִנֵּי זָבִים, קִנֵּי יוֹלְדוֹת", לֹא בְשֶׁלֹּא נִכְנַס לְתוֹךְ יָדוֹ כְלוּם? אוּף הָכָא, בְּשֶׁלֹּא נִכְנַס לְתוֹךְ יָדָהּ כְלוּם.

רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי אֵימִי: אִתְפַּלְגוּן רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר: מַקְדִּישִׁין. וְחַד אָמַר: אֵין מַקְדִּישִׁין. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין מְפָרְשִׁין לְהוֹן: <מציינים אותם בפירוש> רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מַקְדִּישִׁין כַּתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: אֵין מַקְדִּישִׁין כַּתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב. אִית תַּנַּי תָּנֵי: הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל מוֹכְרֵי טְלָאִים. אִית תַּנַּי תָּנֵי: הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל מוֹכְרֵי פְסָחִים. מַן דְּאָמַר "הוֹלֵךְ אֵצֶל מוֹכְרֵי טְלָאִים", כְּמַן דְּאָמַר "מַקְדִּישִׁין". מַן דְּאָמַר "הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל מוֹכְרֵי פְסָחִים", כְּמַן דְּאָמַר "אֵין מַקְדִּישִׁין". הָדָא אָמְרָה, אֵינוֹ יוֹצֵא לַחֻלִּין וְחוֹזֵר וְקָדֵשׁ. אִן תֵּימַר שֶׁהוּא יוֹצֵא לַחֻלִּין וְחוֹזֵר וְקָדֵשׁ, יְהֵא אָסוּר מִשּׁוּם מַקְדִּישׁ! וָתְנֵינַן "אֵין מַקְדִּישִׁין"! רַבִּי חֲנַנְיָא וְרַבִּי מָנָא, חַד אָמַר: בְּמַקְדִּישׁ לְמָחָר. וָחֳרָנָה אָמַר: בְּמַקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת. אָמַר רַבִּי שַׁמַּי: וַאֲפִלּוּ כְּמַן דְּאָמַר "אֵין מַקְדִּישִׁין", בְּמַקְדִּישׁ בָּעֲזָרָה, מִשֵּׁם שְׁבוּת שֶׁהִתִּירוּ בַמִּקְדָּשׁ.

מִנַּיִן שֶׁהֵן נִמְנִין? תִּלְמֹד לוֹמַר (שְׁמוֹת יב,ד) "בְּמִכְסַת נְפָשׁוֹת". מִנַּיִן שֶׁהֵן מַמְנִין? תִּלְמֹד לוֹמַר "אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה", מָה טַעְמוֹן דְּרַבָּנִין? נֶאֱמַר כָּאן "שֶׂה", וְנֶאֱמַר בְּמִצְרַיִם "שֶׂה". מַה זֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם, חַי לֹא שָׁחוּט, אַף זֶה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן, חַי לֹא שָׁחוּט. מָה טַעְמָא דְרַבִּי שִׁמְעוֹן? אִלּוּ מֵתוּ בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה, שֶׁמָּא אֵין הַבְּעָלִים מִתְכַּפְּרִין? מַה בֵּין מֵתוּ, מַה בֵּין מָשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יְדֵיהֶם מִמֶּנּוּ?

הלכה ד

מתניתין

הַמַּמְנֶה אֲחֵרִים עִמּוֹ עַל חֶלְקוֹ, רַשָּׁאִין לִתֵּן לוֹ אֶת שֶׁלּוֹ, הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶם.

[תלמוד]

בְּנֵי חֲבוֹרָה שֶׁהָיוּ יָדָיו שֶׁלְּאֶחָד מֵהֶן יָפוֹת, <זריז לאכול> רַשָּׁאִין לוֹמַר לוֹ: "טֹל חֶלְקָךְ וֶאֱכֹל לְעַצְמָךְ!" לֹא סוֹף דָּבָר פֶּסַח, אֶלָּא אֲפִלּוּ עָשׂוּ סִינְבּוּל, <מפגש> רַשָּׁאִין לוֹמַר לוֹ: "טֹל חֶלְקָךְ וֶאֱכֹל לְעַצְמָךְ!" אִם הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, לְכָךְ הִתְנוּ עִמּוֹ בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה. רַבִּי חוּנָא אָמַר: הִפְרִישׁ פִּסְחוֹ וְאָמַר: "עַל מְנַת שֶׁלֹּא יִמָּנֶה אַחֵר עִמִּי", אֵין אַחַר נִמְנֶה עִמּוֹ. הִפְרִישׁוֹ סְתָם,