ילקוט שמעוני תורה קצו

רמז קצו

המשך פרק יב

ושחטו אותו (שמות יב ו). וכי כולם שוחטין? אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו, "ושחטו אותו" בין בחול בין בשבת, ומה אני מקיים מחלליה מות יומת (שמות לא יד)? בשאר כל מלאכות חוץ משחיטת הפסח או אינו אלא אפילו בשחיטת הפסח? ומה אני מקיים "ושחטו אותו"? בשאר כל הימים חוץ מן השבת, תלמוד לומר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו (במדבר ט ב). אפילו בשבת - דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: ממשמע זה עדיין לא שמענו, נם לו ר' יאשיה: הרי הוא אומר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וגו' (במדבר כח ב). אם ללמד על התמיד שתדחה את השבת, והלא כבר נאמר וביום השבת שני כבשים בני שנה (במדבר כח ט). ומה תלמוד לומר במועדו? אלא להקיש לדין גזירה שוה, נאמר כאן "במועדו" ונאמר בפסח "במועדו", מה פסח דוחה את השבת אף כאן דוחה את השבת. "ושחטו אותו" ר' אליעזר אומר: מנין אתה אומר שאם אין להן לישראל אלא פסח יחידי שכולן יוצאין בו ידי חובתן? תלמוד לומר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל (שמות יב ו). מכאן אמרו: הפסח נשחט בשלש כתות: קהל, ועדה, וישראל. אמר ר' יצחק אין הפסח נשחט אלא בשלש כתות של שלשים שלשים בני אדם, מספקא ליה האי קהל ועדה וישראל אי בבת אחת אי בזה אחר זה, הילכך בחמשין סגי, דעיילי תלתין ברישא ושוחטין פסחיהן, ונפקי עשרה מנייהו ועיילי עשרה חדשים, דאי אית ליה בהדי הדדי קאמר, הא איכא, ואי בזה אחר זה קאמר, הא איכא עשרה חדשים דהיינו עדה, נכנסה כת ראשונה נתמלא העזרה, נעלו דלתות העזרה תקעו והריעו ותקעו, והכהנים עומדין שורות שורות, ובידיהן בזיכי כסף ובזיכי זהב, שורה של כסף כולה כסף, שורה של זהב כולה זהב, ומעורבין לא היו, ולא היו לבזיכין שולים שמא יניחום ויקרש (פירוש: יקפיא) הדם, שחט ישראל וקיבל כהן, ונותנו לחבירו, וחבירו מקבל את המלא ומחזיר את הריקם, הכהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד, מאן תנא פסח בזריקה? רבי יוסי הגלילי היא, דתניא רבי יוסי הגלילי אומר: דמו לא נאמר אלא דמם, חלבו לא נאמר אלא חלבם, לימד על בכור מעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח, כנגד היסוד מנלן? אתיא זריקה זריקה מעולה, ועולה גופה מנלן? אמר קרא אל יסוד מזבח העולה. לימד על העולה שטעונה יסוד: