ירושלמי ברכות דף כג א

הדף במהדורת ירושלמי מאיר • צורת הדף באתר היברובוקס

תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט

מזרחייא. ר' יצחק בריה דרב הוה כתובה מטתיה אונס ועלין לגביה רבי מנא ורבי יודן והוה חמר טב ואישתון סגין וגחכין למחר אתון בעיין למיעל גביה א"ל אמר ליה, אמר לו רבנן הכין בר נש עביד לחבריה לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד:

תני (מסכת שמחות) : "עשרה כוסות שותין בבית האבל: שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון. אילו שלשה שלאחר המזון: אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, ואחד לתנחומי האבלים.
וכשמת ר"ג הוסיפו עליהן עוד שלשה: א' לחזן הכנסת וא' לראש הכנסת וא' לר"ג. וכיון שראו ב"ד שהיו משתכרים והולכים גזרו עליהן והחזירום למקומו".

כהן – מהו שיטמא לכבוד רבו?
ר' ינאי זעירא דמך חמוי הוא הוה חמוי והוא הוה רביה. שאל לר' יוסי ואסר ליה. שמע ר' אחא ומר: יטמאו לו תלמידיו.
ר' יוסי, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין. אמר לון ר' מנא חדא מן תרתי לא פליט לכון אם אבילים אתם- למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם מתאבלים- למה נטמאתם?

מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה?
רבי יוסי הוה יתיב מתני ועאל מיתא מן דנפק ליה לא א"ל אמר ליה, אמר לו כלום ומָן דיתיב ליה לא א"ל אמר ליה, אמר לו כלום.
רבי נחומיה בריה דרבי חייא בר אבא אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה דקיסרין, ורבי אמי [עבר].
ר' חזקיה ור' כהן ור' יעקב בר אחא הוו מטיילין באילין פלטיותא דצפורי. הגיעו לכיפה ופירש ר' כהן. הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן. אמר לון במאי עסקין? אמר רבי חזקיה לר' יעקב בר אחא: לא תימר ליה כלום.
אי משום דבאש ליה דפריש שמטמא לת"ת לא ידעין, ואי משום דהוה גייסן לא ידעין.

תני (מסכת שמחות) : "מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ לדיני ממונות ולדיני נפשות ולקידוש החודש ולעיבור שנה ולהציל השדה מיד גוי ואפילו ריטור סניגור, עֵד מומחה (מיוונית)– יוצא ועורר עליה.
ללמוד תורה ולישא אשה- רבי יהודה אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד אל יטמא. רבי יוסי אומר: אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה - יטמא, שלא מכל אדם זוכה ללמוד.
אמרו עליו על יוסף הכהן שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן." אבל אמרו אל יצא כהן לח"ל אלא א"כ הבטיחו לו אשה.

מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים מגבילה אחוי דר' אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסי בשם ר' אחא מיטמא כהן לנשיאת כפים שמע ר' אחא ומר אנא לא אמרית ליה כלום חזר ואמר או דילמא לא שמע מיני אלא כיי דמר ר' יודא בן פזי בשם רבי אלעזר כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה וסבר מימר שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה אנא לא אמרית ליה כלום אייתוניה ואנא אלקוניה:
רבי אבהו הוה יתיב מתני בכנישתא מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא אתת ענתא דנשיאת כפים ולא שאלון ליה אתת ענתא דמיכלא ושאלון ליה. אמר לון על נשיאת כפים לא שאלתון לי ולמיכלא שאלתון לי כיון דשמעו כן הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק.

אמר רבי ינאי מטמא כהן לראות את המלך כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא חמון לר' חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור בגין מחמוניה ר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן מצוה לראות גדולי המלכות לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות.
מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא כד דמך רבי יודן נשיאה אכריז רבי ינאי ומר אין כהונה היום כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא בכנישתא דגופא דציפורין וסאביה. כד דמכת נהוראי אחתיה דר' יהודא נשיאה שלח רבי חנינא בתר רבי מנא ולא סליק א"ל אם בחייהון אין מטמאין להון כ"ש במיתתן אמר רבי נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה אתא שאל לרבי יוחנן מהו לצאת א"ל אם מפני סכנת דרכים צא אי משום כיבוד אב ואם איני יודע אטרח עליו רבי יוחנן ומר אם גמרת לצאת תבוא בשלום אמר רבי שמואל ב"ר יצחק עוד היא צריכה שמע רבי אלעזר ומר אין רשות גדולה מזו. מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים תני היו שם שתי דרכים מתאימות אחת רחוקה וטהורה ואחת קרובה וטמאה אם היו הרבים הולכין ברחוקה הולך ברחוקה אם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים עד כדון בטומאה של דבריהם אפילו טומאה שהיא מדברי תורה מן מה דמר ר' זעירא גדול הוא כבודה רבים שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת אדא אמרה אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה. ר' יונה ר' יוסי גליליא בשם רבי יסא בר חנינא אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת והא רבי יוחנן שאל לר' ינאי קומי ערסיה דר' שמואל בן יוצדק הקדיש עולתו לבדק הבית והוא מגיב ליה נימר כד הוה רחיק או כד הוון מסקין ליה לסדרה והא ר' ירמיה שאל לר' זעירה קומי ערסיה דר' שמואל בר רב יצחק נימר כד הוה רחיק הוה מגיב ליה כד הוה קריב לא הוה מגיב ליה. תני הכתפים אסורין בנעילת הסנדל שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן ונמצא מתעכב מן המצוה רבי זעירא שרע בדיבורא אתון בעיין מיזקפניה ואשכחוניה איעני אמרו ליה מהו כן אמר לון לכן דאתינן על שם (קהלת, ז) והחי יתן אל לבו: