ילקוט שמעוני תורה קצז

<< · ילקוט שמעוני · תורה · קצז · >>

רמז קצז

המשך פרק יב

(מכילתא): בין הערבים (שמות יב ו). שומע אני עם דמדומי חמה, תלמוד לומר בערב (שמות יב יח). אי בערב יכול משתחשך? תלמוד לומר כבוא השמש (דברים טז ו). אי כבוא השמש ובשלת ואכלת (דברים טז ז). משחשכה (כתוב ברמז תשע"ח וברמז תשע"ט - תתק"ג). רבי אומר: הרי הוא אומר שם תזבח את הפסח בערב (דברים טז ו). שומע אני כמשמעו, תלמוד לומר מועד צאתך ממצרים (שם). אימתי יצאו ישראל ממצרים? משש שעות ולמעלה, ויהי בעצם היום הזה (שמות יב מא). ר' נתן אומר: מנין לבין הערבים שהוא משש שעות ולמעלה? אף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, כי פנה היום כי [י]נטו צללי ערב (ירמיה ו ד). רבי שמעון בן יוחאי אומר: בא הכתוב להשוות ראשון לאחרון ואחרון לראשון, מועד צאתך (דברים טז ו) - לשחיטתו, כבוא השמש (שם) - לצליתו, בערב (שם) - לאכילתו, בין הערבים (שמות יב ו). בן בתירא אומר: בין הערבים שחטהו, ותן ערב לשחיטה ותן ערב לאכילה, ולקחו מן הדם (שמות יב ז). שומע אני בין ביד בין בכלי? תלמוד לומר אשר בסף (שמות יב כב). מגיד הכתוב שעוקה (פירוש: חפירה) חוקק בצד האיסקופה ושוחט בתוכה. ואין סף אלא איסקופה, דכתיב בתתם סיפם את סיפי (יחזקאל מג ח). וכתיב וינועו אמות הסיפים (ישעיה ו ד). דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: אין סף אלא כלי, שנאמר הספות והמזמרות והמזרקות (מלכים א ז נ).

ונתנו על שתי המזוזות (שמות יב ז). מבפנים או אינו אלא מבחוץ? תלמוד לומר וראיתי את הדם (שמות יב יג). הנראה לי ולא לאחרים דברי רבי ישמעאל, ר' יונתן אומר: מבפנים או אינו אלא מבחוץ? תלמוד לומר והיה הדם לכם לאות (שמות יב יג). לכם לאות ולא לאחרים לאות, ר' יצחק אומר: לעולם מבחוץ, כדי שיהו המצריים רואין ומעיהן מתחתכין.

ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף (שמות יב ז). שומע אני הקדים זה לזה לא יצא? תלמוד לומר והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות (שמות יב כב). הא אם הקדים זה לזה יצא, נמצינו למדין ששלשה מזבחות היו לאבותינו במצרים: המשקוף, ושתי המזוזות. רבי שמעון אומר: ארבעה היו: הסף, והמשקוף, ושתי המזוזות.

על הבתים אשר יאכלו אותו בהם (שמות יב ז). אין לי אלא בתים שהיו אוכלין אותו בהן, בתים שהיו ישנים בהן מנין? תלמוד לומר על הבתים אשר אתם שם (שמות יב יג). מכל מקום:

(פסחים פרק כיצד צולין, דף פ"ו ע"א): תניא על הבתים אשר יאכלו אותו בהם (שמות יב ז). מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות, יכול שהאוכל אוכל בשני מקומות? תלמוד לומר בבית אחד יאכל (שמות יב מו). מכאן אמרו: השמש שאכל כזית בצד התנור אם פקח ממלא כריסו הימנו, רצו בני חבורה לעשות עמו טובה באין ויושבין בצדו דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר: [על ה]בתים אשר יאכלו אותו. מלמד שהאוכל אוכל בשני מקומות, יכול יהא נאכל בשתי חבורות? תלמוד לומר בבית אחד יאכל (שמות יב מו). מר סבר יש אם למקרא ומר סבר יש אם למסורת:

(מכילתא): ואכלו את הבשר (שמות יב ח). ולא גידים ועצמות ולא קרנים ולא טלפים, בלילה הזה (שם) - שומע אני כל הלילה? תלמוד לומר ולא תותירו ממנו עד בקר (שמות יב י). אני אקרא הנותר ממנו באש תשרוף, עד בקר למה נאמר? לא בא הכתוב אלא ליתן תחום לבקרו של בוקר, ואיזה זה? עמוד השחר, מכאן אמרו: אכילת פסחים ואכילת זבחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר, ולמה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק אדם מן העבירה ולעשות סייג לתורה, ולקיים דברי אנשי כנסת הגדולה שהיו אומרים שלשה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה:

(ברכות פרק ראשון, דף ט' ע"א): רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן בלילה הזה (שמות יב ח). ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שמות יב יב). מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות, אמר ליה רבי עקיבא: והלא נאמר ואכלתם אותו בחפזון (שמות יב יא). עד שעת חפזון, אם כן מה תלמוד לומר בלילה הזה? למעוטי לילה אחר, סלקא דעתך אמינא הואיל ופסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים, מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף פסח נמי אוקי שני לילות במקום שני ימים ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד, קא משמע לן, אם כן מה תלמוד לומר בלילה? בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום.

צלי אש (שמות יב ח). ולא צלי שפוד ולא צלי אסכלא ולא תנור של חרס אלא צלי אש הצלוי מן החי, אתה אומר מן החי או אינו אלא הצלוי כמבושל, תלמוד לומר כי אם צלי אש (שמות יב ט). הא מה תלמוד לומר צלי אש? הצלוי מן החי, צלי אש ומצות (שמות יב ח). הוסיף לו הכתוב שתי מצות חוץ מן המצוה האמורה בגופו, ואי זה זה? [ו]עצם לא תשברו בו (שמות יב מו ). צלי אש ומצות (שמות יב ח). מגיד הכתוב שמצות הפסח מצה צלי ומרור, ומנין שאם אין לו מצה ומרור הן יוצאין ידי חובתן בפסח? תלמוד לומר יאכלוהו (שמות יב ח). ומנין שאם אין להן פסח יוצאין ידי חובתן במצה ומרור. הרי אתה דן הואיל והפסח מצות עשה ומצה ומרור מצות עשה, אם למדת שאם אין להם מצה ומרור יוצאין ידי חובתן בפסח, כך אם אין להם פסח יוצאין ידי חובתן במצה ומרור. דבר אחר: יאכלוהו. מכאן אמרו: הפסח נאכל אכילת שובע:

(פסחים פרק ערבי פסחים, דף קט"ו ע"א): תניא אמרו עליו על הלל שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן, לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו (שמות יב ח). אמר ר' יוחנן: חלוקין עליו חביריו על הלל, דתניא יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא אם כן כורכן בבת אחת ואוכלן כדרך שהלל אוכלן, תלמוד לומר על מצות ומרורים יאכלוהו (שם). אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. והשתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר, מברך אמצה לחודיה ואכיל, והדר מברך אמרור לחודיה ואכיל, והדר אכיל מצה ומרור בלא ברכה, זכר למקדש כהלל:

