טור אבן העזר קמה

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קמה | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טורעריכה

שכיב מרע שאמר לאשתו "הרי זה גיטך לאחר מיתה", אינו כלום, שאין גט לאחר מיתה.

וכן אם אמר "הרי זה גיטך מחולי זה", שיש במשמע כשיפסוק חולי זה וימות.

וכן "אם מתי", לאחר מיתה משמע.

אמר "מהיום אם מתי" או "מעכשיו את מתי", הרי זה גט. וטוב לעשות שיאמר "מעכשיו אם מתי", שאם אמר "מהיום" שמא אין דעתו אלא מסוף היום ואילך ואם מת קודם שיעבור היום אין גט לאחר מיתה. והרמ"ה כתב דמהיום כמעכשיו דמי ואם מת קודם שיעבור היום מגורשת.

ודוקא שיש עדים שהגיע הגט לידה בחייו, אבל אם אין עדים מתי יבוא לידה, אף על פי שכתוב בו זמן וכתוב בו מהיום, כיון דלא משתריא אלא בעדי חתימה לא הוו גירושין, דעדי חתימה אינם עושים אותו גט אלא אחר היום וכיון שמת קודם לכן הויא ספק גרושה וחולצת ולא מתיבמת.

אמר "מהיום" או "מעכשיו ולאחר מיתה", הוי ספק שמא חזר בו ממה שאמר מהיום או לא, וחולצת ולא מתייבמת. והרמ"ה כתב שאין מעכשיו כמו מהיום, דאף על גב דמהיום ולאחר מיתה הוי ספק, מעכשיו ולאחר מיתה הוי גט.

והיכא דאמר "מעכשיו" דהוי גט, אפילו לא מת בחוליו אלא עמד הוי גט, אף על פי דגבי מתנה אינו כך אלא מיד כשעמד נתבטלה המתנה, בגט הוי גט, אלא אם כן פירש בפירוש שאם יעמוד שלא יהא גט. לכך צריך לומר בשעת מסירת הגט "אם לא מתי לא יהא גט, ואם מתי יהא גט מעכשיו, ואם לא מתי לא יהא גט", ואז הוא בטל כשיעמוד. ואם ירצה שלא יתבטל מיד כשיעמוד אלא עד זמן, יאמר "אם מתי עד זמן פלוני יהא גט מעכשיו, ואם לא מתי עד זמן פלוני לא יהא גט".

עמד מחוליו והלך בשוק בלא משענת כדרך הבריאים, אף על פי שחזר וחלה ומת מהחולי הראשון, בטל הגט כיון שנתרפא בינתים.

לא הלך בשוק, אפילו ניתק מחולי לחולי והלך בינתים בביתו בלא משענת, הרי זה גט, ואין צריך אומד, שודאי מחולי זה מת.

ואם עמד והלך בשוק על משענתו, אם לא ניתק מחולי לחולי אלא שהכביד עליו חליו ומת, אפילו היקל בינתיים אין צריך אומד, שודאי מחולי הראשון מת. ואם ניתק מחולי לחולי, כיון שעמד והלך בשוק על משענתו, אומדין אותו, אם מחולי הראשון מת הרי זה גט, ואם לאו אינו גט.

לא עמד מחליו וגם לא מת מחמת החולי, אלא נשכו נחש או נפל עליו הבית ומת, לא הוי גט, שלא התנה אלא על מיתה כדרכה, אבל אונס כי האי לא שכיח ולא אסיק אדעתיה, ולא הוי גט בין שיאמר "מהיום אם לא אעמוד מחולי זה" בין אם אמר בסתם "אם מתי מחולי זה". ורבינו חננאל פסק "מהיום אם מתי מחולי זה" ונפל עליו הבית או נשכו נחש, אינו גט, "אם לא אעמוד מחולי זה" ונפל עליו הבית או נשכו נחש, הוי גט. והרמב"ם כתב ש"אם לא אעמוד מחולי זה" דהוי ספק מגורשת. ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל, אלא בתרוייהו לא הוי גט.

שכיב מרע שנתן גט ליד אחד ואמר לו "זכה בגט זה לאשתי כדי שלא תפול לפני יבם" ומת קודם שיגיע לידה, הוי ספק מגורשת, וחולצת ולא מתיבמת.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שכיב מרע שאמר לאשתו ה"ז גיטך וכו' עד ה"ז גט משנה בפרק מי שאחזו (דף עב.) ולדברי הפוסקים כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו כשאמר ה"ז גיטך אם מתי מחולי זה או לאחר מיתה הוי כאומר מהיום וחולצת ולא מתייבמת והיינו לפי' התוס' בפרק מי שאחזו גבי הא דאמר אביי הכל מודים היכא דא"ל לכשתצא חמה מנרתקה וכו' וכן לפירש"י בפ"ב דעכו"ם על האי מימרא דאביי אבל לפירש"י בס"פ מי שאחזו כתב הר"ן שאפי' ניחוש לדברי רבי יוסי ה"ז גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום ובאם מתי ודאי לדעת הפוסקים כר"י היינו באומר מהיום אם מתי והוי גט ומ"מ לא איתברר לן אם הלכה כר"י אם לאו שיש פוסקים כר"י ויש פוסקים כרבנן וכמ"ש בסימן קמ"ב והילכך מידי ספיקא לא נפקא וחולצת ולא מתייבמת:


