ירושלמי מעשר שני ג א

<< | ירושלמי · מסכת מעשר שני · פרק ג · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הלכה א משנה

לא יאמר אדם לחבירו העל את הפירות האלו לירושלים לחלק אלא אומר לו העלם שנאכלם ושנשתם בירושלים אבל נותנין זה לזה מתנת חנם

הלכה א גמרא

לא יאמר אדם לחבירו כו' מה בין האומר שנאכלם ונשתם לאומר לחלק רבי זעירא בשם רבי יונתן מהלכות של עימעום היא תמן תנינן האומר לפועל הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום שכרו אסור לקח מן הנחתום ככר בפונדיון לכשילקוט ירקות השדה אביא לך מותר לקח ממנו סתם לא ישלם לו דמי שביעית שאין פורעין חוב מדמי שביעית מה בין האומר לקט לי מה בין האומר לקט לי בו רבי אבין בשם רבי יוסי בן חנינא מהלכות של עימעום היא תמן תנינן שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלוני מה בין האומר הלויני מה בין האומר השאילני רבי זעירא בשם רבי יונתן מהלכות של עימעום היא פיתן רבי יעקב בר אחא בשם רבי יונתן עוד היא מהלכות של עימעום אמר רבי יוסי קשייתה קומי רבי יעקב בר אחא מהו מהלכות של עימעום היא כך אני אומר במקום שפת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת גוים אסורה ועימעמו עליה והתירוה או במקום שאין פת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת גוים מותרת ועימעמו עליה ואסרוה אמר רבי מנא ויש עימעום לאיסור ופת לא כתבשילי כוים היא כך אני אומר במקום שאין תבשילי ישראל מצויין בדין הוא שיהו תבשילי גוים מותרים ועמעמו עליהן ואסרום אלא כן הוא במקום שאין פת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת גוים אסורה ועימעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש רבנין דקיסרין בשם רבי יעקב בר אחא כדברי מי שהוא מתיר ובלבד מן הפלטור ולא עבדין כנן תני לא יאמר אדם לחבירו בירושלים העל חבית זו של יין ממקום למקום לחלק אמר רבי לעזר דרבי יודה ודרבי נחמיה היא מה נן קיימין אם בההוא דאמר ליה הא לך הב לי דברי הכל אסור הב לי ואנא יהיב לך דברי הכל מותר אלא כי נן קיימין בההוא דאמר ליה הב לי בריא לי אנא יהב לך רבי יודה ורבי נחמיה אוסרים שאין ירקות השדה מצויין ורבנין מתירין שירקות השדה מצויין משהעלה אותן מהו שיאמר לו טול חלקך ואני חלקי מהו שיאמר לו טול חבית של יין זו ואנו אוכלין חבית שמן שיש לי שם אף במעשר בהמה כן מעשר שני על ידי שמכירתו מיוחדת את אמר מותר מעשר בהמה על ידי שאין מכירתו מיוחדת הרי את אמר אסור לית פשיטא לך דהיא מותר מהו שיאמר לו העל בהמה וחיה זו ואנו אוכלין בשר שחוטה שיש לי שם