חוק למימון מבצע שלום הגליל מתוך

חוק למימון מבצע שלום הגליל, התשמ״ב–1982

2000754

ס״ח תשמ״ב, 180; תשמ״ח, 76; תשמ״ט, 53; תשנ״ג, 102.

תוכן עניינים

פרק א׳: היטל על תמורה בעד מכירת ניירות ערך סחירים

פרק ב׳: מילווה למימון מבצע שלום הגליל

פרק ג׳: היטל על נסיעה לחוץ לארץ

פרק ד׳: הוראות שונות

פרק א׳: היטל על תמורה בעד מכירת ניירות ערך סחירים

1.

הגדרות

בפרק זה –

”הפקודה“ – פקודת מס הכנסה;

”יחידה“, ”תעודת השתתפות“ ו”קרן להשקעות בנאמנות“ – כמשמעותן בחוק להשקעות משותפות בנאמנות, התשכ״א–1961;

”נייר ערך ישראלי“ –

(1)

נייר ערך הרשום למסחר בבורסה לניירות ערך בתל־אביב בע״מ (להלן – הבורסה הישראלית) או נסחר בה, ותעודה המקנה זכות לרכוש נייר ערך כאמור והרשומה או נסחרת בבורסה הישראלית;

(2)

תעודת השתתפות ותעודה המקנה זכות לרכוש יחידה;

”נייר ערך חוץ“ – נייר ערך הרשום למסחר בבורסה בחוץ לארץ או נסחר בה וכן נייר ערך הנסחר מעל לדלפק בארצות הברית של אמריקה, ותעודה המקנה זכות לרכוש נייר ערך כאמור;

”נייר ערך“ – נייר ערך ישראלי ונייר ערך חוץ;

”נייר ערך בנקאי“ – נייר ערך שתאגיד בנקאי הנפיקו;

”מכירה“ – לרבות חליפין ומתנה, ולגבי תעודת השתתפות – לרבות פדיונה בידי מנהל קרן להשקעות בנאמנות (להלן – מנהל הקרן), למעט –

(1)

הקצאת נייר ערך המונפק לראשונה, לרבות מכירת יחידה בידי מנהל קרן;

(2)

המרה של נייר ערך הניתן להמרה;

(3)

מימוש זכות לרכישת נייר ערך מהמנפיק;

(4)

פדיון יחידה כשהפודה הוא תאגיד בנקאי שקנה את היחידה על מנת לפדותה והוא פודה אותה מיד בסמוך לרכישתה ללא כל עסקה נוספת בה, לרבות מכירת יחידה בידי תאגיד בנקאי שרכש אותה מבעל יחידה המבקש לפדותה, לתאגיד אחר לשם פדיונה והתאגיד הרוכש אכן פדה אותה מיד בסמוך לרכישתה ללא כל עסקה נוספת בה;

(5)

מכירת יחידה בידי תאגיד בנקאי לרוכש היחידה כשהתאגיד קנה את היחידה ממנהל הקרן על פי הזמנתו של הרוכש, וכן מכירת יחידה בידי תאגיד בנקאי שקנה את היחידה ממנהל הקרן, לתאגיד בנקאי אחר לשם מכירתה לרוכש תעודה, על פי הזמנתו של הרוכש, כשהיחידה אכן נמכרה מיד לרוכש שהזמינה;

”תמורה“ –

(1)

בעסקאות שנקשרו בבורסה – התמורה שהוסכם עליה;

(2)

בעסקאות שנקשרו מחוץ לבורסה – התמורה שהוסכם עליה אך לא פחות מסכום השווה ל־90% ממחיר הבורסה;

(3)

בחליפין ובמתנה – מחיר הבורסה;

(4)

בפדיון יחידה – מחיר הפדיון;

והכל לפני ניכוי עמלה, מס או כל סכום אחר;

”מחיר הבורסה“ – המחיר שנקבע לנייר ערך בתום המסחר ביום המכירה, ואם לא בוצעו באותו יום עסקאות בבורסה באותו נייר ערך – המחיר שנקבע לו בתום המסחר ביום האחרון שבו בוצעו עסקאות לפני המועד האמור, והכל למעט מחיר שנקבע במסחר הרציף;

”תאגיד בנקאי“ – כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981;

”סוחר בניירות ערך“ – תאגיד בנקאי וחבר הבורסה הישראלית;

”תושב חוץ“ – כל אחד מאלה:

(1)

מי שאינו אזרח ישראלי ואינו נמצא בישראל;

(2)

מי שנמצא בישראל על פי אשרה ורשיון לישיבת מעבר או על פי אשרה ורשיון לישיבת ביקור;

(3)

תאגיד שמשרדו הרשום אינו בישראל ומקום עסקיו העיקרי אינו בישראל, והוא אינו רשום בישראל כחברה נכרית, ואינו נציגות, סניף או סוכנות בישראל של תאגיד כאמור;

(4)

איש סגל של נציגות מדינת חוץ הנושא דרכון דיפלומטי של מדינת חוץ ועובד ארגון האומות המאוחדות הנושא תעודת מסע של הארגון;

(5)

מי שמתקיימים בו התנאים שקבע שר האוצר בתקנות שלפיהן יש לראותו כתושב חוץ לענין חוק זה;

”תושב ישראל“ – מי שאינו תושב חוץ, לרבות אזרח ישראל שהוא תושב אזור ותאגיד שהוא בשליטתו של אזרח ישראל ומשרדו הרשום הוא באזור; לענין זה, ”אזור“ – יהודה והשומרון וחבל עזה.

2.

היטל על מכירת ניירות ערך נסחרים

תושב ישראל המוכר נייר ערך ישראלי או נייר ערך חוץ וכן תושב חוץ המוכר נייר ערך ישראלי, חייב בהיטל בשיעור של 2% מהתמורה בעד המכירה; שולמה התמורה במטבע חוץ, היא תחושב לענין זה בשקלים לפי השער היציג שפרסם בנק ישראל ביום העברת התמורה למוכר, ואם לא פורסם שער יציג ביום האמור – לפי השער היציג שפורסם לאחרונה לפני העברת התמורה.

3.

סמכות לפטור מהיטל מכירת נייר ערך בשיטת המסחר המבוקר

שר האוצר רשאי בתקנות, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לפטור מן ההיטל, כולו או חלקו, מכירת נייר ערך בעל רמת סחירות נמוכה במסגרת מסחר מבוקר בבורסה הישראלית, ולקבוע תנאים, סייגים והוראות נילוות לפטור כאמור.

4.

סמכות לפטור

שר האוצר רשאי לפטור מן ההיטל לפי פרק זה, כולו או חלקו –

(1)

מכירה בידי קרן להשקעות בנאמנות;

(2)

מכירה שהיא פדיון יחידה;

(3)

מכירה של איגרת חוב שהנפיקה המדינה או שהנפיק אחר מטעמה, בידי קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודה;

(4)

מכירה של נייר ערך בנקאי מסויים, בידי תאגיד פלוני לתאגיד פלוני אחר, למטרת ויסות, הכל כפי שקבע, לענין זה, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר;

(5)

סוגים אחרים של מכירות – באישור ועדת הכספים של הכנסת.

5.

תחילת צווים

בצו לפי סעיף 4 ניתן לקבוע כי תחילתו מיום תחילתן של תקנות שעת חירום (היטל שלום הגליל), התשמ״ב–1982, ולענין זה יראו את ההיטל לפי התקנות האמורות כאילו הוטל לפי חוק זה.

6.

אי תחולת פטור מכוח דין אחר

(א)

הוראת כל דין הפוטרת ממס, היטל או תשלום חובה אחר (להלן – מסים), לרבות הוראה הקובעת כי דינו של אדם, לענין מסים, כדין המדינה – לא תחול על ההיטל לפי פרק זה.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א) לא תחול חובת תשלום ההיטל על בנק ישראל.

7.

אי התרת ההיטל בניכוי

(א)

על אף האמור בכל דין לא יותר ההיטל על פי פרק זה בניכוי לענין חישוב ההכנסה החייבת במס הכנסה.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי אדם שההכנסה ממכירת ניירות ערך היא בידיו הכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודה לנכות את ההיטל בשל המכירות האמורות.

8.

ניכוי במקור ומועד תשלום במתנה ובחליפין

(א)

סוחר בניירות ערך, לרבות בנק ישראל, קרן להשקעות משותפות וכל אדם אחר, המעבירים למוכר ניירות ערך שמכירתם חייבת בהיטל על פי פרק זה, את התמורה בעד מכירתם, בין במישרין ובין בעקיפין, וכן קונה המשלם את התמורה במישרין למוכר, ינכה את ההיטל מהתמורה כשהוא מעביר או משלם כאמור ויעבירו לפקיד השומה לא יאוחר מתום יום העסקים השלישי שלאחר היום שבו נעשה הניכוי כאמור, או במועד אחר שנקבע בתקנות; לענין זה, ”יום עסקים“ – יום שאינו יום מנוחה כמשמעותו בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948, ואינו יום העצמאות.

(ב)

החייב בהיטל בשל מכירה שהיא מתנה או חליפין, בין שהיא נעשית באמצעות סוחר מוסמך ובין שלא באמצעותו, וכן מי שחייב בהיטל בשל מכירה הנעשית דרך העברת ניירות הערך מחשבונו אצל סוחר בניירות ערך לחשבונו של אדם אחר אצל סוחר בניירות ערך, יעביר את ההיטל לסוחר בניירות ערך, על מנת שיעבירו לפקיד השומה, כך:

(1)

כשהמכירה היא לא באמצעות סוחר בניירות ערך – תוך שבעה ימים מיום המכירה או במועד אחר שיקבע שר האוצר;

(2)

כשהמכירה היא באמצעות סוחר בניירות ערך – עם מתן ההוראה לביצועה.

(ג)

סוחר בניירות ערך לא יבצע מכירה שחל עליה סעיף קטן (ב)(2), אלא לאחר שקיבל את סכום ההיטל לשם תשלומו לפקיד השומה; בוצעה מכירה כאמור ללא גביית ההיטל כאמור, יהיה הסוחר בניירות ערך חייב בהיטל, ללא זכות לנכותו לענין קביעת הכנסתו החייבת במס הכנסה.

(ד)

סוחר בניירות ערך יעביר לפקיד השומה את ההיטל שקיבל על פי סעיף קטן (ב) מהחייב בו, או את ההיטל שהוא חייב בו לפי סעיף קטן (ג), לא יאוחר מתום יום העסקים השלישי שלאחר היום שבו קיבלו או יום ביצוע המכירה, לפי הענין.

9.

החלת הוראות פקודת מס הכנסה

(א)

לענין גביית ההיטל, לרבות חובת הניכוי במקור, יחולו הוראות הפקודה, לרבות הוראות העונשין החלות על אי מילוי הוראותיה, כאילו היה ההיטל מס הכנסה.

(ב)

החייב בתשלום היטל או בניכויו והעברתו לפקיד השומה, ולא עשה כן במועד הקבוע בפרק זה, יהא חייב בקנס פיגורים לפי חוק המסים (קנס פיגורים), התשמ״א–1981, ובלבד שהקנס יחול החל מן היום שלמחרת המועד לתשלום ההיטל או להעברתו.

10.

סמכות לשינוי שיעור ההיטל

(א)

שר האוצר רשאי בצו לשנות את שיעור ההיטל לפי פרק זה.

(ב)

הוראות חוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף), התש״ט–1949, יחולו על צווים לפי סעיף זה כאילו היו צווים לפי סעיף 1 לחוק האמור, בשינויים המחוייבים לפי הענין ובשינוי זה: במקום ”חדשיים“ קרי ”חודש“.

פרק ב׳: מילווה למימון מבצע שלום הגליל

11.

פרשנות והגדרות [תיקון: תשמ״ח]

בפרק זה –

(1)

תהא לכל מונח המשמעות שיש לו בפקודה אם אין הוראה אחרת, ולענין זה, הכנסה חייבת בחבר־בני־אדם – כמשמעותה בסעיף 1 לפקודה, למעט דיבידנד ששולם בשנת המס המהווה בסיס למילווה;

(2)

”שכיר“ – יחיד שלפחות 75% מהכנסתו היא הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה;

(3)

”סף המס“, לגבי מילווה בשל הכנסת עבודה – שווי נקודות הזיכוי שיחיד זכאי להן בחודש פלוני, כפול ארבע, ולגבי מילווה בשל הכנסה שאינה הכנסת עבודה –

(א)

לרווק או לנשוי שאשתו עובדת – 46,660 שקלים;

(ב)

לנשוי שאשתו אינה עובדת – 67,400 שקלים;

(4)

”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שקבעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אף אם נתפרסם בידי כל מוסד ממשלתי אחר, לרבות כל מדד רשמי אחר שיבוא במקומו, בין שהוא בנוי על אותם נתונים שעליהם בנוי המדד הקיים ובין אם לאו; אם יבוא מדד אחר במקום המדד הקיים, תקבע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את היחס שבינו לבין המדד המוחלף;

(5)

”מדד ממוצע“, לגבי שנת מס – ממוצע המדדים שפורסמו לכל חדשי אותה שנה;

(6)

”מדד יסודי“, לגבי סכומי מילווה ששולמו במועדם –

(א)

לענין החישוב הראשון של ההצמדה –

(1)

לגבי מילווה בשל הכנסת עבודה – המדד של חודש דצמבר 1982;

(2)

לגבי מילווה בשל הכנסה שאינה הכנסת עבודה – כשבסיס המילווה הוא הכנסה בשנת המס 1981 או לפניה וכשבסיס המילווה הוא הכנסה שבשנת המס 1982 נקבעה לגביה לראשונה חובת תשלום מקדמות – המדד של חודש פברואר 1983;

(3)

לגבי מילווה בשל הכנסה שאינה הכנסת עבודה – כשבסיס המילווה הוא הכנסה לפי דו״ח לשנת המס 1982 או לפי שומה לפי מיטב השפיטה לשנה האמורה – המדד של החודש האחרון של רבעון שנת המס שבו שולם המילווה;

(ב)

לענין כל חישוב הצמדה שלאחר החישוב הראשון – המדד החדש של חישוב ההצמדה הקודם;

(7)

”מדד חדש“, לגבי סכומי מילווה ששולמו במועדם – לענין החישוב הראשון של ההצמדה – המדד של חודש פברואר 1984; לענין חישוב ההצמדה לכל שנת מס החל משנת המס 1984 ועד שנת המס שלפני שנת המס שבה חל מועד פרעונו של חלק מן המילווה – המדד של חודש פברואר של כל שנת מס כאמור; ולענין שנת המס שבה חל מועד פרעונו של חלק מן המילווה – המדד שפורסם לאחרונה לפני מועד הפרעון;

(8)

”שיעור עליית המדד“ –

(א)

לגבי הכנסה חייבת בשנים שקדמו לשנת המס 1980 – ההפרש שבין המדד הממוצע לשנת המס שהכנסתה מהווה בסיס למילווה (להלן – המדד הבסיסי) לבין המדד הממוצע לשנת המס 1980, מחולק במדד הבסיסי;

(ב)

לגבי סכומי המילווה – ההפרש שבין המדד היסודי לבין המדד החדש, כשהוא מחולק במדד היסודי;

(9)

”שער יציג“ – השער היציג של הדולר של ארצות הברית של אמריקה, שפרסם בנק ישראל, ובלבד שבתקופה שבה אין בנק ישראל נוהג לפרסם שערים יציגים, יקבע נגיד בנק ישראל מהו השער היציג לענין חוק זה;

(10)

”שער יציג בסיסי“, לגבי סכומי מילווה ששולמו במועדם –

(א)

לגבי מילווה בשל הכנסת עבודה – ממוצע השערים היציגים שפרסם בנק ישראל בחודש דצמבר 1982;

(ב)

לגבי מילווה בשל הכנסה שאינה הכנסת עבודה – כשבסיס המילווה הוא הכנסה בשנת המס 1981 או לפניה וכשבסיס המילווה הוא הכנסה שבשנת המס 1982 נקבעה לגביה לראשונה חובת תשלום מקדמות – ממוצע השערים היציגים שפרסם בנק ישראל בחודש פברואר 1983;

(ג)

לגבי מילווה בשל הכנסה שאינה הכנסת עבודה – כשבסיס המילווה הוא הכנסה לפי דו״ח לשנת המס 1982 או לפי שומה לפי מיטב השפיטה לשנה האמורה – ממוצע השערים היציגים שפרסם בנק ישראל בחודש האחרון של רבעון שנת המס שבו שולם המילווה;

(11)

”שער יציג חדש“ – ממוצע השערים היציגים שפרסם בנק ישראל בחודש שקדם לחודש שבו חל מועד הפרעון של חלק מן המילווה;

(12)

”היום הקובע“ – כ״ה בטבת התשמ״ד (31 בדצמבר 1983);

(13)

”הכנסה חבת־מילווה“ – ההכנסה שאילולא סעיף 15 היתה מהווה בסיס לתשלום דמי ביטוח לאומי לפי סעיפים 163 ו־170 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ״ח–1968, ללא הגבלת סכום;

(14)

”דו״ח“ – דו״ח על הכנסה על פי סעיף 131 לפקודה;

(15)

”בסיס המילווה“ –

(א)

לגבי הכנסת עבודה – הכנסת עבודה שמקבל יחיד בעד עבודה בחדשים יולי 1982 עד אפריל 1983 וכן הכנסתו מעבודה בעד שעות נוספות או מהענקה בעד פריון עבודה ששולמה בתקופה האמורה ומענק שחל עליו סעיף 18(ב) לפקודה, המשתלם לבעל שליטה בעד שנת המס 1982;

(ב)

לגבי הכנסה מכל מקור אחר, כשהיא בידי מי שיש לו הכנסה כאמור בשנת המס 1982 –

(1)

הכנסתו החייבת בשנת המס 1980 בתיאומים אלה:

(א)

אם הוא חברה תעשייתית – הכנסתה החייבת לפני הניכוי שהיא זכאית לו על פי חוק מס הכנסה (ניכויים מיוחדים בשל אינפלציה) (הוראת שעה ותיקוני חוק), התשמ״א–1981 (להלן – ניכוי האינפלציה), או הניכוי בשל מלאי לפי סעיף 5א לחוק עידוד התעשיה (מסים), התשכ״ט–1969 – אם תבעה אותו;

(ב)

אם הוא איננו חברה תעשייתית ותבע את ניכוי האינפלציה – הכנסתו החייבת לפני ניכוי האינפלציה, ואם ויתר על ניכוי האינפלציה – הכנסתו החייבת בתוספת 15% ממנה;

(ג)

אם הוא חברת ביטוח – הכנסתה החייבת בתוספת 15% ממנה, והכל על פי הדו״ח שהגיש, ואם נקבעה לו שומה סופית – על פיה, וכפול ב־6.06;

(2)

לא היתה לו הכנסה כאמור בפרט (1) שהוגש עליה דו״ח או נקבעה בשומה סופית – הכנסתו החייבת בשנת המס האחרונה שלגביה הוגש דו״ח או נקבעה שומה סופית, לפי ההכנסה הגבוהה שלפיהם, ובלבד שאיננה לפני שנת המס 1977, כשהיא מוכפלת בשיעור עליית המדד וב־6.06;

(3)

מי שפרטים (1) ו־(2) אינם חלים עליו והיתה לו הכנסה בשנת המס 1981 – ההכנסה ששימשה בסיס לקביעת המקדמות שחוייב בתשלומן בשנת המס 1982, ואם הגיש דו״ח לשנת המס 1981 – על פי הדו״ח האמור, ואם לא חוייב בתשלום מקדמות ולא הגיש דו״ח כאמור – על פי שומה שנקבעה לו לפי מיטב השפיטה, כפול 2.9, והכל לפני ניכוי בשל אינפלציה;

(4)

מי שפרטים (1) עד (3) אינם חלים עליו והיתה לו הכנסה בשנת המס 1982 שנקבעה לגביה לראשונה חובת תשלום מקדמות – ההכנסה ששימשה בסיס לקביעת המקדמות, ואם לא נקבעו לו מקדמות כאמור – על פי דו״ח שהגיש, ואם לא חוייב בתשלום מקדמות ולא הגיש דו״ח כאמור – על פי שומה שנקבעה לו לפי מיטב השפיטה;

(16)

”שנת מס“ – תקופה של שנים עשר חדשים שתחילתם ב־1 באפריל של כל שנה.

12.

החיוב במילווה ושיעורו

(א)

יחיד יהא חייב למדינה במילווה בשיעור מבסיס המילווה, כמפורט להלן:

(1)

בשל הכנסת עבודה המשתלמת לו בעד עבודתו בחדשים יולי 1982 עד אפריל 1983 –

(א)

אם בסיס המילווה אינו עולה על סף המס בחודש פלוני – יהיה פטור מהמילווה באותו חודש; לענין זה, מי שעובד רק במשרה חלקית יחושב לגביו בסיס המילווה על פי ההכנסה שהיתה משתלמת לו אילו עבד באותה עבודה במשרה מלאה;

(ב)

אם סכום בסיס המילווה הוא עד 7,500 שקלים לחודש – 2% מההכנסה חבת־המילווה; לענין זה, מי שעובד רק במשרה חלקית יחושב שיעור המילווה שלו כאילו בסיס המילווה הוא על פי הכנסה שהיתה משתלמת לו אילו עבד באותה עבודה במשרה מלאה;

(ג)

אם סכום בסיס המילווה עולה על האמור בפסקת משנה (ב) ואינו עולה על 30,000 שקלים לחודש – 4% מההכנסה חבת־המילווה;

(ד)

אם סכום בסיס המילווה עולה על 30,000 שקלים לחודש – 5% מההכנסה חבת־המילווה;

(ה)

סכומי בסיס המילווה שבפסקאות משנה (ב) עד (ד) יתואמו לעליית המדד על פי סעיף 120ב לפקודה, כאילו היו תקרות הכנסה;

(2)

בשל הכנסת עבודה כשבסיס המילווה הוא מענק שחל עליו סעיף 18(ב) לפקודה, המשתלם לבעל שליטה בעד שנת המס 1982 לאחר חודש אפריל 1983 – 5% ממנו;

(3)

בשל הכנסה שאינה הכנסת עבודה –

(א)

אם סכום בסיס המילווה אינו עולה על סף המס יהיה פטור מהמילווה;

(ב)

אם סכום בסיס המילווה הוא עד 129,860 שקלים – 3% ממנו;

(ג)

אם סכום בסיס המילווה עולה על האמור בפסקת משנה (ב) ואינו עולה על 519,400 שקלים – 4% ממנו;

(ד)

אם סכום בסיס המילווה עולה על 519,400 שקלים – 5.5% ממנו;

(4)

לענין פסקה (3), דין קיבוץ כדין יחיד.

(ב)

חבר־בני־אדם יהא חייב למדינה במילווה בשיעור של 10% מבסיס המילווה.

13.

פטורים ממילווה

(א)

אלה פטורים ממילווה:

(1)

עובד יומי כמשמעותו לענין הפקודה – בשל השכר שהוא מקבל מעבודתו כעובד כאמור;

(2)

מי שמקבל פנסיה או קיצבת זיקנה והוא גבר שלפני יום י׳ בתמוז התשמ״ב (1 ביולי 1982) מלאו לו 65 שנים, אשה שלפני היום האמור מלאו לה 60 שנים או פועל בנין המקבל קיצבה מקרן לביטוח פועלי בנין שלפני היום האמור מלאו לו 55 שנים – בשל הפנסיה או הקיצבה שהם מקבלים;

(3)

מי שמקבל סכומים הפטורים ממס לפי סעיף 9(6) עד (6ה) לפקודה, אשה המקבלת סכומים מהמוסד לביטוח לאומי על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל״ב–1972, הפטורים ממס לפי סעיף 9(22) לפקודה, וכן מי שמקבל תקבולי ביטוח סוציאלי הפטורים ממס לפי צו מס הכנסה (פטור ממס על תקבולי ביטוח סוציאלי מחוץ לישראל), התשל״ז–1976 – בשל הסכומים האמורים.

(ב)

שר האוצר רשאי, עד היום הקובע, לפטור מהמילווה, כולו או חלקו, עצמאי או חברה שפעילותם הכלכלית בשנת המס 1982 ירדה בשיעור ניכר בהשוואה לשנת בסיס המילווה.

14.

פטור ממס

הריבית והפרשי ההצמדה על המילווה פטורים ממס.

15.

דין הכנסת עבודה ששולמה כמילווה

החלק מהכנסת עבודה ששולם כמילווה יהיה פטור ממס בידי העובד ופטור ממס מעסיקים על פי חוק מס מעסיקים, התשל״ה–1975, וממס שכר על פי חוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975, ולא ייחשב כהכנסת עבודה לענין הפרשות העובד והפרשות המעביד בשל עובדו לביטוח הלאומי ולענין הפרשות אחרות של העובד ושל המעביד בשל עובדו, למעט הפרשה לקופת גמל לקיצבה כמשמעותה בסעיף 47 לפקודה.

16.

תשלום המילווה

(א)

כל המשלם או האחראי לתשלום הכנסת עבודה ינכה ממנה בעת תשלומה את המילווה.

(ב)

המילווה על הכנסה שאינה הכנסת עבודה ישולם כך:

(1)

אם חייבים בתשלום מקדמות בשלה – בעשרה תשלומים כשהתשלום הראשון הוא ביום 20 בספטמבר 1982 והתשלומים האחרים ב־10 לכל חודש שאחריו, כלהלן:

החודש	האחוז מסכום המילווה
ספטמבר	7
אוקטובר	7
נובמבר	8.5
דצמבר	8.5
ינואר	10
פברואר	10
מרס	11.5
אפריל	11.5
מאי	13
יוני	13

(2)

אם אין חייבים בתשלום מקדמות בשלה – בתשלום אחד במועד להגשת הדו״ח.

17.

פרעון המילווה [תיקון: תשנ״ג]

(א)

המילווה ייפרע לכל בעל מילווה בארבעה תשלומים שנתיים שווים החל משנת המס 1993; הפרעון ייעשה לכל בעל מילווה באחד מחדשי שנת הפרעון, ביום השמונה עשר של החודש, לפי שיטה שנקבעה בתקנות.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א), בעל מילווה יהיה רשאי, החל במועד פדיון החלק הראשון של המילווה שלו, להודיע כי רצונו שהמילווה או יתרתו ייפרעו בתשלום אחד; הודיע כאמור – ייפרעו כל חלקי המילווה שטרם הגיע מועד פדיונם על פי הקבוע בתקנות, לפי ערך המילווה במועד הפדיון המוקדם כמשמעותו בסעיף 19א(ג).

18.

הצמדה

המילווה יהיה צמוד, לפי בחירתו של בעל המילווה, ל־80% משיעור עליית המדד, בתוספת ריבית שנתית צמודה של 1%, או לשיעור עליית השער היציג ללא ריבית, כמפורט להלן:

(1)

כשההצמדה היא למדד – יוכפל מדי שנה סכום המילווה בתוספת הריבית השנתית של 1% ב־80% משיעור עליית המדד באותה שנה; הסכום המתקבל ייווסף לסכום המילווה ויהווה חלק ממנו הן לענין חישוב כאמור של הריבית וההצמדה בשנה שלאחריה, והן לענין פרעון המילווה;

(2)

הריבית כאמור בפסקה (1) תחושב מהיום הראשון בחודש שבו פורסם המדד היסודי לענין החישוב הראשון של ההצמדה;

(3)

כשההצמדה היא לשער היציג – יוגדל סכום המילווה בשיעור העליה של השער היציג החדש לעומת השער היציג הבסיסי.

19.

פדיון מוקדם לקשישים

שר האוצר יקבע בתקנות הוראות ותנאים בדבר פדיון מוקדם של המילווה, כולו או מקצתו, למי שמלאו לו 65 שנים; בתקנות כאמור ניתן לקבוע כי בעת הפרעון המוקדם ייהפך חלק מן המילווה למס.

19א.

פדיון מוקדם ליורשים [תיקון: תשמ״ח, תשנ״ג]

(א)

נפטר בעל מילווה, ייפרע המילווה בתשלום אחד לבן־זוגו, ואם לא השאיר בן זוג – ליורשיו האחרים, תוך שלושה חדשים מיום שבן הזוג או היורשים, לפי הענין, הגישו בקשה לכך.

(ב)

פרעון מילווה לפי סעיף קטן (א) לבן זוג של בעל המילווה או ליורש אחר שמלאו לו 65 שנים ייעשה לפי סעיף 18, כאשר לענין חישוב הפרשי ההצמדה יחול האמור בפסקאות (3) ו־(4) לסעיף קטן (ג) להלן, ולענין חישוב הריבית לפי סעיף 18(2) ייעשה החישוב עד היום האחרון של החודש שקדם לחודש שבו פורסם המדד החדש.

(ג)

פרעון מילווה לפי סעיף קטן (א) למי שאינו בן זוגו של בעל המילווה ואינו יורש אחר שמלאו לו 65 שנים ייעשה לפי ערך המילווה במועד הפדיון המוקדם; לענין זה, ”ערך המילווה במועד הפדיון המוקדם“ – המילווה בתוספת הריבית לפי סעיף 18(2) עד תום המועד האחיד של הפדיון בניכוי שיעור ריבית דריבית שתחושב על בסיס שנתי, שלדעת שר האוצר משקף את ההטבה הנובעת מהקדמת מועד הפדיון, מהמועד האחיד של הפדיון עד מועד הפדיון המוקדם, והכל בתוספת הפרשי הצמדה לפי סעיף 18; לענין זה –

(1)

”המועד האחיד של הפדיון“ – לגבי פדיון מוקדם שבוצע עד יום כ״ה בניסן התשנ״ג (16 באפריל 1993) – יום ל׳ בניסן התשנ״ה (30 באפריל 1995), ולגבי פדיון מוקדם שבוצע החל ביום כ״ז בניסן התשנ״ג (18 באפריל 1993) – מועדי הפדיון הסופיים של כל בעל מילווה, שטרם חלפו בעת הפדיון המוקדם;

(2)

”ניכוי“ –

(א)

היתה תקופת הניכוי או חלקה קטנה משנה, יחושב הניכוי לגביה לפי מספר החדשים הקלנדריים השלמים יחסית למספר החדשים בשנה;

(ב)

בוצע הפדיון המוקדם באחד הימים שמיום 1 בחודש עד יום 17 בו, יחושב הניכוי עד סוף החודש שקדם לחודש שבו חל מועד הפדיון; נעשה הפדיון המוקדם באחד הימים האחרים בחודש, יחושב הניכוי עד סוף החודש שבו נעשה הפדיון;

(3)

הגדרת ”מדד חדש“ שבסעיף 11 תיקרא כאילו –

"(א)

לגבי פרעון שבוצע ביום 15, 16 או 17 בחודש, במקום הסיפה המתחילה במלים ”ולענין שנת המס“ נאמר ”ולענין שנת המס שבה חל מועד הפדיון המוקדם של המילווה – המדד שפורסם בחודש שקדם לחודש שבו חל מועד הפדיון המוקדם“;

(ב)

לגבי פרעון שבוצע באחד הימים האחרים בחודש, במקום הסיפה האמורה נאמר ”ולענין שנת המס שבה חל מועד הפדיון המוקדם של המילווה – המדד שפורסם לאחרונה לפני מועד הפדיון המוקדם“;

(4)

הגדרת ”שער יציג חדש“ שבסעיף 11 תיקרא כך:

"(א)

לגבי פרעון שבוצע באחד הימים שמיום 1 בחודש עד יום 17 בו – ממוצע השערים היציגים שפרסם בנק ישראל בחודש שקדם בחדשיים לחודש שבו חל מועד הפדיון המוקדם;

(ב)

לגבי פרעון שבוצע באחד הימים האחרים בחודש – ממוצע השערים היציגים שפרסם בנק ישראל בחודש שקדם לחודש שבו חל מועד הפדיון המוקדם;".

(ד)

שר האוצר יקבע בתקנות את שיעור ניכוי הריבית דריבית האמור בסעיף קטן (ג), ורשאי הוא לקבוע שיעורי ניכוי שונים לכל אחת משיטות ההצמדה האמורות בסעיף 18; קביעת שיעורי הניכוי לפרעון מוקדם לפי סעיף 17 תהיה באישור ועדת הכספים של הכנסת.

(ה)

שר האוצר רשאי לקבוע בתקנות כי בעת הפרעון המוקדם ייהפך חלק מן המילווה למס ורשאי הוא לקבוע הוראות ותנאים נוספים לענין פדיון מוקדם לפי סעיף זה.

19ב.

פדיון מוקדם לנכה [תיקון: תשמ״ח]

ראה שר האוצר או מי שהוא הסמיכו לכך כי אדם ששילם מילווה הוא נכה שדרגת נכותו נקבעה על פי דין ל־40% או יותר והוא נתון במצוקה כלכלית, או בן זוג או הורה של נכה כאמור, רשאי הוא להורות כי המילווה ייפרע לפני מועד הפרעון; בפדיון מוקדם לפי סעיף זה יחושבו הפרשי הצמדה וריבית לפי סעיף 19א(ב).

20.

זכות לחברת חוץ להמיר המילווה במס

חברה תושבת חוץ, זכאית, בהודעה שתיתן לפקיד השומה לא יאוחר מהמועד לתשלום המילווה, להמירו במס בסכום השווה ל־80% מהמילווה שהיא חייבת בו.

21.

מועד שחל ביום מנוחה [תיקון: תשנ״ג]

חל מועד הנקוב בחוק זה לביצוע פדיון ביום שאינו יום עסקים בנקאי, יידחה המועד ליום העסקים הבנקאי הראשון שלאחריו; לענין זה, ”יום עסקים בנקאי“ – יום שבו פועלים רוב סניפי התאגידים הבנקאיים ואשר לגביו נוהגים התאגידים הבנקאיים לקיים סליקה של שיקים, חיובים אחרים וזיכויים.

22.

קביעת מדדים ושער יציג בסיסי לסכומים ששולמו באיחור

שר האוצר רשאי לקבוע, בצו, מדד יסודי, מדד חדש ושער יציג בסיסי לגבי סכומי מילווה שלא שולמו במועד אך שולמו לפני היום הקובע, ורשאי הוא לקבוע מדדים ושערים כאמור לפי המועדים שבהם שולמו הסכומים האמורים.

23.

מילווה שלא שולם עד היום הקובע

(א)

שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות מה יהא דינו של מילווה שלא שולם עד היום הקובע; בתקנות אלה ניתן גם לקבוע כי המילווה ייהפך למס או שלא ייגבה.

(ב)

תקנות לפי סעיף קטן (א) יכול שיהיו כלליות או לסוגים של חייבים במילווה או לפי מבחנים אחרים שנקבעו.

24.

קנס פיגורים והפרשי הצמדה

סכומי מילווה שלא שולמו במועד יראו אותם כמס לענין חוק המסים (קנס פיגורים), התשמ״א–1981, וכן תחול לגביהם חובת תשלום הפרשי הצמדה כמשמעותם בסעיף 159א(א) לפקודה בעד התקופה המתחילה בתום שבועיים ממועד התשלום.

25.

ייחוס סכומים ששולמו

(א)

מעביד ששילם סכומים בשל ניכויי מס, בשל מילווה על פי חוק זה בשל עובדיו ובשל המילווה שהוא חייב בו, ייזקף התשלום תחילה על חשבון המילווה שעובדיו חייבים בו.

(ב)

אדם ששילם לפקיד השומה סכומים על חשבון מס ומילווה, ייזקף התשלום תחילה על חשבון המילווה.

26.

המילווה אינו ניתן להעברה

(א)

המילווה לא יהיה סחיר ולא יהא ניתן לשעבוד או להעברה, פרט להעברות מכוח הדין.

(ב)

המילווה ייפרע לבעל הרשום.

27.

הנהלת המילווה

הנהלת המילווה תהיה בידי בנק ישראל (להלן – המינהלה).

28.

פנקס בעלים רשומים

(א)

המינהלה תנהל פנקס ובו יירשמו שמותיהם, מעניהם ומספרי הזהוי של בעלי המילווה ושוויו הנקוב של המילווה.

(ב)

הפנקס ישמש ראיה לכאורה לכל ענין הרשום בו כדין.

29.

קביעת תנאים בתקנות

שר האוצר יקבע בתקנות הוראות ותנאים שיחולו על ניהול המילווה בידי המינהלה ופדיונו, לרבות בדבר דרכי הפדיון והפרטים שימסור בעל המילווה לצורך ביצוע הפדיון.

30.

תעודות מילווה

(א)

שר האוצר רשאי לקבוע בתקנות, כי על סכומי המילווה ששילם אדם יינתנו לו תעודות רשומות על שמו; תעודות המילווה לא יהיו סחירות ולא יהיו ניתנות לשעבוד או להעברה, פרט להעברות מכוח הדין.

(ב)

בתקנות כאמור בסעיף קטן (א) ייקבעו ענינים אלה:

(1)

ההוראות והתנאים שיחולו על תעודות המילווה לרבות בדבר הוצאתן ופדיונן ובדבר היתרות שסכומן קטן מהערך הנקוב הנמוך ביותר של תעודות המילווה;

(2)

שתעודות המילווה יהיו על סכום המתחלק ל־10 ללא יתרה;

(3)

דרכי מסירת תעודות המילווה לבעליהן.

31.

הוראת מעבר לענין ניכוי במקור

מעביד ששילם הכנסת עבודה בעד עבודה בחודש יולי 1982 לפני תחילתו של חוק זה ינכה את המילווה המגיע מעובדו בעד החודש האמור יחד עם המילווה שעליו לנכות בעת תשלום הכנסת העבודה בעד עבודה בחודש אוגוסט 1982.

32.

תחולת הוראות הפקודה

הוראות הפקודה יחולו על המילווה כאילו היה חלק מהמס, והוא במידה שאין בחוק זה הוראה אחרת לאותו ענין, ובלבד שלענין הדו״ח שמעביד חייב להגישו לפקיד השומה בקשר לסכומי המילווה שניכה מעובדיו, יהיה מועד הגשתו לגבי ניכויי סכום המילווה כולו, תשעים ימים לאחר החודש האחרון שבו עליו לנכות את המילווה מעובדו.

פרק ג׳: היטל על נסיעה לחוץ לארץ

33.

היטל נסיעה לחו״ל

מי שנוסע לחוץ לארץ וחייב באגרת נוסע על פי תקנות רשות שדות התעופה (אגרות), התשמ״א–1981, או על פי תקנות הנמלים, התשל״א–1971, ישלם בעת יציאתו מהארץ היטל בשיעור של 600 שקלים; ההיטל ישולם לאוצר המדינה באמצעות הרשות המוסמכת לגבות את אגרת הנוסע, או באמצעות תאגיד בנקאי.

34.

העברת ההיטל לאוצר

מי שגבה את ההיטל לפי סעיף 33 יעבירו לחשב הכללי במשרד האוצר, תוך שבעה ימים מיום גבייתו או במועד אחר שהורה לו שר האוצר.

35.

פטור

ההיטל לפי פרק זה לא יחול על –

(1)

מי שנמצא בישראל על פי אשרה ורשיון לישיבת מעבר או על פי אשרה ורשיון לישיבת ביקור;

(2)

דיפלומט של מדינת חוץ, עובד ארגון האומות המאוחדות או סוכנויותיו המיוחדות, ארגון הצלב האדום ואנשי הכוח הרב לאומי כהגדרתם בחוק חסינויות וזכויות (הכוח הרב לאומי), התשמ״ב–1982.

36.

תחולה

תחולתו של פרק זה עד יום י״ג בתשרי התשמ״ג (30 בספטמבר 1982).