ירושלמי נדרים ד ג

<< | ירושלמי · מסכת נדרים · פרק ד · הלכה ג | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


מתניתין עריכה

  • ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו.
ומקריב עליו קיני זבין, קיני זבות, קיני יולדות, חטאות ואשמות.
ומלמדו מדרש, הלכות ואגדות.
ולא ילמדנו מקרא;
אבל מלמד הוא את בניו מקרא.
וזן את אשתו ואת בניו, אף על פי שהוא חייב במזונתן.
ולא יזון את בהמתו, בין טמאה בין טהורה.
רבי אליעזר אומר: זן את הטמאה, ואינו זן את הטהורה.
אמרו לו: מה בין טמאה לטהורה?
אמר להן: שהטהורה – נפשה לשמים וגופה שלו; והטמאה – נפשה וגופה לשמים.
אמרו לו: אף הטמאה – נפשה לשמים וגופה שלו; שאם ירצה, הרי מוכרה לגוים או מאכילה לכלבים.


גמרא עריכה

  • המתקן פירותיו של חבירו שלא מדעתו, טובת הניית מעשרותיו של מי?
רבי אבהו אומר: של מתקן.
רבי זעירא אמר: של בעל הפירות.
רבי זעירא כדעתיה, דאמר רבי זעירא בשם רבי שמעון בן לקיש: הפריש קרבן נזיר [1]קרבן מצורע של חבירו, המתכפר הוא שעושה תמורה.
מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש: ותורם תרומתו ומעשרותיו של חבירו לדעתו? פתר לה בשלא יהא לו טובת הנייה בהן.
  • כתיב (דברים ד ה): "ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים"; מה אני בחנם, אף אתם בחנם. יכול מקרא ותרגום כן? תלמוד לומר, "חוקים ומשפטים": חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם, ואי אתם מלמדין בחנם מקרא ותרגום.
וכן חמיי מתנייא נסבין אגריהון? אמר רבי יודן בי רבי ישמעאל: שכר בטילין הן נוטלין.
  • אמר רבי זעירא: מדבריהן, זן את עבדו, ואינו זן את עבדו.
הוון בעיי מימר, מאן דמר: "הטהורה נפשה לשמים וגופה שלו, וזו, הואיל וגופה ונפשה לשמים" – זן את עבדו.
מאן דמר: "שאם ירצה, הרי מוכרה לגויים או מאכילה לכלבים, וזה, הואיל ואין גופו שלו, (ו)אין מוכרו לגוים ואינו מאכילו לכלבים" – זן את עבדו.
אשכח תני: זן את עבדו.


ביאורים והערות עריכה

  1. ^ או