(מכילתא): אל תאכלו ממנו נא (שמות יב ט). אין נא אלא חי, ובשל מבושל (שם). לחייב על החי ועל המבושל או אינו אלא לחייב על החי ועל המבושל ביותר? תלמוד לומר כי אם צלי אש (שם). והא מה תלמוד לומר ובשל מבושל? לחייב על החי ועל המבושל, במים (שם). אין לי אלא במים שאר כל המשקין מנין? רבי ישמעאל אומר: קל וחומר הוא, ומה אם מים שאין מפיגין טעמן הרי הן אסורין בבישול, שאר כל המשקין שמפיגין טעמן אינו דין שיהו אסורין בבישול, רבי עקיבא אומר: אין לי אלא מים שאר כל משקין מנין? תלמוד לומר ובשל מבושל. להביא שאר משקין, רבי אומר: אני אקרא אל תאכלו ממנו נא כי אם צלי אש, מה תלמוד לומר ובשל מבושל, שיכול אין לי אלא בשעה שהוא באכול צלי שהוא בבל תאכל נא ומבושל, מבעוד יום מנין? תלמוד לומר ובשל - לחייב עליו מבעוד יום, מבושל - להביא שאר משקין, ובשל - אין בשל אלא צלי שנאמר ובשלת ואכלת (דברים טז ז). ואומר ויבשלו הפסח באש (דברי הימים ב לה יג ). מכאן היה ר' יאשיה אומר: הנודר מן המבושל אסור בצלי, כי אם צלי אש למה נאמר? הייתי אומר הראוי לבשל יבשל, הראוי לצלות יצלה? תלמוד לומר כי אם צלי אש. ראשו על כרעיו (שמות יב ט). תוך ובר דברי רבי אלעזר, רבי עקיבא אומר מקולס (פירוש: שהקרבים תולין):

(פסחים פרק כל שעה, דף מ"א ע"ב): תנו רבנן במים, אין לי אלא במים שאר משקין מנין? אמרת קל וחומר וכו', רבי אומר אין לי אלא במים שאר משקין מנין תלמוד לומר ובשל מבושל מכל מקום, מאי בינייהו איכא בינייהו צלי קדר, ותנא קמא האי בשל מבושל מאי עביד ליה, מבעיא ליה לכדתניא בשלו ואחר כך צלאו צלאו ואחר כך בשלו חייב, בשלמא בשלו ואחר כך צלאו דהא בשליה, אלא צלאו ואחר כך בשלו צלי אש הוא, אמר קרא ובשל מבושל מכל מקום, יכול צלאו כל צרכו יהא חייב תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל וגו', נא ובשל מבושל אמרתי לך ולא שצלאו כל צרכו, היכי דמי דשויא חרוכא, יכול יהא מותר תלמוד לומר כי אם צלי אש, מאי נא כדאמרי אינשי אברנים, המבשל בשבת בחמי טבריא פטור דלאו תולדת האש הוא, פסח שבשלו בחמי טבריא חייב משום דאינו צלי אש, אמר רבא אכל נא לוקה שתים אכל מבושל לוקה שתים, נא מבושל לוקה שלש, אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות, איכא דאמרי תרתי הוא דלא לקי חדא מיהא לקי, ואיכא דאמרי חד נמי לא לילקי דלא מייחד לאויה כלאו דחסימה, אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל שאין תלמוד לומר כי אם צלי אש מה תלמוד לומר כי אם צלי אש, לומר לך בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא, בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא, רבי אומר אקרא אני בשל מה תלמוד לומר מבושל, שיכול אין לי אלא שבשלו משחשכה בשלו מבעוד יום מנין, תלמוד לומר מבושל מכל מקום, והא האי ובשל מבושל הא אפיקתיה לצלי קדר, אם כן לימא קרא או בשל בשל או מבושל מבושל מאי בשל מבושל שמע מינה תרתי, תנו רבנן אכל כזית צלי מבעוד יום כזית נא משחשכה חייב כרת, קתני צלי דומיא דנא מה נא בלאו אף צלי בלאו, בשלמא נא דכתיב אל תאכלו ממנו נא, אלא צלי מנלן דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה אין ביום לא, האי לאו הבא מכלל עשה עשה הוא, אמר רב חסדא רבי יהודה היא דתניא ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו, אותו אתה מתפיס לבדק הבית ואי אתה מתפיס תמימים לבדק הבית, מכאן אמרו כל המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה, אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין תלמוד לומר וידבר ה' אל משה לאמר לימד על כל הפרשה כולה שהיא בלא תעשה דברי רבי יהודה וכו':