וטוב לעשות שיאמר מעכשיו וכו' בפרק מי שאחזו אמתניתין דה"ז גיטיך אם מתי זה גיטיך מחולי זה וכו' כתבו התוס' בשם ר"ת מהיום אם מתי אם מת בו ביום לא ידענא מאי אדון בה ולרבינו אלחנן נראה דמהיום הוי כמו מעכשיו ומ"מ נכון להחמיר עכ"ל והרא"ש לא כתב אלא דברי ר"ת לבד. והר"ן כתב שהרמב"ן הקשה על דברי ר"ת ורבינו ירוחם בח"ד כתב שכמה פסקנים כתבו כדברי הרמב"ן ז"ל:


ודוקא שיש עדים שהגיע הגט לידה בחייו וכו' דברים הללו מכלל דברי הרמ"ה הם:


אמר מהיום או מעכשיו ולאחר מיתה וכו' משנה וגמרא בפרק מי שאחזו:


והיכא דאמר מעכשיו דהוי גט אפי' לא מת בחוליו אלא עמד הוי גט וכו' שם במי שאחזו א"ר הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר ופירש"י ור"ח מה מתנת ש"מ בלא שום תנאי חוזר אף גיטו נמי אם עמד חוזר ממילא בלא שום תנאי ואסיקנא דרבה ורבא לא ס"ל הא דרב הונא אלא אם עמד אינו חוזר ופירש"י לא ס"ל הא דרב הונא דהיכא דלא אמר לה אם מתי סבירא ליה דאם עמד אינו חוזר: (ב"ה) וביאור לשון רבינו היכא דגירש ש"מ סתם בלא תנאי שמשמעו שתהיה מגורשת מיד כשאר המגרשים סתם לא תימא כיון שהוא ש"מ סתמו בפירושו שאינו מגרש אלא אם ימות ואם יעמוד חוזר כמו שהוא כן במתנת ש"מ שאם נתן סתם בלא תנאי חוזר שאין דין הגט כדין המתנה שבגט אם עמד אינו חוזר :


ומ"ש לכן צריך לומר בשעת מסירת הגט אם לא מתי לא יהא גט וכו' גז"ש (עה:) אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט וכו' אם לא מתי לא יהא גט לא מקדים אינש פורענותא לנפשיה כלומר ומש"ה מתחיל באם לא וכו' אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט בעינן הן קודם ללאו:


ומ"ש רבינו ואז הוא בטל כשיעמוד כלומר מיד כשיעמוד בטל הגט אעפ"י שלא יאמר חוזרני בי וכן כתב הרא"ש במי שאחזו: כתוב בתשובות הרשב"א סימן אלף ורמ"ח שנסתפקת בגט שכתוב בו לאחר כתיבת כל התורף אם לא מתי מחולי זה לא יהא גט כיון שלא הזכיר מחולי זה אם מתי אי זה ספק יש בזה כיון שמת מאותו חולי שאם באת להסתפק כיון שלא אמר מחולי זה אם מתי ולומר שלא נכפל התנאי במחולי זה כ"ש שהתנאי בטל לדעת ר"מ והגט קיים אלא אם מת מחולי אחר והיא באת לפטור עצמה מהיבם אומרת שהתנאי בטל מחמת שלא נכפל אין בדבריה כלום דאנן בקושטא דמילתא לא קי"ל כר"מ דבעי תנאי כפול ושמואל לאפוקי מספק ב"ד טועין אתקין כן ולא עוד אלא לר"מ נמי מסתברא דתנאי כפול יש כאן כיון שפתח בתנאי דחולי זה באם לא מתי ועוד חזר לבסוף והזכיר אותו תנאי בודאי מה שאמר באמצע אם מתי מוכחא מילתא דנגרר הוא אחר התנאי שלפניו ושל אחריו עכ"ל: כתב הר"ש בר צמח בתשובה שאע"פ שכתוב בספר עיטור סופרים דהא דלא אדכר שמואל בגיטא דש"מ מהיום משום דהא כתיב בגיטא מן יומא דנן ולעלם לא נמצא זה לאחד מן האחרונים והאריך לתת טעם למה לא נסמוך על דברי עיטור סופרים בזה ובסוף דבריו כתב שאם לא אמר מהיום לא הוי גט בטל ואם מת חולצת ולא מתייבמת מאחר שכתוב בגט מן יומא דנן :


עמד מחליו והלך בשוק בלא משענת וכו' ג"ז בפרק מי שאחזו אהא דאמר רב הונא גיטו כמתנתו פריך מדתנן ה"ז גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט ואי אמרת אם עמד חוזר למה לי אומדנא הרי חזר אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא שניתק מחולי לחולי והא עמד קתני עמד מחולי זה ונפל בחולי אחר והא הלך בשוק קתני הלך על משענתו והא קא משמע לן דהלך על משענתו הוא דבעי אומדנא אידך אומדנא נמי לא בעי ופירש"י שניתק מחולי לחולי. ואין זה עמידה אא"כ בא לכלל רפואה שעה אחת: על משענתו. נשען על מקלו ולעולם חולה הוא והא דנקט הלך לאו משום דעמידה היא דתילף מינה אם עמד אינו חוזר אלא הא קמ"ל טעמא דהלך הוא דבעי אומדנא אם מחמת חולי הראשון מת דאיכא למיחש הואיל והלך ניצל מאותו החולי ומת מחולי אחר והוא אמר מחולי זה: אידך. מי שלא הלך בשוק מסתמא אע"פ שניתק לחולי אחר יש בו מחולי ראשון ולא בעי אומדנא ואע"פ שדברים הללו נאמרו לדעת רב הונא דלא קי"ל כוותיה סובר רבינו דגם לדעת רבה ורבא צ"ל כן על פי פירש"י דרבה ורבא לא פליגי ארב הונא אלא במגרש סתם אבל באומר אם מתי מודו דאם עמד חוזר וא"כ אף לדידהו קשיא מתני' דקתני הרי זה גיטיך אם מתי מחולי זה וכו' אומדין אותו וכו' ולמה לי אומדנא הא באם מתי מחולי זה מודו דאם עמד חוזר וע"כ צריכי לאוקמוה בשניתק מחולי לחולי וכו' וכדאמר מר בריה דרב יוסף ותדע דהא מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דפליג ארב הונא קאמר לה אלא ודאי רבא אמר הכי לשנויי מתני' אליביה וכי פריך תלמודא לרב הונא המ"ל וליטעמיך ולא חש לאמרו בהדיא דכיון דשני ליה כשינוייא דרבא הו"ל כאילו אמר האי פירכא לכ"ע איתא דהא רבא אע"ג דלית ליה דרב הונא שני מתניתין בשניתק מחולי לחולי ובההוא שינוייא אתי מתניתין שפיר נמי לרב הונא ומעתה כל החילוקים שהזכיר רבינו מפורשים בגמרא דמדאוקימנא מתניתין דקתני עמד והלך אומדים בניתק מחולי זה לחולי אחר וגם הלך על משענתו משמע הא אם לא ניתק מחולי לחולי כיון שלא הלך בשוק אלא על משענתו לא בעי אומד וכן נמי משמע הא אם לא הלך בשוק כלל אע"פ שניתק לחולי אחר ודאי יש בו מהחולי הראשון ולא בעי אומדנא וכפירש"י על אידך אומדנא נמי לא בעי: והליכה בבית אפי' בלא משענתו ודאי לא חשיבא כלל ואפי' אומדנא לא בעי דאל"כ אדתני והלך בשוק דהיינו במשענתו ליתני הלך בבית בלא משענת. ומדאקשינן ואי אמרת אם עמד חוזר למה לי אומדנא וקס"ד דעמד לגמרי מחליו והלך בשוק בלא משענת ומתמה דלמה לי אומד שמעינן בהדיא דכל כה"ג אפי' חזר וחלה חולי הראשון ומת בטל הגט כנ"ל לדעת רבינו ודרך ישרה היא בעיני ואע"ג שהרא"ש לא כתב האי שינוייא דמר בריה דרב יוסף דילפי מיניה כל הני הלכתא איפשר שסמך על שהם מפורשים בגמרא וכיון שהרי"ף לא כתבו לא חש גם הוא לכתבו ודוחק. ועיין בתשובות הריב"ש סי' של"ח ודע שעל מה שפירש"י ואידך שלא הלך בשוק על משענתו אע"פ שניתק מחולי לחולי לא בעי אומדנא דמסתמא יש בו מחולי הראשון כתב הרשב"א שאינו מחוור והקשה עליו כמה קושיות והעלה דנראה לו דטעמא דניתק מחולי זה משום דיש חולי שמפיל לחולי אחר וכל שמת מאותו חולי השני רואין אותו כאילו הראשון הפיל לזה שהמיתו ולפיכך אף ניתק מחולי לחולי בעי אומדנא לנבי גט שהתנה בחולי זה לידע אם מחמת הראשון או לא דשמא אף בשניתק מחמת הראשון מת ואינו חוזר ושמא לא מחמת הראשון וחוזר ואומדין אותו דקתני במתניתין בין אעמד בין אהלך קאי שאילו ניתק מחולי לחולי אחר ואמדוהו שלא נפל מחולי הראשון לשני זה שהמיתו אינו גט דבחולי זה התנה ולא במתוך חולי זה והא דקאמרינן הא קמ"ל דהלך הוא דבעיא אומדנא כלומר אף כשהלך על משענתו הוא דבעיא אומדנא אבל אידך כלומר אידך שהלך בלא משענת לא בעיא אומדנא כרב הונא ומיהו לשון אידך משמע טפי כפירש"י ובתשובותיו סי' אלף ורמ"ב כתב אף לפי שיטתו מ"מ אם החולי הראשון כבד כמו שאמרת ולא סר ולא הקל וראוי להמיתו בלא זה שניתק לו בזה יראה שא"צ אומדנא שהרי לא ניתק מן הראשון ולא עמד ממנו ואנן עמד מחולי זה ונפל לחולי אחר אמרינן עכ"ל וכתב בסי' תשל"א ש"מ שכתב גט לאשה מהיום אם מת ועמד והלך בלא משענת ומת ואמרו הרופאים שמת מהחולי הראשון הרי אשתו מותרת לינשא ואינה זקוקה ליבם וכן נראה פשוט מדעח ר"ת בפרק מי שאחזו וכן נראה ממ"ש הרמב"ן בסוף גיטין כן הסכים מורי הרשב"א עכ"ל: ומ"מ צריך לעמוד על דעת הרי"ף שלא כתב אלא משנתינו כצורתה ומימרא דרב הונא לבד ושרבה ורבא לא ס"ל דרב הונא והשמיט מאי דאקשינן לרב הונא ממתניתין ושינוייא דמר בריה דרב יוסף משמע דס"ל דלדידן דלא קי"ל כרב הונא כל שמת מחולי הראשון אפי' הלך בשוק בלא משענת הרי זה גט דמתניתין דקתני אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט אעמד והלך בשוק קאי וסתם הלך בלא משענת משמע וכן כתב רבי' ירוחם בח"ד שכן נראה דעת הרי"ף דאומר הרי זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק בין במשענת בין בלא משענת וחזר וחלה ומת אומדים אותו אם מחמת חולי הראשון מת וכו' וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם שכתב בפ"ט הרי זה גיטיך מעכשיו אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת וכו' ולא חילק בין הלך במשענת להלך בלא משענת ולפי' זה צ"ל דס"ל להרי"ף והרמב"ם דההוא שינוייא דשני מר בריה דרב יוסף ליתיה אלא אליבא דרב הונא דאמר דש"מ המגרש סתם כיון שעמד חוזר משום דאמדינן דעתיה דמסתמא ש"מ המגרש אינו מגרש אלא מפני אימת מות א"כ כשאומר אם מתי מחולי זה ודאי אינו מגרש אלא מפני שהוא ירא למות מאותו חולי והילכך מכיון שהוא סבור שנתרפא דהיינו שעמד והלך בשוק בלא משענת הא ודאי דמיד חזר בו ואע"ג דאיגלאי מילתא למפרע שכשהלך בשוק עדיין לא נרפא לגמרי אנן בתר אומדן דעתיה אזלינן וכל שהלך בשוק בלא משענת אנן סהדי שהוא סבור שנתרפא לגמרי ומ"ה קשיא ליה מתניתין דהלך בשוק למה לי אומדנא ואליביה איצטריכינן לאוקומי מתניתין בניתק מחולי לחולי ובהלך בשוק על משענתו אבל לרבה ורבא דקי"ל כוותייהו אתיא מתני' כפשטא דכל שהלך בשוק בין במשענת בין בלא משענת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט משום דההיא הליכה לאו כלום היא ודאי לא נתרפא לגמרי כיון שמת מאותו חולי ואיפשר לומר דאומדין אותו דקתני היינו לדעת אם נרפא לגמרי אם לאו דכל שנרפא לגמרי אע"פ שאח"כ חלה חולי הראשון ומת אינו גט דהא לא מת מחמת אותו חולי עצמו וכל שלא נרפא לגמרי מת מחמת חולי הראשון הוא ודיקא נמי דקתני אם מחמת חולי הראשון מת ולא קתני אם מחולי הראשון מת דהוי משמע אע"פ שנרפא לגמרי מאחר שחולי זה כחולי הראשון ה"ז גט וכיוצא בזה כתב הר"ן שם בשם הרמב"ן ז"ל דרב הונא אזיל בתר אומדנא בגט כדאזלינן אנן גבי מתנה ולגבי מתנה כל שעמד והלך בשוק בלא משענת חזרה מתנתו אע"פ שמת מאותו חולי לפי שכיון שנתחזק סבור הוא שכבר ניצל מאותה מיתה של אותו חולי וכן בגט לרב הונא בין בסתם אם מתי בין במפרש אם מתי מחולי זה בכולן כיון שהלך בלא משענתן בטל גיטו אבל לדידן אפי' באומר אם מתי אין הגט בטל עד שיתרפא מאותו חולי לגמרי לפיכך האומר הרי זה גיטך אם מתי והלך בשוק וחלה ומת אע"פ שלא מת מראשון הרי זה גט עד שיבריא מאותו חולי ראשון לגמרי כמו שהיה קודם שחלה ונפל ממנו למשכב הילכך כשאמר מחולי זה אע"פ שעמד אומדין אותו אם מת מאותו חולי ראשון מפני תנאי אע"פ שאינה נקראת עמידה עד שיתרפא ממנו לגמרי כמתחילה וגם פירש דברי רש"י ע"פ דרך זו וכתב הר"ן ולפי שיטה זו ג"כ באומר אם מתי אפי' שהלך בלא משענת כל שמת אח"כ קודם שנתרפא לגמרי גיטו גט ואינו אומר כן אלא רבה ורבא באם מתי מודו ודברי רש"י מדוקדקים דנהי דכי פרכינן עליה דרב הונא ממתני' הכי בעיא למימר דאפי' באם מתי עמד אינו חוזר ומ"ה לא פריך וליטעמיך אפ"ה רבה ורבא לא פליגי אלא בסתם משום דבכה"ג איכא למיחש לשמא יאמרו יש גט לאחר מיתה וכו' אבל באומר מהיום אם מתי או מהיום אם מתי מחולי זה מודה לרב הונא שכל שהלך בלא משענת בטל הגט שלא יאמרו כשמת שיש גט לאחר מיתה שהרי הזכיר בפירוש מהיום ואע"פ שלא אסמוך על סברתי להקל מ"מ אין הדבר יוצא מידי ספק באומר מהיום אם מתי או אם מתי מחולי זה להצריכה גט שני כל שהלך בלא משענת עכ"ל. ומיהו להרי"ף והרמב"ם אם ניתק מחולי לחולי ולא עמד בשוק הוי גט ואינו צריך אומד וכ"כ הרמב"ם בפרק ט' וגם הרי"ף כתב במי שאחזו אמר ר' אלעזר משמיה דרב ש"מ שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה כלומר ולענין גט נמי הוי גט ולא בעי אומדנא. והתוס' פירשו דרב הונא נמי לא אמר אלא במפרש מהיום אם מתי דאז אם עמד חוזר אבל במגרש סתם אפילו רב הונא מודה דאם עמד אינו חוזר והא דאסיקנא רבה ורבא לא ס"ל דרב הונא היינו לומר דלא ס"ל דמתני' דוקא בהלך על משענתו אבל הלך בלא משענת שיהא הגט בטל ואע"פ שמת מאותו חולי אלא ס"ל דמתניתין אפילו הלך בלא משענת גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה וכו' וכמפורש בדבריהם ובדברי הרשב"א והר"ן ז"ל. נמצא דלהרי"ף והרמב"ם והתוספות והרמב"ן לא מפלגינן בהלך בשוק בין במשענת בין שלא במשענת ולזה נוטים דברי הרא"ש שהשמיט מה שהשמיט הרי"ף וגם דברי רש"י ועל דרך זו פירש הרמב"ן ולא יש מי שיחלוק ע"ז אלא רבינו בפשיטות והר"ן כמסתפק וכמו שכתבתי למעלה בתשובת המיימוני דשייכי לספר נשים בסי' ל' תשובת מהר"מ ארוכה דשייכא לסי' זה: כתב רבינו ירוחם בח"ד שאם אמר אם מתי אע"פ שעמד והלך בלא משענת ואמדו אותו שמת מחמת חולי אחר הרי זה גט מאחר שלא חזר לבריאתו ואם חזר לבריאתו נתבטל הגט אע"פ שחלה אחר כך ומת עכ"ל ונ"ל שטעמו לפי שלא הזכיר מחולי זה א"צ אומד דמסתמא דעתו כל שלא יחזור לבריאתו ואפי' עמד והלך בלא משענת ומ"מ לא ידענא מהיכא יליף הכי מתוך הגמרא: וכתב הר"ן שם במי שאחזו דמשמע דהאי אם מתי שאתרפא מחולי זה קאמר ולאו תנאה דלעולם הוא ומיהו ה"מ בש"מ שאומר כן לפי שדעתו בכך אבל בריא שהתנה ואמר אם מתי תנאה דלעולם הוא ואע"פ שסוף התנאי להתקיים שסוף אדם למות מצינו תנאים כיוצא בהם כדאמרינן לקמן ע"מ שתצא חמה מנרתקה עכ"ל: ב"ה וכ"כ ה"ה בפ"ט בשם הרשב"א :


לא עמד מחליו וגם לא מת מחמת החולי אלא נשכו נחש וכו' ג"ז בפרק מי שאחזו (עג:) ת"ר זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ונפל הבית עליו או הכישו נחש אינו גט אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש הרי זה גט מ"ש רישא ומ"ש סיפא שלחו מתם אכלו ארי אין לנו ופירש"י אינו גט דאונסא דלא שכיח הוא ולא מסיק אדעתיה ולא אמר אלא דימות על ידי החולי. ומ"ש רישא וכו'. אי אונסא דלא שכיח הוא מסיק אדעתיה רישא נמי ליהוי גיטא דהא מתוך אותו חולי מת דמחולי זה לא משמע אלא מתוך חולי זה: שלחו מתם. ע"י מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לא"י והשיבו אין לנו שיהא גט דאונס דלא שכיח לא אסיק אדעתיה עכ"ל וגם הרא"ש הסכים לדעת רש"י דאם מתי מחולי זה מתוך החולי קאמר ואפי' מת מחמת ד"א ובתר הכי בעינן לאותוביה מינה למ"ד אונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה ואסיקנא דכיון דקשיא רישא אסיפא משבשתא היא זיל בתר סברא ופירש"י זיל בתר סברא. ומסתברא דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה וכתב הרא"ש ולפום סוגיא דשמעתין בתרווייהו לא הוי גט אבל בתוספתא קתני זה גיטיך אם מתי מחולי זה ונפל הבית עליו או נשכו נחש הרי זה גט שלא עמד מאותו חולי והכי איתא נמי בירושלמי וכן פר"ח ז"ל דשלחו מתם אכלו ארי אין לנו אתנאה דרישא קאי כיון שאמר אם מתי מחולי זה אע"פ שבא ארי ואכלו לא נתקיים התנאי שהרי לא מת מאותו חולי וה"ה שנפל עליו בית או נשכו נחש אבל אם התנה אם לא יעמוד מחליו ונשכו נחש הרי נתקיים התנאי ולפיכך זה גט וזה אינו גט ותמהני על ר"ח דשבק גמרא דידן ופי' ע"פ התוספתא והירושלמי דלכאורה פליגי אהדדי והרמב"ם כתב דברישא אינו גט ובסיפא ספק מגורשת משום דפליגי אהדדי הצריך גט מספק עכ"ל וכתב הר"ן שהרמב"ן מפרש דכי אמרינן מ"ש רישא ומ"ש סיפא סיפא הוא דקשיא לן אבל רישא לא קשיא מידי דאפי' נימא דאונסא דלא שכיח מסיק איניש אדעתיה הכא שאני דבהדיא אמר מחולי זה וכיון שנשכו נחש הרי לא מת מאותו חולי אבל סיפא הוא דקשיא לן משום דאם לא אעמוד מחולי זה משמע שלא יעמוד מחמת אותו חולי וכשנשכו נחש הרי לא מנעו אותו חולי מלעמוד ואמאי קתני הרי זה גט ושלחו מתם דאכלו ארי אין לנו דמשמעות אם לא יעמוד מחולי זה מחמת אותו חולי משמע והרי לא מת מאותו חולי ולא מיבעיא כי מת באונסא דלא שכיח דלא הוי גט אלא אפילו מת באונסא דשכיחא כיון שלא מת מאותו חולי ממש אינו גט וכתב הרב המגיד בפ"ט שהרשב"א ז"ל ס"ל כהרמב"ן וכתב שטעם הרמב"ם שכתב באם לא אעמוד הרי זו ספק מגורשת מדשלחו מתם אכלו ארי אין לנו ולא אמרו אין זה גט פירוש אין לנו שיהיה גט גמור והעלה שכן ראוי להחמיר וחולצת ולא מתיבמת שכיב מרע שנתן גט ליד אחד וא"ל זכה בגט זה לאשתי וכו' בעיא דלא איפשיטא בפרק האשה שלום (ד' קיח:) ועיין במה שכתבתי בסוף סי' ק"מ: וכתב בתשובת הרשב"א עצה טובה ע"פ גדולי עולם לחוש לרמאין שיאמרו בגט ש"מ אם מתי מעכשיו ועד יום פלוני והוא בכלל יהא גט ולא יאמר אם אמות מחולי זה שיהא התנאי תלוי בחולי שמא יבא אדם שאינו מהוגן וישתדל עם הרופא לומר שלא מת מאותו חולי אלא מחולי אחר שנעתק אליו ויוציא לעז על הגט וכתב עוד בתשובה ח"א סימן אלף רמ"ו מה ששאלת אם אין התנאי כתוב בשטר ונתרפא והיא מכחשת ואומרת שנתנו לה בלא תנאי שעידי הגט בעצמן אינם נאמנין כשכתב ידן יוצא ממקום אחר דאין חוזרין ומגידין ועדים אחרים אינם נאמנים כיון שכתב ידן של עידי הגט יוצא ממקום אחר תשובה אע"פ שכתב ידן של עדים יוצא ממקום אחר אילו היו באים עדים אחרים שיעידו שהבעל הכתיבו על תנאי האשה אסורה לעלמא משום דה"ל תרי ותרי כב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה הבא עליה באשם תלוי כדאיתא כתובות (כב:) ואפי' למ"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא ומפקינן לה מחזקתה כ"ש למ"ד ספיקא דרבנן אוקי אתתא אחזקתה והבא עליה בחטאת קאי וגדולי ההוראה פסקו כן דספיקא דרבנן הוא ואוקי אתתא אחזקתה ואם אשת כהן אסורה לו וכן אם קבלה קידושין מאחר אסורה לשניהם ומ"מ מסתברא שאם נתנו לה בפני עדים בתנאים אלו ודאי נאמנים שהרי אין עדים אלו מכחישים את עידי הגט ולא עידי הגט מכחישין את אלו שאלו החתומים כמעידים שנכתב ונחתם בלא תנאי ואלו מעידים שבשעה שנתנו לה בפניהם נתנו לה בתנאי ואין זה דומה לתנאי היו דברינו (כתובות יט:) ולא לב' החתומים על השטר ובאו ב' אחרים ואמרו פסולי עדות היו אנוסים היו (שם יח:) ואם רצה ליזהר עוד יותר יתננו לה ע"י השליח בתנאי בפני ב"ד עכ"ל. ואני תמה למה לא יהיו עידי הגט נאמנים לומר שנתנו לה על תנאי אע"פ שכתב ידן יוצא ממקום אחר דב' עדיות הם אחד שנכתב בלא תנאי ועדות אחר הוא שנתנו לה על תנאי :

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שכיב מרע שאמר וכו' משנה פרק מ"ש (דף ע"ב) וכן אם אמר ה"ז גיטך מחולי זה שיש במשמע לכשיפסוק חולי זה וימות פי' דליכא למימר לכשיפסוק חולי זה ויבריא דא"כ הו"ל לומר בסתם הרי זה גיטך והתקבלי גיטך זה דמשמע דמגרשה לגמרי בין ימות בין יחיה וכן זה גיטך אם מתי לאחר מיתה משמע מדלא אמר מהיום אם מתי:

וטוב לעשות וכו' שם בתוס' בשם רבינו תם והרמ"ה כתב דמהיום כמעכשיו דמי כ"כ התוס' בשם ה"ר אלחנן ובחידושי הרשב"א ס"פ מ"ש (דף ק"ט:) כתב בשם הרמב"ן דהקשה עליו דא"כ רב דעביד תקנתא מיומא דנן ולעלם אמאי לא אתקין מעכשיו ולעלם משום ש"מ דמאית ביומיה דהא רובא כי תקיף להו עלמא טובא יהבי גיטא אלא אותו יום עצמו בכלל מהיום הוא עכ"ל והר"ן תירץ דרב תיקן לאפוקי מדר' יוסי דאמר זש"ש מוכיח עליו ואי הוה תיקן מעכשיו לא הוה ידעינן דטעמיה משום לאפוקי מדר"י אלא ה"א דתיקן מעכשיו משום האי טעמא דשמא ימות בסוף היום וס"ל כר' יוסי עכ"ל.

ומ"ש ודוקא שיש עדים וכו' פי' דאם אין עדים אע"פ דודאי דנמסר כהילכתו ובא הגט לידה בחייו אפ"ה כיון שאינו מוכיח מתוכו שנתן לידה באותו יום בחייו לא הוי גט דבעדי חתימה בעינן דמוכח מתוכו כדלעיל בסימן קנ"ד וצ"ל לפ"ז דהרמ"ה סובר כהרי"ף והרמב"ם דבעדי חתימה לחוד נמי סגי אפי' מסרו בינו לבינה כמ"ש בסימן קל"ג ומש"ה בעינן דמוכח מתוכו אבל לרבינו לשם דתלינן דבודאי נמסר בפני עדים כהילכתו וכתב כאן דברי הרמ"ה ודוקא דיש עדים וכו' צ"ל דס"ל דבש"מ דוקא שמת קודם שיעבור היום התם הוא דחיישינן טפי דלמא כד תקיף עליה עלמא ולא היה שהות לחזור אחר עידי מסירה מסר לה הגט בינו לבינה בלא עידי מסירה והו"ל ספק מגורשת אבל בעלמא דאיכא שהות לחזור אחר עידי מסירה תלינן דנמסר כהילכתו בפני עידי מסירה:

אמר מהיום או מעכשיו ולאחר מיתה הוי ספק וכו' משנה שם מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי ה"ז גט מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת ופירש"י מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו או חזרה הוי שחזר בו ממ"ש מהיום ואמר לאחר מיתה יהא גט ואינו כלום דבשלמא גבי מתנה איכא למימר גופא מהיום ופירא לאחר מיתה אבל הכא ליכא למימר הכי ואי משום תנאה הול"ל מהיום אם מתי עכ"ל ודעת רבינו דלאו דוקא במהיום ולאחר מיתה הוי ספק דה"ה במעכשיו ולאחר מיתה נמי הוי ספק וכדמשמע מדתנא מהיום אי מתי מעכשיו אם מתי ה"ז גט דאין לחלק בין מהיום למעכשיו אבל לדעת הרמ"ה מדלא תנא בסיפא נמי מעכשיו ולאחר מיתה גט ואינו גט אלמא דבלא מספקא לן אי תנאה אי חזרה אלא מהיום ולאחר מיתה דכיון דלא אמרו בלשון תנאי איכא למימר דחזרה היא ואע"ג דבמעכשיו ולאחר מיתה נמי לא אמרו בלשון תנאי אפ"ה כיון דאמר מעכשיו דמגרשה מיד באותה שעה שמוסר לידה מסתברא טפי לומר דתנאה הוה ולא חזרה משא"כ באומר מהיום ולאחר מיתה דכיון דלא גמר בדעתיה לגרשה מיד באותה שעה שמסר לידה אלא מאותו יום ואילך חיישינן ג"כ דילמא הא דאמר ולאחר מיתה חזרה היא אבל באומר מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי כיון דאמרו בלשון תנאי אם מתי אין חילוק בין אמר מהיום ובין אמר מעכשיו בודאי תנאה קאמר ודעתו לגרשה מיד בשעה שמוסר הגט לידה ובמהיום נמי מגורשת אפי' במת קודם שיעבור היום:

והיכא דאמר מעכשיו וכו' שם סוף (דף ע"ב) אמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עומד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר רבה ורבא לא סבירא ליה הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה וכתבו התוס' פי' רש"י ור"ח מה מתנת ש"מ בלא שום תנאי חוזר אף גיטו נמי אם עמד חוזר ממילא בלא שום תנאי ומסיק דרבה ורבא לא ס"ל הא דרב הונא כו' פירוש ס"ל דאם נתן גט סתם ועמד אינו חוזר אם לא שהתנה אם מתי כדאתקין שמואל בתנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה וכן כתב הרא"ש וז"ל אמר רב הונא גט שכיב מרע שמצווה מחמת מיתה כמתנתו וכו' ולית הילכתא כרב הונא דהא אסיקנא רבה ורבא לא ס"ל הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה הילכך אם עמד אינו חוזר אלא היכא עביד כדאתקין שמואל עכ"ל וז"ש רבינו והיכא דאמר מעכשיו וכולי דמקשר דין זה עם מ"ש תחילה בש"מ שאמר זה גיטך מעכשיו אם מתי דמצווה מחמת מיתה דהוי גט לאו דוקא כשמת הוי גט אלא אפי' לא מת נמי הוי גט אא"כ פירש בפירוש שאם יעמוד לא יהא גט דאם לא פי' גזירה שמא יאמרו כיון שאם עמד אינו גט ואם מת אז חל הגט אם כן יש גט לאחר מיתה אבל אם התנה בפירוש ליכא למיגזר ולכך צריך נמי תנאי כפול דאם לא כפל דהתנאי בטל הוה ליה כאילו לא התנה ואיכא למיגזר וצ"ל דרבינו נמשך כאן לדעת הרא"ש דאף במעכשיו בעינן תנאי כפול דלא כהרמב"ם כמ"ש למעלה בסימן ל"ח ודין נתינת גט ש"מ עכשיו בזמן הזה צריך לגרש לגמרי בלי שום תנאי כמו שתיקן ר"י מפרי"ש ומביאו הרב בהגהת ש"ע ועיין במ"ש ע"ז באורך סוף סימן קמ"ח:

עמד מחליו וכולי דין זה חוזר אדלעיל באומר ה"ז גיטך מעכשיו אם מתי מחולי זה ועביד כדשמואל ועמד מחליו דמודה בה רבה ורבא דאם עמד חוזר כיון שהתנה בפירוש אם לא מתי לא יהא גט וכדפי' בסמוך וצריך לאוקמא אליבייהו נמי הא דתנן דאם עמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט ואם לאו אינו גט דה"ק אם עמד מחולי זה וניתק לחולי אחר והלך בשוק על משענתו אומדין אותו וכו' אבל הלך בשוק בלא משענת אפי' חזר וחלה ומת מהחולי הראשון בטל הגט מיד כשנרפא לגמרי בנתיים כמו שהתנה לא הלך בשוק וכולי דאעפ"י דחלוקים אלו אוקמוה בגמרא לרב הונא דאמר בש"מ שנתן גט סתם ועמד חוזר ולית הילכתא כרב הונא היינו דוקא בנתן גט סתם ליתא לדרב הונא אבל בנתן גט ע"ת ופירש אם לא מתי לא יהא גט מודים רבה ורבא דאם עמד חוזר כמו שהתנה והשתא איכא מקום להני חלוקים כדפי' וכמו שפי' ב"י ופשוט הוא:

לא עמד מחליו וכולי שם (דף ע"ג) ת"ר זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ונפל עליו הבית או הכישו נחש אינו גט אם לא אעמוד מחולי זה נפל עליו הבית או הכישו נחש ה"ז גט מ"ש רישא ומ"ש סיפא שלחו מתם אכלו ארי אין לנו ופירש"י ע"י מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לא"י והשיבו אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיחא לא אסיק אדעתיה עכ"ל מבואר מפירושו דתלמודא לא קא מתרץ ומיישב רישא וסיפא אלא קאמר דסיפא משבשתא היא דאף אם אמר לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ג"כ אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה וה"ה נשכו נחש או נפל עליו הבית וכדקאמר תלמודא בתר הכי כיון דקשיא רישא לסיפא לא איתמר בבי מדרשא ומשבשתא היא זיל בתר סברא ומסתבר דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה ואינו גט וכ"כ הרא"ש והוא שיטת פירוש רש"י. אבל המרדכי בפרק כל הגט כתב וז"ל ופר"ח דשלחו מתם אכלו ארי אין לנו תירוצא הוא דנשכו נחש הוי כמו אכלו ארי שהוא בידי שמים ולא קשה רישא לסיפא וכולי עכ"ל כלומר דאינו משבש סיפא דברייתא כמו שהוא לפי' רש"י אלא מתרץ ומיישב רישא וסיפא דברישא אינו גט משום דנשכו נחש הוי כמו אכלו ארי מיתה בידי שמים שלא כדרך כל הארץ ואינו בכלל הלשון שאמר הרי זה גיטך אם מתי מחולי זה דמשמע מיתה מתוך חולי זה כדרך כל הארץ אבל סיפא שאמר אם לא אעמוד מחולי זה יש במשמע לשון זה גם אם יפול עליו הבית או ישכנו נחש שהרי לא עמד מתוך חולי זה וכך כתב הרא"ש ע"ש ר"ח והשיג עליו והסכים לסברא הראשונה וכן פירש"י דזה וזה אינו גט:

דרכי משהעריכה

(א) במרדכי פרק מי שאחזו דף תרי"ז ע"ג כתב בשם תשובות מוהר"ם שמצריך שיהא גט קיים בשעת מיתת הבעל ותשובת מוהר"ם איתא בתשובת מיימוני סוף הלכות אישות סימן ל' וע"ש שהאריך בדינים אלו וכתב דאם לא היה הגט קיים בשעת מיתה תצא וכ"כ בסדר גיטין וע"ל ס"מ קמ"ג דהרבה פוסקים חולקים וס"ל דכל שאומר מעכשיו אפי' אם נאבד או נשרף הגט כשר וע"ש:

(ב) ובמרדכי ס"פ מי שאחזו ע"ד כתב שיאמר ואם מתי יהא גט מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם וכו' וכתב ר"י שאם נתנו ע"מ שאם ימות ופי' שתנאי זה יהא כתנאי בני גד ובני ראובן כו' יכול להיות שמועיל בלא כפילת התנאי עכ"ל ע"ל בסדר הגט דלשון אם מתי הוא דוקא:

(ג) וכן הוא במ"מ פ"ט דגירושין ובתשובת מיימוני מה' אישות סי' ל' דבזה"ו אין לסמוך על אומדנא אם מת מחולי ראשון כי אין אנו בקיאין בזה"ז וע"ש שהאריך בדין זה:

(ד) וכתב עוד סברות אחרות בזה:

(ה) והמרדכי כתב פרק מי שאחזו דף תרי"ג ע"ג בשם ר"י מפרי"ש שהיה רגיל לגרש בגט ש"מ בלא שום תנאי לאפוקי נפשיה בלי שום פסיקה וגמגום והיה מזקיקם לקבל בחרם הקהילות לישא זא"ז שיעמוד מיד או לקיים ולהבטיח במשכנות לישא זה את זה עכ"ל וכן הוא בסדר גיטין שלנו מיהו אם המגרש כהן אסור לעשות בכה"ג ויש לגרש על תנאי ואז מותרת לבעלה הכהן כשלא נתקיים התנאי כמו שנתבאר לעיל ריש סי' קמ"ז ובסימן צ"ז כתב בסדר גיטין בשם התשב"ץ דיש לחוש מפני טירוף הדעת של חולי אם יגרש סתמא ואחרי שרוב הפוסקים לא החמירו כדברי רבינו יחיאל מפרי"ש אין לנו אלא דבריהם עכ"ל. כ"ע המרדכי דף תרי"ו ע"ד גט ש"מ אין מדקדקין בו ואם מת אינה צריכה להתאבל עליו עכ"ל:

(ו) ועיין בתשובת הרא"ש כלל מ"ו סימן א' על גט ש"מ שהיו מערערין עליו לומר שהיה נכתב בו תנאי אם הוי גט בב"י סימן קנ"ד ש"מ שנתן גט לאשתו על תנאי אם ימות ומת י"א שאין לאשתו ליגע בו ואפי' לבכות עליו ולא לצאת אחר מטתו כי אמרינן שאם תעשה אחד מהם תבטל הגט ונראה שאין ממש בדבריהם וע"ז וכיוצא בזה נאמר כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהן עכ"ל: