טור אבן העזר צב

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן צב (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טורעריכה

אף על פי שהבעל אוכל פירות נכסי אשתו, אם התנה עמה שלא יאכלם מהני תנאה.

כיצד, כתב או אמר לה "דין ודברים אין לי בנכסייך", מהני תנאה שאם מכרה או נתנה נכסיה לאחר שהוא קיים, אבל כל זמן שלא מכרה או נתנה אוכל הפירות, ואם מתה יורשה.

במה דברים אמורים בכותב או אומר לה כן בעודה ארוסה והנכסים נפלו לה בעודה ארוסה. אבל אם נפלו לה משניסת אף על פי שהתנה בעודה ארוסה פירש ר"י שאין התנאי מועיל, והרמב"ן כתב שהתנאי שהתנה בעודה ארוסה מועיל לנכסים שיפלו לאחר נישואין, וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

כתב הרמב"ם: שאם קנו מידו בעודה ארוסה בקנין שאין לו דין ודברים בנכסיה, הרי סילק עצמו מגוף הקרקע ואין לו בנכסיה פירות לעולם, אפילו ערער על קנינו ואמר לא היה בדעתו שלא יהיה לו פירות בשביל קנין זה אלא לענין זה היה התנאי שאם מכרה ונתנה קיים, אין שומעין לו אלא מגוף הקרקע סילק עצמו. וכן דעת רב אלפס. ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל, דכיון שאין במשמעות לשון זה סילוק אלא לענין שאם מכרה ונתנה קיים, אין הקנין גורם ליתן יתרון בלשון מה שאינו במשמעותו.

וכתב עוד הרמב"ם: שאם קנו מידו, מהני תנאה אפילו התנה אחר הנישואין ואם מכרה ונתנה קיים. וכן פירש ר"י. ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל.

הוסיף להתנות גם על הפירות, שאמר לה "דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהם", אין אוכל פירות בחייה, אבל יורשה אם תמות, ואוכל פירי פירות.

וכתב הרמב"ם: שהדין הוא שימכרו הפירות ויקנה בהן קרקע ויאכל פירות שהן פירי פירות. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב דוקא אם מעצמה שיירה הפירות ימכרם ויקח בהם הקרקע ויאכל פירותיו, אבל אין בית דין אומרים לה לשייר אותם כדי שיאכל פירי פירות.

הוסיף להתנות גם על פירי פירות, שאמר "בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן", אינו אוכל לא פירותיה ולא פירי פירות, אבל אוכל פירי פירי פירות, כגון אם לקחה מהפירות קרקע ומפירי אותו קרקע לקחה עוד קרקע אוכל פירי הקרקע השני, וכן לעולם, עד שיאמר "דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם".

ואם כתב "דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירי פירותיהן" ולא הזכיר הפירות, אוכל הפירות ולא פירי פירות, ונפקא מינה אם שייר הפירות ולא אכלם וקנה מהם קרקע אינו אוכל פירותיו שהם פירי פירות. ועדיין אם מתה ירשנה.

כתב לה "דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהם ובפירי פירותיהן בחייך ובמותיך", אינו אוכל פירות ולא פירי פירות, ואם מתה אינו יורשה. ואם לא הזכיר פירות, אלא "דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותיך", אוכל פירות, ואם מתה אינו יורשה, ואם מכרה ונתנה קיים. וכן אם התנה עמה אם תמות בלא בנים שיחזרו נכסיה לבית אביה, הכל לפי תנאה.

ורבן שמעון בן גמליאל פליג ואמר שאין תנאי מועיל לבטל ירושה שהיא דאורייתא. ורבינו תם ור"י פסקו כרשב"ג, ורב אלפס והרמב"ם פסקו כתנא קמא, ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל.

ודוקא שהתנה בעודה ארוסה. אבל אם התנה אחר שניסת, אינו מועיל לבטל ירושה דאורייתא.

בית יוסףעריכה

  • אע"פ שהבעל אוכל פירות נכסי אשתו אם התנה עמה שלא יאכלם מהני תנאה כיצד כתב או אמר לה דין ודברים אין לי בנכסייך מהני תנאה וכו' משנה ריש פרק הכותב (כתובות פג.) הכותב לאישתו דין ודברים אין לי בנכסיך שא מכרה או נתנה קיים ובגמרא תני ר' חייא האומר לאישתו ופירש רש"י תני ר' חייא האומר ולא תני הכותב לאשמועינן דבאמירה בעלמא נמי סליק נפשיה בלא שום קנין וכתיבה ע"כ. וזהו שכתב רבינו כתב או אמר לה.
  • ומה שכתב בד"א בכותב או אומר לה כן בעודה ארוסה וכו' שם בגמרא (כתובות פג.) וכי כתב לה הכי מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום אמרי דבי רבי ינאי בכותב לה בעודה ארוסה כדרב כהנא דאמר נחלה הבאה לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה אי הכי אפילו נשואה נמי אמר אביי ידו כידה רבא אמר ידו עדיפה מידה. ופירש רש"י בכותב לה ועודה ארוסה ודאי מי שהקרקע שלו ובא ליתנו לחבירו צריך לשון מתנה ומתניתין בכותב לה עד שלא זכה בנכסים ומתנה על מנת שא יזכה בהם לכשישאנה וא"צ לשון מתנה שהרי אין לא עכשיו רשות בהם אי הכי דטעמא משום דתקנתא דידיה הוא ויכול למחול עליה אמאי איצטריך דבי רבי ינאי לאוקומה בכותב לה ועודה ארוסה אפילו נשואה נמי ידו כידה והרי הוא כשותף בהן וכיון שנכסים שלו צריך לשון מתנה ואין מועיל לשון דין ודברים.
וכתב הר"ן אהא דאמר ר' ינאי בכותב לה ועודה ארוסה דוקא בכותב לה ועודה ארוסה דשייך בה קצת אבל קודם לכן כיון שאין לו שייכות בנכסים כלל סילוקו לאו כלום הוא.
  • ומ"ש רבינו אבל אם נפלו לה משנשאת וכו' שם כתב הרא"ש אמרי דבי רבי ינאי בכותב לה ועודה ארוסה ומסתמא נמי מיירי דנפלו לה בעודה ארוסה וקשה דא"כ אפילו אם לא כתב לה נמי מכרה קיים דהא תנן לעיל (דף עח.) עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים וי"ל דמתניתין דבכא כתנאי דאמרו לו לרבן גמליאל הואיל וזכה באישה לא יזכה בנכסים והרמב"ן (פג. ד"ה הא) כתב דמסתלק הוא מנכסים שנפלו לה לאחר שתנשא דסילוק בעלמא הוא ובמה שאינו ראוי לו עדיין אדם מתנה שלא יזכה בו. ומיהו בירושלמי (כתובות פ"ט ה"א) לא משמע הכי דגרסינן התם א"ר ירמיה בעו קמיה דרבי זירא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ונפלו לה לאחר מכאן מהו ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ולא דמי לכותב לה ועודה ארוסה דהתם הנכסים כבר ביד האישה וקצת יש לדחות דירושלמי איירי דכתב לה אחר נישאין דכיון דידו כידה אין הסילוק מועיל לדבר שאינו ברשותו אבל בעודה ארוסה מהני סילוק אפי' לנכסים שנפלו לה משנשאת עכ"ל והר"ן הסכים לדעת הרמב"ן דהאי תנאה מהני אפילו לנכסים שיפלו לה אחר שתנשא וגם הרב המגיד בפ"ג מהל' אישות (פ"ג מהל' אישות ה"א) כתב דברי הרמב"ן בלי שום חולק.

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כתב הרמב"ם שאם קנו מידו בעודה ארוסה בקנין שאין לו דין ודברים בנכסים הרי סילק עצמו מגוף הקרקע וכו' בפרק כ"ג מהלכות אישות וטעמו מדגרסינן בפ' הכותב איבעיא להו קנו מידו מהו ופירש הרי"ף דאמתני' דהכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך קאי ומיבעי ליה אי קנו מידו של בעל בעודה ארוסה אי אמרי' דקנין לטפויי אתי ומגופה של קרקע קנו מידו שלא יהא לו זכות בקרקע כלל וכיון שכן אינו אוכל פירות ואסיקנא דמגופא של קרקע קנו מידו ואפי' בעורר ורש"י פי' בענין אחר והרא"ש הקשה על דברי הרי"ף וכתב שפי' רש"י עיקר והראב"ד כתב על דברי הרמב"ם כל מ"ש כאן הבל ורעות רוח ותמה עליו ה"ה וכתב שרבינו האי מפרש כדברי הרמב"ם ז"ל:

וכתב עוד הרמב"ם שאם קנו מידו מהני תנאה אפי' התנה אחר הנישואין וכו' בפרק הנזכר וכתב ה"ה שלמד כן ממה שאמרו בפרק חזקת (מג.) גבי הא דהאומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו שאם קנו מידו קנה חבירו ולא יהא כח הבעל בנכסי אשתו גדול מכח השותף בחלקו ורש"י כתב איבעיא דבסמוך קנו מידו מהו אברייתא דהאומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו קאי והתוס' הקשו על פירש"י וכתבו דנראה לר"י דאנשואה קאי דאמרינן דידו כידה אי מהני לה שום קנין והר"ן כתב על פירש"י ואסיקנא דמגופה של קרקע קנו מידו וה"ה בנשואה דמהני לפירות אם קנו מידו והרא"ש כתב על פירש"י וקשה מה הועיל שם קנין למי הוא מקנה אותה דדין ודברים אין לי בה אינו אלא לשון הפקר הילכך נראה דאנשואה קאי דלא מהני דין ודברים משום דידו כידה ומיבעיא להו אי מהני קנין ויש לקיים פירש"י דכיון שאומר לחבירו שהוא שותף עמו והקנה לו מוכח שהוא מקנה לו השדה ורב אלפס כתב קנו מידו של בעל ועודה ארוסה מהו וקשה דהא אפי' באמירה מועיל וכוונתו שאם אמר דין ודברים אין לי בנכסייך וקנו מידו אם נסתלק גם מפירות וירושה וקשה כיון דטעמא דלא נסתלק משום דיד בעל השטר על התחתונה או מדקדוק הלשון דבנכסייך ולא בפירות בנכסייך ולא לאחר מיתה לרב אשי מאי מהני קנין לדבר שאינו שלו ממשמעות הלשון ופי' רש"י עיקר עכ"ל והשתא יש לתמוה על רבינו שכתב על דין זה דהרמב"ם ולא נהירא לא"א הרא"ש שהרי הוא ז"ל בתחילה הקשה על פירש"י וכתב כפר"י ואע"פ שאח"כ חזר לקיים פירש"י מ"מ לא סתר פר"י ולא הקשה עליו וצ"ל שסובר רבינו כיון שבסוף דבריו כתב שפירש"י עיקר משמע שהוא סובר דליתיה לפר"י: (ב"ה) ומדקדוק דברי הרמב"ם נ"ל שמה שכתב ואם כתב לה אחר הנישואין לא לענין שיועיל הקנין אחר שנשאת לענין הפירות אע"פ שלא כתב לה אלא דין ודברים אין לי בנכסייך וכדמשמע מדברי ה"ה דא"כ אין בין ארוסה לנשואה כלום אלא לעניין שיהיה מכרה ונתינתה קיים ע"י שיאמר לה דין ודברים אין לי בנכסייך קאמר דאע"ג דבכותב לה ועודה ארוסה א"צ לקנות מידו לענין שיהיה מכרו קיים ואם קנו מידו מועיל אף לפירא אם לא כ' לה אלא אחר שנשאת אם לא קנו מידו אינו מועיל אפי' למוכרה ומתנתה ואם קנו מידו מועיל למוכרה ומתנתה אבל לא לפירות וזה נ"ל ברור בדברי הרמב"ם: כתב המרדכי בפרק הכותב בשם רבינו האי אם יתנה אדם עם אשתו קודם נישואין וכתב לה שאין לי בנכסייך כלום ואחר כך נישאת ומכרה מכירתה קיימת אפי' בנכסים הכתובים כ"ש בנכסי מלוג ואפי' אם תמות בחיי בעלה אינו יכול להוציא מיד הלקוחות וכתב ריצב"א מה שהוסיף לה אפילו נכסים הכתובים בכתובה לא יתכן בעיני לומר שזהו בכלל נכסייך אלא אם כן פירש בהדיא עכ"ל :

הוסיף להתנות גם על הפירות שאמר לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן וכו' במשנה פרק הכותב (שם) כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה רבי יהודה אומר לעולם אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירות פירותיהן עד עולם ופסקו הרמב"ם והר"ן והר"ש כר"י וכ"נ מדברי הרי"ף שהביאו ברייתא דאלו הן פירות ואלו הם פירי פירות וההיא כר' יהודה אתיא כמבואר בדברי הרא"ש והר"ן ובכותב לה ועודה ארוסה מיירי כמ"ש בראש הסימן:

ומ"ש בשם הרמב"ם הוא בפרק כ"ג מהלכות אישות ובגמרא אהא דאמרי' וליטעמיך הא דאמר רב יהודה לעולם הוא אוכל פירי פירות דכיון דאכלינהו לפירי פירי פירות מהיכא אלא בדשיירה ה"נ בדשיירה כתב הרא"ש מדקאמר בדשיירה משמע דהדבר תלוי בה ואם תרצה תשייר אבל אין הבעל יכול לכופה ליקח בהם קרקע והרמב"ם כתב ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות ונראה שסמך על התוספתא דתניא ר' יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות כיצד מוכר פירות וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות וכן מצאתי בירושלמי ונראה דהירושלמי פליג אגמרא דידן דלפום גמ' דידן לא אמרינן מוכר פירות ולוקח בהם קרקע אא"כ שיירה ולקחה בהם קרקע ע"כ והר"ן כתב כלשון הזה מדאמרינן בדשיירה משמע דכי אמרינן לעולם הוא אוכל פירי פירות דוקא בדשיירה ממילא אבל אין הבעל יכול לכופה ליקח בהם קרקע אלא שהרמב"ם כתב ילקח בהם קרקע והוא אוכל וסמך לו על התוספתא דתניא במכילתין ע"כ:

הוסיף להתנות גם על פירי פירות שאמר בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן אינו אוכל לא פירי ולא פירי פירות אבל אוכל פירי פירי פירות וכולי בפרק הכותב (שם) אהא דאמר רב יהודה לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה וכולי איבעיא להו פירי פירות דוקא או עד עולם דוקא או תרווייהו דוקא וכתב הרא"ש ולא איפשיטא הילכך בעינן תרוייהו כלומר משום דאשה הויא בעל השטר וידה על התחתונה וכ"כ הר"ן וכ"פ הרמב"ם בפכ"ג מהלכות אישות וכן נראה מדברי הרי"ף שכתב מתני' דר' יהודה כצורתה ומשמע מפשטא דתרווייהו בעינן:

ומ"ש ואם כתב דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירי פירותיהן ולא הזכיר הפירות וכו' גם בזה בעיא בפרק הכותב ואמרו פשיטא דמכל מילי סליק נפשיה דאי אמר מפירי פירות וכו' ודחו בגמרא ההכרח שאמרו לפשוט כן וכתב הר"ן ולא איפשיטא בעיין הילכך אמרינן דמפירי פירי הוא דסליק נפשיה מפירי לא סליק נפשיה וכ"כ ר"ח אבל רבינו האי כתב ואסיקנא דמכל מילי סליק נפשיה וגם הרב המגיד כתב בפכ"ג מהלכו' אישות יש מהגאונים שפסקו דכיון דבעיין לא איפשיטא יד בעל השטר על התחתונה ויש מהם שפסקו כפשיטות הגמרא וזה דעת רשב"א ז"ל נראה שהם מפרשים אותה אליבא דר' יהודה ובשאמר עד עולם ולא נזכרה בעיא זו בהלכות ובדברי רבינו ואולי שדעתם לפרשה אליבא דת"ק והלכה כרבי יהודה ולזה לא הזכירוה עכ"ל ורבינו סתם דבריו כדברי האומרים דבעיין לא איפשיטא ויד האשה על התחתונה כתב המרדכי בפ' הכותב על ראובן שחפץ לקנות בית ודואג פן יצטרך למוכרו ותעכב אשתו עליו והתנה עם אשתו שלא תוכל לעכב על ידו בכל עת שיצטרך למוכרו וקבלה עליה ונכתב השטר אינה יכולה לחזור בו:

ועדיין אם מתה ירשנה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותיך אינו אוכל פירות ולא פירי פירות ואם מתה אינו יורשה שם במשנה:

ומ"ש ואם לא הזכיר פירות אלא דין ודברים אין לי בנכסייך וכו' פשוט הוא.

ומ"ש ואם מכרה ונתנה קיים כבר נתבאר לעיל דמתני' דהכותב היא הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך הרי זה אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה א"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך שאם מכרה או נתנה קיים ומשמע מדברי רבינו שכתב זה בבבא זו דדוקא בשלא סילק עצמו מהפירות הוא דאם מכרה ונתנה קיים וכדדייק לכאורה לישנא דא"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך אבל במסלק עצמו מפירות אם מכרה ונתנה אינו קיים ולי נראה דאף במסלק עצמו מפירות אם מכרה ונתנה קיים דאם לא כן למה ליה למימר דין ודברים אין לי בנכסייך הכי הול"ל דין ודברים אין לי בפירות נכסייך:

ומ"ש רבינו וכן אם התנה עמה אם תמות בלא בנים שיחזרו נכסיה לבית אביה הכל לפי תנאה ירושל' כתבוהו הרי"ף והרא"ש בפרק הכותב והרמב"ם בפכ"ג מה"א.

ומ"ש ורשב"ג פליג ואמר שאין תנאי מועיל לבטל הירושה וכו' במשנה פרק הכותב (שם) ואיתמר עלה בגמ' (שם) אמר רב הלכה כרשב"ג. וכתב הרי"ף ולית הלכתא כוותיה דקיימא לן דבר שבממון תנאו קיים וכתב הר"ן שטעמו משום דרב סבר דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ואע"ג דירושת הבעל דרבנן חכמים עשה חיזוק לדבריהם כשל תורה כדאיתא בגמרא אבל אנן הא קי"ל כרבי יהודה דאמר דמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים הילכך ליתא לדרב וכן דעת הרמב"ם בפכ"ג מהלכות אישות אבל ר"ח פסק כרשב"ג ולא מטעמיה אלא משום דהוה כמתנה על דבר שלא בא לעולם והביא ראיה מהירושלמי והאריך הר"ן בזה ובסוף דבריו כתב עיקר הפסק כדברי הרי"ף דלא קי"ל כרשב"ג והא דאיתמר בירושלמי אין מיתת בלא בני וכו' משכחת לה בכותב לה ועודה ארוסה אבל לאחר שנשאת לא אא"כ מחייב עצמו להחזיר ליורשים מה שירש ממנה בכה"ג ודאי מהני עכ"ל. ודברי הריב"ש בזה בתשובה סימן ס"ד וסימן ק"ב והרא"ש ג"כ כתב אחר פסק הרי"ף שר"י ור"ח ובה"ג פסקו כרשב"ג ונשא ונתן בדבר ובסוף דבריו כתב וכיון דליכא ראיה ברורה אית לן למימר כל תנאי שבממון קיים ע"כ. וכבר כתבתי כל זה בארוכה בס"ס ס"ט :

ומ"ש רבינו ודוקא שהתנה בעודה ארוסה וכו' כבר כתבתי כן בסמוך בשם הר"ן ז"ל וכ"כ הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות אישות וזה לשונו התנה עמה אחר שנשאת שלא יירשנה תנאו בטל ואף על פי שירושת הבעל מדברי סופרים עשה חיזוק לדבריהם כשל תורה ובפרק כ"ג מהלכות אישות כתב וז"ל התנה עמה שלא יירשנה ה"ז לא יירשנה אבל אוכל פירות בחייה וכן אם התנה עמה שיורש מקצת נכסיה וכן אם התנה עמה שאם מתה בלא בנים יחזרו נכסיה לבית אביה הכל קיים במה דברים אמורים שהתנה עמה קודם שתינשא שהנחלה הבאה לאדם שלא ממשפחתו מתנה עליה שלא יירשנה קודם שתהא ראויה לו אבל אם התנה עמה אחר שנשאת תנאו בטל ויירשנה כמו שביארנו עכ"ל. וכתב הרב המגיד כן הכריעו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דהלכה כרשב"ג ודוקא במתנה ועודה ארוסה וכההיא דרב כהנא דאמר נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה אבל משנשאת אין תנאו בירושה כלום דכיון שהירושה ראויה לו אם תמות עתה הו"ל כאומר לא אירש את אבא שלא אמר כלום ואפי' קנו מידו וכך כתב הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכדעת רבינו והירושלמי הנזכר בהלכה הוא בכותב לה ועודה ארוסה א"נ בכותב לה בכתובתה בשעת כניסה אבל אחר נישואין לא אמר כלום אלו דבריהם מסכימים לדעת רבינו ע"כ. וכתב בתשובות הרשב"א סימן תתק"ס דארוסה שאמרו דוקא הוא לפי שיש לו בה שייכות אבל קודם אירוסין אינו כלום וכתב בסימן תתקס"ב על ראובן שכתב שיור לאשתו והערים וגירשה בו ביום והחזירה ואח"כ מתה בלא ולד והוא טוען שכיון שגירשה נתבטלו תנאים הראשונים והשיור והשיב שאין בדבריו כלום שהמגרש את אשתו והחזירה על דעת כתובה הראשונה החזירה כדתנן בס"פ הכותב (צ.) ואף על גב דאמר רב הונא עלה ל"ש אלא מנה ומאתים אבל תוספת אין לה היינו דוקא במה שהוסיף לה משלו אבל מה ששייר האב ומה ששיירה האשה הרי היא כעיקר הכתובה שהמכניס על דעת כן הכניסה וכשקבל על דעת כן קבל ועוד שזה מערים הוא ושורת הדין ב"ד דנין ומחייבין אותו:

ומ"ש רבינו אבל אם התנה אחר שנשאת אינו מועיל לבטל ירושה דאוריי' לכאורה נראה דלא דק דבפרק הכותב אמרינן דסבר רב ירושת הבעל דרבנן וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהלכות נחלות אלא שהרב המגיד כתב דבס"פ מי שמת משמע שהיא מן התורה ושזה דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל הכותב שטר סילוק לאשתו בשעת החופה מסולק גם משטר ירושה כתב האב לבתו בשעת החופה מהרי"ק בשורש י"ג העושה פיטור לאשתו אם יש במשמעות כל מיני תביעות וערעורים מהרי"ק בשורש י"ג:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אעפ"י שהבעל אוכל פירות וכו' משנה וברייתא ר"פ הכותב ור"ל כתב לה בשטר בלא קנין ואפי' לא כתב כלל אלא אמירה בעלמא בלא קנין וכתיבה וא"ת כיון דאפי' אמירה מהני פשיטא דכ"ש כתיבה וי"ל דאתי לאשמועינן דכל זמן שלא מכרה ונתנה אוכל הפירות ואם מתה יורשה ואפי' בדכתב לא מהני תנאה וכן מ"ש בד"א בכותב או א"ל כן בעודה ארוסה חזר לכתוב לשון זה לאשמועינן דבנפלו לה משניסת אין התנאי מועיל לפר"י אפי' כתב לה:

ומ"ש מהני תנאה שאם מכרה או נתנה וכו' ופריך בגמרא ותימא ליה מכל מילי סליקת נפשך אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה ואסיקנא דסברא היא דמפירי לא סליק נפשיה דחביב ליה פירי לפי שהיא תדיר וכן מירושה לא סליק נפשיה דמיתת האשה היא שכיחא משום דרוב פעמים מסתכנת בלידה אבל מכירה לא שכיחא משום דקשה לה למכור שבח בית אביה רב אשי אמר בנכסייך א"ל אבל לא בפירותיהן ובנכסייך א"ל ולא לאחר מיתתה שבטל שמה מעליהן וכתבו התוספות למאי דלית ליה לרב אשי יד בעל השטר על התחתונה תימא אמאי קתני שאם מכרה ונתנה קיים דיעבד לכתחילה נמי תמכור עכ"ל וקשה היאך מפרשים התוספות דלית ליה לרב אשי יד בעל השטר על התחתונה דהלכה פסוקה היא במשנה וברייתא ובכולה תלמודא וכמבואר בח"מ סימן מ"ב ונראה דדעת התוס' הוא דרב אשי דנאדי משינויא דאביי אינו אלא משום דהכא דסליק נפשיה בסתם וא"ל דין ודברים אין לי בנכסייך משמע ודאי דמכל מילי סליק נפשיה דהי מינייהו מפקת ולא אמרינן הכא יד בעל השטר על התחתונה כיון דהלשון הוא כולל ומשמע כך לפי דעת השומעין דמכל מילי סליק נפשיה וכמ"ש הרשב"א בתשובה מביאו הרב בהגהת ש"ע דח"מ סימן מ"ב ס"י ע"ש אלא שצל"ע על מ"ש התוספות דאם מכרה ונתנה קיים דיעבד משמע אבל לכתחילה לא תמכור וכי איסורא איכא דנימא לא תמכור לכתחילה דאין לנו משא ומתן אלא באם מכרה קיים או בטל לאלתר אבל איסורא לא קעבדה האשה אפי' לא סליק הבעל את ידו מנכסיו כלל ומכרה או נתנה אלא דלא מהני כלל ולכך נקט תלמודא לשון דיעבד ולבי אומר לי דדבור זה הגה"ה היתה מאיזה תלמיד והכניסוה בפנים ודו"ק:

ומ"ש והרמב"ן כתב וכו' כ"כ הרא"ש בשמו ר"פ הכותב ומביאו ב"י ומשמע מלשונו שטעמו דמועיל מה שמסתלק מדבר שלא בא לעולם אע"פ שלא אמרו דרך תנאי דכיון דתקנת חכמים הוא יכולה לומר אי אפשי בטובה זו:

כתב הרמב"ם שאם קנו מידו וכו' טעמו כיון דלא היה צריך להקנות ממנו אמרי' לאוסופי כחה הוא דאקני להסתלק לגמרי מגוף הקרקע וא"ת אפי' בכתב לה בלא קנו מידו נמי נימא כיון דבאמירה בעלמא סגי לא היה צריך לכתוב אלא לאוסופי כחה וי"ל דכתיבה דאיכא למימר דכדי שלא ישתכח הדבר כתב לה אין הכרח לומר דלאוסופי כחה כ' לה אבל אם קנו מידו לא היה צריך כלל אם לא לאוסופי כחה:

ומ"ש ואפי' ערער על קנינו לכאורה קשה הא פשיטא דהבעל מערער אבל בגמרא מפורש דלשון ערער משמע מיד ולשון עומד משמע יום או יומים ואחר כך מערער דכיון דלא ערער מיד איכא למימר דלמדוהו לטעון כך וא"כ הרמב"ם ה"ק ואפי' ערער על קנינו כלומר מיד אחר הקנין ערער ואמר לא היה בדעתו וכו' אפ"ה אין שומעין לו וכ"כ הרי"ף לשם וז"ל והילכתא מגופא דקרקע קנו מידו בין בעורר על קניינו ובין בעומד עכ"ל ועיין באשיר"י שכתב דברי רב אלפס שהוא כדעת הרמב"ם והקשה על פירושם דכיון דבאמר דין ודברים אין לי בנכסייך אין במשמעות לשון זה אלא דמסלק עצמו להיכא דמכרה ונתנה דיהא קיים אבל אין במשמעותו דמסלק עצמו מפירי ומירושה שוב אין הקנין גורם ליתן יתרון בל' מה שאינו במשמעותו:

וכתב עוד הרמב"ם שאם קנו מידו וכו' אין זה לשון הרמב"ם רפכ"ג דאישות אלא שרבינו מפרש כך דבריו דקנו מידו בנשואה לא מהני אלא לענין דאם מכרה ונתנה קיים אבל אוכל פירות ויורשה אם מתה דאין לפרש דהקנין מהני לגוף הקרקע ושאין לו כלום אפי' פירות ואינו יורשה א"כ אין בין ארוסה לנשואה כלום והא ודאי ליתא דבשלמא ארוסה דמועיל סילוק זה בלא קנין לענין דאם מכרה ונתנה קיים הלכך אם קנו מידו בא לאוסופי כחה אבל בנשואה דבלא קנין לא מהני סילוק זה כלל א"כ צריך קנין לענין שאם מכרה ונתנה קיים אבל אין הכרח שבא לאוסופי כחה אבל מדברי הרב המגיד משמע דקניין בנשואה מהני אף לפירות וירושה שהרי כתב דלמדו הרמב"ם ממ"ש בפרק חזקת (דף מ"ג) גבי שותפים בקרקע דאם אמר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו וקנו מידו דקנה חבירו ולא יהא כח הבעל גדול בנכסי אשתו מכח השותף בחלקו עכ"ל השתא לפי זה ודאי כיון דבשותף מהני קנו מידו שאין לו בשדה כלום לא גוף ולא פירות אף בבעל כן דאין לאחר קנין כלום אבל בכסף משנה הסכים לדעת רבינו בביאור דברי הרמב"ם אבל לפעד"נ נכון כמ"ש ה' המגיד:

ומ"ש ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל בפרק הכותב האריך וסיים בדבריו ופירש"י עיקר והא דבאשתו ארוסה אין קנין מועיל יותר מאמירה אלא מועיל לענין שאם מכרה ונתנה קיים כמו באמירה ובנשואה דידו כידה אפי' קנו מידו לא מהני סילוק כלל כי היכי דלא מהני אמירה בנשואה כלל וכי קא מיבעיא ליה קנו מידה מהו ואסיקנא דמגופה של קרקע קנו מידו על השותף דא"ל לחבירו אין לי עסק על שדה זו קמיבעיא ליה אבל לא על אשתו קמיבעיא ליה כך הוא שיטת הרא"ש לפי פירש"י אבל מדברי הרב המגיד משמע דאף לפירש"י למאי דאסיק בשותף דמגופה של קרקע קנו מידו דה"ה לאשתו נשואה אם קנו מידו שדינו כארוסה בשלא קנו עכ"ל ר"ל דה"ה לאשתו מהני קנו מידו כמו דמהני בשותף מיהו לא דמי לגמרי דבשותף מהני קנין לגמרי בין לגוף בין לפירות אבל לאשתו נשואה לא מהני אלא לענין שאם מכרה ונתנה קיים כארוסה בשלא קנו מידה:

הוסיף להתנות וכו' במשנה בפרק הכותב פליגי בה ת"ק ור"י ופסקו הפוסקים כר"י והיינו בכותב לה בעודה ארוסה ולהרמב"ם מהני תנאה אף בנשואה בקנו מידו כדלעיל:

וכתב הרב רבי' משה בר מיימוני וכו' כתבו הרא"ש והר"ן והרב המגיד דה"א בתוספתא אבל הרא"ש נחלק עליו משום דבתלמודא דידן קאמר בדשיירה אלמא דוקא בדשיירה מעצמה ומביאו ב"י:

ומ"ש עד שיאמר דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם משמע דתרווייהו צריכי דעד עולם לחוד לא קאי אלא בפירות דכל השנים לפירש"י לשם והתוספות הקשו דלהא לא איצטריך עד עולם דמה לי שנה ראשונה ומה לי שנה שנייה אלא ר"ל דמסלק עצמו שלא לאכול פירות עד עולם בין בחייה בין לאחר מיתה כלומ' שלא יאכל אחר מיתה הפירות שגדלה בשדה שלה בחייה וא"ת השתא דקאמר פירות ופירי פירי עד עולם נמי נפרש עד עולם לא בשנה זו ולא בשנים הבאות לפירש"י א"נ לפי' התוס' בחייה ובמותה לא יאכל הפירות פירי פירות עד עולם אבל פירי פירי פירות אוכל וכך הקשה הרז"ה והשיב עליה הכי השתא בשלמא אפירות איצטריך עד עולם סד"א כי מקני לה פירות שבאו לעולם אבל שלא באו לעולם לא קמ"ל עד עולם אבל לפירי פירו' למאי איצטריך בו עד עולם הלא כולהו לא באו לעולם אלא לאו לרבויי פירא דפירי פירא עכ"ל והרמב"ן אמר דעיקר הקושיא אינו כלום דשאני התם כיון דנחית למניינא דפירי פירות ואמר עד עולם אכולהו קאמר אלא שאי איפשר לאומרה בלשון אחרת עכ"ל והביאו הר"ן ע"ש:

ומ"ש כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך וכו' עד אינו אוכל פירות ולא פירי פירות ואם מתה אינו יורשה נראה ודאי דבזו אפי' פירי דפירי פירות נמי לא אכיל אע"ג דלא אמר עד עולם דכיון דאמר בחייך ובמותיך הוי כאילו אמר עד עולם כמ"ש הרא"ש בריש הכותב:

ואם לא הזכיר פירות וכו' עד ואם מכרה ונתנה קיים כתב ב"י משמע מדברי רבינו שכתב זה בבבא זו דוקא בשלא סילק את עצמו מהפירות הוא דאם מכרה ונתנה קיים וכדדייק לכאורה לישנא דא"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך אבל במסלק עצמו מפירות אם מכרה ונתנה אינו קיים ולי נראה דאף במסלק עצמו מפירות אם מכרה ונתנה קיים דאל"כ ל"ל למימר דין ודברים אין לי בנכסייך הכי הו"ל למימר דין ודברים אין לי בפירות נכסייך עכ"ל ולפעד"כ דליתא לפירושו בדברי רבינו שהרי הרא"ש כתב בריש הכותב וז"ל וכן בבבא מציעתא לא חזר ושנה אם מכרה ונתנה קיים לפי שגם בבבא הראשונה הדין כך וכו' אלמא להדיא דאף בבבא מציעתא ששנה במשנה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן אם מכרה ונתנה קיים והיאך יחלוק רבינו אהרא"ש ולומר דאינו קיים ועוד מנ"ל לרבינו להורות כך ועוד דהו"ל לפרש דין חדש זה בדבריו ולא ברמז ועוד דמ"ש ב"י לדעת רבינו כשאומר דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותיך דמכרה ונתנה קיים דאל"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך הוא תימה גדולה דכיון דדעתו להסתלק מירושתה אמר במותיך וכדי להסתלק גם מהפירות בחייה אמר דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך אבל לעולם אם מכרה ונתנה אינו קיים ע"כ נראה דרבינו ג"כ ס"ל אף כשמסלק עצמו מפירות אם מכרה ונתנה קיים כמ"ש הרא"ש. ומ"ש בבבא זו אם מכרה ונתנה קיים היינו משום דבאומר דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן אי איפשר לטעות דפשיטא דאם מכרה ונתנה קיים דאל"כ אלא תאמר דלא נסתלק אלא מאכילת פירות לחוד היה לו לומר דין ודברים אין לי בפירות נכסייך אבל השתא דאמר דין ודברים אין לי בנכסייך משמע שנתן לה כח למכרם וליתנם ובפירותיהן משמע שלא יאכלם אבל בבא זו שלא הזכיר פירות אלא שאומר דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותיך הוה אמינא דאין כאן הוכחה דמסלק עצמו ממכירה ונתינה אלא אדרבה אם מכרה ונתנה אינו קיים והא דאמר בחייך אינו אלא דמסלק עצמו מפירות בחייה וגם במותה מסלק עצמו דאינו יורשה לפיכך כתב רבינו דאף בזו אם מכרה ונתנה קיים דבחייך משמע דיכולה למוכרה וליתן במתנה ובמותיך משמעו דמסתלק מירושתה ולפי שלא הזכיר פירות אוכל פירות ודו"ק:

ורשב"ג פליג משנה ר"פ הכותב ובגמ' אמר רב הלכה כרשב"ג ולאו מטעמיה דאילו רשב"ג סבר ירושת הבעל דאורייתא וכל המתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל ורב סבר ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ורב אלפס ודעימיה כתבו דלית הילכתא כוותיה משום דקי"ל כל דבר שבממון תנאו קיים וה"א בירושלמי א"ר יוסי אילין דכתבין לנשיהון אי מיתת בלא בני כל מאי דילה תיהדר לבני נשא תנאי ממון הוא וקיים. ומ"ש רבי' ודוקא שהתנה בעודה ארוסה כ"כ הרמב"ם בפכ"ג מהלכות אישות והטעם דנחלה הבאה לאדם שלא ממשפחתו מתנה עליה שלא יירשנה קודם שתהא ראויה לו:

ומ"ש אבל אם התנה אחר שניסת אינו מועיל לבטל ירושה דאורייתא נראה ודאי דמיירי בקנו מידו דבלא קנו מידו אפי' באכילת פירות או לענין שאם מכרה ונתנה קיים לא מהני סילוק לאחר שניסת לכ"ע אלא בקנו מידו מיירי דלהרמב"ם מהני סילוק לפירות ולענין מכירה ונתינה אבל לענין ירושה מודה הרמב"ם דלא מהני אבל להרא"ש אפי' פירות ולענין מכירה ונתינה לא מהני סילוק לאחר שנשאת אפי' קנו מידו כ"ש לענין ירושה דאינו מועיל ולא איצטריך ליה לרבינו לכתבו לגבי ירושה להרא"ש אלא איצטריך ליה לכתבו להרמב"ם אבל קשה הא דכתב רבינו דהטעם הוא דאינו מועיל לבטל ירושה דאורייתא דהלא הרמב"ם פי"ב דאישות כתב דתנאו בטל ואעפ"י שירושת הבעל מד"ס עשו חיזוק לזה כשל תורה עכ"ל ואיפשר דכיון דעשו חיזוק לזה כשל תורה חשוב כאילו היא דאורייתא ולאו דוקא דאורייתא קאמר ואפשר נמי דרבינו עצמו תופס עיקר כהראב"ד בהשגות לשם דירושת הבעל דאורייתא וכ"כ בפ"א דנחלות וכ"כ הרב המגיד לשם בשם הרשב"א וכ"כ המרדכי ע"ש ר"ת ר"פ הכותב וע"ל בסי' ס"ט ובמ"ש לשם בס"ד:

דרכי משהעריכה

(א) בהגהות אלפסי דף תק"ה דאין לבעל כלום במעות שקבלה מן המכירה ואם לקחה בהן קרקע הבעל אוכל פירות:

(ב) וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' תתק"ס דלא מהני שום סילוק קודם אירוסין:

(ג) כתב מהרי"ק שורש י"ג מי שסילק עצמו מנכסי אשתו ואח"כ נפל לה ירושה ואמר בעלה שלא סילק עצמו מאותן הנכסים ופסק דתולה בלשון השטר כו' וכתב ומיהו אם האב כתב לבתו שטר ירושה וכתב לה אין לי בנכסייך אין לו כלום באותה ירושה וע"ש שהאריך בדינים אלו הרבה:

(ד) וע"ל ס"ס קי"ח תשובת הרשב"א בדין זה: