משנה מעשרות א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק א · משנה ד | >>
ובירק, הקישואים והדלועים והאבטיחים והמלפפונות, התפוחים והאתרוגין, חייבים גדולים וקטנים.
רבי שמעון פוטר את האתרוגין בקטנן.
החייב בשקדים המרים, פטור במתוקים. החייב במתוקים, פטור במרים.
וּבַיָרָק, הַקִּשּׁוּאִים וְהַדְּלוּעִים וְהָאֲבַטִּיחִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת,
- הַתַּפּוּחִים וְהָאֶתְרוֹגִין,
- חַיָּבִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הָאֶתְרוֹגִים בְּקָטְנָן.
- הַחַיָּב בַּשְּׁקֵדִים הַמָּרִים, פָּטוּר בַּמְּתוּקִים;
- הֶחַיָּב בַּמְּתוּקִים, פָּטוּר בַּמָּרִים:
ובירק -
- הקישואים, והדלועים,
- האבטיחים, והמלפפונות,
- והתפוחים, והאתרוגים - חייבים, גדולים וקטנים.
- רבי שמעון - פוטר את האתרוגין, בקוטנן.
- הקישואים, והדלועים,
- החייב בשקדים המרים - פטור במתוקים.
- החייב במתוקים - פטור במרים.
שיעור זה המשנה כן, "ובירק הקשואים והאבטיחים והדלועים והמלפפונות, וכן התפוחים והאתרוגים, חייבים גדולים וקטנים, לפי שתחלתן אוכל וסופן אוכל, וראוין הם לאכילה כשהם קטנים, ואין מניחים אותן אלא להוסיף אוכל", כמו שקדם. וכבר בארנו פעמים מה הם הקשואים והאבטיחים והדלועין והמלפפונות התפוחים והאתרוגים.
והשקדים המרים - הם ראוין לאכילה כשהם קטנים קודם בישולן לפי שאז הם ראוין לאכילה, וכשנתבשלו נפטרו מן המעשרות לפי שאז אינם ראוים לאכילה.
והשקדים המתוקים בהפך זה, בתחילתן פטורים מן המעשרות לפי שאינן ראויין לאכילה, וחייבין לאחר בישולן.
ואין הלכה כרבי שמעון:
קשואין ואבטיחים ודלועים ומלפפונות. מין ירק וחייבין אם תלשן בקוטנן:
תפוחים ואתרוגים פירות אילן ואף הן חייבין בקוטנן [ירושל' הל' ג']. רבי שמעון יודה לרבי עקיבא ור"ע לא יודה לר"ש ובפרק לולב הגזול (לו.) אמר עד כאן לא קאמר רבי עקיבא הכא אלא דבעינן הדר וליכא אבל התם כרבנן סבירא ליה ועד כאן לא קאמר ר' שמעון התם דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה אבל הכא כרבנן סבירא ליה ואתרוגים קטנים אין הנטועים צומחים אבל בתפוחים לא פליגי דאף על פי שלא בישלו כל צרכן ובקטני קטנים אפילו בתפוחים פליג הואיל וטעמא משום דמוציאין לזריעה הוא וטעמא דתנא קמא כדתני רישא כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל:
החייב בשקדים המרים תנן התם בגמרא דחולין (כה:) שקדים המרים הקטנים חייבין גדולים פטורין מתוקים גדולים חייבין קטנים פטורים רבי ישמעאל אומר משום אביו זה וזה לפטור ואמרי לה זה וזה לחיוב:
ובירק הקשואים והאבטיחים - הכי קאמר ד' מינים הללו בירק, שהן הקשואין והאבטיחים והדלועין והמלפפונות, ובפירות האילן התפוחים והאתרוגים, חייבים בין גדולים בין קטנים, לפי שתחלתן אוכל וסופן אוכל והן נאכלים בין גדולים בין קטנים:
רבי שמעון פוטר את האתרוגין בקטנן - דסבירא ליה שאין נאכלים קטנים, ולא הוי תחלתן אוכל. ואין הלכה כרבי שמעון:
שקדים המרים - נאכלים בקטנן ואין נאכלים בגדלן. ושקדים מתוקים איפכא:
החייב וכו'. שנויה בפ"ק דחולין:
.אין פירוש למשנה זו
ובירק וכו': בירושלמי פריך דלקמן בפ' בתרא תנן הלוקח שדה ירק בסוריא אם עד שלא בא לעונת המעשרות חייב וכו' אלמא דגבי ירק נמי בעינן עונת המעשרות ומתני' קתני חייבים גדולים וקטנים ומסיק ר' זירא דלעולם אפי' בירק בעינן עונת ותחלתו לאו דוקא אלא בערך דלא בעינן בירק שליש קתני קטנים נמי חייבים ועונתן היא עד שיביא שליש עלין מובדלין זו מזו וארוכין וכן פסק הרמב"ם ז"ל [הגה"ה וז"ל שם בפ' שני ושאר הירק שאינן ראוי לאכילה עד שיגדיל אינו חייב עד שיהא ראוי לאכילה ע"כ:]:
התפוחים והאתרוגים: ירוש' מאן דיפרש דתפוחים דקתני במתני' היינו תפוחים דעלמא ודאי דר"ש פליג נמי עלי' דת"ק בתפוחים ופוטר אותן ג"כ בקוטנן כדמוכח בברייתא והא דלא נקט אלא אתרוגין אליבא דרבי עקיבא דאמר בגמרא דילן בפ' לולב הגזול דאתרוג הבוסר פסול ללולב נקט הכי ומאן דיפרש דמתני' בתפוחים קטנים שדומין לעפצין מיירי לא פליג ר"ש בההוא מינא כדקתני בברייתא ולשון הרמב"ם ז"ל שם פ' שני התפוחים והאתרוגים משיתעגלו מפני שהן ראויין לאכילה כשהן קטנים ע"כ. ובסוכה פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ו) תניא אתרוג הבוסר ואפי' יש בו שיעור ר' עקיבא פוסל וחכמים מכשירין ואמר רבה התם דר' עקיבא ור"ש אמרו דבר אחד ודחי לי' אביי דילמא לא היא ע"כ לא קאמר ר' עקיבא אלא משום טעמא דבעינן הדר לענין מצוה וליכא אבל לענין מעשר כרבנן ס"ל א"נ ע"כ לא קאמר ר"ש לענין מעשר אלא משום דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה ואתרוגים קטנים שנוטעים אינם צומחין אבל תפוחים קים לי' דאע"פ שלא בישלו כל צרכן צומחין ובקטני קטנים אפי' בתפוחים ודאי פליגי הואיל וטעמא משום מוציאין לזריעה הוא וטעמא דת"ק כדתני רישא כל שתחלתו וסופו אוכל ותו לא מידי דאין לדון אחר דבר זה דלא סבר ר"ש כר' עקיבא ולא רבי עקיבא סבר כר"ש ע"כ. ובירושלמי ג"כ אמר ר' אלעזר אתיא דר"ש בשיטת ר' עקיבא רבו כמה דר' עקיבא אומר אינו פרי כן ר"ש אומר אינו פרי ומסיק מסתברא ר"ש יודה לר' עקיבא לענין לולב דכתיב פרי עץ הדר ואינו פרי ר' עקיבא לא יודה לר"ש דהרי מנומר והרי גדל בטפוס והרי עשוי ככדור הרי הוא פסול ללולב וחייב במעשרות:
החייב בשקדים וכו' החייב במתוקים: והיינו משיעשו מגורה לרבנן ולר' יהודה משיעשו קליפה כדתנן לעיל. ובפ"ק דחולין כתבתי דר' ישמעאל ב"ר יוסי סבר דזה וזה לפיטור ואמרי לה זה וזה לחיוב וכן הוא ג"כ בפ' בכל מערבין (עירובין דף כ"ח) אבל בירושלמי תניא ר' ישמעאל ב"ר יוסי אומר משום אביו שקדים המרים אלו ואלו פטורים ומתוקים אינם חייבין עד שתפרוש קליפתן החיצונה הירוקה שנופלת מהן והורה ר' חנינא בצפורי במתוקים משתפרוש קליפה החיצונה כר' ישמעאל ב"ר יוסי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א דהלכות מעשר סי' ט' ובפ' שני סימן ח'. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' כי אין אוכלים בשקדים המרים אלא הקליפה שלה ועל כן כשגדלו שיבשה הקליפה הן פטורין כי אין חייב במעשר אלא הקליפה ובמתוקים הפרי חייב והקליפה פטורה ועל כן כשהן קטנים שאין עיקר אוכל שלהן אלא הקליפה הן פטורין עכ"ל ז"ל:
יכין
ובירק: ר"ל אבל ד' מיני ירק אלו הקשואין וכו':
הקשואים: גורקען:
והדלועים: קירביסע:
והאבטיחים: מעלאהנען:
והמלפפונות: ציטראנען קירביס:
חייבים גדולים וקטנים: משמע מכאן דתפוחים ואתרוגים גם בקטנותן חזי לאכילה ונ"מ לברכה. ואפ"ה לר"ש פטור באתרוגים מדאינו מאכל גמור [ועיין עירובין דכ"ח ע"ב] ודו"ק:
ר"ש פוטר את האתרוגין בקטנן: דס"ל דאינן נאכלים בקטנותן:
החייב: במעשר:
בשקדים המרים פטור במתוקים: דמרים נאכלים בקטנותן ולא בגדלן ומתוקים להיפך:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת