ט"ז על אורח חיים תקנח
סעיף א
עריכה(א) מנהג כשר כו'. - בטור כתוב לשון זה וסיים בלשון זה רק להשיב הנפש שיהא קרוב לעינוי עכ"ל ופירש מו"ח ז"ל דהאי רק להשיב כו' לא קאי על בשר לומר דבשר מועט מותר להשיב נפש אלא הכי קאמר יאכל אפילו מאכלים אחרים רק כדי להשיב נפש אבל בשר כלל לא גם מלשון השלחן ערוך שלא העתיק סיומא דמלתא משמע שפירש כן אלא דא"כ הוה ליה מ"מ לכתוב דבר זה להורות דאף במאכלים אחרים ימעט ונראה דבעל הש"ע לא פירש להחמיר במאכלים אחרים למעט בהם דאפילו הרבוי בהם אינה שמחה דאין שמחה בלא בשר אלא הכי קאמר הטור לא יאכל בשר שהוא משמח אלא יאכל מאכלים אחרים שהם אינם אלא להשיב נפש ועיין מ"ש סימן תקנ"ט ס"י וכבר נתפשט המנהג בכל המדינות האלו כן והיינו לערך ארבעים שנה וקודם לזה היו אוכלים בשר בליל ט"ב וכן הוא בדברי ר' שלמה לוריא בתשובה לנהוג כן. וכתב עוד דבעשירי אסור לרחוץ או לספר ולכבס דלא כמו שכתוב במנהגים ולפי מ"ש רמ"א דיש מחמירין עד חצות יותר פשיטא שאחר חצות מותר בכל עיין מה שכתבתי בסוף סי' תקנ"ט: