ירושלמי פסחים דף סב א

הדף במהדורת ירושלמי מאיר • צורת הדף באתר היברובוקס

תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט

בְּגַל עָגֹל. אֵרַע בָּהֶן פְּסוּל בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה, הֵן נַעֲשִׂין כַּיּוֹצֵא בוֹ בְּגַל עָגֹל.

אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יוֹסֵה מַתִּיר. אֲפִלּוּ חֲבוֹרָה שֶׁלְּמֵאָה שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹכַל כַּזַּיִת, אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן. וְאֵין עוֹשִׂין חֲבוֹרָה נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים.

[תלמוד]

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: טַעְמָא דְרַבִּי יוּדָה, (דְּבָרִים טז,ה) "לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ". מָה מְקַיֵּם רַבִּי יוֹסֵה טַעְמָא דְרַבִּי יוּדָה? פָּתַר לַהּ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן מַתְּיָה, דִּתְנֵי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָכוֹל יְהֵא הַיָּחִיד מַכְרִיעַ עַל הַטֻּמְאָה? תִּלְמֹד לוֹמַר "לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה רַבִּי יוּדָה, שֶׁאִם עָבַר, וְזָרַק אֶת הַדָּם, שֶׁהֻרְצָה, עָבַר וְשָׁחַט, מַתִּירִין לוֹ לִזְרֹק. תְּנֵי: אֵין עוֹשִׂין חֲבוֹרָה נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַרְבִּין בְּתִפְלָה. <בחוסר רצינות> תָּנֵי בַר קַפָּרָא: שֶׁלֹּא יָבִיאוּ אֶת הַקֳּדָשִׁים לִידֵי בִזָּיוֹן. רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי אִיסִי: אֵין עוֹשִׂין חֲבוֹרָה שֶׁלַּגֵּרִים, מִתּוֹךְ שֶׁהֵן מְקֻלְקָלִין, אֵין מְדַקְדְּקִין בּוֹ,

וְהֵן מְבִיאִין אוֹתוֹ לִידֵי פָסוּל.

הלכה ח

מתניתין

אוֹנֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל פִּסְחוֹ לָעֶרֶב, אֲבָל לֹא בַקָּדָשִׁים. הַשּׁוֹמֵעַ עַל מֵתוֹ, וּמי שֶׁנִּתְלַקְּטוּ לוֹ עֲצָמוֹת, טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקָּדָשִׁים. גֵּר שֶׁנִּתְגַּיַּר עֶרֶב פְּסָחִים, בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הַפּוֹרֵשׁ מִן הָעָרְלָה כְפוֹרֵשׁ מִן הַקֶּבֶר.

[תלמוד]

אָמַר רַבִּי יוֹסֵה בֵּירַבִּי בּוּן: מַתְנֵיתָא בְּשֶׁנַּעֲשָׂה אוֹנֵן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה, בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה. אֲבָל אִם נַעֲשָׂה אוֹנֵן לְאַחַר כַּפָּרָה, כְּבָר הֻרְצָה. וּתְנֵי כֵן: "אֵי זוֹ הִיא אֲנִינָה? מִשָּׁעַת מִיתָה וְעַד שָׁעַת קְבוּרָה. דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ." אַשְׁכַּחְתְּ אָמַר, קַלַּת וְחַמְרַת עַל דְּרַבִּי, <הקלה והחמירה> קַלַּת וְחַמְרַת עַל דְּרַבָּנִין; קַלַּת עַל דְּרַבִּי, מֵת וְנִקְבַּר בְּשַׁעֲתוֹ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתָהּ שָׁעָה בִּלְבַד; עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִין, אָסוּר כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. קַלַּת עַל דְּרַבָּנִין, מֵת וְנִקְבַּר