פתיחת התפריט הראשי

משנה פסחים ח ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ח · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

אין שוחטין את הפסח על היחיד, דברי רבי יהודה.

ורבי יוסי מתיריט.

אפילו חבורה של מאה שאין יכולין לאכול כזית, אין שוחטין עליהן.

ואין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים.

משנה מנוקדת

אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. אֲפִלּוּ חֲבוּרָה שֶׁל מֵאָה שֶׁאֵין יְכוֹלִין לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת, אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן. וְאֵין עוֹשִׂין חֲבוּרַת נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים:

נוסח הרמב"ם

אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי רבי יהודה רבי יוסי מתיר אפילו חבורה של מאה ואינן יכלין לאכל כזית אין שוחטין עליהן ואין עושין חבורה נשים ועבדים וקטנים.

פירוש הרמב"ם

אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי רבי יהודה כו': זה מבואר ורוצה באומרו נשים ועבדים משום תפלות וקטנים ועבדים משום פריצותא אבל כל מין ומין לעצמו הרי הוא מותר נשים לעצמן עבדים לעצמן. והלכה כר' יוסי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אין שוחטין את הפסח ביחיד - דכתיב (דברים טז) לא תוכל לזבוח את הפסח וכו', כלומר ביחיד יח:

אפילו חבורה של מאה - ר' יוסי קאמר לה, כלומר לא תליא מילתא אלא באכילה. יחיד ויכול לאכול כזית שוחטין עליו, מאה ואין כל אחד מהם יכולין לאכול כזית אין שוחטין עליהם. והלכה כר' יוסי:

אין עושין חבורת נשים ועבדים - לשחוט פסח. נשים ועבדים בחבורה אחת, משום הרגל עבירה. ולא קטנים ועבדים בחבורה אחת כ, משום פרלצותא דמשכב זכור. אבל נשים ועבדים כל חדא באנפי נפשה עושין כא:

פירוש תוספות יום טוב

אין שוחטין את הפסח ביחיד. פירש הר"ב דכתיב לא תוכל לזבוח את הפסח וכו' כלומר ביחיד. מבאחד שעריך דריש ליה באחד ביחיד [וכלקמן]:

ור' יוסי מתיר. דהא כתיב (שמות יב) איש לפי אכלו. ובאחד דריש ליה. לזבוח את פסחו בבמת יחיד שאינו חייב אלא בשעת איסור במות. דכתיב (דברים ט"ז) באחד שעריך. בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד. גמרא:

ואין עושין חבורות נשים ועבדים וקטנים. פירש הר"ב נשים עם עבדים. וכן עבדים עם קטנים. והכי איתא בגמרא. ומשמע ודאי דלחברן עם אנשים שרי. וקשיא מאי שנא מזימון דפרק שביעי דברכות. דתנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן. והבית יוסף סימן קצ"ט כתב בשם הר"ן פרק שני דמגילה דלא אסרו אלא כשהזימון נעשה על ידיהן דהשתא איכא הכירא דשינוי במטבע דברכת המזון. וכיון שניכר צירופן עם האנשים איכא למיחש לפריצותא אבל היכא דאיכא תלתא בר מנשים מצטרפין אף הנשים עמהם. משום דהשתא אין צירופן ניכר עמהן כלל. עד כאן לשונו. והשתא הכא נמי אין צירופן ניכר כלל. ונראה לי שמשנתינו ראיה גמורה לדברי הר"ן זלה"ה. ומה שכתב הר"ב אבל נשים ועבדים כל חדא באפי נפשה עושין. אבל חבורה שכולה קטנים אין עושין כמה שכתב הרמב"ם בפרק שני מהלכות ק"פ ויהיב טעמא שאינן בני דעת. וכתב הכסף משנה דמאיש אי אפשר למעוטי. דא"כ אפילו עם בני חבורה לא היו נמנין. ובהדיא תניא סוף פרק לולב הגזול דשוחטין על הקטן שיכול לאכול כזית הילכך איצטריך לפרש שאינן בני דעת. ואפשר דטעמא משום שאינו בן דעת אין הקדשו הקדש. ואפשר לומר דהכי קאמר דוקא כשאינם בני דעת. כלומר דוקא כשלא הגיעו לעונת הנדרים. אבל אם הם בני דעת שהגיעו לעונת הנדרים שהקדישן הקדש שפיר דמי. עד כאן לשונו. אבל אין לומר שאינן בני דעת ויבואו לידי נותר דאם כן אם עברו ושחטו היה כשר. ואין נראה כן מלשון הרמב"ם שאחר כך כתב. וכן אין עושין כו' חולים או זקנים כו'. ואם עברו ושחטו על חבורה זו כשר. משמע הא דכולה קטנים אינו כשר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יח) (על הברטנורא) מבאחד שעריך דריש ליה באחד ביחיד וכדלקמן:

(יט) (על המשנה) ורבי יוסי מתיר. דהא כתיב איש לפי אכלו. ובאחד דריש ליה לזובח את פסחו בבמת יחיד שאינו חייב אלא בשעת איסור במות דכתיב באחד שעריך בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד. גמרא:

(כ) (על הברטנורא) הכי איתא בגמרא. ומשמע ודאי דלתברן עם אנשים שרי:

(כא) (על הברטנורא) אבל חבורה שכולה קטנים אין עושין שאינן בני דעת. הר"מ. ואפשר דטעמא דאין הקדשן הקדש. כ"מ. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין שוחטין את הפסח על היחיד:    דכתיב לא תוכל לזבוח באחד כלומר ביחיד ולר' יוסי מפ בירוש' דאיצטריך קרא להא דתני ר' אלעזר בן מתיא יכול יהא היחיד מכריע על הטומאה פי' כדי שיקראו שרוב הצבור טמאים ויעשו הפסח בטומאה ת"ל לא תוכל לזבוח את הפסח באחד אבל בגמרא דילן מפ' דאיצטרי' קרא ללמד שזובח פסחו בבמת יחיד בשעת היתר הבמות שאינו בלא תעשה דלא תוכל לזבוח את הפסח דכתיב באחד שעריך לא אמרו אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד ור' יהודה תרתי ש"מ וטעמא דר' יוסי דלא דריש לקרא כר' יהודא דהא כתיב איש לפי אכלו דמשמע אפי' יחיד ואמרי' בגמ' דר"ש ס"ל כר' יוסי דשוחטי' את הפסח על היחיד. וכתבו תוס' ז"ל המ"ל דאיצטרי' האי באחד לר' יוסי לכדאמרי' בכיצד צולין שאין היחיד מכריע ע"כ והיינו מה שכתבתי בשם הירוש' ומייתי לה ס"פ מי שהיה טמא ובפ' הוציאו לו דף נ"א ובגמ' פריך ומי א"ר יהודה אין שוחטין על היחיד ורמינהי אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה וכו' דברי ר' יהודה ומשני לא תימא בפני עצמה אלא אימא בפני עצמן. וכתוב בספר לקח טוב פ' בהעלותך דף קי"ד יעשו אותו מיותר שהרי נכתב למעלה יעשו אותו אלא שבא ללמד שאין שוחטין פסח על היחיד שנדחה לו ולהכי כתיב יעשו לשון רבים דכל כמה דאפשר לאהדורי אחר טמא חברו להמנותו עמו מהדרינן ע"כ:

אפי' חבורה של מאה וכו':    כתבו תוס' ז"ל עלה דהא דמייתי בגמ' ר' יוסי אומר יחיד ויכול לאכלו שוחטין עליו עשרה ואין יכולין לאכול אין שוחטין עליהן בהא מודה אפי' ר' יהודה כדתנן שלא יביאוהו לידי פסול ע"כ. ומנה דה"ה לבבא דאפי' חבורה של ק' דתנן במתני' דאע"ג דר' יוסי קאמר לה ודאי ר' יהודה לא פליג עלה. ורש"י ז"ל מפ' יחיד ויכול לאכול כזית שוחטין עליו מאה ואין יכולין לאכול כזית בין כולם אין שוחטין עליהם אבל הרמב"ם ז"ל שם בר"פ שני כתב אפי' חבורה של מאה ואין כל א' מהם יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהם וכמו שכתב ר"ע ז"ל ואע"פ שפסק התם כר' יוסי דשוחטין את הפסח על היחיד עם כל זה כתב שם ומשתדלין שלא ישחט לכתחלה על יחיד שנאמר יעשו אותו ע"כ. וע"ש בכסף משנה. ובמה שכתבתי בפירקין דלקמן סי' ג':

כזית:    כל היכא דתנן כזית גבי פסח דלא כר' יונתן דאמר בברייתא ר"פ האיש מקדש וגם לעיל פ' כיצד צולין (פסחים דף ע"ח) מנין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכי כל הקהל שוחטין אלא מכאן שכל ישראל יוצאין בפסח אחד וגם מהאי קרא יליף דשלוחו של אדם כמותו כמו שכתבתי בפירקין דלקמן סי' ט' דמ"מ א' הוא השוחטו בשליחותם ואע"ג דאיכא למידחי שאני הכא דאית לי' שותפות בגויה אית לן קרא אחרינא נמי להיכא דאית לי' שותפות בגויה דכתי' ויקחו להם איש שה לבית אבות אחד לוקח לכל המשפחה ואם אינו ענין להיכא דשייך תנהו ענין להיכא דלא שייך ובמסקנא פריך התם דאכתי מיבעי ליה דשוחטין את הפסח על היחיד ומשני דר' יונתן ס"ל כר' יהודה דאין שוחטין את הפסח:

בפי' ר"ע ז"ל אלא באכילת יחיד ויכול לאכול כזית שוחטין עליו כתב הר"ס ז"ל צ"ע מה שכתב לאכול כזית שכך היל"ל יחיד ויכול לאכול את כולו שוחטין עליו מאה ואין יכולין לאכלו כולו אין שוחטין עליהן וכך הוא לשון הברייתא בגמ' ותימה מרש"י ז"ל שפי' כזית ואע"פ שבמשנתנו שנינו אפי' חבורה של מאה שאין יכולין לאכול כזית דמשמע הא אם יכולין לאכול כזית כל א' שוחטין עליהם ה"ק הא מאה שיכולין לאכול כזית לכל אחד שיכולין לאוכלו כולו שוחטין עליהם ע"כ:

ואין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים:    ה"ר יהוסף ז"ל הגיה חבורה בה"א:


פירושים נוספים