”הממונה“ – הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור חבל עזה או הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור יהודה והשומרון, לפי הענין, לרבות מפקד כוחות צבא הגנה לישראל באזור בפעולתו כממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש;

”המנהל“ – מנהל המינהלה שמונה לפי הוראות סעיף 5(א);

”המפקד“, לענין חבל עזה – מפקד כוחות צבא הגנה לישראל באזור חבל עזה או אלוף פיקוד הדרום, ולענין אזור יהודה והשומרון – מפקד כוחות צבא הגנה לישראל באזור יהודה והשומרון או אלוף פיקוד המרכז, וכן מי שכל אחד מהם הסמיך;

”הנגב“ – מחוז הדרום כפי שנקבעו גבולותיו בהודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ונפות ותיאור גבולותיהם, לפי סעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948;

”הפינוי“ – הפינוי של השטחים המפונים, לרבות היישובים המפונים;

”הפיצויים“ – פיצוי, מענק, תשלום, הלוואה וכל הטבה אחרת הניתנים לפי הוראות חוק זה;

”הפרשי הצמדה למדד“, לגבי תקופה כלשהי – תוספת לסכום לפי שיעור העליה של המדד מן המדד שפורסם לאחרונה לפני תחילת התקופה עד המדד שפורסם לאחרונה לפני תום התקופה;

”השמאי הממשלתי הראשי“ – לרבות נציגו;

”ועדת זכאות“ – ועדת זכאות כאמור בסעיף 10;

”ועדה מיוחדת“ – ועדה שמונתה לפי הוראות סעיף 137;

”זכאי“, לענין כל סוג של פיצויים – מי שמתמלאים בו התנאים לפי חוק זה לזכאות לאותו סוג של פיצויים;

”חוק הביטוח הלאומי“ – חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995;

”חוק החברות“ – חוק החברות, התשנ״ט–1999;

”חוק הלוואות לדיור“ – חוק הלוואות לדיור, התשנ״ב–1992;

”חוק העמותות“ – חוק העמותות, התש״ם–1980;

”חוק מיסוי מקרקעין“ – חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ״ג–1963;

”חוק מע״מ“ – חוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975;

”חוק ניירות ערך“ – חוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968;

”חכירה“ – שכירות לתקופה העולה על 25 שנים;

”חשב המינהלה“ – חשב משרד ראש הממשלה או סגנו, או נציג מטעמו שמונה באישור החשב הכללי במשרד האוצר;

”יום הגבלת הכניסה“, לשטח מפונה – היום שנקבע בצו לפי סעיף 22(ב) כיום שממנו ואילך תוגבל הכניסה לאותו שטח;

”יום הפינוי“, של שטח מפונה – היום שנקבע בצו לפי סעיף 22(א) כיום פינויו של אותו שטח;

”יישוב מפונה“ – יישוב ישראלי בשטח מפונה, וכן אזור התעשיה ארז; לענין זה, ”יישוב ישראלי“ – יישוב המנוי בתוספת לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (אזור חבל עזה) (מס׳ 604), התשל״ט–1979, או בתוספת לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס׳ 783), התשל״ט–1979, שבתחיקת הביטחון;

”ישראלי“ – אדם הרשום במרשם האוכלוסין לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965;

”כוחות הביטחון“ – צבא הגנה לישראל, משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי ושירות בתי הסוהר;

”מס בולים“ – מס לפי חוק מס הבולים על מסמכים, התשכ״א–1961;

”מקדמה“ – סכום המשתלם לזכאי, לרבות בדרך של הלוואה, כמקדמה על חשבון הפיצויים שייקבעו לו לפי חוק זה, על פי הסכם שנכרת בהתאם להחלטת הממשלה בדבר מקדמות, בין הזכאי לבין הממשלה, באמצעות מי שהוסמך לכך על ידה לענין זה;

”מרכז חיים“, של אדם – כאמור בסעיף קטן (ב);

”פקודת החברות“ – פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983;

”פקודת פשיטת הרגל“ – פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש״ם–1980;

”שטח מפונה“ – שטח שניתן לגביו צו לפי הוראות סעיף 22(א);

”שליטה“ – כהגדרתה בחוק ניירות ערך;

”תאגיד ישראלי“ – תאגיד שהשליטה בו היא בידי ישראלי;

”תובע“ – מי שהגיש תביעה לפיצויים;

”תחיקת הביטחון“ – מנשר, צו, הודעה, מודעה, דרישה, רישיון, מינוי או כל מסמך אחר שנתן המפקד, וכן הדין החל באזור כתוקפו מזמן לזמן;

”תיקון מס׳ 4“ – חוק יישום תכנית ההתנתקות (תיקון מס׳ 4), התשע״א–2011;

”תכנית ההתנתקות“ – תכנית ההתנתקות המתוקנת שעליה החליטה הממשלה בהחלטה מספר 1996, מיום י״ז בסיון התשס״ד (6 ביוני 2004);

”תקופת הפינוי“, של שטח מפונה – התקופה שמיום מתן צו לפי סעיף 22(א) עד יום השלמת ביצוע הפינוי בפועל.

(ב)

לשם קביעת מקום מרכז חייו של תובע לענין חוק זה, יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם, בין השאר:

(1)

מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו;

(2)

חברותו באגודה שיתופית התיישבותית או באגודות שיתופיות אחרות של יישוב מפונה.

3.

התחום הגאוגרפי [תיקון: תשפ״ג]

(א)

התחום הגאוגרפי שחוק זה חל לגביו הוא חבל עזה, וכן שטח בצפון השומרון המסומן במפה שבתוספת הראשונה.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א), הוראות סעיפים 23 עד 27 ו־30(ב) לא יחולו על השטח בצפון השומרון המסומן במפה שבתוספת הראשונה.

(ג)

הוראות סעיף 28 לא יחולו על השטח בצפון השומרון המסומן במפה שבתוספת הראשונה, בכל הנוגע לזכויות האמורות באותו סעיף שהתגבשו מיום פרסום חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס׳ 7), התשפ״ג–2023 (ביום 22.3.2023), או לאחריו.

פרק ב׳: המינהלה ותפקידיה

4.

המינהלה, תפקידיה וסמכויותיה [תיקון: תשע״א־2]

(א)

במשרד ראש הממשלה תפעל מינהלה לסיוע למתיישבי חבל עזה וצפון השומרון וליישום תכנית ההתנתקות; עובדי המינהלה יהיו עובדי המדינה.

(ב)

המינהלה אחראית על ביצוע הוראות חוק זה, למעט הוראות שביצוען מוטל על כוחות הביטחון או על רשות אחרת לפי חוק זה, ולשם כך יהיו לה, בין השאר, התפקידים והסמכויות המפורטים להלן:

(1)

לשלם לזכאים את הפיצויים שייקבעו להם לפי חוק זה, בהתאם למנגנוני התשלומים הקבועים לפי חוק זה;

(2)

לקבל, לאסוף, לבדוק ולאמת כל מידע ומסמכים הדרושים לשם בירור תביעות וקביעת זכאות לפיצויים לפי חוק זה, היקף הזכאות וסכומי הפיצויים, וכן לדרוש מכל אדם, לרבות תובע, ומכל רשות, למסור לה מידע ומסמכים כאמור, והכל – בכפוף לכל דין;

(3)

ליזום עריכת חוות דעת, הערכות ושמאויות, ובלבד ששמאות בעניני מקרקעין תתבצע בידי השמאי הממשלתי הראשי;

(4)

לערוך הסכמים עם תובעים בענין הפיצויים, הטעונים אישור ועדת זכאות או הוועדה המיוחדת;

(5)

להיכנס בכל עת סבירה, לאחר הודעה מתאימה בנסיבות הענין, לכל נכס בשטח מפונה, לצורך בירור עובדות, רישום מצאי ועריכת מדידות ובדיקות אחרות, ואולם אין להיכנס למקום המשמש לבית מגורים בלבד אם המחזיק מתנגד לכך;

(6)

לקבל חזקה במקרקעין בשטח מפונה, שפונו, עד תום תקופת הפינוי או עד למועד מוקדם יותר שעליו תחליט הממשלה;

(7)

לארגן פינוי של מיטלטלין, בין בעצמה ובין באמצעות אחר;

(8)

להנחות את רשויות המדינה, למעט כוחות הביטחון, בכל הקשור לפעילותן בשטח מפונה, ולהוצאת נכסים ממנו;

(9)

לתת למפונים סיוע וייעוץ מיוחדים בכל הקשור לפינוי, לרבות סיוע נפשי וסיוע בתחום הרווחה, במהלך כל תקופת ההתארגנות וההסתגלות למעבר למקומות מגורים ותעסוקה חדשים;

(10)

לתאם בין רשויות המדינה, וכן בין רשויות המדינה לבין רשויות מקומיות וגופים אחרים, בכל הקשור לסיוע למפונים בתקופת ההתארגנות וההסתגלות למעבר למקומות מגורים ותעסוקה חדשים, לרבות לענין העתקת מקומות המגורים של קבוצות מתיישבים, והעתקת אגודות שיתופיות התיישבותיות ומוסדות ציבור, כאמור בחוק זה;

(11)

לטפל בפניות של המועצה האזורית שומרון הנובעות מהפינוי;

(12)

לבצע כל פעולה אחרת שהממשלה הטילה על המינהלה לצורך ביצוע חוק זה.

5.

המנהל, תפקידיו וסמכויותיו

(א)

ראש הממשלה ימנה את מנהל המינהלה; המנהל יהיה עובד המדינה.

(ב)

המנהל אחראי על ביצוע תפקידי המינהלה לפי חוק זה, באמצעות עובדי המינהלה ובאמצעות נותני שירותים שעמם נחתמו הסכמים לפי הוראות סעיף 8.

(ג)

המנהל מוסמך לדון ולהחליט בכל ענין שדרושה בו החלטה או הנחיה של המינהלה לפי הוראות חוק זה, למעט ענינים שבהם ניתנה הסמכות לגוף אחר.

6.

משנה וסגנים למנהל

(א)

ראש הממשלה, בהתייעצות עם המנהל, ימנה משנה למנהל, ורשאי הוא למנות סגנים למנהל; המשנה והסגנים יהיו עובדי המדינה.

(ב)

המשנה יהיה ממלא מקום המנהל וימלא את תפקידי המנהל בהעדרו, ומוקנות לו לשם כך סמכויות המנהל כאמור בסעיף 5.

(ג)

המנהל רשאי, באישור ראש הממשלה, לאצול מסמכויותיו למשנה או לסגן המנהל.

7.

פרסום

הודעה על מינוי המנהל ומשנהו ועל אצילת סמכויות לפי סעיף 6(ג) תפורסם ברשומות.

8.

הסכמים עם תובעים ועסקאות אחרות [תיקון: תשע״א־2]

לצורך ביצוע הוראות ומתן סיוע לפי חוק זה, לרבות תפקידי המינהלה, מורשים המנהל או משנהו, יחד עם חשב המינהלה, לייצג את הממשלה בהסכמים בדבר מקדמות, בהסכמים עם תובעים בענין הפיצויים, הטעונים אישור ועדת זכאות או הוועדה המיוחדת, בהסכמים עם נותני שירותים, ובכל עסקה אחרת כאמור בסעיפים 4 ו־5 לחוק נכסי המדינה, התשי״א–1951, ולחתום בשם המדינה על מסמכים הנוגעים להסכמים ולעסקאות כאמור.

9.

סיום פעולת המינהלה

(א)

המינהלה תחדל לפעול עם סיום ביצוע תפקידיה לפי חוק זה או במועד אחר שעליו יורה ראש הממשלה; הודעה על חדילת פעילותה של המינהלה תפורסם ברשומות.

(ב)

חדלה המינהלה לפעול כאמור בסעיף קטן (א), רשאי ראש הממשלה להסמיך גורם אחר לבצע תפקיד מתפקידיה שביצועו טרם הושלם ולתת הוראות נוספות הדרושות לשם כך, וכן רשאי הוא לתת הוראות בענין המידע שנאגר ברשות המינהלה.

פרק ג׳: קביעת זכאות

סימן א׳: ועדות זכאות

10.

ועדות זכאות

(א)

המנהל יקים ועדות זכאות לענין חוק זה.

(ב)

ועדת זכאות תהיה בת ארבעה חברים והם:

(1)

עובד המדינה הכשיר להיות שופט של בית משפט שלום, שימנה שר המשפטים, והוא יהיה יושב ראש הועדה;

(2)

המנהל או נציגו שהוא עובד המינהלה;

(3)

חשב המינהלה או נציגו;

(4)

נציג ציבור בעל ניסיון מתאים, שימנה שר המשפטים בהתייעצות עם ראש המועצה האזורית שומרון, או עם ראש המועצה האזורית חוף עזה או עם שניהם.

(ג)

שר המשפטים ימנה אחד מבין יושבי הראש שמונו לפי סעיף קטן (ב)(1) להיות ראש ועדות הזכאות.

11.

סמכויות ועדת זכאות

ועדת זכאות מוסמכת –

(1)

לקבוע את זכאותו של תובע לפיצויים ואת היקף הזכאות לפי הוראות חוק זה;

(2)

לקבוע את סכומי הפיצויים המגיעים לתובע לפי הוראות חוק זה;

(3)

לאשר, לפני קביעת סכומי הפיצויים כאמור בפסקה (2), מטעמים שיירשמו, מתן תשלומים לתובע על חשבון הפיצויים;

(4)

לבדוק ולאשר הסכמים שערכה המינהלה עם תובעים בענין הפיצויים.

סימן ב׳: הגשת תביעה והטיפול בה

12.

תביעה

(א)

התובע פיצויים לפי חוק זה יגיש לועדת זכאות, באמצעות המנהל, תביעה מפורטת על כך, בצירוף ראיות.

(ב)

המנהל רשאי לתת הוראות בדבר דרך הגשת התביעה והראיות שיש לצרפן כאמור בסעיף קטן (א), לרבות שאלונים וטפסים שעל התובע למלא; הוראות כאמור יעמדו לעיון הציבור בדרך שהורה המנהל, והודעה בדבר מתן ההוראות והדרך לעיון בהן תפורסם ברשומות.

(ג)

לתביעה יצורפו הודעות, בקשות, תצהירים, ומסמכים הנדרשים לפי הוראות פרק ו׳.

(ד)

התביעה תיתמך בתצהיר המאמת את העובדות הכלולות בה; התובע רשאי לצרף לתביעה כל מסמך ותצהיר נוסף שיש בהם לדעתו כדי לתמוך בתביעה.

13.

המועד להגשת תביעה

(א)

המועד האחרון להגשת תביעה לפי חוק זה הוא שלוש שנים מיום הפינוי הנוגע לתביעה.

(ב)

לבקשת תובע, רשאי בית משפט השלום בירושלים, מטעמים מיוחדים שיירשמו ולאחר שנתן למינהלה הזדמנות להשיב לבקשה, להתיר לתובע להגיש את תביעתו אף אם חלפה התקופה האמורה בסעיף קטן (א), בתנאים שיקבע; לענין ערעור, דין החלטת בית המשפט לפי סעיף זה כדין החלטת בית המשפט בערעור כאמור בסעיף 18.

14.

מידע נוסף

(א)

ועדת זכאות רשאית לדרוש מהתובע כל מידע או מסמך הדרושים לה לצורך בירור התביעה, ואם ביקש התובע פיצוי בשל עסק רשאית היא לדרוש ממנו גם מידע ומסמכים בדבר עסקאות עם צדדים קשורים לבעל העסק או עסקאות שנעשו שלא בתנאי שוק.

(ב)

ועדת זכאות רשאית לבקש מידע, מסמכים וחוות דעת מאת גופים ורשויות, אם הדבר דרוש לה לצורך בירור התביעה.

(ג)

אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכויות המינהלה לפי סעיף 4(ב).

15.

סדרי הדיון

(א)

ועדת זכאות תפעל בדרך הנראית לה מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה בתביעה, ותקבע את סדרי בירור התביעה והדיון בה, בהתאם להוראות חוק זה ולהנחיות ראש ועדות הזכאות, ככל שניתנו; הנחיות ראש ועדות הזכאות יפורסמו בדרך שיורה.

(ב)

ועדת זכאות לא תהיה קשורה בסדרי הדין ובדיני הראיות הנוהגים בבתי המשפט, פרט לדיני חסינות עדים וראיות חסויות כאמור בפרק ג׳ לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971.

(ג)

המנין החוקי בישיבות ועדת זכאות יהיה רוב חברי הועדה.

(ד)

החלטות ועדת זכאות יתקבלו ברוב דעות חברי הועדה; באין רוב לדעה אחת, תכריע דעת יושב ראש הועדה.

(ה)

לועדת זכאות יהיו סמכויות לפי סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ״ט–1968.

(ו)

ועדת זכאות רשאית לדון ולהחליט בתביעה על פי טענות וראיות שהוגשו לה בכתב בלבד, ואולם לבקשת התובע תיתן לו הועדה הזדמנות לטעון את טענותיו בעל פה ולהציג לפניה ראיות, בדרך שתורה.

(ז)

ועדת זכאות רשאית להסתמך על מידע, מסמכים, חוות דעת, הערכות ושמאויות שנתקבלו כאמור בסעיפים 4(ב)(2) ו־(3) ו־14, נוסף על אלה שהוגשו על ידי התובע, ובלבד שתיתן לתובע הזדמנות לעיין בהם ולטעון את טענותיו לגביהם, בדרך שתורה.

(ח)

לא מסר התובע בתוך זמן סביר מידע או מסמכים שברשותו או שבשליטתו, ושנדרש למסרם לפי סעיפים 4(ב)(2) או 14(א) או הפריע בדרך אחרת לבירור התביעה, רשאית ועדת זכאות להחליט על יסוד ממצאים והנחות שקבעה, לפי שיקול דעתה והחומר שלפניה.

16.

החלטות של ועדת זכאות

(א)

החלטה של ועדת זכאות תהיה מנומקת, ותינתן בכתב.

(ב)

החלטת ועדת זכאות תינתן לא יאוחר מתום 60 ימים מן המועד שבו הומצאו לה כל הראיות הדרושות להנחת דעתה למתן החלטה, והושלמה שמיעת הראיות והטיעונים כאמור בסעיף 15.

(ג)

ההחלטה תישלח לתובע בדואר רשום למען להמצאת מסמכים שציין בתביעתו.

(ד)

תמצית של ההחלטה תפורסם בהתאם להנחיות ראש ועדות הזכאות, בהשמטת פרטים מזהים ונתונים אחרים שיש בהם משום פגיעה בפרטיות או בסודות מסחריים.

סימן ג׳: ערעור

17.

ערעור על החלטת ועדת זכאות

(א)

התובע רשאי לערער על החלטת ועדת זכאות לפי סעיפים 11(1), (2) או (4) לבית משפט השלום בירושלים, בכתב ערעור מנומק, בתוך 45 ימים מהיום שההחלטה נשלחה אליו.

(ב)

המשיבה בערעור תהיה ועדת הזכאות, והיא תיוצג בידי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה.

(ג)

הוגש ערעור לפי סעיף קטן (א), תגיש המשיבה את תגובתה לבית המשפט בתוך 45 ימים מהיום שנמסר לה כתב הערעור, ותצרף את התביעה וכל נספחיה, בצירוף תיק הראיות שהיו לפניה, לרבות חוות דעת, תצהירים וסיכומים שהוגשו לה, או לשמאי הממשלתי הראשי, אם הוגשו, ופרוטוקול הדיון שהתקיים לפניה, אם התקיים.

(ד)

בית המשפט לא יקבל ראיות נוספות, ולא ישמע עדויות, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ה)

בכפוף לאמור בסעיף זה ולסדרי דין שנקבעו, ידון בית המשפט בערעור בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה.

פורסמו תקנות יישום תכנית ההתנתקות (סדרי דין בערעור לפי החוק), התשס״ה–2005.

(ו)

בית המשפט הדן בערעור לא יהיה קשור בדיני ראיות פרט לדיני חסינות עדים וראיות חסויות כאמור בפרק ג׳ לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971.

18.

ערעור נוסף

על החלטת בית משפט השלום בערעור ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר ידון בערעור בשופט אחד.

סימן ד׳: הוראות שונות

19.

מועדי תשלום [תיקון: תשפ״ד]

(א)

המינהלה תשלם את הפיצויים בכפוף להוראות פרקים ה׳ ו־ו׳, בשיעורים שעליהם תחליט ועדת זכאות או כפי שנקבעו בהסכם עם התובע כאמור בסעיף 11(4).

(ב)

בכפוף להוראות סעיף קטן (ד), המועד לתשלום של סכום הפיצוי יהיה בתוך 60 ימים מיום קבלת ההחלטה של ועדת הזכאות, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:

(1)

התגבשה הזכאות לפיצויים, כולה או חלקה, במועד מאוחר מהמועד שנקבע בסעיף קטן זה, יחול מועד התשלום של סכום הפיצוי, כולו או חלקו, בתוך 60 ימים מהמועד שבו התגבשה הזכאות לגביו;

(2)

נקבעה בחוק זה הוראה אחרת לענין מועד התשלום.

(ג)

על אף האמור בסעיף קטן (ב), נקבע כי סכום הפיצוי ישולם בתשלומים, תחליט ועדת הזכאות על מועד התשלום, ובלבד שמועד התשלום הראשון יהיה בתוך 60 ימים מיום קבלת ההחלטה.

(ד)

התשלום האחרון של סכום הפיצוי לא יפחת מ־25 אחוזים מסך כל הפיצויים, והוא לא ישולם אלא לאחר שהזכאי פינה את השטח המפונה ומסר את החזקה במקרקעין, להנחת דעתה של המינהלה.

(ה)

בכפוף להוראות סעיף קטן (ד), במקרים המצדיקים זאת, רשאית ועדת הזכאות לקבוע, מטעמים שיירשמו, מועד אחר לתשלום שלא כאמור בסעיף זה.

(ו)

סכומי הפיצויים שתקבע ועדת הזכאות יהיו צמודים למדד מיום החלטתה ועד למועדי התשלום בהתאם לסעיף זה, לפי הענין (בסעיף קטן זה – מועד התשלום); בשל איחור בתשלום מעבר למועד התשלום, ישולמו הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961, ממועד התשלום ועד למועד התשלום בפועל, והוראות החוק האמור יחולו, בשינויים המחויבים.

(החל מיום 1.1.2025): סכומי הפיצויים שתקבע ועדת הזכאות יהיו צמודים למדד מיום החלטתה ועד למועדי התשלום בהתאם לסעיף זה, לפי הענין (בסעיף קטן זה – מועד התשלום); בשל איחור בתשלום מעבר למועד התשלום, תשולם ריבית שקלית כהגדרתה בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961, ממועד התשלום ועד למועד התשלום בפועל, והוראות החוק האמור יחולו, לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים.

20.

סכום שאינו שנוי במחלוקת

הוגש ערעור לפי סעיפים 17 או 18 בענין סכום הפיצויים שקבעה ועדת זכאות, תשלם המינהלה לזכאי את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, ובלבד שהגיע המועד לתשלומו כאמור בסעיף 19, והכל בכפוף להוראות פרק ו׳.

21.

מניעת עיכוב פינוי

מחלוקת בשאלת זכאות לפיצויים לפי חוק זה, היקפם, או סכומם, וכל הליך משפטי בענין הקשור לכך, לא תהווה עילה לעיכוב הפינוי.

פרק ד׳: פינוי, ביטול זכויות ומסירה

סימן א׳: הפינוי

22.

צווים בדבר פינוי והגבלת כניסה

(א)

לאחר שהממשלה תחליט על פינויה של כל אחת מקבוצות היישובים כאמור בסעיף 2(א)(2) לנספח א׳ של החלטת הממשלה מס׳ 1996, מיום י״ז בסיון התשס״ד (6 ביוני 2004), יקבעו ראש הממשלה ושר הביטחון, בצו, את השטחים שיפונו, ולגבי כל שטח – את יום פינויו; יום הפינוי שייקבע בצו יהיה בתום חמישה חודשים לפחות מיום פרסומו, אלא אם כן שוכנעה הממשלה שטעמים חיוניים מצדיקים קביעת יום פינוי קרוב יותר; צו הקובע יום פינוי קרוב יותר טעון אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת; צו שהוצא לפי סעיף קטן זה יונח על שולחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לידיעתה.

(ב)

ראש הממשלה רשאי לקבוע, בצו, בהתייעצות עם שר הביטחון והשר לביטחון הפנים, יום שממנו ואילך תוגבל הכניסה לשטח שניתן לגביו צו לפי סעיף קטן (א).

23.

הגבלת הכניסה והשהיה בשטח מיום הגבלת הכניסה עד יום הפינוי

(א)

בתקופה שבין יום הגבלת הכניסה לשטח מפונה לבין יום הפינוי שלו, לא ייכנס ישראלי לאותו שטח ולא ישהה בו, אלא בהיתר שייתן המפקד לפי הוראות סעיף זה ובהתאם לתנאי ההיתר.

(ב)

המפקד יתיר כניסה לשטח מפונה ושהייה בו בתקופה האמורה בסעיף קטן (א), לישראלי שמקום מגוריו הקבוע הוא באותו שטח; לענין זה יראו את מי שמסר את החזקה בנכס, כמי שמקום מגוריו הקבוע אינו בשטח המפונה.

(ג)

המפקד רשאי, לפי שיקול דעתו, להתיר כניסה לשטח מפונה ושהייה בו בתקופה האמורה בסעיף קטן (א), למי שמקום עבודתו או עסקו הוא באותו שטח, לספקי שירותים חיוניים, למי שנוכחותם בשטח נחוצה לרבות לצורכי הפינוי, ולאחרים שנוכחותם בשטח לא תפריע לפינוי.

(ד)

הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שמשרת בכוחות הביטחון ועל עובד או מתנדב של רשות כבאות או של מגן דוד אדום, שכניסתו לשטח או שהייתו בו היא לצורך מילוי תפקידו, ובהתאם להנחיות המפקד.

(ה)

בסימן זה, ”ישראלי“ – לרבות מי שניתן לו רישיון ישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952.

24.

איסור הכניסה והשהיה בשטח החל ביום הפינוי

(א)

החל ביום הפינוי של שטח מפונה, לא ייכנס ישראלי לאותו שטח, ולא ישהה בו, אלא בהיתר שייתן לו המפקד ובהתאם לתנאי ההיתר.

(ב)

הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שמשרת בכוחות הביטחון שכניסתו לשטח או שהייתו בו היא לצורך מילוי תפקידו.

25.

מניעת כניסה והוצאה מהשטח

כוחות הביטחון ימנעו כניסה לשטח בניגוד להוראות סעיפים 23 ו־24, ויפעלו להוצאת מי ששוהה בו בניגוד לסעיפים האמורים ולהבאתו למקום יישוב בישראל, ורשאים הם להשתמש בכוח סביר לשם כך.

26.

שמירת סמכויות

אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מכל סמכות הנתונה לכוחות הביטחון לפי כל דין ולמפקד לפי תחיקת הביטחון.

27.

עונשין וסמכויות

(א)

אלה דינם מאסר שנתיים –

(1)

ישראלי הנכנס לשטח מפונה שהכניסה אליו הוגבלה בצו לפי סעיף 22(ב) או השוהה בו בלא היתר או שלא בהתאם לתנאיו, בניגוד להוראות סעיף 23;

(2)

ישראלי הנכנס לשטח מפונה אחרי יום הפינוי שנקבע בצו לפי סעיף 22(א) או השוהה בו בלא היתר או שלא בהתאם לתנאיו, בניגוד להוראות סעיף 24.

(ב)

(1)

ישראלי שמקום מגוריו הוא בשטח מפונה ושהיה כאמור גם ביום הקובע, השוהה בשטח המפונה אחרי יום הפינוי שנקבע בצו לפי סעיף 22(א) בלא היתר או שלא בהתאם לתנאיו, בניגוד להוראות סעיף 24, דינו – מאסר שישה חודשים;

(2)

סעיף קטן זה לא יחול על ישראלי שמקום מגוריו הוא בשטח מפונה, השוהה בשטח לאחר שנכנס אליו בניגוד להוראות סעיף 24.

(ג)

העובר עבירה כאמור בסעיפים 273, 274 או 275 לחוק העונשין, התשל״ז–1977 (להלן – חוק העונשין), כלפי איש כוחות הביטחון כהגדרתם בחוק זה או כלפי מי שהוסמך לפעול לפי חוק זה והפועל לביצועו, דינו – כאמור באותם סעיפים.

(ד)

הסמכות לדון אדם בעבירה לפי סעיף זה תהיה בידי בית המשפט בישראל שאזור שיפוטו נמצא קרוב למקום שבו נעברה העבירה או בבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של הנאשם; היה הנאשם עצור בעת הגשת כתב האישום נגדו – תהיה הסמכות גם בידי בית המשפט שבאזור שיפוטו נמצא מקום המעצר; לענין זה יחולו הוראות סעיף 7 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982, בשינויים המחויבים.

(ה)

הוראת סעיף 9(ב) לחוק העונשין לא תחול לענין העמדה לדין לפי סעיף זה.

(ו)

על אף האמור בסעיף 13 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל״א–1971, רשאי קצין משטרה בדרגת ניצב משנה ומעלה להורות כי קטינים החשודים בביצוע עבירות לפי סעיף זה, יוחזקו במעצר, או יוחזקו בתחנת משטרה לצורך חקירה בלבד, יחד עם בגירים החשודים בביצוע עבירות כאמור, והכל אם ניתנה לכך הסכמתם של הקטינים ואם אין בכך כדי לסכן את שלומם; המפקח הכללי של המשטרה או קצין משטרה שהוא הסמיך לכך יקבע נהלים לענין סעיף זה, שיונחו על שולחן ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לידיעתה.

סימן ב׳: ביטול זכויות ומסירה

28.

ביטול זכויות לגבי מקרקעין

(א)

זכות מכל סוג שהוא, של ישראלי, תאגיד ישראלי, רשות מקומית, ועד מקומי, חברה ממשלתית או ההסתדרות הציונית העולמית, לגבי מקרקעין בשטח מפונה המנוהלים על ידי הממונה, בטלה החל ביום הפינוי, בין אם בעל הזכות זכאי לפיצויים לפי חוק זה ובין אם לאו, ואם נחתם לגבי הזכות כאמור הסכם בדבר מקדמה או הסכם כאמור בסעיף 11(4) – החל ביום שנקבע בהסכם כיום מסירת החזקה במקרקעין או ביום הפינוי, לפי המוקדם מביניהם.

(ב)

כל הסכם שענינו זכות לגבי מקרקעין, מכל סוג שהוא בשטח מפונה, בין ישראלי או גוף כאמור בסעיף קטן (א) לבין הממונה, המדינה או מי מטעמם, בטל החל ביום הפינוי, אם לא בוטל קודם לכן בהסכם בין הצדדים.

(ג)

החל ביום כאמור בסעיף קטן (א), לא תהא כל זכות לממש שעבוד או עיקול שהוטלו על זכות כאמור בו.

29.

מסירת מקרקעין

מי שזכותו במקרקעין בשטח מפונה בטלה כאמור בסעיף 28, וכן המחזיק בהם או במקרקעין אחרים המנוהלים על ידי הממונה, חייב למסור את החזקה במקרקעין לממונה, באמצעות המינהלה, ביום שבו בטלה הזכות לפי הוראות סעיף 28 או ביום עזיבתו של המחזיק את השטח המפונה, לפי המוקדם.

30.

מיטלטלין

(א)

המדינה לא תהיה אחראית לפינוי מיטלטלין שנמצאים בשטח מפונה לאחר יום הפינוי.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א), המדינה רשאית לפנות מיטלטלין הנחזים כמיטלטלין שהיו בהחזקתו של ישראלי, כהגדרתו בסעיף 23, או של תאגיד ישראלי, שנמצאים בשטח מפונה לאחר יום הפינוי; פינתה המדינה מיטלטלין כאמור בסעיף זה, תעשה זאת תוך נקיטת אמצעי זהירות ראויים.

(ג)

המדינה לא תישא באחריות לאבדן מיטלטלין כאמור בסעיף זה או לנזק שנגרם להם, בין אם פינתה את המיטלטלין ובין אם לאו.

(ד)

לא יראו מיטלטלין כאמור בסעיף זה כאבידה, כמשמעותה בחוק השבת אבידה, התשל״ג–1973.

(ה)

מיטלטלין אשר הובאו לישראל על ידי המדינה, כאמור בסעיף זה, ולא נדרשו על ידי בעליהם בתוך 30 ימים ממועד פרסום הודעה על כך ולא פחות מ־60 ימים מיום הפינוי, ינהגו בהם כפי שייקבע בתקנות שיתקין שר המשפטים באישור ועדת הכספים של הכנסת; השר רשאי לקבוע נסיבות ומועדים שבהם יראו במיטלטלין כאמור מיטלטלין שבעליהם ויתרו עליהם, וכן את דרכי פרסום ההודעה לפי סעיף קטן זה.

(ו)

החל ביום הפינוי, לא תהיה כל זכות לממש שעבוד או עיקול שהוטלו על מיטלטלין כאמור בסעיף זה, שאינם נמצאים בישראל.

(ז)

בסעיף זה, ”המדינה“ – לרבות מי שפועל מטעמה.

31.

מיסוי

(א)

בטלות זכות לגבי מקרקעין, בטלות הסכמים, מסירת חזקה במקרקעין וויתור על מיטלטלין, כאמור בפרק זה, לא ייחשבו כמכירת זכות במקרקעין לענין חוק מיסוי מקרקעין או כמכירת נכס לענין פקודת מס הכנסה.

(ב)

מסירת חזקה במקרקעין וויתור על מיטלטלין, כאמור בפרק זה, יהיו פטורים ממס לפי חוק מע״מ.

פרק ה׳: פיצויים

סימן א׳: פיצוי בשל בית מגורים

32.

הגדרות [תיקון: תשע״א]

בסימן זה –

”בית מגורים“ – בית או דירה, המשמשים או המיועדים לשמש למגורים, למעט אם שימשו ביום הקובע רק לצורכי עסק של בעל הזכות בבית המגורים;

”בן משפחה“ – בן זוג, הורה וילד;

”בעל זכות בבית מגורים“ – ישראלי שהוא אחד מאלה:

(1)

בעל זכות חכירה או הרשאה, לגבי בית מגורים, על פי חוזה שנחתם לפני היום הקובע בינו לבין הממונה, או על פי חוזה שנחתם לפני היום הקובע בינו לבין ההסתדרות הציונית העולמית, מכוח חוזה בינה לבין הממונה;

(2)

בעל זכות לקבלת זכות חכירה מאת הממונה לגבי בית מגורים, על פי חוזה רכישה שנחתם לפני היום הקובע בינו לבין חברה שהיתה זכאית לתת לו זכות כאמור, מכוח חוזה פיתוח שנחתם בינה לבין הממונה;

(3)

חבר באגודה שיתופית שסווגה לפי פקודת האגודות השיתופיות כמושב שיתופי, שמרכז חייו במושב השיתופי, ושלאגודה השיתופית יש הרשאה לגבי בית מגוריו, על פי חוזה שנחתם לפני היום הקובע בינה לבין ההסתדרות הציונית העולמית, מכוח חוזה בין ההסתדרות הציונית העולמית לבין הממונה;

(4)

לענין סעיף זה, ייחשב כבעל זכות בבית מגורים גם מי שמתקיימים לגביו כל התנאים המפורטים בפסקה מפסקאות (1), (2), או (3), אך לא חתם על החוזה עד ליום הקובע ובלבד שהוכיח, להנחת דעתה של ועדת זכאות, כי הוא היה זכאי לחתום על החוזה לפני היום הקובע, והחוזה עמו לא נחתם מטעמים שאינם מהותיים;

”בעל זכות במגרש“ – ישראלי שמתקיימים לגביו התנאים המפורטים בהגדרה ”בעל זכות בבית מגורים“, לגבי מגרש לבניה עצמית, וביום הקובע טרם החלה הבניה;

”מסלול א׳“ – מסלול של פיצוי בשל בית מגורים, שסכומו מחושב לפי סוג בית המגורים ושטחו, כמפורט בסעיף 2 בתוספת השניה;

”מסלול ב׳“ – מסלול של פיצוי בשל בית מגורים, שסכומו מחושב לפי סוג בית המגורים ושטחו, בתוספת סכום נוסף, כמפורט בסעיף 3 בתוספת השניה;

”פיצוי לפי שומה פרטנית“ – פיצוי כאמור בסעיף 37 ובסעיף 4 בתוספת השניה.

33.

פיצוי כולל

פיצוי בשל בית מגורים לפי סימן זה כולל, לגבי בית מגורים שנבנה בנחלה – פיצוי בשל חלקת המגורים של הנחלה, ולגבי בית מגורים אחר – פיצוי בשל כל הקרקע נושא החוזה או הזכות המקימים זכות לפיצוי לפי סימן זה.

34.

זכאות לפיצוי

זכאות לפיצוי של בעל זכות בבית מגורים תהיה כאמור בסימן זה, ושל בעל זכות במגרש – כאמור בסעיף 7(ג) בתוספת השניה.

35.

זכאות לפיצוי לפי מסלול א׳

מי שהיה ביום הקובע בעל זכות בבית מגורים ביישוב מפונה, זכאי לפיצוי בשל בית המגורים לפי מסלול א׳.

36.

זכאות לפיצוי לפי מסלול ב׳

אלה זכאים לפיצוי בשל בית המגורים לפי מסלול ב׳, ולא לפי מסלול א׳:

(1)

מי שהיה ביום הקובע בעל זכות בבית מגורים ביישוב מפונה, ומרכז חייו ביום הקובע ובמשך שנתיים רצופות בתכוף לפני היום הקובע, היה ביישוב המפונה שבו מצוי בית המגורים;

(2)

מי שהיה ביום הקובע בעל זכות בבית מגורים ביישוב מפונה, ומרכז חייו ביום הקובע לא היה ביישוב מפונה, אך במשך תקופה של שמונה שנים רצופות לפחות שקדמו ליום הקובע היה מרכז חייו ביישוב מפונה, ובלבד שהתקופה האמורה הסתיימה במהלך עשרים וארבעה חודשים שקדמו ליום הקובע.

37.

שומה פרטנית

(א)

אלה זכאים לשומה פרטנית:

(1)

זכאי כאמור בסעיפים 35 או 36, שהודיע למינהלה כאמור בסעיף קטן (ג) כי במקום הפיצוי לפי הסעיפים האמורים, הוא מעוניין בשומה פרטנית;

(2)

(א)

בעל זכות בבית מגורים שביום תחילתו של חוק זה בנייתו טרם הושלמה, ובלבד שביום הקובע היה בידו היתר לבניית אותו בית מגורים; הושלמה הבניה כאמור עד ליום תחילתו של חוק זה, יהיה זכאי לפי סעיף 35.

(ב)

הוראות פסקה (א) יחולו, בשינויים המחויבים, גם על תוספת בניה לבית מגורים של בעל זכות בבית מגורים, ובלבד שנתמלאו התנאים המפורטים בפסקה האמורה.

(ב)

שומה פרטנית תיערך בידי השמאי הממשלתי הראשי בהתאם להוראות סעיף 4 בתוספת השניה.

(ג)

הזכאי לשומה פרטנית לפי סעיף קטן (א)(1) יודיע למינהלה, לא יאוחר מתום 60 ימים מיום מתן צו לפי סעיף 22(א), כי הוא מעוניין בשומה פרטנית.

(ד)

זכאי לפיצוי לפי שומה פרטנית לפי סעיף זה יאפשר לשמאי הממשלתי הראשי להיכנס לבית המגורים או לאתר הבניה, לפי הענין, וימסור לו את כל המידע והמסמכים הנוגעים לענין, ככל שיידרש לדעת השמאי לצורך עריכת השומה; לא פעל כאמור, יחולו לגביו הוראות סעיף 15(ח).

(ה)

מי שבחר בפיצוי לפי שומה פרטנית אינו רשאי לחזור בו מבחירתו.

38.

פיצוי לשוכר בדיור ציבורי

(א)

בסעיף זה, ”בעל זכות שכירות בדיור ציבורי“ – ישראלי בעל זכות שכירות שאינה חכירה, לגבי בית מגורים ביישוב מפונה, על פי חוזה שכירות כמפורט להלן, שנחתם לפני היום הקובע:

(1)

חוזה בין בעל זכות השכירות לבין חברת שיכון ופיתוח לישראל בע״מ, עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע״מ או ההסתדרות הציונית העולמית, שנחתם מכוח חוזה בינה לבין המדינה;

(2)

חוזה בין בעל זכות השכירות לבין האגודה השיתופית ההתיישבותית של היישוב שבו נמצא בית המגורים, שנחתם מכוח חוזה בינה לבין גורם המנוי בפסקה (1), שהורשה לכך לפי חוזה בינו לבין המדינה.

(ב)

בעל זכות שכירות בדיור ציבורי שמרכז חייו ומקום מגוריו הקבוע כדין, ביום הקובע ובמשך שנתיים רצופות לפחות לפני היום הקובע, היה בבית המגורים שלגביו יש לו זכות כאמור, זכאי לפיצוי שסכומו יחושב לפי הוראות סעיף 5 בתוספת השניה.

39.

הלוואה לדיור

מי שקיבל פיצוי לפי הוראות סעיפים 35, 36, 37 או 38 זכאי לקבל הלוואה לדיור לפי הוראות סעיף 6 בתוספת השניה.

40.

זכאים בשל בית מגורים אחד

היו שניים או יותר זכאים לפיצוי לפי סימן זה, בשל אותו בית מגורים, יחולו הוראות אלה:

(1)

הפיצוי המגיע להם יחד יחושב כאילו הם היו זכאי אחד בלבד;

(2)

היה אחד מהם לפחות זכאי לפיצוי לפי הוראות סעיף 36, זכאותם לפיצוי כאמור בפסקה (1) תהיה לפי הוראות הסעיף האמור;

(3)

בחירה בפיצוי לפי שומה פרטנית טעונה הסכמת כל הזכאים.

41.

זכאות בשל יותר מבית מגורים אחד

(א)

לא יקבל אדם פיצוי לפי מסלול ב׳, לרבות פיצוי לפי שומה פרטנית כאמור בסעיף 4(ג) בתוספת השניה, בשל יותר מבית מגורים אחד, ואם הוא זכאי לפיצוי כאמור בשל יותר מבית מגורים אחד – יקבל את הפיצוי בשל בית המגורים שבחר.

(ב)

לענין סעיף קטן (א), אין נפקא מינה אם הזכאות לפיצוי היא של האדם לבדו או יחד עם אדם אחר.

42.

הלוואה עומדת

זכאי שקיבל לפני היום הקובע הלוואה מתקציב המדינה או בסיוע של המדינה, לרכישת בית המגורים, ולפי תנאי ההלוואה הוא אינו חייב לפרוע אותה, כולה או חלקה, אם ימשיך להתגורר בבית המגורים במשך תקופה מסוימת, יראו אותו, החל ביום שבו עזב את השטח המפונה ומסר את החזקה בבית המגורים כאמור בסעיף 29 או החל ביום הפינוי, לפי המוקדם, כמי שעמד בתנאי האמור.

43.

מסים

(א)

פיצוי לפי סימן זה לא ייחשב כהכנסה לענין פקודת מס הכנסה, ולא יחויב במס לפי הפקודה האמורה או לפי חוק מיסוי מקרקעין.

(ב)

קבלת פיצוי לפי סימן זה לא תיחשב כמכירה בפטור ממס לענין פרק חמישי 1 לחוק מיסוי מקרקעין.

סימן ב׳: מענקים ושיפוי

43א.

הגדרות [תיקון: תשע״א]

בסימן זה –

”אישור זכאות עקרוני“ – החלטה של ועדת הזכאות בבקשה המוגשת בהתאם לסעיף 47א, שלפיה המבקש הוא שוכר פרטי;

”יישוב יעד“, לגבי השוכר הפרטי הנוגע בדבר – יישוב המנוי לצד יישוב המקור בסעיף 2 בתוספת החמישית, ואם אין ביישוב כאמור מגרש מגורים מפותח שניתן להקצותו לשוכר הפרטי או שיישוב המקור לא מצוין בסעיף 2 בתוספת החמישית – היישוב באר גנים;

”יישוב מקור“ – היישוב המפונה שבו התגורר השוכר הפרטי ביום הקובע;

”מבנה מגורים זמני“ – מבנה מגורים באתר מגורים זמני המנוהל על ידי המדינה;

”מגרש מגורים“ – מגרש המיועד על פי תכנית תכנון תקפה לבניית יחידת מגורים אחת בלבד;

”מגרש מגורים מפותח“ –

(1)

לגבי היישובים המנויים בסעיף 1 בתוספת החמישית, למעט היישוב אמציה – מגרש מגורים שעד יום תחילתו של תיקון מס׳ 3 בוצע לגביו פיתוח תשתיות באופן המאפשר בנייה של יחידת הדיור במגרש;

(2)

לגבי היישוב אמציה – מגרש מגורים שנקבע לגביו תקציב לפיתוח מלא של התשתיות במסגרת החלטות הממשלה מס׳ 2379, מיום ח׳ בתשרי התשס״ח (20 בספטמבר 2007), מס׳ 4296, מיום ו׳ בכסלו התשס״ט (3 בדצמבר 2008), מס׳ 1538, מיום י״ד בניסן התש״ע (21 במרס 2010), ומס׳ 2294, מיום כ״א בתשרי התשע״א (29 בספטמבר 2010);

”שוכר פרטי“ – ישראלי שאינו זכאי לפיצוי לפי סימן א׳ לפרק ה׳ או לתשלום לפי החלטת הוועדה המיוחדת שניתן חלף פיצוי לפי אותו סימן, ומרכז חייו ומקום מגוריו הקבוע כדין, ביום הקובע ובמשך שנתיים רצופות לפחות לפני היום הקובע, היה בבית מגורים ביישוב מפונה, ובמהלך תקופה זו ניהל בבית המגורים משק בית עצמאי; לעניין זה לא ייחשב כשוכר פרטי מי שבמהלך השנתיים האמורות או בחלקן –

(1)

התגורר במגורים של מוסד חינוך פנימייתי;

(2)

היה סמוך על שולחנו של ישראלי כאמור;

היו שניים או יותר העונים להגדרת שוכר פרטי כאמור, והתגוררו באותו בית מגורים, ייחשבו כולם יחדיו כשוכר פרטי אחד;

”שוכר פרטי בעל מגרש“ – שוכר פרטי שרכש ישירות מרשות מקרקעי ישראל, לאחר היום הקובע ולא יאוחר מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3, זכויות במגרש מגורים ביישוב המנוי בסעיף 3 בתוספת החמישית, ולא העביר את הזכויות באותו מגרש עד יום תחילתו של תיקון מס׳ 3, לרבות שוכר פרטי שהודיע למינהלה, לאחר היום הקובע ולא יאוחר מיום כ״ד בטבת התשע״א (31 בדצמבר 2010), על רצונו כי יוקצה לו מגרש מגורים ביישוב יסודות וחתם עם רשות מקרקעי ישראל על הסכם לרכישת הזכויות במגרש וכן שילם את הסכומים הדרושים לשם כך בתוך 60 ימים מיום שנדרש לכך;

”שוכר פרטי בעל מגרש ביישוב יעד“ – שוכר פרטי בעל מגרש שהמגרש שרכש הוא ביישוב יעד;

”תיקון מס׳ 3“ – חוק יישום תכנית ההתנתקות (תיקון מס׳ 3), התשע״א–2011;

”התקופה הקובעת“, לגבי כל אחד מהיישובים המנויים בסעיף 1 בתוספת החמישית – התקופה שמיום תחילתו של תיקון מס׳ 3 ועד שישה חודשים ממועד פרסום הודעת המנהל כאמור בסעיף 47ג(ב) לגבי אותו יישוב.

44.

מענק הוצאות הובלה והתארגנות

(א)

(1)

ישראלי שמתקיימים בו התנאים שבפסקה (2) זכאי למענק לכיסוי הוצאות ההובלה של תכולת בית מגוריו והוצאות אחרות הנובעות ממעבר לבית מגורים אחר מחוץ לתחום האמור בסעיף 3.

(2)

ואלה התנאים:

(א)

ביום הקובע מקום המגורים הקבוע שלו היה כדין בבית מגורים ביישוב מפונה;

(ב)

הוא הוכיח כי לא יאוחר מתום 48 שעות מיום הפינוי פינה את בית מגוריו ומסר את החזקה בו כאמור בסעיף 29, וכי עבר להתגורר מחוץ לתחום האמור בסעיף 3;

(ג)

הוא לא שהה שלא כדין בשטח מפונה לאחר תום 48 שעות מיום הפינוי.

(ב)

המענק לפי סעיף זה יהיה בסכום כמפורט בפסקאות (1) עד (3), לפי מספר הנפשות שהתגוררו בבית המגורים ביום שבו פונה:

(1)

עד שלוש נפשות – 14,000 שקלים חדשים;

(2)

ארבע או חמש נפשות – 17,500 שקלים חדשים;

(3)

שש נפשות או יותר – 21,000 שקלים חדשים.

(ג)

לא תהיה זכאות, בשל פינוי בית מגורים אחד, ליותר ממענק אחד לפי סעיף זה ויראו לענין זה את כל מי שהתגוררו בבית המגורים, כזכאי אחד.

44א.

מענק בשל הוצאות בקשר עם תכולת בית המגורים [תיקון: תשע״א]

(א)

ישראלי שביום הקובע היה מקום המגורים הקבוע שלו כדין בבית מגורים ביישוב מפונה, זכאי למענק בשל הוצאות בקשר עם תכולת בית המגורים הנובעות ממעבר לבית מגורים אחר מחוץ לתחום האמור בסעיף 3, בסכום כמפורט בסעיף 5 בתוספת החמישית, בהתאם לשטח הבית ולמספר הנפשות שהתגוררו בו ביום שבו פונה; לעניין זה, ”שטח הבית“ – כהגדרתו בסעיף 1 בתוספת השנייה.

(ב)

(1)

לא תהיה זכאות בשל פינוי בית מגורים אחד בתוך התחום האמור בסעיף 3, ליותר ממענק אחד לפי סעיף זה; לעניין זה, יראו את כל מי שהתגוררו בבית המגורים, כזכאי אחד.

(2)

לצורך חישוב שטח הבית וקביעת סכום המענק של מי שהתגורר ביום הקובע ביותר מבית מגורים אחד בתוך התחום האמור בסעיף 3, יראו את כל הבתים שהתגורר בהם כבית מגורים אחד.

(3)

לא תהיה זכאות למענק לפי סעיף זה למי שביום הקובע התגורר במגורים של מוסד חינוך פנימייתי.

(ג)

על אף האמור בחוק זה, מועד תשלום המענק לפי סעיף זה לגבי מי שבונה בית מגורים ביישוב שמיושמת בו העתקה קהילתית (בסעיף קטן זה – בית הקבע), יהיה בתוך 60 ימים ממועד המעבר לבית הקבע; המנהל רשאי להורות על הקדמת תשלום המענק או חלקו למועד שלא יקדם למועד הסיום של בניית שלד בית הקבע, אם נוכח שהדבר דרוש לצורך השלמת בנייתו או המעבר אליו, וכן לקבוע תנאים להקדמת התשלום כאמור כפי שימצא לנכון, לרבות תנאים המבטיחים את פינוי מבנה המגורים הזמני; לעניין זה, ”יישוב שמיושמת בו העתקה קהילתית“ – יישוב שמיושמת בו העתקה קהילתית מכוח הסכם העתקה שנחתם לפי סעיף 85 או מכוח החלטת ממשלה וכן היישוב אבני איתן.

(ד)

(1)

על אף האמור בסעיף 13, המועד האחרון להגשת תביעה לפי סעיף זה הוא 12 חודשים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3.

(2)

לבקשת תובע, רשאי בית משפט השלום בירושלים, מטעמים מיוחדים שיירשמו ולאחר שנתן למינהלה הזדמנות להשיב לבקשה, להתיר לתובע להגיש את תביעתו אף אם חלפה התקופה האמורה בפסקת משנה (1), ובתנאים שיקבע; לעניין ערעור, דין החלטת בית המשפט לפי סעיף זה כדין החלטת בית המשפט בערעור כאמור בסעיף 18.

45.

מענק לדמי שכירות

(א)

ישראלי שביום הקובע מקום המגורים הקבוע שלו היה כדין בבית מגורים ביישוב מפונה זכאי למענק שישולם בשני תשלומים, בסכום כמפורט בפסקאות (1) עד (3), לפי מספר הנפשות שהתגוררו בבית המגורים ביום שבו פונה:

(1)

עד שלוש נפשות – 21,600 שקלים חדשים;

(2)

ארבע או חמש נפשות – 24,300 שקלים חדשים;

(3)

שש נפשות או יותר – 27,000 שקלים חדשים.

(ב)

קיבל ישראלי מענק לפי סעיף קטן (א), ועד תום אחד עשר חודשים מיום שפינה את בית המגורים שלו הוכיח להנחת דעתו של המנהל, על יסוד תצהיר וראיות שדרש המנהל, כי טרם עבר לבית מגורים קבוע ועליו להמשיך להתגורר בשכירות משום שרכש קרקע לבניית בית מגורים מחוץ לשטח מפונה והבניה טרם הושלמה, או שרכש דירת מגורים מחוץ לשטח מפונה שבנייתה טרם הושלמה – יורה המנהל על תשלום מענק נוסף אחד בלבד (בסעיף זה – מענק נוסף), בתשלום אחד או בשני תשלומים, בסכום השווה לחלק השנים עשר מסכום המענק לפי פסקאות (1) עד (3) בסעיף קטן (א), לפי מספר הנפשות שהתגוררו בבית המגורים ביום שבו פונה, כשהוא מוכפל במספר חודשי השכירות בתקופה הנוספת הצפויה, ובלבד שסכום המענק הנוסף לא יעלה על המענק שקיבל לפי סעיף קטן (א); סירב המנהל להורות על תשלום מענק נוסף, רשאי המבקש לפנות לועדת זכאות והיא תהיה מוסמכת להורות על תשלום לפי סעיף קטן זה.

(ג)

לא תהיה זכאות, בשל פינוי בית מגורים אחד, ליותר מסכום מענק אחד לפי סעיף קטן (א) וליותר מסכום מענק נוסף אחד לפי סעיף קטן (ב), ויראו לענין זה את כל מי שהתגוררו בבית המגורים, כזכאי אחד, בין אם אחרי פינויו המשיכו להתגורר יחד ובין אם לאו.

(ד)

הסכם שכירות של בית מגורים שבשלו ניתן מענק לפי סעיף זה, לא יחויב במס בולים לגבי אותו חלק מערך ההסכם שאינו עולה על סכום המענק.

46.

מענק אישי בשל ותק

ישראלי שמתקיימים בו התנאים המפורטים בסעיף 44(א)(2) וכן תנאים אלה:

(1)

ביום הקובע מלאו לו 21 שנים לפחות;

(2)

מרכז חייו היה ביישוב מפונה במשך שלוש שנים רצופות לפחות בתכוף לפני היום הקובע,

זכאי למענק בסכום של 4,800 שקלים חדשים לכל שנה מהשנים שבתכוף לפני היום הקובע, החל ביום הגיעו לגיל 21, שבהן מרכז חייו היה ברציפות ביישוב מפונה; לגבי חלק משנה כאמור יהיה זכאי לחלק יחסי מהסכום האמור.

47.

הלוואה עומדת להתיישבות בנגב, בגליל ובאשקלון

(א)

זכאי לפיצוי לפי הוראות סעיפים 35, 36 או 38, שמרכז חייו ביום הקובע היה ביישוב מפונה, ומתקיימים בו התנאים המפורטים בסעיף 44(א)(2), זכאי לקבל הלוואה בסכום של 135,000 שקלים חדשים לשם רכישת קרקע לבניית בית מגורים או הלוואה לרכישת בית מגורים בנגב או בגליל, באזור עדיפות לאומית א׳ לענין שיכון, שנקבע בהחלטה בדבר אזורי עדיפות או בתחום המוניציפלי של העיר אשקלון.

(ב)

ההלוואה תינתן בתנאים הנהוגים לגבי הלוואה לדיור כהגדרתה בחוק הלוואות לדיור, ואולם הלוואה שניתנה כאמור תהפוך למענק בתום חמש שנים מיום קבלתה, בתנאי שהזכאי לא העביר במשך התקופה האמורה את זכויותיו במקרקעין שנרכשו כאמור, ואם ההלוואה ניתנה לרכישת קרקע – גם בתנאי שהזכאי בנה בתקופה האמורה בית מגורים בקרקע שרכש.

(ג)

היו שניים או יותר זכאים להלוואה לפי סעיף זה, ייחשבו לענין סעיף זה כזכאי אחד.

47א.

בקשה לאישור זכאות עקרוני [תיקון: תשע״א]

ישראלי שאינו שוכר פרטי בעל מגרש רשאי להגיש בקשה לקבלת החלטה של ועדת הזכאות ולפיה הוא שוכר פרטי, ובלבד שבקשה כאמור תוגש לא יאוחר משישה חודשים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3.

47ב.

פטור ממכרז לשוכר פרטי בעסקה במקרקעי ישראל [תיקון: תשע״א]

(א)

מועצת מקרקעי ישראל רשאית לקבוע כי התקשרויות של רשות מקרקעי ישראל לביצוע עסקאות במקרקעי ישראל לגבי מגרשי מגורים ביישובי יעד, שייערכו במהלך התקופה הקובעת עם שוכרים פרטיים שקיבלו אישור זכאות עקרוני, יהיו פטורות מחובת מכרזב תנאים שייקבעו בהחלטת המועצה; החלטת המועצה לפי סעיף זה תתקבל לאחר התייעצות עם המינהלה, והיא טעונה את אישור שר האוצר.

(ב)

אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכותה של מועצת מקרקעי ישראל לקבוע פטור מחובת מכרז על פי כל דין.

(ג)

(1)

שוכר פרטי רשאי להתקשר עם רשות מקרקעי ישראל בעסקה במקרקעי ישראל בפטור ממכרז כאמור בסעיף קטן (א) לגבי מגרש מגורים אחד בלבד.

(2)

שוכר פרטי אינו רשאי להתקשר עם רשות מקרקעי ישראל בעסקה במקרקעי ישראל בפטור ממכרז כאמור בסעיף קטן (א), כל עוד הוא בעל זכויות במגרש שייעודו למגורים, שרכש מרשות מקרקעי ישראל בפטור ממכרז שניתן בקשר עם הפינוי.

47ג.

שיפוי שוכר פרטי בעד רכישת מגרש מגורים [תיקון: תשע״א]

(א)

(1)

שוכר פרטי בעל מגרש ביישוב יעד שמחיר המגרש הכולל ששילם עולה על הסכום הקבוע בסעיף 1 בתוספת החמישית לאותו יישוב ולאותו סוג מגרש, זכאי לשיפוי מאוצר המדינה בסכום השווה להפרש שבין שני הסכומים האמורים.

(2)

נוסף על הוראות פסקה (1), שוכר פרטי בעל מגרש ביישוב יעד, שרכש את הזכויות במגרש מרשות מקרקעי ישראל במסגרת הסדר המאפשר תשלום דמי חכירה מהוונים בהתאם להיקף הבנייה על פי תכנית הבנייה שיגיש, זכאי לשיפוי בעד תשלום יתרת דמי החכירה המהוונים בעבור מלוא זכויות הבנייה על פי תכנית התכנון התקפה במועד רכישת הזכויות במגרש.

(ב)

המנהל רשאי לקבוע, לגבי כל אחד מהיישובים המנויים בסעיף 1 בתוספת החמישית, כי שוכר פרטי שקיבל אישור זכאות עקרוני ובמהלך התקופה הקובעת ירכוש ישירות מרשות מקרקעי ישראל זכויות במגרש מגורים מפותח ביישוב יעד, ומחיר המגרש הכולל של המגרש שירכוש יעלה על הסכום הקבוע בסעיף 1 בתוספת החמישית לאותו יישוב ולאותו סוג מגרש, יהיה זכאי לשיפוי מאוצר המדינה בסכום השווה להפרש שבין שני הסכומים האמורים; הודעה על קביעת המנהל כאמור תפורסם באתר האינטרנט של המינהלה.

(ג)

על אף האמור בסעיף 140(1), הסכומים הנקובים בסעיף 1 בתוספת החמישית יהיו צמודים למדד מהמועד הנקוב לצד אותו סכום עד למועד שבו החליטה ועדת הזכאות לגביהם.

(ד)

על אף האמור בפרק ו׳, המינהלה רשאית, על פי בקשת הזכאי לשיפוי האמור בסעיף קטן (א)(2) או (ב), לבצע את השיפוי בדרך של תשלום ישיר לגורמים הזכאים לקבלת תשלומים בעבור מחיר המגרש הכולל.

(ה)

(1)

שוכר פרטי שקיבל שיפוי בהתאם לסעיף קטן (א) או (ב), ולא בנה את ביתו או לא התגורר בבית שבנה במשך מרבית שמונה השנים שממועד השלמת הבנייה, או שהעביר את זכויותיו במגרש לפני תום שמונה שנים ממועד השלמת הבנייה, ישיב את סכום השיפוי שקיבל כאמור, בתוספת הצמדה למדד ממועד קבלת השיפוי עד מועד השבתו.

(2)

התבקשה רשות מקרקעי ישראל לאשר העברת זכויות במגרש שהתקבל לגביו שיפוי בהתאם לסעיף קטן (א) או (ב), והבקשה הוגשה במהלך תקופה של תשע שנים ממועד הקצאת זכויות במגרש כאמור, תתנה את אישורה להעברת הזכויות בהשבת סכום השיפוי כאמור בפסקה (1).

(3)

התבקשה רשות מקרקעי ישראל לאשר העברת זכויות במגרש שקיים לגביו חוב כאמור בפסקה (1), והבקשה הוגשה לאחר תשע שנים ממועד הקצאת זכויות במגרש כאמור, רשאית היא להתנות את אישורה להעברת הזכויות בהשבת החוב האמור.

(ו)

(1)

המנהל רשאי להאריך את התקופה הקובעת לתקופה נוספת שלא תעלה על שישה חודשים, אם נוכח שהדבר דרוש בשל מניעה שנוצרה להקצאת מגרשי מגורים מפותחים ביישוב יעד לשוכרים פרטיים שניתן לגביהם אישור זכאות עקרוני.

(2)

ראש הממשלה ושר האוצר רשאים להאריך את התקופה הקובעת לתקופות נוספות שלא יעלו על שישה חודשים כל אחת, אם נוכחו שהדבר דרוש בשל מניעה שנוצרה להקצאת מגרשי מגורים מפותחים ביישוב יעד לשוכרים פרטיים שניתן לגביהם אישור זכאות עקרוני.

(3)

בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו־(2), המנהל וחשב המינהלה רשאים להאריך את התקופה הקובעת לגבי שוכר פרטי מסוים, אם נוכחו שנמנעה ממנו האפשרות לרכוש זכויות במגרש מגורים מפותח בתקופה הקובעת בשל עיכוב בקבלת אישור זכאות עקרוני.

(ז)

בסעיף זה, ”מחיר המגרש הכולל“ – המחיר ששילם או נדרש לשלם שוכר פרטי בעבור המגרש לרשות מקרקעי ישראל, וכן המחיר ששילם או נדרש לשלם כדין בעבור פיתוח תשתיות כבישים, מדרכות, חשמל, טלפון, מים וביוב עד קצה המגרש, בתוספת הפרשי הצמדה למדד לסכומים ששילם מיום התשלום עד למועד שבו החליטה ועדת הזכאות לגביהם.

47ד.

הלוואה עומדת להעתקה קהילתית לשוכר פרטי [תיקון: תשע״א]

(א)

שוכר פרטי בעל מגרש ושוכר פרטי שקיבל אישור זכאות עקרוני ורכש בתקופה הקובעת זכויות במגרש מגורים מפותח ביישוב יעד שניתנה לגביו הודעה כאמור בסעיף 47ג(ב), זכאים לקבל הלוואה לבניית בית מגורים במגרש שרכשו, בסכום כמפורט בסעיף 3 בתוספת החמישית, בהתאם ליישוב שבו נרכשו הזכויות ולתקופה שבה התגוררו ברציפות, סמוך ליום הקובע, כשוכרים פרטיים ביישוב מפונה; שוכר פרטי בעל מגרש יהיה זכאי לקבלת הלוואה כאמור אף אם השלים את בניית בית המגורים לפני שמימש את זכאותו לקבלת ההלוואה, ובלבד שמימוש ההלוואה נעשה במועד כאמור בסעיף קטן (ד).

(ב)

שוכר פרטי שקיבל אישור זכאות עקרוני ורכש עד תום שישה חודשים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3 זכויות בקרקע ביישוב המנוי בסעיף 4 בתוספת החמישית מתחת ליישוב המקור שלו, לצורך הקמת בית מגורים, זכאי לקבל הלוואה לבניית בית המגורים על אותה קרקע, בסכום המפורט באותו סעיף בתוספת, בהתאם לתקופה שבה התגורר ברציפות, סמוך ליום הקובע, כשוכר פרטי ביישוב מפונה.

(ג)

ההלוואה לפי סעיף זה תינתן בתנאים הנהוגים לגבי הלוואה לדיור כהגדרתה בחוק הלוואות לדיור, ואולם הלוואה שניתנה כאמור תהפוך למענק בתום עשר שנים מיום קבלתה, בתנאי שהשוכר הפרטי בנה את ביתו, התגורר בבית שבנה במרבית התקופה האמורה ולא העביר את זכויותיו במקרקעין שנרכשו כאמור לפני תום עשר שנים מיום קבלת ההלוואה.

(ד)

הזכות לקבלת הלוואה לפי סעיף זה ניתנת למימוש באחת מהתקופות האלה, לפי העניין:

(1)

לגבי שוכר פרטי בעל מגרש – ארבע שנים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3;

(2)

לגבי שוכר פרטי שאינו שוכר פרטי בעל מגרש, שרכש זכויות במגרש מגורים ביישוב יעד – ארבע שנים מתום התקופה הקובעת;

(3)

לגבי שוכר פרטי שרכש זכויות בקרקע בהתאם לסעיף קטן (ב) – ארבע שנים ושישה חודשים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3.

47ה.

שלילת הזכאות במקרים מסוימים [תיקון: תשע״א]

(א)

לא תהיה לשוכר פרטי שאינו שוכר פרטי בעל מגרש זכות על פי סעיפים 47ב עד 47ד, לגבי יישוב יעד שלא נותר בו מגרש מגורים מפותח שניתן להקצותו לאותו שוכר פרטי.

(ב)

(1)

שוכר פרטי שמתגורר במבנה מגורים זמני והשלים את בניית ביתו על מגרש מגורים שקיבל שיפוי בעדו, כאמור בסעיף 47ג, ולא פינה את מבנה המגורים הזמני ומסר את החזקה בו למדינה בתוך 60 ימים ממועד המעבר לבית שבנה כאמור, ישיב את סכום השיפוי שקיבל בתוספת הצמדה למדד ממועד קבלת השיפוי עד מועד השבתו.

(2)

על אף האמור בסעיף 47ד(ג), ההלוואה לפי סעיף 47ד לא תהפוך למענק אם השוכר הפרטי מתגורר במבנה מגורים זמני ולא פינה את מבנה המגורים הזמני ומסר את החזקה בו למדינה בתוך 60 ימים ממועד המעבר לבית שבנה.

47ו.

מועדים להגשת תביעה על ידי שוכר פרטי [תיקון: תשע״א]

(א)

על אף האמור בסעיף 13 –

(1)

המועד האחרון להגשת תביעה לפי סעיף 47ג(א) ו־(ב) על ידי שוכר פרטי בעל מגרש ביישוב יעד ולהגשת תביעה לפי סעיף 47ד(א) על ידי שוכר פרטי בעל מגרש הוא שישה חודשים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3;

(2)

המועד האחרון להגשת תביעה לפי סעיפים 47ג(א) ו־(ב) ו־47ד(א) על ידי שוכר פרטי שאינו שוכר פרטי בעל מגרש הוא שישה חודשים מתום התקופה הקובעת;

(3)

המועד האחרון להגשת תביעה לפי סעיף 47ד(ב) הוא שנה מיום תחילתו של תיקון מס׳ 3;

(4)

המועד האחרון להגשת בקשה לוועדה המיוחדת לקבלת תשלום מיוחד, לרבות אישור זכאות עקרוני, לפי סעיף 137(ב)(2), חלף זכות לפי סעיפים 47א, 47ג ו־47ד, הוא בהתאם למועד להגשת בקשה לקבלת הזכות למי שזכאי לכך לפי אותם סעיפים.

(ב)

לבקשת תובע, רשאי בית משפט השלום בירושלים, מטעמים מיוחדים שיירשמו ולאחר שנתן למינהלה הזדמנות להשיב לבקשה, להתיר לתובע להגיש את תביעתו אף אם חלפו התקופות האמורות בסעיף קטן (א) ובתנאים שיקבע; לעניין ערעור, דין החלטת בית המשפט לפי סעיף זה כדין החלטת בית המשפט בערעור כאמור בסעיף 18.

48.

שיפוי בשל מס רכישה [תיקון: תשע״א]

(א)

זכאי לפיצוי לפי סימן א׳ בשל בית מגורים, שמתקיימים בו התנאים המפורטים בסעיף 44(א)(2), זכאי לשיפוי מאוצר המדינה בסכום השווה לסכום מס הרכישה ששילם בשל רכישה של דירת מגורים אחרת בתוך עשר שנים מהיום הקובע, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ד) (בסעיף זה – השיפוי).

(ב)

השיפוי יינתן בשל רכישה של דירת מגורים אחרת אחת בלבד.

(ג)

היו שניים או יותר זכאים לפיצוי לפי סימן א׳ בשל אותו בית מגורים ולשיפוי לפי סעיף זה, ייחשבו לענין סעיף זה כזכאי אחד.

(ד)

השיפוי לא יעלה על סכום מס הרכישה שהיה משולם אילו שווי הרכישה של דירת המגורים האחרת היה בסכום הפיצוי שקיבל הזכאי בשל בית מגורים אחד לפי סימן א׳, בתוספת הפרשי הצמדה למדד מיום תשלום הפיצוי עד יום הרכישה של דירת המגורים האחרת, או על מס הרכישה שהיה משולם אילו שווי הרכישה של דירת המגורים האחרת היה 2,250,000 שקלים חדשים, לפי הגבוה.

(ה)

לענין סעיף זה –

”דירת מגורים אחרת“ – דירת מגורים מחוץ לתחום האמור בסעיף 3, לרבות קרקע או נחלה שתוקצה כאמור בסעיף 3(ד) בתוספת השניה, שעליה תיבנה דירת מגורים אחת בתוך 11 שנים מיום הפינוי;

”מס רכישה“, ”יום הרכישה“ ו”שווי הרכישה“ – כמשמעותם בחוק מיסוי מקרקעין.

סימן ג׳: עובדים

49.

הגדרות [תיקון: תש״ע]

בסימן זה –

”בעל עסק“, ”עסק“ ו”עסק שהיה פעיל ביום הקובע“ – כהגדרתם בסעיף 62;

”בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה“ – יחיד שהתקיימו בו כל אלה:

(1)

ביום הקובע היה ישראלי;

(2)

ביום הקובע מרכז חייו היה בשטח מפונה;

(3)

הוא בעל עסק, והוא או העסק קיבלו פיצוי לפי הוראות סימן ד׳;

(4)

עסקו היה עסק שהיה פעיל ביום הקובע;

”דמי אבטלה“ – כהגדרתם בסעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי;

”עובד“, למעט לענין סעיף 60 – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי שביום הקובע התקיימו בו כל אלה:

(1)

הוא היה ישראלי;

(2)

בעסק שבו עבד, הוא לא היה בעל העסק;

”מעביד בשטח מפונה“ – מעביד שביום הקובע היו בהחזקתו מקרקעין בשטח מפונה ששימשו לפעילותו והתקיים בו אחד מאלה:

(1)

עיקר פעילותו היה בשטח מפונה;

(2)

היה לו סניף או שלוחה בשטח מפונה;

”עובד בשטח מפונה“ – עובד שביום הקובע התקיים בו אחד מאלה:

(1)

מעבידו היה מעביד בשטח מפונה שעיקר פעילותו היה בשטח מפונה כאמור בפסקה (1) בהגדרה ”מעביד בשטח מפונה“;

(2)

מעבידו היה מעביד בשטח מפונה שהיה לו סניף או שלוחה בשטח מפונה כאמור בפסקה (2) בהגדרה ”מעביד בשטח מפונה“, ובלבד שעיקר עבודתו של העובד היה בסניף או בשלוחה כאמור;

”מעביד שאינו בשטח מפונה“ – מעביד שביום הקובע התקיים בו אחד מאלה:

(1)

הוא לא פעל בשטח מפונה;

(2)

הוא פעל בשטח מפונה, אך לא היו בהחזקתו מקרקעין בשטח מפונה ששימשו לפעילותו;

”עובד שמעבידו אינו בשטח מפונה“ – עובד שביום הקובע התקיימו בו כל אלה:

(1)

מרכז חייו היה בשטח מפונה;

(2)

מעבידו היה מעביד שאינו בשטח מפונה;

”עובד לשעבר“ – אחד מאלה:

(1)

עובד בשטח מפונה, שאחרי היום הקובע התקיימו בו כל אלה:

(א)

הוא התפטר מעבודתו אצל מעבידו בשטח מפונה עקב הפינוי עד תום התקופה הקובעת, או שמעבידו כאמור פיטר אותו עקב הפינוי; לענין פסקת משנה זו, ”מעבידו בשטח מפונה“ – המעביד בשטח מפונה שהעובד עבד אצלו ביום הקובע;

(ב)

הוא אינו מתגורר או חדל להתגורר בתחום האמור בסעיף 3;

(2)

עובד שמעבידו אינו בשטח מפונה, שאחרי היום הקובע התקיימו בו כל אלה:

(א)

הוא התפטר או פוטר מעבודתו אצל מעבידו שאינו בשטח מפונה עד תום התקופה הקובעת, וההתפטרות או הפיטורים היו בשל העתקת מקום מגוריו עקב הפינוי מהתחום האמור בסעיף 3 (בהגדרה זו – מקום המגורים הקודם) למקום מגורים מחוץ לתחום האמור (בהגדרה זו – מקום המגורים החדש); לענין פסקת משנה זו, ”מעבידו שאינו בשטח מפונה“ – המעביד שאינו בשטח מפונה שהעובד עבד אצלו ביום הקובע;

(ב)

(1)

לענין עובד שעיקר עבודתו ביום הקובע לא היה בשטח מפונה – המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום עבודתו ביום ההתפטרות או הפיטורים עולה על 40 קילומטרים, וכן עולה על המרחק שבין מקום מגוריו הקודם לבין מקום עבודתו ביום ההתפטרות או הפיטורים;

(2)

לענין עובד שעיקר עבודתו ביום הקובע היה בשטח מפונה – המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום שבו פועל העסק של מעבידו עולה על 40 קילומטרים;

(ג)

הוא חדל להתגורר בתחום האמור בסעיף 3;

”עובד לשעבר במשרה חלקית“ – עובד לשעבר, שעבד במשרה חלקית בשלושה רבעים לפחות מן התקופה שבה עבד בתוך 12 החודשים שקדמו ליום הקובע;

”מעביד לשעבר“ – מעביד שאחרי היום הקובע פיטר עובד, או שעובד התפטר מעבודתו אצלו, כאמור בהגדרה ”עובד לשעבר“; בהגדרה זו: ”מעביד“ – מעביד בשטח מפונה או מעביד שאינו בשטח מפונה, ו־”עובד“ – עובד בשטח מפונה או עובד שמעבידו אינו בשטח מפונה;

”התקופה הקובעת“ – תקופה כאמור בפסקאות (1) או (2), ואולם במנין תקופת 12 החודשים כאמור באותן פסקאות לא יובאו בחשבון תקופות היעדרות מהעבודה כאמור בפסקאות (2) עד (4) של סעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי והיעדרות מחמת שירות מילואים;

(1)

לענין עובד שמרכז חייו בשטח מפונה – 12 חודשים שתחילתם ביום שבו חדל העובד להתגורר בתחום האמור בסעיף 3;

(2)

לענין עובד שמרכז חייו אינו בשטח מפונה שעבד אצל מעביד בשטח מפונה – 12 חודשים שתחילתם ביום שמעבידו כאמור חדל לפעול בתחום האמור בסעיף 3;

”חוק פיצויי פיטורים“ – חוק פיצויי פיטורים, התשכ״ג–1963;

”קופת גמל לקצבה“ ו”קופת גמל לתגמולים“ – כהגדרתן בתקנות קופות גמל;

”תקנות קופות גמל“ – תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ״ד–1964;

”השכר הממוצע“ – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי;

”שכר מינימום“, לחודש – כהגדרתו בחוק שכר מינימום, התשמ״ז–1987.

50.

סייגים לתחולה

(א)

דמי הסתגלות וגמול פרישה לפי סימן זה לא יינתנו לעובד –

(1)

שחל עליו הסכם קיבוצי מיום י״ב באב התש״ם (25 ביולי 1980) בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל והסתדרות עובדי המדינה, או הסכם קיבוצי מיום כ״ט בכסלו התשנ״ד (13 בדצמבר 1993) בין הצדדים האמורים;

(2)

שהוא חבר באגודה שיתופית שסווגה לפי פקודת האגודות השיתופיות כמושב שיתופי – לגבי עבודתו באותה אגודה, למעט אם נקבע אחרת בהסכם העתקה לפי סעיף 85;

(3)

שהוא עובד המדינה;

(4)

שהוא מועסק במוסד חינוך מתוקצב ועיקר עיסוקו בו הוא בהוראה או בחינוך; לענין זה, ”מוסד חינוך מתוקצב“ – מוסד מתוקצב בידי משרד החינוך התרבות והספורט, שהוא אחד מאלה:

(א)

מוסד חינוך מוכר כהגדרתו בחוק לימוד חובה, התש״ט–1949, או מוסד חינוך שניתן אישור להפעלתו כמוסד פטור לפי סעיף 5 לחוק האמור;

(ב)

בית ספר שחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ״ט–1969, חל עליו.

(ב)

(1)

על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי שר האוצר בהסכמת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, לקבוע, כי על עובדים כאמור בפסקאות (3) או (4) של סעיף קטן (א), או סוגי עובדים כאמור, יחולו בהתאמות ובשינויים שיקבע –

(א)

הוראות הסכם קיבוצי שענינו הפינוי, כולן או חלקן;

(ב)

הוראות סימן זה והוראות לפי חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994, כנוסחן בסימן ד׳ של פרק ח׳, כולן או חלקן.

(2)

תקנות לפי סעיף קטן זה יותקנו לאחר התייעצות עם ארגון העובדים שעמו נהוג לנהל משא ומתן קיבוצי לגבי העובדים שעליהם יחולו התקנות.

(ג)

נקבע בהסכם קיבוצי, לרבות בצו הרחבה, הסדר אחר במקום תשלום לפי סימן זה, יחול ההסדר שנקבע כאמור על מי שההסכם או הצו, לפי הענין, חלים לגביו ולא יחולו לאותו ענין הוראות סימן זה, ובלבד שההסכם אושר בידי שר האוצר.

51.

זכאות לדמי הסתגלות

עובד לשעבר או בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה, זכאי לדמי הסתגלות חודשיים בסכום כאמור בסעיף 53 למשך תקופה כאמור בסעיף 52 וכל עוד שהוא אינו עובד או אינו מפעיל את עסקו, לפי הענין, בתחום האמור בסעיף 3 ואינו מתגורר בתחום האמור.

52.

תקופת דמי הסתגלות [תיקון: תש״ע]

(א)

דמי הסתגלות ישולמו לתובע בעד תקופה שתחילתה ב־1 בחודש שבו התקבלה תביעתו לדמי הסתגלות, ומשכה כמפורט להלן, בהתאם למספר חודשי הוותק של הזכאי שהיו לפני היום הקובע:

(1)

עד 12 חודשי ותק – חודש זכאות אחד;

(2)

13 עד 24 חודשי ותק – שני חודשי זכאות;

(3)

25 עד 36 חודשי ותק – שלושה חודשי זכאות;

(4)

37 עד 48 חודשי ותק – ארבעה חודשי זכאות;

(5)

49 עד 60 חודשי ותק – חמישה חודשי זכאות;

(6)

61 חודשי ותק או יותר – שישה חודשי זכאות.

(ב)

לענין סעיף זה –

(1)

יראו חלק מחודש כחודש שלם;

(2)

הוותק יחושב כלהלן:

(א)

לגבי עובד לשעבר, בכפוף להוראות פסקת משנה (ב), התקופה שבה עבד עד היום הקובע, הארוכה מבין אלה:

(1)

תקופת עבודתו ברציפות אצל מעבידו לשעבר;

(2)

תקופת עבודתו ברציפות במקום העבודה שבו עבד ביום הקובע; לענין פסקת משנה זו ופסקת משנה (1), יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה כאמור בסעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים;

(3)

תקופות עבודתו בשטח מפונה או אצל מעביד בשטח מפונה, בתוך תקופה של עשר השנים שקדמו ליום הקובע, ובלבד שכל תקופת עבודתו אצל מעבידו לשעבר עלתה, ביום הקובע, על שישה חודשים;

(ב)

לגבי עובד לשעבר שמעבידו אינו בשטח מפונה ושעיקר עבודתו לא היה בשטח מפונה, התקופה שבה עבד עד היום הקובע, הארוכה מבין האמור בפסקאות (1) או (2) של פסקת משנה (א);

(ג)

לגבי בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה, התקופה עד היום הקובע, שבה היה בעליו של עסק שעיקר פעילותו היה בשטח מפונה ובעסק התקיים האמור בפסקה (2) להגדרה ”עסק בשטח מפונה“ כאמור בסעיף 62, והכל בתוך תקופה של עשר השנים שקדמו ליום הקובע.

(ג)

על אף האמור בסעיף קטן (א), זכאי לדמי הסתגלות לפי סעיף 51 שביום הקובע מלאו לו 50 שנים לפחות והוא אינו זכאי לקבל גמול פרישה, זכאי לכפל מספר חודשי הזכאות המפורטים בסעיף קטן (א) בהתאם למספר חודשי הוותק החלים עליו לפי הסעיף הקטן האמור.

(ד)

(1)

בסעיף זה –

”מועד הקמת העסק“ – המועד שבו מחזור ההכנסות החודשי של עסק בבעלותו שהחל לפעול מחוץ לשטח המפונה, בהתאם לדיווחי העסק החודשיים המוגשים לפי חוק מע״מ, היה גבוה ממחצית מחזור ההכנסות החודשי הממוצע בשנת 2003 של העסק שפעל בשטח המפונה;

”עסק בבעלותו“, לגבי תאגיד – עסק שהזכאי לדמי הסתגלות מחזיק באמצעי שליטה שלו בשיעור של 25 אחוזים לפחות, ולגבי עסק שאינו תאגיד – הזכאי לדמי הסתגלות מחזיק ב־25 אחוזים לפחות מנכסי העסק.

(2)

בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה, זכאי, נוסף על דמי ההסתגלות שלהם הוא זכאי כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ג), לדמי הסתגלות חודשיים גם בעד תקופה כמפורט להלן, לפי הקצרה מביניהן:

(א)

מספר החודשים שעברו מיום הפינוי ועד תום 12 חודשים לאחר מועד הקמת העסק;

(ב)

מספר החודשים שעברו מיום הפינוי ועד תום 12 חודשים לאחר המועד שבו הוקצתה לו או לעסק בבעלותו קרקע חקלאית חלופית;

(ג)

שלוש פעמים מספר חודשי הזכאות המפורטים בסעיפים קטנים (א) ו־(ג), לפי העניין.

(ה)

היו בעל עסק הזכאי לדמי הסתגלות לתקופה נוספת כאמור בסעיף קטן (ד) בני זוג שעסק בבעלותו של אחד מהם החל לפעול מחוץ לשטח המפונה או שלבעל העסק או לעסק כאמור הוקצתה קרקע חקלאית, יובא בחשבון לעניין סעיף קטן (ד)(2)(א) או (ב), מועד הקמת העסק של עסק בבעלותו של אחד מבני הזוג כאמור או מועד הקצאת הקרקע החקלאית כאמור, לפי העניין, ובלבד שלא יובא בחשבון לעניין סעיף קטן (ד)(2)(א), מועד הקמת העסק שהחל לפעול מחוץ לשטח המפונה במקום עסק נוסף שפעל בשטח המפונה ובעליו היה אחד מבני הזוג בלבד.

(ו)

בעל עסק שהעסק שבבעלותו קיבל פיצוי במסלול הפיננסי הכולל חישוב עלות הפחתת השכר לפי סעיף 11(ב)(2א) לתוספת השלישית, לא יהיה זכאי לתשלום דמי הסתגלות בעד תקופה כאמור בסעיף קטן (ד).

(ז)

בעל עסק לא יהיה זכאי לדמי הסתגלות בעד תקופה כאמור בסעיף קטן (ד) כל עוד לא הגיש בקשה לקבלתם שאליה תצורף הודעה של העסק שבבעלותו כי הוא מוותר על חישוב עלות הפחתת השכר לפי סעיף 11(ב)(2א) לתוספת השלישית; הודעה כאמור תהיה בטופס שיפורסם באתר האינטרנט של המינהלה.

53.

סכום דמי הסתגלות [תיקון: תשס״ו, תש״ע]

(א)

(1)

לגבי עובד לשעבר, דמי ההסתגלות לחודש יהיו בסכום השווה לשכר העבודה החודשי הממוצע של העובד, בחודשים שבהם עבד בתוך 12 החודשים שקדמו ליום הקובע, ובלבד שלא יעלו על סכום השווה לכפל השכר הממוצע (בסעיף זה – הסכום המרבי) ולא יפחתו משכר המינימום לחודש, ולגבי עובד לשעבר במשרה חלקית – לא יעלו על מכפלת חלקיות משרתו בסכום המרבי ולא יפחתו ממכפלת חלקיות משרתו בשכר המינימום לחודש; שיעור חלקיות המשרה יחושב ביחס למשרה מלאה כנהוג במקום העבודה של העובד.

(2)

חל לאחר ההתפטרות או הפיטורים של העובד לשעבר ולפני קבלת דמי ההסתגלות, פיצוי כהגדרתו בפסקה זו, יוגדלו דמי ההסתגלות בשיעור הפיצוי מיום תחילת הפיצוי; לענין פסקה זו, ”פיצוי“ ו”שיעור הפיצוי“ – כהגדרתם בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי.

(3)

שר התעשיה המסחר והתעסוקה, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע הוראות נוספות לענין חישוב שכר העבודה החודשי הממוצע לפי סעיף קטן זה.

(ב)

לגבי בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה, דמי ההסתגלות לחודש יהיו בסכום עלות השכר שהופחת כאמור בסעיף 11(ב)(2) לתוספת השלישית או שהיה צריך להיות מופחת, אם בעל העסק היה מקבל פיצוי לפי שווי פיננסי, ובלבד שלא יעלו על הסכום המרבי.

(ג)

(1)

בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה, שעבד כשכיר במועד כלשהו במהלך תקופה שתחילתה ביום הפינוי ומשכה בהתאם לאמור בסעיף 52(ד)(2)(ג), לא יהיה זכאי לדמי הסתגלות בעד תקופה נוספת כאמור בסעיף 52(ד) בשל החודשים שבהם קיבל שכר עבודה השווה או עולה על סכום הכולל את סכום דמי ההסתגלות האמור בסעיף קטן (ב) ואת הסכומים שקבעה לו ועדת הזכאות כדמי הסתגלות על פי החלטה של הוועדה המיוחדת.

(2)

סכום דמי ההסתגלות בעד תקופה כאמור בסעיף 52(ד) שישולם לבעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה, שעבד כשכיר במועד כלשהו במהלך תקופה שתחילתה ביום הפינוי ומשכה בהתאם לאמור בסעיף 52(ד)(2)(ג), בשל החודשים שבהם שכר העבודה שקיבל היה נמוך מסכום הכולל את סכום דמי ההסתגלות האמור בסעיף קטן (ב) ואת הסכומים שקבעה לו ועדת הזכאות כדמי הסתגלות על פי החלטה של הוועדה המיוחדת, יחושב על פי ההפרש שהיה באותם חודשים בין דמי ההסתגלות לשכר העבודה כאמור.

(3)

בסעיף קטן זה, ”שכר עבודה“, לעניין בעל עסק הזכאי לדמי הסתגלות שהם בני זוג – השכר החודשי הכולל של שני בני הזוג, בניכוי סכום השווה לממוצע שכר העבודה שקיבל אחד מהם, לפי הגבוה, בתקופה של 12 החודשים שקדמו ליום הקובע, ממעביד שאיננו עסק בשטח המפונה בבעלותו של בעל העסק כאמור.

54.

תשלום לקופת גמל לקצבה

(א)

עובד לשעבר הזכאי לדמי הסתגלות שביום הקובע היה על מעבידו לשעבר לשלם בעדו תשלומים לקופת גמל לקצבה, זכאי לבקש כי המדינה תשלם בעדו לאותו חשבון בקופת הגמל, בעד התקופה שבה הוא מקבל דמי הסתגלות, סכום השווה למכפלה של המשכורת הבסיסית בשיעור שלפיו היה על מעבידו לשלם לקופת הגמל ביום הקובע, וכל עוד מתקיימים כל אלה:

(1)

הזכאי לא משך סכומים העומדים לזכותו בחשבונו בקופת הגמל לאחר יום תחילתו של חוק זה;

(2)

הזכאי משלם לחשבונו בקופת הגמל סכום השווה למכפלה של המשכורת הבסיסית בשיעור שלפיו היה עליו לשלם לקופת הגמל ביום הקובע; המינהלה תנכה את הסכום האמור מדמי ההסתגלות מדי חודש ותעבירו לחשבונו של הזכאי בקופת הגמל.

(ב)

היתה קופת הגמל כאמור בסעיף קטן (א) קרן ותיקה כהגדרתה בפרק ז1 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, התשמ״א–1981 (בסימן זה – קרן פנסיה ותיקה) והוראות הפרק האמור חלות עליה, יוגדלו התשלומים כאמור בסעיף זה לפי הוראות סעיף 78יא לחוק האמור.

(ג)

לענין ההוראות לפי סעיפים 3(ה3), 45א ו־47 לפקודת מס הכנסה, תיחשב המשכורת הבסיסית כמשכורת או כהכנסת עבודה, לפי הענין, ותשלומי המדינה לפי סעיף זה ייחשבו כתשלומי מעביד.

(ד)

בסעיף זה, ”משכורת בסיסית“ – ממוצע של משכורתו החודשית של הזכאי, כמשמעותה בתקנות קופות הגמל, בחודשים שבהם עבד בתוך 12 החודשים שקדמו ליום הקובע.

55.

זכאות לגמול פרישה

עובד לשעבר הזכאי לדמי הסתגלות, זכאי לגמול פרישה חודשי בסכום כאמור בסעיף 57 למשך תקופה כאמור בסעיף 56, כל עוד אינו מתגורר בתחום האמור בסעיף 3 או במדינת חוץ, אם מתקיימים בו כל אלה:

(1)

הוא עובד בשטח מפונה, וביום הקובע מרכז חייו היה בשטח מפונה;

(2)

ביום הקובע מלאו לו 55 שנים לפחות;

(3)

בתקופת ארבע השנים שבתכוף לפני היום הקובע מרכז חייו היה בשטח מפונה;

(4)

בתקופת ארבע השנים שבתכוף לפני היום הקובע הוא עבד 36 חודשים לפחות בשטח מפונה או אצל מעביד שבתקופה האמורה היה מעביד בשטח מפונה; לענין זה ייחשבו תקופות היעדרות מהעבודה כאמור בפסקאות (2) עד (4) של סעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי והיעדרות מחמת שירות מילואים, כתקופה שבה הוא עבד.

56.

תקופת הגמול

גמול פרישה ישולם לתובע בעד תקופה שתחילתה ב־1 בחודש שבו התקבלה תביעתו לגמול פרישה וסיומה במועד שבו הגיע לגיל פרישת חובה כהגדרתו בחוק גיל פרישה, התשס״ד–2004.

57.

סכום הגמול [תיקון: תש״ע]

(א)

גמול הפרישה החודשי יהיה בסכום השווה ל־60 אחוזים מדמי ההסתגלות שהזכאי קיבל, ובלבד שהגמול לא יעלה על סכום השווה ל־70 אחוזים מהשכר הממוצע (בסעיף זה – הסכום המרבי), ולא יפחת משכר מינימום לחודש, ולגבי זכאי שהיה עובד לשעבר במשרה חלקית – לא יעלה על מכפלת חלקיות משרתו בסכום המרבי ולא יפחת ממכפלת חלקיות משרתו בשכר המינימום לחודש או מסכום קצבת ההתאמה, לפי הגבוה; שיעור חלקיות המשרה יחושב ביחס למשרה מלאה כנהוג במקום העבודה של העובד; לעניין זה, ”סכום קצבת ההתאמה“ – הסכום שהיה מקבל לפי סעיף 58ג, אילו היה זכאי לקצבה לפי סעיף 58א.

(ב)

מסכום הגמול של זכאית לגמול פרישה שהגיעה לגיל הפרישה כהגדרתו בסעיף 3 לחוק גיל פרישה, התשס״ד–2004 (בסעיף קטן זה – גיל הפרישה), ינוכו:

(1)

סכום קצבת הזקנה שהיא זכאית לו; לענין זה, ”סכום קצבת הזקנה“ – סכום השווה לקצבה המשתלמת לפי הוראות סעיפים 244(א)–(ב) ו־248 לחוק הביטוח הלאומי;

(2)

סכום קצבה הניתנת מחמת פרישה מעבודה בשל גיל המשתלמת מקרן פנסיה ותיקה, למעט קצבה כאמור מסוג ובסכום שיקבע שר האוצר;

(3)

סכומים שיקבע שר האוצר בהסכמת שר המשפטים.

(ג)

שר האוצר רשאי לקבוע כללים בדבר דרך תשלום גמול הפרישה ועדכונו.

58.

תשלום לקופת גמל לתגמולים

(א)

זכאי לגמול פרישה, זכאי לבקש כי המדינה תשלם בעדו לקופת גמל לתגמולים, שתיקבע כאמור בסעיף קטן (ב), סכום השווה לחמישה אחוזים מסכום הגמול, בעד התקופה שבה הוא מקבל את הגמול וכל עוד הזכאי משלם לקופת הגמל סכום השווה לחמישה אחוזים מסכום הגמול; המינהלה תנכה את הסכום האמור מן הגמול מדי חודש ותעבירו לחשבונו של הזכאי בקופת הגמל.

(ב)

(1)

הזכאי לגמול יבחר את קופת הגמל לתגמולים על פי שיקול דעתו הבלעדי, בהודעה שימסור למינהלה.

(2)

זכאי לגמול שלא בחר בקופת גמל לתגמולים עד מועד תחילת תשלום הגמול, יהיה התשלום לקופת גמל שתבחר המינהלה בהתייעצות עם שר האוצר.

(ג)

המינהלה תמסור למי שתובע גמול פרישה הודעה בענין זכויותיו אם תביעתו תתקבל, הכוללת את אלה:

(1)

זכותו לבחור בקופת גמל לתגמולים לפי שיקול דעתו;

(2)

פרטים על האפשרויות השונות העומדות לפניו, ובכלל זה פרטים על קופת הגמל שנבחרה כאמור בסעיף קטן (ב)(2);

(3)

ההוראה שתחול עליו כאמור בסעיף קטן (ב)(2) אם לא יבחר בקופת גמל כאמור.

(ד)

לענין ההוראות לפי סעיפים 3(ה1), 9(17) ו־(18) ו־47 לפקודת מס הכנסה, ייחשב גמול הפרישה כמשכורת, ותשלומי המדינה לפי סעיף זה ייחשבו כתשלומי מעביד.

58א.

זכאות לקצבת התאמה [תיקון: תש״ע]

עובד לשעבר או בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה אשר היה זכאי לדמי הסתגלות, זכאי לקצבת התאמה בסכום כאמור בסעיף 58ג למשך תקופה כאמור בסעיף 58ב, כל עוד אינו מתגורר במדינת חוץ, אם מתקיימים בו כל אלה:

(1)

ביום הקובע ובתקופה של ארבע השנים שבתכוף לפני היום הקובע, מרכז חייו היה בשטח המפונה;

(2)

ביום הקובע מלאו לו 50 שנים לפחות;

(3)

הוא אינו זכאי לגמול פרישה ולא נקבע לו בוועדה המיוחדת תשלום מיוחד חלף גמול פרישה;

(4)

לגבי בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה – במשך 36 חודשים לפחות במהלך תקופה של ארבע השנים שבתכוף לפני היום הקובע היה בעליו של עסק בשטח מפונה;

(5)

לגבי עובד לשעבר – בתקופה של ארבע השנים שבתכוף לפני היום הקובע עבד 36 חודשים לפחות; לעניין זה ייחשבו תקופות היעדרות מהעבודה כאמור בפסקאות (2) עד (4) של סעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי והיעדרות מחמת שירות מילואים, כתקופה שבה עבד;

(6)

ממוצע ההכנסה החודשית המופחתת, כהגדרתו בסעיף 58ג(א), לא עלה על 7,621 שקלים חדשים.

58ב.

תקופת קצבה [תיקון: תש״ע]

(א)

בסעיף זה –

”מועד סיום ההסתגלות“ – היום שבו מסתיימת התקופה שתחילתה במועד האמור בפסקה (1) וסופה בתום פרק הזמן המצטבר האמור בפסקה (2) –

(1)

לגבי עובד לשעבר – המועד שבו התפטר או פוטר בהתאם לאמור בהגדרה ”עובד לשעבר“ בסעיף 49, ולגבי בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה – יום הפינוי;

(2)

פרק זמן שאורכו כאורך התקופה שבה קיבל זכאי לקצבת התאמה, על פי החלטת ועדת הזכאות או הוועדה המיוחדת, דמי הסתגלות או תשלום מיוחד חלף דמי הסתגלות, בצירוף פרק זמן שאורכו כאורך התקופה שבה קיבל זכאי לקצבת התאמה, דמי אבטלה.

(ב)

קצבת התאמה תשולם לתובע בעד תקופה שתחילתה במועד סיום ההסתגלות או עם הגיעו לגיל 55, לפי המאוחר, וסיומה במועד שבו הגיע לגיל פרישת חובה כהגדרתו בחוק גיל פרישה, התשס״ד–2004.

58ג.

סכום הקצבה [תיקון: תש״ע]

(א)

בסעיף זה –

”ממוצע ההכנסה החודשית המופחתת“ – ממוצע השכר החודשי וההכנסה מעסק של תובע בשנים 2006 עד 2008; בחישוב הממוצע האמור לא יובאו בחשבון תשלומים אלה שקיבל התובע בשנים האמורות –

(1)

תשלומים שניתנו על פי החלטת ועדת הזכאות או הוועדה המיוחדת כדמי הסתגלות או חלף דמי הסתגלות;

(2)

דמי אבטלה;

”תשלומים לעסק ממשיך“ – מענקים לפי הוראות סעיף 70 וכן מענקים ותשלומים אחרים שניתנו לשם העתקת פעילות העסק או הקמת עסק חלופי, מהמינהלה, מוועדות הזכאות או מהוועדה המיוחדת, ומענקים שניתנו בקשר עם הפינוי ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר או ממשרד התעשייה המסחר והתעסוקה.

(ב)

קצבת ההתאמה החודשית לזכאי אשר ממוצע ההכנסה החודשית המופחתת שלו לא עלה על 7,621 שקלים חדשים, אך היה גבוה מ־5,355 שקלים חדשים, תהיה 2,000 שקלים חדשים.

(ג)

קצבת ההתאמה החודשית לזכאי אשר ממוצע ההכנסה החודשית המופחתת שלו היה נמוך מ־5,355 שקלים חדשים, תהיה 3,000 שקלים חדשים.

(ד)

מסכום קצבת ההתאמה החודשית של בעל עסק אשר עסק בבעלותו קיבל פיצוי לפי הוראות סימן ד׳ או תשלום מיוחד בוועדה המיוחדת, ינוכו –

(1)

סכום השווה לחלק השנים עשר של 0.5 אחוז מהפיצוי שקיבל העסק, עד לסכום של 500,000 שקלים חדשים;

(2)

סכום השווה לחלק השנים עשר של 1.5 אחוזים מהפיצוי שקיבל העסק, מסכום העולה על 500,000 שקלים חדשים;

לעניין זה, ”הפיצוי שקיבל העסק“ – הפיצוי לפי הוראות סימן ד׳ ותשלומים מיוחדים שניתנו על ידי הוועדה המיוחדת, למעט תשלומים לעסק ממשיך.

(ה)

לצורך הניכוי כאמור בסעיף קטן (ד) יובאו בחשבון סכומי הפיצויים שחושבו, באופן הכולל הפרשי הצמדה למדד הידוע ביום 18 בפברואר 2005.

(ו)

לעניין בעל עסק שהיה בעל זכויות בעסק אשר קיבל פיצוי לפי הוראות סימן ד׳, יחושבו סכומי הפיצוי וינוכו סכומי הניכוי, האמורים בסעיף קטן (ד), כשהם מוכפלים בחלק היחסי של זכויות בעל העסק בעסק האמור, מתוך כלל הזכויות בעסק.

(ז)

בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה לא יהיה זכאי לקצבת התאמה, אלא אם כן הגיש בקשה לקבלת קצבה כאמור שאליה תצורף הודעה של העסק שבבעלותו כי הוא מוותר על קבלת תשלומים לעסק ממשיך; הודעה כאמור תהיה בטופס שיפורסם באתר האינטרנט של המינהלה.

(ח)

בעל עסק שמרכז חייו בשטח מפונה, אשר העסק שבבעלותו או עסק חלופי שהקים קיבלו תשלומים לעסק ממשיך, לא יקבל קצבת התאמה, אלא אם כן השיב את התשלומים האמורים בתוספת הצמדה למדד ממועד קבלת הכספים ועד מועד השבתם; ועדת הזכאות תהיה רשאית להתיר את השבת התשלומים לעסק ממשיך באמצעות ניכוי מקצבאות ההתאמה, בדרך שתורה, ובלבד שהשבת התשלומים תיעשה בתחילה מהסכומים האמורים בסעיף קטן (י).

(ט)

הוראות סעיף 57(ב), יחולו על קצבת ההתאמה, בשינויים המחויבים.

(י)

במועד הראשון שבו תשולם לזכאי קצבת התאמה לפי החלטת ועדת הזכאות, ישולמו כל קצבאות ההתאמה החודשיות שלהן הוא זכאי ממועד תחילת תקופת הזכאות עד לאותו מועד; סכום הקצבאות האמורות יהיה בגובה קצבת ההתאמה החודשית כפי שתחושב במועד התשלום בהתאם להוראות סעיף קטן (יא).

(יא)

(1)

סכום קצבת ההתאמה המחושב, כאמור בסעיפים קטנים (ב) עד (ו), ישתנה ביום השינוי של כל שנה, לפי שיעור שינוי המדד החדש לעומת המדד היסודי.

(2)

לעניין סעיף זה לא יחולו הוראות סעיף 140 והוראות סעיף 19(ו) רישה.

(3)

בסעיף קטן זה –

”יום השינוי“ – 1 ביולי;

”המדד החדש“ – המדד לחודש אפריל שלפני יום השינוי של אותה שנה;

”המדד היסודי“ – המדד לחודש אפריל האחרון שלפני יום השינוי הקודם.

59.

מס וניכוי במקור [תיקון: תש״ע]

לענין פקודת מס הכנסה וחוק מע״מ, יראו דמי הסתגלות, גמול פרישה וקצבת התאמה לפי סימן זה כקצבה חבת מס המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי, והמינהלה תנכה מהם מס בשעת התשלום לפי סעיפים 164 ו־243 לפקודת מס הכנסה.

60.

מתפטר כדין מפוטר

לענין חוק פיצויי פיטורים, יראו כפיטורים התפטרות של עובד בשל העתקת מקום מגוריו עקב הפינוי, מהתחום האמור בסעיף 3 (בסעיף זה – מקום המגורים הקודם) למקום מגורים מחוץ לתחום האמור (בסעיף זה – מקום המגורים החדש), אם התקיימו בו כל אלה:

(1)

ביום הקובע מקום מגוריו היה בתחום האמור בסעיף 3;

(2)

ביום הקובע הוא עבד אצל המעביד שמעבודתו אצלו הוא התפטר;

(3)

ההתפטרות היתה במועד שאינו מאוחר מתום התקופה הקובעת;

(4)

לענין עובד שמקום עבודתו ביום ההתפטרות היה מחוץ לתחום האמור בסעיף 3 – המרחק בין מקום המגורים החדש לבין מקום עבודתו ביום ההתפטרות עולה על 40 קילומטרים וכן עולה על המרחק שבין מקום המגורים הקודם לבין מקום עבודתו ביום ההתפטרות.

61.

מסירת מידע [תיקון: תש״ע]

המינהלה תעביר למוסד לביטוח לאומי, מדי חודש, לא יאוחר מ־10 באותו חודש, רשימה של מקבלי דמי הסתגלות, גמול פרישה וקצבת התאמה לפי סימן זה.

סימן ד׳: עסקים

62.

הגדרות [תיקון: תשס״ה]

בסימן זה –

”בעל עסק“, לגבי תאגיד – בעל שליטה בתאגיד, ולגבי עסק שאינו תאגיד – מי שהוא בעל הזכויות במחצית לפחות מנכסי העסק, ואולם, אם בעלים של אותו עסק הם בני זוג, למעט בני זוג שדרך קבע מתגוררים בנפרד, ייחשבו בני הזוג כאמור כבעל עסק אחד; היו בעסק שאינו תאגיד כמה בעלי זכות בנכסי העסק בשיעור קטן ממחצית – יראו כבעל העסק את מי שהוא בעל שיעור הזכויות הגבוה מביניהם;

”התקופה הקובעת“ – ארבע שנים רצופות מבין השנים 1998 עד 2003, לפי בחירת הזכאי, ואולם –

(1)

לגבי עסק שנרשם לפי חוק מע״מ בשנת 1998 – ארבע שנים רצופות מבין השנים 1999 ועד 2003;

(2)

לגבי עסק שנרשם לפי חוק מע״מ בשנת 1999 – השנים 2000 עד 2003;

(3)

לגבי עסק שנרשם במהלך אחת מן השנים 2000 עד 2002 – השנים הרצופות שאחרי אותה שנה, עד שנת 2003;

(4)

לגבי עסק של חקלאות אשר לו הכנסות מייצוא תוצרת חקלאית (בפסקה זו – הכנסות מייצוא), רשאי בעל העסק לבחור, במקום התקופות האמורות בפסקאות (1) או (2), תקופה של ארבע שנים רצופות, אשר תכלול את שנת 2004, כאשר ההכנסות וההוצאות של העסק בשנת 2004 ייקבעו כמפורט להלן:

(א)

ההכנסות מייצוא ייקבעו על פי דוח כספי מבוקר בידי רואה חשבון להנחת דעתה של ועדת זכאות, לפי ההכנסות מייצוא שהיו בפועל בשנת 2004;

(ב)

ההכנסות האחרות, שאינן מייצוא, ייקבעו לפי ההכנסות האחרות, שהיו לעסק בשנת 2003;

(ג)

ההוצאות ייקבעו באופן שיישמר היחס שבין ההוצאות להכנסות כפי שהיה בשנת המס 2003 באותו עסק, תוך התעלמות מההוצאות שהיו לעסק בפועל בשנת 2004;

”זכות במקרקעין“ – זכות חכירה, הרשאה או שכירות, לגבי מקרקעין, שהוקנתה לפני היום הקובע מאת הממונה או מכוח הקניה מאת הממונה;

”סניף“ – סניף, לרבות שלוחה, של עסק שאינו עסק בשטח מפונה, שפעל, במועד כלשהו לפני היום הקובע, במקרקעין בשטח מפונה, ושביום הקובע התקיימו לגביו שני אלה:

(1)

בעל העסק היה ישראלי;

(2)

לעסק, לבעל העסק או לתאגיד שבשליטת מי מהם היתה זכות במקרקעין שבהם פעל הסניף;

”סניף שהיה פעיל ביום הקובע“ – סניף שהתקיימו לגביו כל אלה:

(1)

הועסקו בו עובדים בתקופה של 6 חודשים מתוך 12 החודשים שבתכוף לפני היום הקובע;

(2)

היה העסק בעל הסניף חייב בהגשת דוחות תקופתיים לפי חוק מע״מ – העסק הגיש דוחות תקופתיים לתקופה כאמור בפסקה (1) שבהם נכללו נתונים לגבי פעילותו של הסניף;

(3)

ועדת זכאות קבעה כי פעילותו הכלכלית של העסק בעל הסניף תיפגע פגיעה ניכרת עקב הפסקת הפעילות של הסניף, באופן שהכנסותיו של העסק יקטנו בהיקף ניכר;

”עסק“ – לרבות עיסוק בעל צביון מסחרי, למעט עסק של מוסד ציבור כהגדרתו בסעיף 79, ולמעט עסק של אגודה שיתופית הפועל במבנה שנועד לשמש לצורכי ציבור;

”עסק בשטח מפונה“ – עסק שעיקר פעילותו, במועד כלשהו לפני היום הקובע, היה בשטח מפונה, ושביום הקובע התקיימו לגביו שני אלה:

(1)

בעל העסק היה ישראלי;

(2)

לעסק, לבעל העסק או לתאגיד בשליטת מי מהם היתה זכות במקרקעין בשטח מפונה, ששימשו לצורכי העסק;

”עסק שהיה פעיל ביום הקובע“ – עסק בשטח מפונה שהתקיימו לגביו כל אלה:

(1)

הוא העסיק כדין עובדים או שבעליו פעל בו כעצמאי, בשטח מפונה, בתקופה של 6 חודשים לפחות מתוך 12 החודשים שבתכוף לפני היום הקובע;

(2)

היה העסק חייב בהגשת דוחות תקופתיים לפי חוק מע״מ – הוא הגיש דוחות תקופתיים לתקופה כאמור בפסקה (1);

”פיצוי לפי שווי הנכסים“ – פיצוי המחושב כאמור בחלק א׳ בתוספת השלישית;

”פיצוי לפי השווי הפיננסי“ – פיצוי המחושב כאמור בחלק ב׳ בתוספת השלישית.

63.

זכאות לפיצוי בשל עסק

(א)

פיצוי בשל עסק לפי סימן זה ישולם בשל עסק בשטח מפונה ובשל סניף.

(ב)

הזכאי לפיצוי בשל עסק כאמור בסעיף קטן (א) הוא:

(1)

בעסק שהוא תאגיד – התאגיד;

(2)

בעסק שאינו תאגיד – בעלי הזכויות בעסק, לפי חלקם היחסי בזכויות.

64.

פיצוי בשל עסק פעיל ביום הקובע

(א)

הפיצוי בשל עסק שהיה פעיל ביום הקובע יהיה פיצוי לפי שווי הנכסים או פיצוי לפי השווי הפיננסי, לפי בחירת הזכאי.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א), לגבי עסק שהתקופה הקובעת לגביו היא שנה אחת בלבד, לא ניתן לבחור בפיצוי לפי השווי הפיננסי, והפיצוי בשלו יחושב לפי שווי הנכסים.

65.

עסק שפעל בבית מגורים

על אף האמור בסעיף 64 ובתוספת השלישית, פעל העסק בבית מגורים, לרבות בקרקע או בחלקת המגורים כאמור בסעיף 33, ובעל העסק היה זכאי לפיצוי לפי סימן א׳ לפרק זה, והפיצוי בשל העסק הוא פיצוי לפי שווי הנכסים – לא יינתן פיצוי בשל רכיב הקרקע לפי התוספת השלישית.

66.

פיצוי בשל סניף פעיל ביום הקובע

הפיצוי בשל סניף שהיה פעיל ביום הקובע, יחושב לפי שווי הנכסים של הסניף או לפי השווי הפיננסי של הסניף, לפי בחירת הזכאי, ולענין זה יחולו הוראות סעיף 64(ב); בחר הזכאי בפיצוי לפי השווי הפיננסי, יגיש למנהל דוחות כספיים מבוקרים על ידי רואה חשבון לגבי פעילות הסניף בתקופה הקובעת, ובלבד שהדוחות לגבי השנים שעד 2002 יתבססו על נתונים שבוקרו בידי רואה חשבון לפני היום הקובע; לא הוגשו דוחות כאמור להנחת דעתה של ועדת זכאות, יחושב הפיצוי בשל הסניף לפי שווי הנכסים שלו.

67.

פיצוי בשל עסק או סניף שלא היה פעיל ביום הקובע

עסק בשטח מפונה או סניף, שלא היה פעיל ביום הקובע, ישולם בשלו פיצוי –

(1)

בסכום ההוצאות שהוציא העסק לרכישת הזכות במקרקעין ששימשו לצורכי העסק או שבהם פעל הסניף, ובלבד שהזכות אינה שכירות; לענין זה, ”שכירות“ – שכירות לתקופה שאינה עולה על שלוש שנים;

(2)

בסכום ההוצאות שהוציא העסק לבניית המבנה על המקרקעין, להרחבתו, להתאמתו או לשיפוצו, שבוצעו בפועל, לפני היום הקובע, ועד לשטח המותר לבניה בהתאם לתכנית התכנון התקפה, והכל בתוספת הפרשי הצמדה למדד מיום הוצאתן עד יום תשלום הפיצוי.

68.

הגדלת פיצוי במקרים יוצאי דופן

(א)

הועדה המיוחדת רשאית, לפי הצעת ועדת זכאות, אם הזכאי ביקש זאת, להגדיל את הפיצוי לפי סימן זה, במקרים יוצאי דופן, על פי כללים ובתנאים שקבע שר המשפטים בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת.

(ב)

במסגרת סמכותה על פי סעיף זה, רשאית הועדה המיוחדת, לפי הצעת ועדת זכאות, אם הזכאי ביקש זאת, להחליט כי עסק שהוא סניף, לרבות סניף של בנק, כהגדרתו בסעיף 86, יקבל פיצוי לפי השווי הפיננסי שלו, בהתחשב בהוראות סעיף 66, אף אם לא התקיים בו התנאי שבפסקה (3) להגדרה ”סניף שהיה פעיל ביום הקובע“ ובשל כך בלבד ראו אותו כסניף שלא היה פעיל ביום הקובע.

69.

הקטנת פיצוי במקרים יוצאי דופן

(א)

ועדת זכאות רשאית להקטין את הפיצוי לפי סימן זה במקרים יוצאי דופן, שבהם אופן החישוב לפי סימן זה ולפי התוספת השלישית אינו תואם את נסיבותיו המיוחדות של העסק, ולפיכך הפיצוי המחושב כאמור עולה במידה ניכרת על פיצוי הוגן וראוי.

(ב)

בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), בקביעת פיצוי לפי סימן זה, רשאית ועדת זכאות לערוך התאמות שמטרתן לבטל את השפעתן של עסקאות מלאכותיות או של עסקאות שנעשו שלא בתנאי שוק, על הנתונים המשמשים בחישוב הפיצוי.

(ג)

בטרם תחליט ועדת זכאות כאמור בסעיף זה תיתן לזכאי הזדמנות לטעון את טענותיו.

(ד)

החלטת ועדת זכאות לפי סעיף זה טעונה אישור הועדה המיוחדת, והיא נתונה לערעור; על הערעור יחולו הוראות סימן ג׳ לפרק ג׳.

70.

מענק השקעה לעסק ממשיך [תיקון: תש״ע, תשע״א־2]

(א)

עסק שהעתיק את פעילותו ועסק חלופי זכאי למענק בסכום השווה ל־20 אחוזים מן הסכומים שהשקיע בהעתקת הפעילות ובעסק החדש עד המועד האחרון להשקעות מוכרות, ובלבד שסכום המענק לפי סעיף קטן זה לא יעלה על 20 אחוזים מן הפיצוי שקיבל; ואולם, אם השקיע העסק כאמור יותר מ־60 אחוזים מהפיצוי שקיבל, יהיה זכאי למענק בסכום השווה ל־20 אחוזים מן הפיצוי שקיבל.

(א1)

(1)

מסכום המענק האמור בסעיף קטן (א) ינוכו הסכומים שהעסק קיבל או זכאי לקבל לשם העתקת פעילות העסק או הקמת עסק חלופי, כמענק מהמינהלה שאינו על פי סעיף 70 או כתשלום על פי החלטת הוועדה המיוחדת שניתן כחלף מענק על פי סעיף 70(א) בשל השקעות שנעשו לאחר תום 12 חודשים מיום הפינוי או בשל השקעות שנעשו לשם הקמת עסק חדש שאיננו עסק שהעתיק את פעילותו, וכן סכומים שהוועדה המיוחדת קבעה, על פי המלצת ועדת הזכאות, שיש לנכותם כדי למנוע כפל תשלום בשל אותו עניין.

(2)

ראש הממשלה ושר האוצר יקבעו הוראות להארכת המועד האחרון להשקעות מוכרות; הוראות כאמור יביאו בחשבון, בין השאר, את הסיבות האלה לעיכובים בהקמת העסק –

(א)

המתנה להסדרת מגורי הקבע במסגרת העתקה קהילתית;

(ב)

מעבר של העסק ממקום זמני למקום קבוע;

(ג)

המועד שבו ועדת הזכאות החליטה על הפיצוי המגיע לעסק והמועד שבו הוועדה המיוחדת החליטה על תשלום מיוחד המביא להגדלת הפיצוי לעסק.

(3)

הוצאות שהוצאו על ידי העסק בשל שכר דירה, ארנונה, ציוד משרדי, ספרות מקצועית, משכורות עובדים, רכישת מלאי, שמירה, אחזקת מכונות במפעל ורכישת חומרי גלם, אשר הוצאו בתקופה כמפורט להלן, יוכרו במלואן, לעניין סעיף קטן (א), כסכומים שהשקיע בהעתקת הפעילות ובעסק החדש, ובלבד שהתקופה המפורטת להלן הסתיימה לא יאוחר מהמועד האחרון להשקעות מוכרות והעסק המציא אסמכתאות מתאימות על תשלומן כדין –

(א)

לגבי עסק בענף התעשייה או בענף החקלאות – תקופה של 4 חודשים ממועד תחילת הרצת העסק;

(ב)

לגבי עסק בענף המסחר או השירותים – תקופה של 3 חודשים ממועד תחילת הרצת העסק.

(ב)

עסק שאינו עסק של חקלאות והוא מפעל תעשייתי, שקיבל או זכאי לקבל מענק לפי סעיף קטן (א) זכאי גם למענק בשיעור של 32 אחוזים מן הסכומים שהשקיע במפעל החדש מעבר לסכומי הפיצוי והמענק לפי סעיף קטן (א) שקיבל, ובלבד שהעתיק את פעילותו לאזור פיתוח א׳ כמשמעותו לפי חוק לעידוד השקעות הון, התשי״ט–1959, בנגב או בגליל; המענק יינתן מתקציב שייועד לכך על פי כללים שקבע שר המסחר התעשיה והתעסוקה, בהסכמת שר האוצר.

פורסמו תקנות יישום תכנית ההתנתקות (כללים למתן מענק השקעה לעסק ממשיך שהוא מפעל תעשייתי), התשס״ו–2006.

(ג)

עסק של חקלאות, לרבות מפעל תעשייתי שעיקר עיסוקו בחקלאות, שקיבל פיצוי לפי סימן זה וזכאי למענק לפי סעיף קטן (א), אשר העתיק את פעילותו אל מחוץ לתחום האמור בסעיף 3, זכאי לקבל הטבות לפי חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות, התשמ״א–1980 (בסעיף זה – חוק העידוד), בשל הסכומים שהשקיע מעבר לסכומי הפיצוי והמענק שקיבל לפי סעיף קטן (א); המענק יינתן מתקציב שייועד לכך על פי כללים מיוחדים לפי חוק העידוד שקבע לענין זה שר החקלאות בהסכמת שר האוצר, ואשר לא יהיה בהם כדי לגרוע מהזכויות לקבלת מענקים על פי חוק העידוד ביחס לסכומים שהשקיע עסק כאמור, בגובה סכומי הפיצוי והמענק האמורים, ובלבד שלא יינתן לו מענק כפול בשל אותם סכומים.

פורסמו תקנות יישום תכנית ההתנתקות (מענק השקעה לעסק של חקלאות בשל העתקת פעילות), התשס״ו–2006.

(ד)

עסק שוויתר על קבלת תשלומים לעסק ממשיך כאמור בסעיף 58ג(ז) לא יהיה זכאי למענקים על פי סעיף זה.

(ה)

בסעיף זה –

”בעל זכויות בעסק“, לגבי עסק שהוא חברה – בעל מניות בחברה, לגבי עסק שהוא אגודה שיתופית – חבר באגודה השיתופית, ולגבי עסק שהוא שותפות – שותף בשותפות;

”המועד האחרון להשקעות מוכרות“ – ד׳ בטבת התשס״ט (31 בדצמבר 2008);

”סכומים שהשקיע בהעתקת הפעילות ובעסק החדש“, לעניין עסק חלופי – סכומים שהושקעו בעסק החלופי כשהם מוכפלים בשיעור החזקתו של העסק הזכאי או של בעל זכויות בו, לפי העניין, בעסק החלופי;

”עסק זכאי“ – עסק שקיבל פיצוי לפי סימן זה;

”עסק חלופי“ – עסק שאיננו עסק שהעתיק את פעילותו, שהוקם במקום העסק הזכאי, במקום שאינו בשטח האמור בסעיף 3 ואינו במדינת חוץ, ובלבד שהעסק הזכאי או בעל זכויות בעסק הזכאי מחזיקים בעסק החלופי, ושמטרתה העיקרית של ההחזקה כאמור אינה קבלת הפיצוי לפי סעיף זה; לעניין זה, ”מחזיק“, לגבי עסק חלופי שהוא תאגיד – החזקה באמצעי שליטה של 25 אחוזים לפחות, ולגבי עסק חלופי שאינו תאגיד – החזקה ב־25 אחוזים לפחות מנכסי העסק; יראו עסק זכאי כמחזיק רק אם בעל העסק נותר בעליו;

”עסק שהעתיק את פעילותו“ – עסק זכאי שהעתיק את פעילותו שהתנהלה בשטח המפונה למקום שאינו בשטח האמור בסעיף 3, ואינו במדינת חוץ;

”פיצוי“ – לרבות תשלום שניתן לעסק על פי החלטת הוועדה המיוחדת ולמעט תשלומים כאמור שהוועדה המיוחדת קבעה, על פי המלצת ועדת הזכאות, כי הם ניתנו כמענקים או כתשלומים מיוחדים לשם העתקת פעילות העסק וכי אין להביאם בחשבון לעניין זה, וכן למעט שיפוי לפי סעיף 70א(ב) או (ה);

”פיצוי שקיבל“, לעניין עסק חלופי המוחזק בידי בעל זכויות בעסק הזכאי –

(1)

אם העסק הזכאי הוא תאגיד – חלק יחסי מסכום הפיצוי לעסק כיחס חלקו של בעל הזכויות ברווחי התאגיד לכלל הזכויות לרווחים בתאגיד;

(2)

אם העסק הזכאי אינו תאגיד – סכום הפיצוי ששולם לבעל הזכויות לפי חלקו היחסי בזכויות.

70א.

הגדלת מענק ושיפוי בשל השקעות עודפות בעסק ממשיך [תיקון: תשע״א־2]

(א)

בסעיף זה –

”בעל זכויות בעסק“, ”סכומים שהשקיע בהעתקת הפעילות ובעסק החדש“, ”עסק זכאי“ ו”עסק חלופי“ – כהגדרתם בסעיף 70;

”המועד האחרון להשקעות מוכרות“ – כמשמעותו בסעיף 70;

”עסק שהעתיק את פעילותו“ – כהגדרתו בסעיף 70, ובלבד שהעסק הזכאי הוא עסק בשטח מפונה ובעל העסק הזכאי נותר בעליו;

”חממה“ – כהגדרתה בסעיף 6(א) לתוספת השלישית;

”עסק של חממה נורמטיבי“ – עסק שקיבל פיצוי בשל חממה לפי סעיף 6 לתוספת השלישית;

”עסק של חממה נכסי“ – עסק שקיבל פיצוי בשל חממה לפי סעיף 5 לתוספת השלישית;

”עסק של חממה פיננסי“ – עסק שקיבל פיצוי לפי השווי הפיננסי בשל חממה;

”עסק ממשיך“ – עסק שהעתיק את פעילותו ועסק חלופי, ובלבד שמטרתה העיקרית של העתקת הפעילות או הקמת העסק החלופי אינה קבלת שיפוי או מענק מוגדל לפי סעיף זה; לעניין זה, עסק של השכרת מבנים שהוקם במקום עסק זכאי ייחשב כעסק שהמטרה העיקרית של הקמתו היא קבלת שיפוי או מענק מוגדל לפי סעיף זה, ובלבד שעיקר פעילותו של העסק הזכאי בשטח המפונה לא היתה השכרת מבנים;

”עסק שקיבל פיצוי בשל מבנה“ – עסק זכאי שבחר בקבלת פיצוי לפי שווי הנכסים לרבות עסק של חממה נורמטיבי ועסק של חממה נכסי, והפיצוי שקיבל או יקבל כולל פיצוי בשל מבנה כאמור בסעיף 4 לתוספת השלישית;

”שיעור ההחזקה“ – אם העסק הוא תאגיד – כיחס חלקו של בעל הזכויות בעסק ברווחי התאגיד לכלל הזכויות לרווחים בתאגיד; ואם העסק אינו תאגיד – לפי חלקו היחסי של בעל הזכויות בעסק בזכויות בעסק.

(ב)

עסק שקיבל פיצוי בשל מבנה והוקם במקומו עסק ממשיך, זכאי לשיפוי מאוצר המדינה בהתאם לאמור בסעיף 2 לתוספת השישית, וכן למענק מוגדל לפי סעיף 70(א) ו־(א1); ויקראו את סעיף 70(א) לגביו כך:

"(א)

עסק שהעתיק את פעילותו ועסק חלופי זכאים לכל המענקים האלה:

(1)

20 אחוזים מן הסכומים שהשקיע בהעתקת הפעילות ובעסק החדש עד המועד האחרון להשקעות מוכרות, ובלבד שסכום המענק לפי סעיף קטן זה לא יעלה על 20 אחוזים מן הפיצוי שקיבל; ואולם אם השקיע עסק כאמור יותר מ־60 אחוזים מהפיצוי שקיבל, יהיה זכאי למענק בסכום השווה ל־20 אחוזים מן הפיצוי שקיבל;

(2)

10 אחוזים מן הסכומים שהשקיע בהעתקת הפעילות ובעסק החדש עד המועד האחרון להשקעות מוכרות, למעט השקעות במבנה ובכלל זה השקעות בהקמתו או רכישתו, ובלבד שסכום המענק לפי פסקה זו לא יעלה על 10 אחוזים מן הפיצוי שקיבל.".

(ג)

עסק זכאי שבחר בפיצוי לפי שווי הנכסים ואינו עסק שקיבל פיצוי בשל מבנה, אשר הוקם במקומו עסק ממשיך, זכאי למענק מוגדל לפי סעיף 70(א) ו־(א1), ויקראו לגביו את סעיף 70(א), כך שבכל מקום, במקום ”ל־20 אחוזים“ יבוא ”ל־30 אחוזים“ ובמקום ”20 אחוזים“ יבוא ”30 אחוזים“.

(ד)

עסק זכאי שבחר בקבלת פיצוי לפי שווי פיננסי והוקם במקומו עסק ממשיך, זכאי לבחור במענק מוגדל לפי סעיף 70(א) ו־(א1), ויקראו לגביו את סעיף 70(א), כך שבכל מקום, במקום ”ל־20 אחוזים“ יבוא ”ל־25 אחוזים“ ובמקום ”20 אחוזים“ יבוא ”25 אחוזים“.

(ה)

(1)

עסק של חממה נורמטיבי שהוקם במקומו עסק ממשיך של גידולים חקלאיים בחממה, זכאי לשיפוי מאוצר המדינה בהתאם לאמור בסעיף 3 לתוספת השישית, וכן למענק מוגדל לפי סעיף 70(א) ו־(א1), ויקראו לגביו את סעיף 70(א), כך שבכל מקום, במקום ”ל־20 אחוזים“ יבוא ”ל־38 אחוזים“ ובמקום ”20 אחוזים“ יבוא ”38 אחוזים“.

(2)

עסק של חממה פיננסי שהוקם במקומו עסק ממשיך של גידולים חקלאיים בחממה, זכאי למענק מוגדל לפי סעיף 70(א) ו־(א1), ויקראו לגביו את סעיף 70(א), כך שבכל מקום, במקום ”ל־20 אחוזים“ יבוא ”ל־33 אחוזים“ ובמקום ”20 אחוזים“ יבוא ”33 אחוזים“.

(ו)

עסק של חממה נורמטיבי, עסק של חממה נכסי ועסק של חממה פיננסי שהוקם במקומם עסק ממשיך של חקלאות שאינה גידולים חקלאיים בחממה, זכאים למענק מוגדל לפי סעיף 70(א) ו־(א1), ויקראו לגביהם את סעיף 70(א), כך שבכל מקום, במקום ”ל־20 אחוזים“ יבוא ”ל־30 אחוזים“ ובמקום ”20 אחוזים“ יבוא ”30 אחוזים“.

(ז)

לא יהיה כפל זכאות לשיפוי או למענק מוגדל לפי סעיפים קטנים (ב) עד (ו).

(ח)

עסק שבחר בקבלת פיצוי לפי השווי הפיננסי, עסק שבחר בקבלת פיצוי לפי שווי הנכסים, לרבות עסק של חממה נכסי ועסק של חממה נורמטיבי, ועסק שבחר בקבלת פיצוי לפי העלות המתואמת של הקרקע כאמור בסעיף 3(א) לתוספת השלישית, המבקשים לשנות את בחירתם, רשאים לעשות כן עד המועד האחרון להגשת תביעה כאמור בסעיף קטן (יב), ובלבד שהוקם במקומם עסק ממשיך.

(ט)

הוקמו כמה עסקים חלופיים על ידי בעלי זכויות בעסק הזכאי, תחושב הזכאות לשיפוי לפי סעיפים קטנים (ב) ו־(ה) בהתאם לשיעור ההחזקה שלהם בעסק הזכאי, ובלבד שסכום השיפוי הכולל לא יעלה על סכום השיפוי שהיה מגיע לעסק הזכאי אילו כל העסקים החלופיים היו מוקמים על ידי העסק הזכאי.

(י)

עסק המבקש לקבל שיפוי או מענק מוגדל כאמור בסעיפים קטנים (ב) עד (ו), יהיה זכאי לשיפוי או למענק מוגדל לפי סעיף זה, ובלבד שיצרף לתביעה שהגיש הודעה כי קבלת השיפוי או המענק המוגדל תמצה את זכויותיו לפיצוי מכל סוג שהוא ואת טענותיו ותביעותיו נגד המדינה בנוגע לפיצוי בשל עסק; הוגשה הודעה כאמור, לא תהיה לעסק עילת תביעה בשל העסק לפי כל דין, ואולם הודעה כאמור לא תגרע מזכויותיו של העסק בהליכים לפי חוק זה; הודעה כאמור תהיה בהתאם לתנאים ומגבלות שעליהם תורה המינהלה, ובטופס שיפורסם באתר האינטרנט של המינהלה.

(יא)

(1)

עסק שקיבל שיפוי או מענק מוגדל לפי סעיף זה, ובעל זכויות בעסק כאמור, לא יעבירו בתקופת ההגבלה את זכויותיהם בעסק הממשיך או את פעילות העסק, לרבות בדרך של העברת נכסיו המהותיים או השכרתם.

(2)

הועברו הזכויות בעסק או פעילותו כאמור בפסקה (1) לפני תום תקופת ההגבלה, יוחזר מלוא השיפוי והמענק המוגדל שניתן, בתוספת הפרשי הצמדה למדד ממועד קבלת הסכומים האמורים ועד למועד השבתם.

(3)

בסעיף קטן זה, ”תקופת ההגבלה“ – חמש שנים מתחילת הרצת העסק או שלוש שנים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4, לפי המאוחר, ולגבי זכויות בעסק ממשיך שבעליהן הוא יחיד שבמועד תחילת תיקון מס׳ 4 מלאו לו 60 שנים – שלוש שנים מתחילת הרצת העסק או שנה מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4, לפי המאוחר.

(יב)

על אף האמור בסעיף 13, המועד האחרון להגשת תביעה לפי סעיף זה הוא שישה חודשים מהמועד האחרון להשקעות מוכרות.

71.

זכאים בשל עסק אחד

היו שניים או יותר זכאים לפיצוי לפי סימן זה בשל אותו עסק או סניף, או בשל אותו רכיב כמשמעותו בתוספת השלישית, יחושב הפיצוי המגיע להם יחד כאילו הם היו זכאי אחד בלבד.

72.

מס מיוחד בשל פיצוי לעסקים [תיקון: תש״ע, תשע״א־2]

(א)

בסעיף זה, ”פיצוי לעסק“ – פיצוי לפי סימן זה, לרבות מענק לפי סעיף 70(א), שיפוי ומענק לפי סעיף 70א והטבות לפי סימן ט׳, ולמעט הטבות כאמור בסעיף 70(ב) ו־(ג).

(ב)

פיצוי לעסק חייב במס בשיעור של 5 אחוזים (בסעיף זה – המס המיוחד), בלא זכות לניכוי, לזיכוי, לקיזוז, לפטור, להנחה או להפחתה כלשהם.

(ג)

על אף האמור בכל דין, לא יוטל על פיצוי לעסק בידי זכאי כל מס או תשלום חובה אחר, למעט המס המיוחד.

(ד)

קבלת פיצוי לעסק לא תיחשב כהכנסה כהגדרתה בפקודת מס הכנסה ולא תיחשב כמכירת זכות במקרקעין כמשמעותה בחוק מיסוי מקרקעין או כמכירת נכס כמשמעותה בפקודת מס הכנסה.

(ה)

(1)

במועד תשלום פיצוי לעסק תנכה המינהלה מהפיצוי את המס המיוחד; המינהלה תעביר את המס המיוחד לפקיד השומה ב־15 בחודש שלאחר יום תשלום הפיצוי, ותגיש לו דוח המפרט את מקבלי הפיצוי לעסק ואת המס שנוכה מהפיצוי לגבי כל אחד מהם;

(2)

שולם פיצוי לעסק כמקדמה בדרך של הלוואה, לפני שנקבעה הזכאות לפיצוי, תעביר המינהלה, מתוך כספי ההלוואה, את המס המיוחד לפקיד השומה ב־15 בחודש שלאחר קביעת זכאותו של מקבל ההלוואה לפיצוי;

(3)

יראו את המס המיוחד כמס שהמינהלה חייבת בניכויו לפי סעיף 164 לפקודת מס הכנסה, והוראות הפקודה האמורה יחולו בהתאם.

(ו)

פיצוי לעסק שניתן לעוסק לא ייחשב כחלק ממחיר עסקאותיו לפי סעיף 12 לחוק מע״מ; לענין זה, ”עוסק“ ו”עסקה“ – כהגדרתם בחוק מע״מ.

(ז)

במכירת מניה בחברה שקיבלה פיצוי לעסק יחולו הוראות אלה:

(1)

לצורך חישוב הרווחים הראויים לחלוקה כהגדרתם בסעיף 94ב(ב)(1) לפקודת מס הכנסה, יקראו את ההגדרה האמורה כאילו אחרי ”לרבות מס שבח“ בא ”ומס מיוחד לפי סעיף 72 לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס״ה–2005“;

(2)

סעיף 94ב(א)(2) לפקודת מס הכנסה לא יחול על רווחים שמקורם בפיצוי לעסק.

(ח)

(1)

בתאגיד הזכאי לפיצוי לעסק, שהוחל בפירוקו בסמוך לקבלת הפיצוי, לענין סעיף 93(א)(3) לפקודת מס הכנסה לא יובא בחישוב התמורה בעד המניות או הזכויות האחרות של חבר בו, חלק יחסי מסכום הפיצוי לעסק כיחס חלקו של החבר בזכות לרווחים בתאגיד לכלל הזכויות לרווחים בתאגיד; הוראה זו תחול בפירוק תאגיד שהושלם בתוך שלוש שנים מיום הפינוי, אלא אם כן האריך מנהל רשות המסים בישראל את התקופה.

(2)

(א)

נוסף על האמור בפסקה (1), בפירוק חברת ההחזקות לא יובא בחישוב התמורה בעד מניות או זכויות אחרות של חבר בעקיפין בתאגיד זכאי, חלק יחסי מסכום התמורה המוטבת כיחס חלקו של אותו חבר בזכות לרווחים בחברת ההחזקות לכלל הזכויות לרווחים בחברת ההחזקות.

(ב)

בפסקה זו –

”חבר בעקיפין בתאגיד זכאי“ – מי שהוא חבר בחברת החזקות שהוחל בפירוקה ושפירוקה הושלם, והכל במועדים כאמור בפסקה (1);

”חברת החזקות“ – חברה המחזיקה במניות בתאגיד זכאי לפיצוי לעסק שבתקופה שתחילתה ארבע שנים לפני היום הקובע ועד שהושלם פירוק החברה, מתקיימים בה כל אלה:

(1)

אין לה נכסים נוספים אחרים, למעט המניות בתאגיד הזכאי כאמור ומזומנים;

(2)

אין לה פעילות עסקית;

(3)

החברה קיבלה תמורה בעד מניותיה בפירוק התאגיד הזכאי כאמור והוחלו על התמורה, כולה או חלקה, הוראות פסקה (1);

”תמורה מוטבת“ – הסכום שלא הובא בחישוב התמורה שקיבלה חברת ההחזקות לפי פסקה (1).

סימן ה׳: תשתיות

73.

הגדרות

בסימן זה –

”גורם תשתית“ – אדם שביום הקובע נתן שירותי תשתית בשטח מפונה, שמתקיימים לגביו כל אלה, ובלבד שהוא לא רשות מקומית, ועד מקומי, ההסתדרות הציונית העולמית או גוף בבעלות או בניהול מי מהם:

(1)

מתן שירותי התשתית על ידו בשטח המפונה טעון קבלת רישיון;

(2)

הוא נתן שירותי תשתית ביום הקובע ביישוב מפונה, מכוח חובה שהוטלה עליו ברישיונו או לפי חוק או לפי תחיקת הביטחון או על פי הנחיה של רשות מוסמכת;

(3)

הקמת התשתית היתה הכרחית לצורך מתן שירותי תשתית בשטח המפונה;

(4)

הקמת התשתית כאמור בפסקה (3) נעשתה, כולה או חלקה, במימונו העצמי;

”רישיון“ – רישיון, זיכיון, היתר, או מסמך רישוי אחר הניתן לפי חוק או לפי תחיקת הביטחון, החלים על מתן שירותי התשתית;

”שירותי תשתית“ – שירותים הניתנים לציבור על פי רישיון, ובכלל זה שירותי חשמל, מים, בזק ושידורים, אשר לפי הרישיון, החוק או תחיקת הביטחון יש להקים תשתית לצורך נתינתם;

”תשתית“ – רשת של הולכה או הפצה, הכוללת מיתקנים וציוד, לרבות כבלים, צינורות ומשדרים, ומערכת הפקת מים, למעט מיתקנים וציוד המותקנים על פי התקשרות בין גורם התשתית לבין הצרכן מקבל השירות.

74.

זכאות לתשלום בשל פעילות והשקעות של גורם תשתית

גורם תשתית יהיה זכאי לתשלום לפי הוראות סימן זה בלבד בשל פעילותו והשקעותיו כגורם תשתית בשטח מפונה, ולא לפיצויים בשל עסק לפי סימן ד׳.

75.

דרכי קביעת התשלום לגורם תשתית

(א)

הועדה המיוחדת רשאית להחליט, לבקשת גורם תשתית, כי המדינה תשלם לו תשלום בשל תשתיות או הוצאות כמפורט להלן, באופן, בסכומים, במועדים ובתנאים שתורה, ובכפוף להוראות סימן זה:

(1)

תשתיות שהקמתן היתה הכרחית לצורך מתן שירותי התשתית על ידו בשטח המפונה שהיו פעילות ביום הקובע, ושהיה על גורם התשתית להפסיק את פעילותן עקב הפינוי (בסימן זה – התשתיות), ככל שההשקעות בתשתיות לא הופחתו או לא הובאו בחשבון בקביעת תעריפיו, ובלבד שהוא לא קיבל או עתיד לקבל תמורה בעדן;

(2)

הוצאות סבירות של גורם התשתית עקב פינוי התשתיות.

(ב)

החלטת הועדה המיוחדת תינתן לאחר התייעצות עם מי שהוסמך על פי דין להסדיר את מתן שירותי התשתית על ידי גורם התשתית, עם הממונה על התקציבים במשרד האוצר, ועם כל גורם אחר שתמצא הועדה לנכון.

(ג)

על החלטת הועדה המיוחדת לפי סעיף זה רשאי גורם התשתית לעתור לבית המשפט לענינים מינהליים בירושלים.

76.

שיקולים בקביעת התשלום לגורם תשתית

בהחלטתה לקבוע תשלום לפי סימן זה ובקביעת שיעורו, תביא הועדה המיוחדת בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1)

היקף החובה שהוטלה על גורם התשתית לפי רישיונו או לפי החוק או תחיקת הביטחון בענין מתן שירותי התשתית בשטח המפונה;

(2)

התשתיות שנחוץ היה להקים לצורך מתן שירותי תשתית בשטח המפונה, בשים לב לשימוש שנעשה בהן גם למתן שירותי תשתית מחוץ לשטח המפונה;

(3)

זכויותיו של גורם התשתית בתשתיות;

(4)

ההוצאות שהוציא גורם התשתית למימון הקמת התשתיות; לענין זה לא יובא בחשבון מימון שמקורו מתקציב המדינה, או מתקציבם של רשויות מקומיות, ועדים מקומיים, ההסתדרות הציונית העולמית, או גוף שבבעלות או בניהול מי מהן או הפועל מטעמן;

(5)

העלות המופחתת המתואמת של התשתיות ביום הפינוי, ואם מתן שירותי התשתית הופסק במועד מוקדם יותר – העלות המופחתת המתואמת במועד שבו הופסק;

(6)

מבנה התעריפים של גורם התשתית ודרך חישובם;

(7)

האפשרות או הצורך בהוצאת התשתיות, עלות ההוצאה כאמור, כדאיותה, ערך התשתיות לאחר ההוצאה, אם יוצאו, והשימוש שניתן לעשות בהן לאחר הוצאתן;

(8)

האופן שבו ניתנו שירותי התשתית על ידי גורם התשתית, ורציפות נתינתם, עד תום תקופת הפינוי;

(9)

ההפחתה בהוצאות גורם התשתית שתיגרם עקב הפינוי, אם תיגרם.

77.

המשך מתן שירותי תשתית עד הפינוי

(א)

גורם תשתית ימשיך במתן שירותי התשתית בשטח המפונה עד תום תקופת הפינוי, בהתאם להוראות החלות עליו לפי רישיונו או לפי חוק או תחיקת הביטחון בענין מתן השירותים.

(ב)

המנהל רשאי להנחות את מי שהוסמך על פי דין להסדיר את מתן שירותי התשתית על ידי גורם התשתית, בענין פעילותו של גורם התשתית בשטח המפונה בתקופת הפינוי.

(ג)

אין באמור בסימן זה כדי לגרוע מהוראות כל דין החל על מתן שירותי התשתית ומכל סמכות הנתונה לפיו, לרבות לענין עונשין ועיצומים בשל הפרת תנאי הרישיון או הוראות של נותן הרישיון.

78.

מיסוי

הוראות סעיף 72 יחולו לגבי תשלום לפי סימן זה כאילו היה פיצוי לעסק, ויראו לענין זה גורם תשתית כעסק.

סימן ו׳: מוסדות ציבור

79.

הגדרות [תיקון: תשס״ה]

בסימן זה –

”השקעות“ – סכומים שהשקיע מוסד ציבור לשם פעילותו כמוסד ציבור, לבניית מבנה ציבור שהוקם בפועל, או לתוספת למבנה כאמור שהוקמה בפועל, ובלבד שבניית המבנה והתוספת לא חרגה משטח הבניה המותר לפי תכנית התכנון התקפה;

”מוסד ציבור“ – תאגיד שמתקיימים בו כל אלה, למעט אגודה שיתופית, ההסתדרות הציונית העולמית, רשות מקומית ותאגיד בבעלות או בניהול של מי מהן:

(1)

הוא פועל שלא למטרה של חלוקת רווחים לבעליו או לחברים בו, ומסמכי היסוד שלו אוסרים חלוקת רווחים ונכסים לבעליו או לחבריו, לרבות בעת פירוק;

(2)

הוא רשום במרשם של תאגידים מסוגו, בין בישראל ובין באזור;

(3)

עיקר פעילותו ביום הקובע היה בשטח מפונה, או שהפעיל סניף, לרבות שלוחה, בשטח מפונה;

”מבנה ציבור“ – מבנה או מיתקן של קבע בשטח מפונה, המיועד בעיקרו לצורכי ציבור ואינו משמש בעיקרו למגורים, לעסק או למתן שירותי תשתית כמשמעותם בסימנים א׳, ד׳ או ה׳, לפי הענין, למעט מיטלטלין וכל מחובר הניתן לפירוק באופן סביר;

”רשות מקומית“ – רשות מקומית, ועד מקומי, ותאגיד בבעלותם או בניהולם של מי מהם או של רשויות מקומיות בישראל.

80.

תשלום למוסד ציבור [תיקון: תשע״א־2]

(א)

מוסד ציבור זכאי לתשלום בשל השקעות שהשקיע לפני היום הקובע, בהיקף שתקבע ועדת זכאות, לפי הסכומים כדלקמן:

(1)

בשל השקעות במבנה יביל – 1,575 שקלים חדשים למטר רבוע שהוקם או שהוסף כאמור;

(2)

בשל השקעות במבנה קבוע – 3,825 שקלים חדשים למטר רבוע שהוקם או שהוסף כאמור.

(ב)

הודיע מוסד הציבור למינהלה, לא יאוחר מתום 60 ימים מיום מתן צו לפי סעיף 22(א), כי הוא מעוניין שהתשלום בשל השקעות יחושב על בסיס שומה פרטנית, לא יחושב התשלום לפי הסכומים שבסעיף קטן (א), אלא על בסיס שומה פרטנית שתיערך בשל ההשקעות ליום הקובע, לפי הוראות סעיף 37(ב) ו־(ד) וסעיף 4(א) בתוספת השניה, בשינויים המחויבים.

(ג)

מוסד הציבור לא יהיה זכאי לתשלום בשל הקמה או הוספה של תוספת בניה שמקורן בתקצוב, במימון, בהעברה או בתמיכה מטעם המדינה, רשות מקומית, ההסתדרות הציונית העולמית, תאגיד שהוקם בחוק, או תאגיד בבעלות מי מהם, זולת אם מוסד הציבור הוכיח לועדת זכאות, כי העתיק את פעילותו למקום שמחוץ לתחום האמור בסעיף 3 וכי ימשיך בפעילותו האמורה.

(ד)

מוסד ציבור אשר הוכיח כי עקב הפינוי נשא בהוצאות של הובלת מיטלטלין שלו אל מחוץ לתחום האמור בסעיף 3, רשאית ועדת זכאות להחליט כי המדינה תשלם לו תשלום להחזר הוצאותיו הסבירות.

(ה)

תשלום כאמור בסעיף זה יהיה באופן, בסכומים, במועדים ובתנאים שתורה ועדת זכאות, ובכלל זה תנאים לענין הבטחת השימוש בכספים שיתקבלו למטרות מוסד הציבור, ואם פורק מוסד הציבור או חדל מלפעול – תנאים להעברת הכספים או יתרת הנכסים, לפי הענין, לתאגיד בעל מטרות דומות.

(ו)

החלטת ועדת זכאות לפי סימן זה תתקבל לאחר התייעצות עם רשם העמותות ועם המשרד הממשלתי שפעילותו של מוסד הציבור היא בתחום אחריותו.

(ז)

הועדה המיוחדת רשאית להורות על מתן תשלום בשל מבנה ציבור, שהוקם כדין, ואשר לא התקבל בעבורו תשלום לפי סימן זה או לפי סימן ז׳, ליחיד אחד או יותר שהוכיח, כי השקיע בהקמתו לפני היום הקובע; הועדה המיוחדת תקבע את התשלום בשל השקעות כאמור, בשים לב לסכומים הקבועים בסעיף קטן (א); הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על יחיד אחד או יותר שהצטרף ליישוב שמיושמת בו העתקה קהילתית מכוח הסכם העתקה שנחתם לפי סעיף 85 או מכוח החלטת ממשלה, או שהצטרף ליישוב אבני איתן.

(ח)

מוסד ציבור לא יהיה זכאי לפיצויים לפי סימנים ד׳ ו־ה׳.

81.

העתקת מוסד ציבור

(א)

המינהלה רשאית, לאחר התייעצות עם רשם העמותות ועם המשרד הממשלתי שפעילותו של מוסד הציבור היא בתחום אחריותו, לבקשת מוסד ציבור שפעילותו בשטח המפונה משמשת ומיועדת בעיקר לישראלים שמרכז חייהם אינו בשטח המפונה, או לבקשת מוסד ציבור שהוא מוסד חינוך פנימייתי, המעוניינים להעתיק את פעילותם אל מחוץ לתחום האמור בסעיף 3, להתקשר בהסכם עם מוסד הציבור לענין העתקת הפעילות, ולהסדיר את המשך פעילותו מחוץ לשטח המפונה; החלטה על התקשרות כאמור תתקבל בשים לב להיקף פעילותו וסוג פעילותו של מוסד הציבור.

(ב)

מוסד ציבור שהוא צד להסכם לפי סעיף זה לא יהיה זכאי לפיצוי או לתשלום נוסף לפי חוק זה.

(ג)

הסכם כאמור בסעיף זה טעון אישור הועדה המיוחדת, על דעת כל חבריה; היו הדעות בועדה המיוחדת חלוקות, רשאי ראש הממשלה לאשר את ההסכם במקום הועדה המיוחדת.

(ד)

ראש הממשלה, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע הוראות לענין סעיף זה.

(ה)

הסכם כאמור בסעיף זה לא יחויב במס בולים.

82.

מיסוי

תשלום לפי סעיף 80 וזכות על פי הסכם כאמור בסעיף 81 לא ייחשבו כהכנסה כהגדרתה בפקודת מס הכנסה ולא ייחשבו כתשלום בעד מכירת זכות במקרקעין כמשמעותה בחוק מיסוי מקרקעין או כתשלום בעד מכירת נכס כמשמעותה בפקודת מס הכנסה.

סימן ז׳: אגודות שיתופיות התיישבותיות

83.

פיצוי לאגודה שיתופית התיישבותית

אגודה שיתופית התיישבותית לא תהא זכאית לפיצויים לפי חוק זה, זולת כאמור בסימן זה.

84.

פיצוי בשל עסק, השקעות ומס [תיקון: תשע״א־2]

(א)

(1)

אגודה שיתופית התיישבותית תהא זכאית לפיצוי בשל עסק לפי הוראות סימן ד׳, למעט בשל עסק של השכרת מקרקעין; ואולם אם התנהל עסק במבנה המיועד לצורכי ציבור, יינתן הפיצוי בשלו בהפחתת הסכומים להקמת מבנה הציבור שמקורם בתקצוב, במימון בהעברה או בתמיכה מטעם המדינה, רשות מקומית, ועד מקומי, ההסתדרות הציונית העולמית, תאגיד שהוקם בחוק או תאגיד בבעלות מי מהם, לרבות הסכומים להקמת תוספת בנייה למבנה הציבור שמומנו ממקורות כאמור.

(2)

על אף האמור בפסקה (1), לא תהיה זכאות לפיצוי בשל מבנה שבו התנהל עסק כאמור באותה פסקה, אם שטח המבנה כאמור הובא בחשבון לצורך קביעת הסכומים שניתנו על ידי המדינה במסגרת הסכם העתקה לפי סעיף 85 או מכוח החלטת ממשלה, לצורך הקמת מבנה ציבורי חלופי, או לצורך קביעת הסכומים שניתנו על ידי המדינה בעבור היישוב אבני איתן לצורך הקמת מבנה ציבור חלופי.

(ב)

(בוטל).

(ג)

(בוטל).

(ד)

(בוטל).

(ה)

(בוטל).

(ו)

הוראות סעיף 72 יחולו על פיצוי כאמור בסעיף קטן (א).

(ז)

בסעיף זה, ”מבנה ציבור“ – כהגדרתו בסעיף 79.

סימן ח׳: העתקה קהילתית של אגודה שיתופית התיישבותית ושל מגורים

85.

העתקת אגודה שיתופית התיישבותית ומגורים [תיקון: תשס״ט]

(א)

בסעיף זה –

”יישוב קולט“ – יישוב מחוץ לתחום האמור בסעיף 3 אשר יקלוט אגודה שיתופית התיישבותית ואת חבריה, או קבוצת מתיישבים, לפי הענין;

”מוסד ציבור“ – כהגדרתו בסעיף 79;

”מתיישבים“ – חברים בקבוצה המונה רק זכאים לפיצוי לפי סימן א׳ לפרק זה, שמרכז חייהם ביום הקובע היה ביישוב מפונה, ובלבד שמספר חברי הקבוצה הזכאים לפיצוי בשל בתי מגורים שונים לא יפחת מעשרים.

(ב)

המינהלה רשאית –

(1)

לבקשת קבוצה של מתיישבים, המעוניינים להעתיק את מקום מגוריהם במסגרת קהילתית אחת מחוץ לתחום האמור בסעיף 3, להתקשר בהסכם עם המתיישבים, לענין העתקת המגורים כאמור;

(2)

לבקשת אגודה שיתופית התיישבותית, אחת או יותר, המעוניינת להעתיק את פעילותה אל מחוץ לתחום האמור בסעיף 3, להתקשר בהסכם עם האגודה השיתופית ההתיישבותית ועם חבריה המעוניינים בכך, לענין העתקת הפעילות במסגרת קהילתית אחת, מחוץ לתחום האמור בסעיף 3;

(3)

הסכם כאמור בפסקאות (1) ו־(2) יכול שיקבע הוראות לענין העתקת פעילות של מוסד ציבור כחלק מהמסגרת הקהילתית; קבע ההסכם הוראות כאמור, יהיה צד להסכם גם מוסד הציבור;

(4)

להסכם כאמור בפסקאות (1), (2), ו־(3) (בסעיף זה – הסכם העתקה) ניתן לצרף כצד גם יישוב קולט.

(ג)

התקשרה המינהלה בהסכם העתקה, יראו את ההטבות על פי ההסכם כפיצויים המגיעים לאגודה השיתופית ההתיישבותית, לחבריה, למתיישבים ולמוסד הציבור, כולם או חלקם, והכל כפי שייקבע בהסכם ההעתקה.

(ד)

בהסכם העתקה ניתן לקבוע, בין השאר:

(1)

הוראות בדבר הקצאת קרקע חליפית בפטור ממכרז, בתמורה או שלא בתמורה, ובלבד שהמינהלה קיבלה לכך את אישורה של מנהל רשות מקרקעי ישראל;

(2)

כי ישולם ליישוב הקולט תשלום כמתחייב מהעתקת הפעילות או המגורים;

(3)

הוראות בדבר הקמת מבני ציבור במסגרת ההעתקה.

(ה)

הסכם העתקה טעון אישור הועדה המיוחדת, על דעת כל חבריה; היו הדעות בועדה המיוחדת חלוקות, רשאי ראש הממשלה לאשר את ההסכם במקום הועדה המיוחדת.

(ו)

ראש הממשלה, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע הוראות לענין העתקת פעילות או העתקת מגורים על פי סעיף זה, לרבות הוראות בענין זכויות חברי אגודה שיתופית התיישבותית, הרוב הנדרש לקבלת החלטה של אגודה שיתופית התיישבותית כאמור בסעיף קטן (ב), זכויות החברים שיבחרו שלא לעבור למיקום החדש, הגנה על זכויות הנושים, וכן קביעת הטבות על פי הסכם העתקה שאינן ניתנות לעיקול, בשים לב למטרות חוק זה ולהגנות הניתנות לחייב בדין.

(ז)

הסכם העתקה לא יחויב במס בולים.

(ח)

לענין מיסוי, דין הטבות שניתנו לפי הסכם העתקה לאגודה שיתופית התיישבותית, לחבריה, למתיישבים או למוסד ציבור, כדין פיצויים לפי חוק זה; היו האגודה, החבר, או המתיישב זכאים לפיצויים שחלים עליהם מסים או שיעורי מס שונים, יכריע מנהל רשות המסים בישראל, איזה מבין סוגי המסים ושיעורי המסים יחול על הטבה, כולה או חלקה, מבין ההטבות כאמור.

[תיקון: תשע״א־2]

סימן ט׳: איתור קרקע חקלאית והקצאתה לצורך העתקה של משקים חקלאיים

85א.

איתור והקצאה של קרקע חקלאית [תיקון: תשע״א־2]

(א)

זכאי לפיצוי לפי פסקאות משנה (3) ו־(4) שבסעיף 3(א) לתוספת השלישית (בסעיף זה – הזכאי), רשאי לבקש כי הממשלה תפעל לאיתור קרקע חקלאית, רכישתה מבעלי הזכויות בקרקע והקצאתה לזכאי ככל שיידרש, ובלבד שיתקיימו בו כל אלה:

(1)

מרכז חייו של בעל העסק הזכאי ביום הקובע היה בשטח מפונה;

(2)

לא הוקצתה לזכאי קרקע חקלאית חלופית;

(3)

הזכאי הגיש בקשה למינהלה לאיתור קרקע כאמור בתוך 60 ימים מתחילתו של תיקון מס׳ 4, בהתאם לטופס שיפורסם באתר האינטרנט של המינהלה;

(4)

הזכאי הפקיד במינהלה מקדמה על חשבון התשלום שיידרש לשלם או ערבות בנקאית אוטונומית, כאמור בסעיף קטן (ג).

(ב)

(1)

לא תירכש קרקע כאמור בסעיף קטן (א), אלא בתנאים שהממשלה תחליט עליהם, לרבות תנאים לעניין המחיר המרבי לרכישה כאמור, ההשקעה המרבית בפיתוח התשתיות החקלאיות והאזורים שבהם תירכש ותוקצה קרקע כאמור.

(2)

הקצאת קרקע לזכאי תיעשה בתנאים שהממשלה תחליט עליהם, לרבות לעניין התשלום שייגבה מזכאי בעד הקצאה כאמור וחובת עיבוד עצמי של הקרקע; החלטה כאמור יכול שתקבע תנאים נוספים, לרבות לעניין הזכאים שלהם תוקצה הקרקע, ככל שלא תאותר ותירכש קרקע בהיקף מספיק להקצאה לכלל הזכאים.

(3)

בלי לגרוע מהוראות פסקה (1), לא תירכש ולא תוקצה קרקע כאמור בסעיף קטן (א), אלא כנגד התחייבות הזכאי לקבלת אותה קרקע בתנאים שהממשלה תחליט עליהם כאמור בסעיף קטן זה, והפקדה בידי המינהלה של מלוא הסכומים הנדרשים מהזכאי בעד הקצאת הקרקע.

(ג)

החליטה הממשלה על התנאים לעניין תשלום שיידרש זכאי לשלם בעד הקצאת הקרקע כאמור בסעיף קטן (ב), יפקיד הזכאי במינהלה, בתוך 60 ימים מהחלטת הממשלה, מקדמה על חשבון התשלום שיידרש לשלם בעד הקצאת הקרקע או ערבות בנקאית אוטונומית, בסכום כמפורט להלן:

(1)

לגבי זכאי לפיצוי לפי סעיף 3(א)(3) לתוספת השלישית – 160,000 שקלים חדשים;

(2)

לגבי זכאי לפיצוי לפי סעיף 3(א)(4) לתוספת השלישית – 70,000 שקלים חדשים.

(ד)

זכאי שלא הגיש במועד בקשה כאמור בסעיף קטן (א)(3), או לא הפקיד במועד מקדמה או ערבות כאמור בסעיף קטן (ג), לא יהיה זכאי להקצאה של קרקע חקלאית.

(ה)

זכאי שהגיש במועד בקשה כאמור בסעיף קטן (א)(3), יהיה רשאי לחזור בו מבקשתו, כל עוד לא נחתם הסכם לרכישת הקרקע והקצאתה לזכאי.

(ו)

(1)

זכותו של הזכאי להקצאה של קרקע חקלאית כאמור בסעיף זה תפקע בהתקיים אחד מאלה:

(א)

הזכאי חזר בו מבקשתו כאמור בסעיף קטן (ה);

(ב)

לא אותרה על ידי הממשלה בתוך 12 חודשים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4 קרקע חקלאית בעבור הזכאי; התקיימו הוראות פסקה זו, תימסר על כך הודעה מנומקת לזכאי;

(ג)

לא נחתם הסכם עם בעל הזכויות בקרקע שאותרה, כאמור בפסקת משנה (ב), בתוך 14 חודשים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4; אותרה קרקע כאמור, רשאי המנהל להאריך, לשם חתימת ההסכם, את התקופה האמורה בשישה חודשים נוספים;

(ד)

הזכאי לא חתם על הסכם להקצאת קרקע חקלאית שאותרה בתוך 30 ימים ממועד הצגת הסכם לחתימתו;

(ה)

הזכאי לא הפקיד את מלוא הסכום הנדרש בעד הקצאת קרקע חקלאית שאותרה בתוך 30 ימים מהמועד שנדרש לכך לפי ההסכם האמור בפסקת משנה (ד).

(2)

פקעה זכותו של הזכאי להקצאת קרקע חקלאית כאמור בפסקה (1), יהיה הזכאי זכאי לפיצוי כאמור בסעיפים 3(א1) עד (א4) ו־13 לתוספת השלישית ולהשבת הסכומים שהפקיד כאמור בסעיף זה; לסכומים שיושבו כאמור ייווספו הפרשי הצמדה למדד ממועד הפקדת כל סכום בידי המינהלה ועד למועד השבתו לזכאי.

(ז)

בעל עסק שהגיש בקשה לאיתור קרקע כאמור בסעיף קטן (א)(3), לא יהיה זכאי לקבלת קצבת התאמה על פי סעיף 58א, לאחר שחלפו 90 ימים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4.

(ח)

זכאי שהוקצתה לו קרקע כאמור בסעיף זה וזכותו בקרקע בוטלה בשל הפרת תנאים שנקבעו בהחלטת הממשלה האמורה בסעיף קטן (ב), לא יהיה זכאי להשבת הפיצוי בשל קרקע כאמור בסעיף 3 לתוספת השלישית; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מזכות לסעד לפי כל דין בשל הפרה.

(ט)

בסעיף זה –

”קרקע חקלאית חלופית“ – קרקע חקלאית שהוקצתה בקשר עם יישום חוק זה, לרבות קרקע חקלאית שהוקצתה במסגרת הסכמי העתקה לפי סעיף 85 או כאמור בסעיף 3(ד) לתוספת השנייה, לפי סעיף זה או לפי החלטות הממשלה וכללי רשות מקרקעי ישראל; לעניין זה, ”הוקצתה“ – לרבות לעסק חלופי, לבעל הזכויות בעסק ולאגודה שיתופית שהעסק הזכאי, עסק חלופי או בעל זכויות בעסק הוא חבר בה;

”בעל זכויות בעסק“, ”עסק חלופי“ ו”עסק שהעתיק את פעילותו“ – כהגדרתם בסעיף 70.

פרק ו׳: מנגנוני התשלומים

סימן א׳: פרשנות

86.

הגדרות [תיקון: תשע״ב־3, תשפ״ב]

בפרק זה –

”בית משפט“ – לרבות בית דין לעבודה ובית משפט לענינים מינהליים, לפי הענין;

”בנק“ – כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981, וכן בנק הדואר כמשמעותו בחוק בנק הדואר, התשי״א–1951, או כל גורם שיוקם במקומו על פי חוק רשות הדואר, התשמ״ו–1986;

”בנק“ – (החל מהיום הקובע לתחילתו של חוק הדואר (תיקון מס׳ 11), התשע״ב–2012, ביום 31.12.2026): כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981, וכן החברה הבת כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ״ו–1986;

”הסכום המובטח“ – ערך הזכויות המשועבדות להבטחת חוב מובטח לפי מהות הזכות או יתרת חוב מובטח שטרם נפרעה, לפי הנמוך, ובלבד שהוצהר על קיומו של החוב המובטח כאמור בסעיף 89(ג), או שנושה הודיע על קיומו כאמור בסעיף 90(3) או 100(ד), לפי הענין, ושסך כל הסכומים המובטחים לגבי אותו נכס לא עולה על שווי הנכס;

”חוב מובטח“ – כל אחד מאלה:

(1)

חוב שערב היום כאמור בסעיף 28(א), לפי הענין, היה מובטח במשכון, או בשעבוד צף שהתגבש כדין של זכויות של הזכאי לגבי מקרקעין בשטח מפונה, שהוקנו לפני היום הקובע, הרשום במרשם המתנהל על ידי אחד מאלה: רשם המשכונות, רשם החברות, רשם העמותות, רשם האגודות השיתופיות, הממונה והחטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית;

(2)

חוב מס שערב היום כאמור בסעיף 28(א), לפי הענין, היה קיים בשלו שעבוד לפי פקודת המסים (גביה), על זכויות של הזכאי לגבי מקרקעין בשטח מפונה;

”מנהל מסדיר“ – מנהל מסדיר שמונה לפי הוראות סעיף 92;

”נושה מובטח“ – נושה בעל חוב מובטח;

”ערך הזכויות המשועבדות“ –

(1)

בשעבוד של זכות חכירה או הרשאה בבית מגורים כאמור בהגדרה ”בעל זכות בבית מגורים“ שבסעיף 32, או בשעבוד של זכות לקבלת הזכויות האמורות – הסכום לפי סעיף 2 בתוספת השניה בהתאם לסוג בית המגורים ושטחו, כאמור באותו סעיף;

(2)

בשעבוד של זכות במקרקעין, של עסק, כהגדרתה בסעיף 62, למעט בשעבוד של זכות שכירות שאינה חכירה – העלות המתואמת של הקרקע או סכום כמפורט בסעיף 3 בתוספת השלישית, לפי הגבוה מביניהם, בתוספת סכום לפי סעיף 4 בתוספת השלישית, והכל כפי שהיה הזכאי מקבל לפי סעיפים אלה לו היה מבקש פיצוי לפי שווי הנכסים;

(3)

בשעבוד של כל זכות אחרת במקרקעין – שווי הזכויות המשועבדות כפי שתקבע המינהלה;

”תאגיד“ – תאגיד הזכאי לפיצויים לפי חוק זה, למעט אגודה שיתופית התיישבותית.

87.

דרכי תשלום

(א)

נקבעו לזכאי פיצויים, ישולמו הפיצויים בהתאם להוראות פרק זה; בפרק זה, ”פיצויים“ – למעט הלוואה.

(ב)

הוראות פרק זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על מקדמה שמועד תשלומה הוא אחרי יום תחילתו של חוק זה.

(ג)

על פיצויים לפי סעיף 85 לא יחולו הוראות פרק זה, ויחולו הוראות אלה:

(1)

הפיצויים יועברו לזכאי לפי הסכם העתקה;

(2)

המינהלה תקבע את אופן והיקף ההגנה על זכויותיהם של הנושים המובטחים ושל העובדים, אם הדבר נדרש בנסיבות הענין, לרבות בדרך של המצאת בטוחה חלופית מספקת כמשמעותה בסעיף 101(ב);

(3)

המינהלה רשאית למנות מנהל מיוחד לענינים הנוגעים להעתקה כאמור בסעיף 85 ולכל הנובע מכך; סמכויותיו של המנהל המיוחד יהיו כשל המנהל המסדיר, אלא אם כן קבעה המינהלה אחרת, בהתאם לנסיבות המקרה;

(4)

הוראות סעיף קטן זה יחולו אלא אם כן נקבע אחרת לגבי הענינים המפורטים בסעיף קטן זה, בהוראות שקבע ראש הממשלה לפי סעיף 85(ו).

סימן ב׳: תאגיד

88.

הודעה על הליכי פירוק, הסדר או כינוס נכסים [תיקון: תשע״ב־2]

(א)

תאגיד התובע פיצויים, שמתנהל נגדו בבית משפט הליך של פירוק לפי פקודת החברות, פקודת האגודות השיתופיות או חוק העמותות, הליך של כינוס נכסים לפי פקודת החברות, או הליך של פשרה או הסדר לפי הפרק השלישי לחלק התשיעי לחוק החברות (בסעיף זה – הליך), יצרף לתביעתו הודעה על כך; בהודעה יציין התאגיד את סוג ההליך, פרטיו, בית המשפט שבפניו מתנהל ההליך (בסעיף זה – בית המשפט), ואם מונה לתאגיד בעל תפקיד – את שמו ומענו.

(ב)

החל הליך או מונה בעל תפקיד, לאחר הגשת תביעה לפי חוק זה אך לפני העברת כספי הפיצויים לפי סעיף 91 או מינוי מנהל מסדיר לפי סימן זה, יגיש התאגיד למינהלה הודעה על כך בתוך שבעה ימים מיום שהחל ההליך או מיום שמונה בעל התפקיד, לפי הענין.

(ג)

נמסרה הודעה כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), או נודע למינהלה בדרך אחרת על קיומו של הליך, יועברו הפיצויים, כולם או חלקם, בהתאם להוראות בית המשפט, לבעל התפקיד, לזכאי, או לנושה מובטח; בטרם ייתן בית המשפט הוראות כאמור בסעיף קטן זה, ייתן לנושה מובטח הזדמנות לטעון את טענותיו.

(ד)

תאגיד שמתנהל לגביו הליך, לא ימונה לו מנהל מסדיר, אלא אם כן הורה בית המשפט, לבקשת התאגיד, לעכב את ההליך בפניו ולהעביר את הטיפול בתאגיד למנהל מסדיר, ובהתאם להוראות שיראה בית המשפט לנכון לתת.

(ה)

בסעיף זה, ”בעל תפקיד“ – נאמן, כונס נכסים, מפרק, או בעל תפקיד אחר שמונה לפי הפרק השלישי לחלק התשיעי לחוק החברות.

89.

בקשה לתשלום ישיר או בקשה למינוי מנהל מסדיר

(א)

תאגיד התובע פיצויים, אשר לא מתנהל נגדו הליך כאמור בסעיף 88, יצרף לתביעתו בקשה לקבל את כספי הפיצויים במישרין ולהסדיר בעצמו את חובותיו, ככל שישנם (בסימן זה – בקשה לתשלום ישיר), או בקשה שימונה לו מנהל מסדיר לשם ניהול של הליך להסדר נושים בהתאם להוראות סימן זה (בסימן זה – בקשה למינוי מנהל מסדיר).

(ב)

לבקשה כאמור בסעיף קטן (א) תצורף החלטת הדירקטוריון, ובתאגיד שאינו חברה – החלטת גוף מקביל לו, להגיש בקשה לתשלום ישיר או להגיש בקשה למינוי מנהל מסדיר.

(ג)

לבקשה לתשלום ישיר יצורף תצהיר בדבר קיומם או אי קיומם של חובות מובטחים, בצירוף פרטים על כך, ותדפיס או אישור על הרישום מאת הרשות שאצלה נרשם השעבוד, אם נדרש רישום לקיומו של חוב מובטח כהגדרתו בסעיף 86; כמו כן, יצורפו לבקשה פרטיו של חשבון בנק, שפתח התאגיד לצורך קבלת כספי הפיצויים בלבד (בפרק זה – חשבון התאגיד); בנק יהיה חייב לפתוח חשבון כאמור לבקשת התאגיד, וזאת אף אם קיימת מגבלה מכוח דין אחר; לבנק לא יהיו זכויות קיזוז או עיכבון של כספי הפיצויים בחשבון התאגיד.

(ד)

לבקשה למינוי מנהל מסדיר יצורף תצהיר בדבר חובותיו ונכסיו של התאגיד והנמקה מפורטת בדבר הצורך בהליך בפני מנהל מסדיר לאור היקף החובות והנכסים ובהתחשב בסכום הפיצויים שהוא תובע; כן יצורף כתב ויתור על סודיות לגבי כל מידע הנוגע למצבו הכלכלי של התאגיד, בנוסח שעליו תורה המינהלה.

(ה)

תאגיד רשאי להגיש בקשה למינוי מנהל מסדיר, בצירוף החלטה ומסמכים כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו־(ד), אף אם הגיש תחילה בקשה לתשלום ישיר, וזאת עד למועד הנקוב בהודעת המינהלה כאמור בסעיף 90(2).

(ו)

על אף האמור בסעיף קטן (א), תאגיד הזכאי לפיצויים בשל סניף לפי הוראות סעיף 66, או בשל עסק או סניף לפי הוראות סעיף 67, או לפיצויים לפי סימנים ה׳ או ו׳ לפרק ה׳, אינו רשאי להגיש בקשה למינוי מנהל מסדיר; תאגיד כאמור יצרף לתביעתו את המסמכים כמפורט בסעיף קטן (ג), ויראו אותו כמי שהגיש בקשה לתשלום ישיר.

90.

הודעת המינהלה על תשלום ישיר

החליטה ועדת זכאות או ועדה מיוחדת על תשלום פיצויים, או על תשלום על חשבון הפיצויים, לתאגיד שהגיש בקשה לתשלום ישיר, או אישרה הסכם בדבר תשלום פיצויים לתאגיד, תפרסם המינהלה באתר האינטרנט שלה הודעה על כוונתה לשלמו; בהודעה יצוינו ענינים אלה:

(1)

שם הבנק ופרטי הסניף שבו מתנהל חשבון התאגיד שבכוונת המינהלה להפקיד בו את כספי הפיצויים בעבור התאגיד;

(2)

המועד שבו בכוונת המינהלה להעביר את כספי הפיצויים, אשר לא יהיה מוקדם מ־45 ימים לאחר יום פרסום הודעתה ולא יהיה מאוחר מ־60 ימים לאחר היום האמור;

(3)

כי כל נושה מובטח רשאי להגיש למינהלה בתוך התקופה שצוינה בהודעה לענין זה, אשר לא תפחת משלושים ימים מיום פרסום ההודעה, הודעה בדבר החוב המובטח תוך ציון מהות הזכויות המשועבדות, יתרת החוב שטרם נפרעה והערכתו באשר לערך הזכויות המשועבדות בהתאם לנתונים הנמצאים בידיו; להודעתו יצרף הנושה תדפיס או אישור מאת הרשות שאצלה נרשם השעבוד, אם נדרש רישום לקיומו של חוב מובטח כהגדרתו בסעיף 86, תצהיר בדבר יתרת החוב שטרם נפרעה ומסמך המעיד על כך;

(4)

כי כל עובד, הטוען כי הוא זכאי או יהיה זכאי לקבל מהתאגיד פיצויי פיטורים, תשלומים אחרים בקשר לסיום יחסי עובד־מעביד או שכר עבודה לתקופה שאינה עולה על 12 החודשים שקדמו לפיטורים או להתפטרות, למעט פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים כמשמעותם בחוק הגנת השכר, התשי״ח–1958, רשאי להגיש למינהלה, בתוך התקופה שצוינה בהודעה לענין זה, אשר לא תפחת מ־30 ימים מיום פרסום ההודעה, הודעה בדבר הסכום המגיע לו לטענתו (בסימן זה – הסכום לעובד).

91.

העברת הפיצויים לתאגיד שביקש תשלום ישיר

(א)

בתוך שבעה ימים לאחר המועד הנקוב בהודעה כאמור בסעיף 90(2), תעביר המינהלה את כספי הפיצויים לחשבון התאגיד, למעט סכום השווה לסך כל הסכומים המובטחים, וסכום השווה לסך כל הסכומים לעובדים, ובלבד שהסכום שיעוכב לגבי כל עובד לא יעלה על שכר העבודה בדין קדימה בפירוק לפי הוראות סעיף 354(א)(1) לפקודת החברות וסעיף 27 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ״ג–1963 (להלן – השכר בדין קדימה).

(ב)

כל סכום מובטח יועבר על ידי המינהלה כמפורט להלן:

(1)

הוסר השעבוד – לחשבון התאגיד;

(2)

לא הוסר השעבוד והסכימו הנושה המובטח והתאגיד על העברת הסכום – כפי שהסכימו;

(3)

לא הוסר השעבוד ולא הושגה הסכמה כאמור בפסקה (2) – יופקד הסכום המובטח בחשבון בנק נפרד שהתאגיד יפתח למטרה זו בלבד ואשר לא יופקדו בו כספים אחרים זולת הסכומים המובטחים (בפרק זה – החשבון המיוחד); בנק יהיה חייב לפתוח חשבון כאמור לבקשת התאגיד אף אם קיימת מגבלה מכוח דין אחר; היו מספר חובות מובטחים בשעבוד של זכויות לגבי אותו נכס, יופקדו כל הסכומים המובטחים כאמור באותו חשבון מיוחד, ובלבד שהסכום הכולל שיופקד כאמור לא יעלה על ערך הזכויות המשועבדות של אותו נכס; החשבון המיוחד יהיה משועבד לטובת הנושה המובטח בהתאם לדרגת שעבודו להבטחת החוב המובטח, ולא ניתן יהיה למשוך כספים מחשבון זה או לעשות בו כל פעולה, לרבות קיזוז או עיכבון בידי הבנק, אלא בהסכמת הנושה המובטח; החשבון המיוחד לא יהיה ניתן לעיקול.

(ג)

(1)

הסכום לעובד יועבר לעובד על ידי המינהלה, בהתקיים אחד מאלה:

(א)

התאגיד הסכים להעברת הסכום האמור, כולו או חלקו, לעובד; יתרת הסכום, אם נותרה, תועבר לחשבון התאגיד אם ניתנה לכך הסכמת העובד;

(ב)

ניתן פסק דין סופי המקבל את תביעת העובד נגד התאגיד, כולה או חלקה, והומצאה למינהלה החלטה של רשות מוסמכת המורה לה להעביר את הסכום, כולו או חלקו, לעובד; יתרת הסכום, אם נותרה, תועבר לחשבון התאגיד, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת.

(2)

על אף האמור בפסקה (1), חלפו 45 ימים מיום הפינוי או ממועד העברת כספי הפיצויים כאמור בסעיף קטן (א), לפי המאוחר מביניהם, יועברו לחשבון התאגיד הסכומים לעובדים שנותרו במינהלה, למעט כל סכום לעובד שמתקיים לגביו אחד מאלה:

(א)

ניתן לגביו צו עיקול במסגרת תביעה שהגיש העובד נגד התאגיד לקבלת הסכום האמור, ואולם לא יעוקל אצל המינהלה, לגבי כל עובד, סכום העולה על השכר בדין קדימה; אין בצו עיקול המוטל על הסכומים לעובדים, כשלעצמו, בכדי להקנות לעובדים עדיפות על פני הנושים המובטחים;

(ב)

התאגיד הסכים כי מועד העברת הסכום לחשבונו יידחה למועד מאוחר יותר.

(ד)

הסכם כאמור בסעיף קטן (ב)(2), לא יחויב במס בולים.

92.

מינוי מנהל מסדיר

(א)

הגיש תאגיד בקשה למינוי מנהל מסדיר, תמנה לו המינהלה מנהל מסדיר בתוך 21 ימים ממועד הגשת הבקשה, אם הוכיח למינהלה כי עזב את השטח המפונה ביום הפינוי או לפניו; ואולם רשאית המינהלה שלא למנות לתאגיד מנהל מסדיר אם קבעה כי לאור מצבו הכלכלי אין צורך בהליכים לפני מנהל מסדיר.

(ב)

הודעה על מינוי מנהל מסדיר תפורסם באתר האינטרנט של המינהלה.

93.

תנאי כשירות ואחריות המנהל המסדיר

(א)

כשיר להתמנות למנהל מסדיר מי שמתמלאים בו תנאי הכשירות להתמנות לשופט של בית משפט שלום; שר המשפטים רשאי לקבוע הוראות נוספות לענין כשירותו של מנהל מסדיר, וסייגים למינוי.

(ב)

שר המשפטים רשאי לקבוע הוראות לענין העברה מתפקיד של מנהל מסדיר.

(ג)

שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר, רשאי לקבוע הוראות לענין שכרו של מנהל מסדיר ואופן העסקתו.

(ד)

על אף האמור בכל דין, פעולותיו של מנהל מסדיר לשם ביצוע נאות של תפקידיו לפי חוק זה, לא ישמשו עילה למשפט אזרחי נגדו ובלבד שפעל בתום לב ובהתאם להוראות חוק זה ולכל דין אחר.

פורסמו תקנות יישום תכנית ההתנתקות (כשירות והעברה מתפקיד של מנהל מסדיר ומפרק מסדיר), התשס״ה–2005.

94.

הקפאת הליכים [תיקון: תשע״ב־2]

(א)

מונה לתאגיד מנהל מסדיר, אין להמשיך ואין לפתוח בכל הליך כמשמעותו בסעיף 350ב לחוק החברות נגד התאגיד, אלא ברשות המנהל המסדיר ובתנאים שיקבע (בסימן זה – הקפאת הליכים).

(ב)

הקפאת ההליכים תעמוד בתוקפה לתקופה של תשעה חודשים מיום מינויו של המנהל המסדיר; המנהל המסדיר רשאי להאריך את התקופה האמורה בשלושה חודשים נוספים, מטעמים שיירשמו.

95.

הסדר נושים

(א)

תאגיד שמונה לו מנהל מסדיר רשאי להגיש למנהל המסדיר ולנושי התאגיד, בתוך 90 ימים מיום מינוי המנהל המסדיר, הצעה להסדר בינו לבין הנושים.

(ב)

הוגשה הצעה כאמור בסעיף זה, רשאי המנהל המסדיר לכנס אסיפות נושים לצורך בחינתה, בדרך שיורה.

(ג)

הסכימו להסדר, באסיפה כאמור בסעיף קטן (ב), רוב מספרם של הנוכחים והמצביעים, שבידם יחד שלושה רבעים של הערך המיוצג בהצבעה והמנהל המסדיר אישר את ההסדר, יחייב ההסדר את התאגיד ואת כל הנושים ובעלי המניות; המנהל המסדיר יחלק את נכסי התאגיד, לרבות הפיצויים, בהתאם להסדר כאמור.

(ד)

התקיים אחד מאלה, יפרסם המנהל המסדיר ברבים הודעה על פקיעת הקפאת ההליכים ועל כך שכספי הפיצויים יועברו לתאגיד במישרין:

(1)

לא הוגשה הצעה להסדר במועד כאמור בסעיף קטן (א);

(2)

לא התקיימו התנאים שבסעיף קטן (ג) לצורך הפיכת ההסדר למחייב בתוך תקופת הקפאת ההליכים, או נוכח המנהל המסדיר כי בנסיבות הענין לא יתקיימו התנאים הנדרשים בסעיף קטן (ג) לצורך הפיכת ההסדר למחייב בתקופה האמורה;

(3)

המנהל המסדיר החליט כי לא ראוי לאשר הסדר נושים נוכח מצבו הכלכלי של החייב;

(4)

התאגיד ביקש לבטל את המינוי של המנהל המסדיר.

(ה)

הודיע המנהל המסדיר כאמור בסעיף קטן (ד), יראו את התאגיד מאותו מועד כאילו הגיש בקשה לתשלום ישיר, ויחולו הוראות סעיפים 90 ו־91, ובלבד שכספי הפיצויים לא יועברו לחשבון התאגיד לפני תום 60 ימים מיום פרסום ההודעה על פקיעת הקפאת ההליכים; ואולם אם לפני העברת כספי הפיצויים לחשבון התאגיד נפתח נגדו הליך כאמור בסעיף 88, יחולו הוראות הסעיף האמור, בשינויים המחויבים.

96.

הקפאת הליכים והסדר נושים [תיקון: תשע״ב־2]

(א)

על הקפאת הליכים כאמור בסעיף 94 ועל הליך הסדר נושים כאמור בסעיף 95, יחול הדין החל לפי הפרק השלישי לחלק התשיעי לחוק החברות, בשינויים המחויבים, ואולם סמכויות בית המשפט לפי הדין האמור יוקנו למנהל המסדיר, והכל, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות שקבע שר המשפטים לענין זה, לפי סעיף 109.

(ב)

החלטות המנהל המסדיר בענין הסכום העומד לחלוקה בהסדר הנושים יהיו כפופות להחלטות של הועדות ובתי המשפט לפי חוק זה בדבר זכאות לפיצויים וסכומי הפיצויים.

97.

ערעור על החלטת מנהל מסדיר

לענין ערעור, דין החלטה סופית של מנהל מסדיר כדין פסק דין של בית משפט שלום, ודין החלטה אחרת של מנהל מסדיר כדין החלטה אחרת של בית משפט שלום; בית המשפט המוסמך לענין זה יהיה בית המשפט המחוזי בירושלים, שידון בערעור בשופט אחד.

98.

השלכות העתקת הפעילות משטח מפונה

על אף האמור בכל הסכם, העתקת פעילותו של עסק כאמור בסעיף 70, כשלעצמה, לא תהווה עילה להעמדת הלוואה לפירעון מיידי או לגיבוש שעבוד צף.

סימן ג׳: יחיד

99.

החלת הוראות סימן ב׳

על יחיד התובע פיצויים יחולו הוראות סימן ב׳, בשינויים המחויבים ובשינויים המפורטים בסימן זה.

100.

התאמת הוראות

(א)

הודעה כאמור בסעיף 88 תוגש לגבי הליך לפי פקודת פשיטת הרגל.

(ב)

לענין סעיף 89(ה), יחיד רשאי להגיש בקשה למינוי מנהל מסדיר אף אם הגיש תחילה בקשה לתשלום ישיר כל עוד לא העבירה המינהלה את כספי הפיצויים לחשבונו לפי סעיף 91.

(ג)

הוראות סעיף 90 וכן הוראות סעיף 91 לענין הסכומים לעובדים, יחולו רק לגבי פיצוי בשל עסק.

(ד)

לענין פיצוי שאינו בשל עסק רשאי נושה מובטח להגיש למינהלה, בתוך 30 ימים מיום תחילתו של חוק זה, הודעה בדבר החוב המובטח תוך ציון מהות הזכויות המשועבדות, יתרת החוב שטרם נפרעה והערכתו באשר לערך הזכויות המשועבדות, בהתאם לנתונים שנמצאים בידיו; להודעתו יצרף הנושה תדפיס או אישור מאת הרשות שאצלה נרשם השעבוד, אם נדרש רישום לקיומו של חוב מובטח כהגדרתו בסעיף 86, תצהיר בדבר יתרת החוב שטרם נפרעה ומסמך המעיד על כך; המינהלה רשאית, לבקשת נושה מובטח, להאריך את התקופה האמורה, אם לא יהיה בכך כדי לפגוע בהגשמת מטרותיו של חוק זה.

(ה)

לענין סעיף 91, מועד העברת כספי הפיצויים שאינם פיצוי בשל עסק, למעט הסכומים המובטחים, לחשבונו של היחיד, יהיה בתוך 30 ימים מיום ההחלטה על הפיצויים, ואולם לגבי פיצוי לפי סימן א׳ לפרק ה׳ – לא לפני חלוף המועד הקבוע בסעיף קטן (ד); לא יעוכבו סכומים מובטחים כאמור בסעיף 91 אלא מתוך הפיצוי לפי סימנים א׳ ו־ד׳ לפרק ה׳.

(ו)

הסדר הנושים לא יחייב נושה שלא הסכים לו, לגבי חוב או חבות אשר לפי פקודת פשיטת הרגל לא היה היחיד נפטר מהם על פי צו הפטר.

101.

חובת נושים מובטחים

(א)

נושה מובטח שהזכויות ששועבדו לטובתו הן זכויות לגבי מקרקעין ששימשו למגורי הזכאי, לא יהיה רשאי לדרוש תשלום בעבור הסכמתו למשיכת כספים מהחשבון המיוחד או לעשיית פעולה בו כאמור בסעיף 91(ב)(3), ולא יהיה רשאי להתנות את הסכמתו כאמור אלא בהמצאת בטוחה חלופית מספקת להבטחת החוב המובטח.

(ב)

לענין סעיף זה, ייחשב כבטוחה חלופית מספקת שעבוד של זכויות לגבי מקרקעין אחרים שערכן אינו נמוך משיעור מהסכום המובטח במועד המצאת הבטוחה, המקובל אצל אותו נושה לגבי הלוואות מאותו סוג, ובלבד שהשיעור אינו עולה על 150 אחוזים מן הסכום כאמור.

102.

סייג לפירעון מיידי

(א)

על אף האמור בכל הסכם, פינוי של בית מגורים בשטח מפונה, כשלעצמו, לא יהווה עילה להעמדת הלוואה לפירעון מיידי.

(ב)

על אף האמור בכל דין ובכל הסכם, לא ייגבה קנס או תשלום בשל פירעון מוקדם של הלוואה שלהבטחתה שועבדו זכויות לגבי בית מגורים של הזכאי לפיצויים בשל אותו בית מגורים.

103.

נכסים פטורים מעיקול

שר המשפטים, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע הוראות לענין זכויות לפיצויים וכספים מתוך כספי הפיצויים, שאינם ניתנים לעיקול, בשים לב למטרות חוק זה ולהגנות הניתנות לחייב בדין.

סימן ד׳: אגודות שיתופיות התיישבותיות

104.

הגדרות

בסימן זה –

”הרשם“ – רשם האגודות השיתופיות;

”תאגיד קשור“ – תאגיד שאגודה שיתופית התיישבותית היא בעלת השליטה בו, לבדה או יחד עם אגודות שיתופיות אחרות, במישרין או בעקיפין.

105.

פירוק אגודות שיתופיות התיישבותיות

(א)

אגודה שיתופית התיישבותית תפורק בהתאם להוראות פקודת האגודות השיתופיות ורשם האגודות השיתופיות ימנה לה מפרק (בסימן זה – המפרק), ואולם לענין ערעור, דין החלטה סופית של הרשם כדין פסק דין של בית משפט שלום, ודין החלטה אחרת של הרשם כדין החלטה אחרת של בית משפט שלום; בית המשפט המוסמך לענין זה יהיה בית המשפט המחוזי בירושלים.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א), ביקשה אגודה שיתופית התיישבותית להתקשר בהסכם העתקה לפי סעיף 85, לא תפורק לפי סימן זה, אלא אם כן סורבה בקשתה או שנקבע בהסכם ההעתקה כי היא תפורק בהתאם לאמור בהסכם.

(ג)

היו באותו יישוב מפונה יותר מאגודה שיתופית התיישבותית אחת, ימונה אותו מפרק לכולן.

(ד)

החלטות המפרק בענין הסכום העומד לחלוקה בפירוק יהיו כפופות להחלטות של הועדות ובתי המשפט לפי חוק זה בדבר זכאות לפיצויים וסכומי הפיצויים.

106.

תשלום פיצויים לאגודה שיתופית התיישבותית

(א)

נקבעו פיצויים לאגודה שיתופית התיישבותית יהיו כספי הפיצויים חלק מקופת הפירוק של האגודה השיתופית ההתיישבותית והוראות סימן ב׳ לא יחולו.

(ב)

יתרת כספים או נכסים שנותרה באגודה שיתופית התיישבותית לאחר תשלום כל חובותיה, תחולק שווה בשווה בין היחידים שהיו חברים בה ביום הקובע, אף אם נקבע אחרת בתקנון האגודה, אלא אם כן הרשם, באישור שר המשפטים, קבע כי חלוקה אחרת הוגנת יותר בנסיבות הענין.

(ג)

בפירוק לפי סעיף 105, יחולו הוראות סעיף 72(ח) כך שלא יובא בחישוב התמורה בעד זכויות החבר באגודה חלק יחסי מסכום הפיצוי לפי סימן ד׳ לפרק ה׳, כיחס שבין חלקו של החבר בזכות ליתרת הכספים שנותרו לחלוקה בהתאם לסעיף קטן (ב) לכלל זכויות החברים באותה יתרה.

107.

הוראות מיוחדות לענין תאגיד קשור

(א)

הוראות סימן ב׳ יחולו על תאגיד קשור הזכאי לפיצויים, ואם ביקש שימונה לו מנהל מסדיר – רשאית המינהלה למנות את המפרק של האגודה השיתופית ההתיישבותית שהיא בעלת שליטה בתאגיד, למנהל המסדיר.

(ב)

שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר ועם הרשם, רשאי לקבוע הוראות מיוחדות לענין תאגידים קשורים, כולם או חלקם, לרבות תאגידים כאמור המוחזקים במשותף על ידי מספר אגודות שיתופיות התיישבותיות, ובכלל זה הוראות בדבר –

(1)

שינוי מבני בתאגיד קשור, לרבות מיזוג של מספר תאגידים קשורים והפיכת תאגיד קשור שהוא אגודה שיתופית לחברה;

(2)

הקניית זכויותיה של אגודה שיתופית התיישבותית בתאגיד קשור, כולן או חלקן, לחברי האגודה, במישרין או בעקיפין;

(3)

הקניית זכויותיה של אגודה שיתופית התיישבותית לגבי מקרקעין, כולן או חלקן, לתאגיד קשור בלא מכרז.

(ג)

(1)

על אף האמור בכל דין, בפירוק של אגודה שיתופית התיישבותית שכל נכסיה הם מניות בתאגיד קשור או שחלק מנכסיה הוא מניות בתאגיד קשור והיא העבירה אליו, אגב הפירוק לפי סימן זה ובהתאם להוראות לפי סעיף זה, את כל יתרת נכסיה ואת פעילותה (בסעיף קטן זה – הנכסים המועברים) בתמורה להקצאת מניות בו (בסעיף קטן זה – המניות המוקצות), לא יחול סעיף 93 לפקודת מס הכנסה בפירוק אותה אגודה (בסעיף קטן זה – האגודה המתפרקת), והיא לא תחויב בכל מס, אם התקיימו כל אלה:

(א)

מכירת הנכסים המועברים לתאגיד הקשור היא בלא תמורה נוספת מעבר למניות המוקצות;

(ב)

המניות המוקצות מוקצות לכלל החברים באגודה המתפרקת, לפי חלקם כפי שנקבע לענין סעיף 106(ב) (בסעיף קטן זה – המחזיקים);

(ג)

היחס בין שווי השוק של כל המניות המוקצות למחזיקים לבין שווי השוק של התאגיד הקשור מיד לאחר ההקצאה הוא כיחס שבין שווי השוק של הנכסים המועברים לבין שווי השוק של התאגיד הקשור מיד לאחר העברת הנכסים המועברים;

(ד)

כל מניות התאגיד הקשור שבידי האגודה המתפרקת חולקו בין המחזיקים בהתאם לחלקם כפי שנקבע לענין סעיף 106(ב);

(ה)

התאגיד הקשור מחזיק בנכסים המועברים למשך שנתיים ממועד ההעברה;

(ו)

כל אחד מהמחזיקים מחזיק בכל המניות של התאגיד הקשור שקיבל מהאגודה המתפרקת ושהוקצו לו כאמור בסעיף זה, במשך תקופה של שנתיים לפחות מיום הפירוק של האגודה המתפרקת; שר האוצר רשאי לקבוע כי לא יראו מכירה של מניות בתקופה האמורה כאי קיום של תנאי זה, אם יתקיימו לגביה נסיבות מיוחדות שיקבע, לפי סוג מחזיק, סוג רוכש, או תנאי מכירה, והכל עד לתקרה של שיעור מכלל ההחזקות במניות של התאגיד הקשור, כפי שיקבע.

(2)

המחיר המקורי של כל אחד מהנכסים המועברים, יתרת המחיר המקורי שלו, שווי הרכישה שלו ויום הרכישה שלו, לפי הענין, יהיו כפי שהיו באגודה המתפרקת אילו לא פורקה ואילו לא הועבר ממנה הנכס המועבר; לגבי נכס שהוא מלאי, יראו כעלות המלאי את הסכום שנקבע כמלאי סופי בשומה לפי פקודת מס הכנסה לשנת המס שבה הסתיים פירוק האגודה המתפרקת.

(3)

יראו כמחיר מקורי של מניות התאגיד הקשור בידי המחזיק את המחיר המקורי של הזכויות שהיו למחזיק באגודה המתפרקת, ויראו כיום הרכישה של המניות כאמור את יום רכישת זכויות המחזיק באגודה המתפרקת.

(4)

שר האוצר רשאי לקבוע כי הוראות סעיף זה יחולו גם לגבי שינויי מבנה אחרים בפירוק אגודה שיתופית התיישבותית, בהתקיים כל התנאים הקבועים בפסקה (1), בשינויים המחויבים ובשינויים נוספים שיקבע.

(5)

מסמך שפקיד שומה אישר כי הוא קשור במישרין להעברת יתרת נכסים ופעילות תמורת מניות וכי התקיימו כל התנאים המפורטים בפסקה (1), לא יחויב במס בולים.

(6)

לכל מונח בסעיף קטן זה תהא המשמעות הנודעת לו בפקודת מס הכנסה או בחוק מיסוי מקרקעין, לפי הענין, אלא אם כן נאמר במפורש אחרת.

(ד)

הועברו מניות בתאגיד קשור לחבר באגודה שיתופית שהתפרקה כאמור בסעיף זה, והמניה נמכרה בתוך תקופה שאינה עולה על 12 חודשים מיום העברתה, תחויב התמורה שקיבל החבר בעד מכירת המניה במס רווח הון בשיעור של 5 אחוזים במקום השיעור הקבוע בפקודת מס הכנסה; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על מכירת המניה לקרוב כהגדרתו בסעיף 105יא לפקודת מס הכנסה.

108.

הוראות מיוחדות לענין מושב שיתופי

(א)

היו חבריה של אגודה שיתופית התיישבותית שסווגה לפי פקודת האגודות השיתופיות כמושב שיתופי (בסעיף זה – מושב שיתופי) זכאים לפיצויים, יועבר סכום הפיצויים שלו הם זכאים, למעט פיצויים לפי סימנים א׳ ו־ב׳ לפרק ה׳, למושב השיתופי, ויחולו לגביו הוראות סימן זה.

(ב)

שר המשפטים, לפי המלצת הרשם, רשאי לקבוע הוראות, לענין תשלומים לכל אחד מחברי המושב השיתופי מכספי המושב השיתופי שהתקבלו כפיצויים, בסכום שלא יעלה על סך דמי ההסתגלות המרביים, כמשמעותם בסימן ג׳ לפרק ה׳, וכן רשאי הוא לקבוע כי סכומים אלה יופקדו בחשבון מיוחד אשר לא יהיה ניתן לעיקול או לקיזוז וכי יחולו עליו לטובת חברי המושב השיתופי הוראות סעיף 354(א)(1) לפקודת החברות וסעיף 27 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ״ג–1963, לענין דין הקדימה בפירוק לשכר עבודה, בהתאם לסכומים הקבועים בהם; תקנות אלה יכול שייקבעו לכלל המושבים השיתופיים או למושב שיתופי מסוים.

(ג)

בלי לגרוע מהוראות סעיף 106(ב), רשאי שר המשפטים, בהתייעצות עם הרשם, לקבוע הוראות מיוחדות לענין מושב שיתופי, לרבות הוראות בדבר אופן חלוקת הפיצוי לחברים וחישוב הפיצויים המגיעים ישירות לחברים.

סימן ה׳: הוראות כלליות

109.

תקנות

(א)

שר המשפטים רשאי לקבוע הוראות לביצוע פרק זה ובכלל זה, לענין סימנים ב׳ ו־ג׳ –

(1)

הוראות לענין אופן פרסום הודעות המינהלה והודעות של מנהל מסדיר;

(2)

הוראות בדבר הגשת תביעות חוב בידי נושים למנהל מסדיר;

(3)

דרכי תשלום חובות בהתחשב בהוראות לפי פקודת החברות או פקודת פשיטת הרגל, לפי הענין, לרבות בענין סדרי הקדימה בין נושים שונים ומעמדם של נושים מובטחים;

(4)

סוגי תאגידים שעליהם לא יחולו הוראות פרק זה לענין מנהל מסדיר, כולן או חלקן;

(5)

סדרי הדין בפני מנהל מסדיר.

(ב)

שר המשפטים רשאי לקבוע, בצו, כי הוראות פרק זה לענין מנהל מסדיר, כולן או חלקן, יחולו על תאגיד שהוא מוסד ציבור כהגדרתו בסעיף 79, או על סוגי תאגידים כאמור.

110.

עיקול אצל המדינה

זכויות הזכאי לפיצויים לא יהיו ניתנות לעיקול אצל המדינה, למעט עיקול במסגרת תביעת עובד נגד מעבידו כאמור בסעיף 91(ג)(2)(א).

111.

ניכוי חובות מס

מסכום הפיצויים, למעט הפיצויים לפי סימנים א׳, ב׳ או ג׳ לפרק ה׳, ינוכו סכומי מסים שביום תשלום הפיצויים הגיע המועד שבו הזכאי לפיצויים חייב לשלמם.

112.

הוראות לענין מס בשל מחילת חובות

מחלה ההסתדרות הציונית העולמית על חובות בשל הלוואות שנתנה, והמחילה היתה על פי פניית הממשלה ובתנאים שעליהם החליטה הממשלה, לשם סיוע להשגת מטרות חוק זה, ולהקלה על המתיישבים והאגודות השיתופיות בהמשך פעילותם, לרבות בהתיישבות חלופית, בלא נטל החובות, יחולו הוראות אלה:

(1)

על אף האמור בסעיף 3(ב) לפקודת מס הכנסה, הלוואה שנתנה ההסתדרות הציונית העולמית לזכאי לפיצוי לפי סימן ד׳ לפרק ה׳ לצורך ייצור הכנסתו, שנמחלה לו, לא יראו אותה כהכנסה;

(2)

היה לזכאי כאמור בפסקה (1) הפסד כאמור בסעיף 28 לפקודת מס הכנסה, יוקטן סכום ההפסד בסכום שבו הותרו בניכוי הוצאות בשל ההלוואה מהכנסתו של הזכאי או בסכום של 25 אחוזים מסכום ההלוואה שנמחלה, לפי הגבוה, עד לגובה סכום ההפסד כאמור;

(3)

מחילת הלוואה שניתנה לעוסק לא תיחשב כחלק ממחיר עסקאותיו לפי סעיף 12 לחוק מע״מ; לענין זה, ”עוסק“ ו”עסקה“ – כהגדרתם בחוק מע״מ;

(4)

מסמך שענינו מחילת הלוואה כאמור בסעיף זה לא יחויב במס בולים.

פרק ז׳: רשויות מקומיות

סימן א׳: המועצה האזורית, המועצה הדתית, תאגידים קשורים וועדים מקומיים מסוימים

113.

הגדרות

בפרק זה –

”מפרק מסדיר“ – מי שמונה לפי הוראות סעיף 116 להיות מפרק מסדיר של רשות מקומית;

”רשות מקומית“ – המועצה האזורית חוף עזה, המועצה הדתית חוף עזה, תאגידים קשורים וועד מקומי של יישוב מיישובים אלה: ניסנית, נווה דקלים וכדים;

”תאגידים קשורים“ – התאגידים המפורטים בתוספת הרביעית.

114.

דין רשות מקומית

רשות מקומית לא תהיה זכאית לפיצויים ויחולו עליה הוראות סימן זה.

115.

הפסקת פעילות של רשות מקומית

(א)

ביום הפינוי של יישוב מיישובים אלה: ניסנית, נווה דקלים וכדים, יחדל לפעול, לכל דבר וענין, הועד המקומי של אותו יישוב, ויראו אותו כאילו ניתן לגביו צו פירוק כמשמעותו בפקודת החברות.

(ב)

ביום הפינוי של היישוב המפונה האחרון בחבל עזה, יחדלו לפעול, לכל דבר וענין, המועצה האזורית חוף עזה, המועצה הדתית חוף עזה, וכן התאגידים הקשורים, ויראו אותם כאילו ניתן לגביהם צו פירוק כמשמעותו בפקודת החברות.

(ג)

ראש הממשלה רשאי לקבוע כי הוראות סעיף קטן (ב) יחולו במועד מוקדם יותר על רשות מקומית המנויה בו, כפי שיקבע.

116.

מינוי מפרק מסדיר

(א)

המינהלה, בהתייעצות עם שר הפנים, תמנה לרשות מקומית מפרק מסדיר, לא יאוחר מן המועד שבו חדלה לפעול כאמור בסעיף 115; לרשות מקומית מסוימת ולתאגידים הקשורים שהיא בעלת זכויות בהם ימונה אותו מפרק מסדיר.

(ב)

המפרק המסדיר יפעל בהתאם להוראות סימן זה להסדרת חובותיה וזכויותיה של הרשות המקומית.

(ג)

על מפרק מסדיר יחולו הוראות סעיף 93.

(ד)

המינהלה תפקח על פעילותו של מפרק מסדיר.

117.

סמכויות מפרק מסדיר

(א)

על הליכי פירוק של רשות מקומית יחול הדין החל בפירוק בידי בית משפט לפי פקודת החברות, בשינויים המחויבים ובשינויים המפורטים בסימן זה, ואולם סמכויות בית המשפט לפי הדין האמור יוקנו למפרק המסדיר, וכן יהיו למפרק המסדיר, נוסף על סמכויות בית המשפט והמפרק לפי הדין האמור, גם הסמכויות המוקנות לרשות המקומית על פי הדין ותחיקת הביטחון, כנדרש לשם הסדרת זכויותיה וחובותיה של הרשות המקומית, והכל אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות שנקבעו לפי סעיף 122.

(ב)

המפרק המסדיר לא ישלם כל תשלום ולא יוציא כל הוצאה מקופת הפירוק של הרשות המקומית, כהגדרתה בסעיף 120, אלא לאחר מתן הודעה על כך למינהלה; המינהלה רשאית להודיע למפרק המסדיר, בתוך 14 ימים מיום קבלת הודעתו, על התנגדותה לתשלום המבוקש, בצירוף נימוקיה; הודיעה כאמור, לא יבוצע התשלום, והמפרק המסדיר רשאי יהיה לערער על החלטתה כאמור בסעיף 119 באופן שבו ניתן לערער על החלטה סופית שלו; במימוש נכסי רשות מקומית יתייעץ המפרק המסדיר עם המינהלה, ולא ימומש נכס אשר המינהלה, לאחר התייעצות עם המנהל הכללי של משרד הביטחון או המנהל הכללי של משרד הפנים, או מי שהם הסמיכו לענין זה, הורתה כי אין לממשו.

(ג)

מפרק מסדיר יבדוק את תביעות החוב שיוגשו לו גם על פי הדין ותחיקת הביטחון שחלו על הרשות המקומית.

118.

דיווח למינהלה ותשלום מוקדם

(א)

בתום בירור כל תביעות החוב נגד הרשות המקומית על ידי המפרק המסדיר, לאחר המצאת החלטותיו לנושי הרשות המקומית הנוגעים בדבר אך לפני התשלום לנושים, יגיש המפרק המסדיר למינהלה דוח אודות נכסי הרשות המקומית, בצירוף כל החלטותיו בדבר החובות שהכיר בהם, ריכוז החובות האמורים והערכה של יתרת החוב שלא ניתן יהיה לפרוע מקופת הפירוק של הרשות המקומית, כהגדרתה בסעיף 120 (בסעיף זה – הדוח); המפרק המסדיר יפרסם את מועד הגשת הדוח למינהלה.

(ב)

ביקש המפרק המסדיר לשלם חוב שהכיר בו לפני הגשת הדוח כאמור בסעיף קטן (א), יגיש למינהלה את בקשתו בפירוט נימוקיה.

(ג)

המינהלה רשאית להודיע למפרק המסדיר, בתוך 14 ימים מיום קבלת בקשתו, על התנגדותה לתשלום המוקדם המבוקש, בצירוף נימוקיה; הודיעה כאמור, ישלח המפרק המסדיר העתק מהודעתה ומנימוקיה לנושה הנוגע בדבר, והנושה רשאי לערער על החלטתה כאמור בסעיף 119 כאילו היתה החלטה סופית של המפרק המסדיר, וכן רשאי המפרק המסדיר לערער עליה כאמור.

(ד)

לא הודיעה המינהלה על התנגדותה לתשלום מוקדם בתוך התקופה האמורה בסעיף קטן (ג), יודיע המפרק המסדיר לנושים ולמינהלה על החלטתו בדבר התשלום המוקדם, כאמור בבקשתו.

(ה)

לא יוגש ערעור על החלטת המפרק המסדיר בנוגע לחוב אלא לאחר הגשת הדוח למינהלה כאמור בסעיף קטן (א), זולת על החלטתו בדבר תשלום מוקדם שעליה הודיע כאמור בסעיף קטן (ד), ויראו, לצורך הגשת הערעור, את יום פרסום מועד הגשת הדוח למינהלה או את יום הודעת המפרק המסדיר על ההחלטה בדבר תשלום מוקדם, לפי הענין, כיום מתן ההחלטה.

119.

ערעור על החלטות מפרק מסדיר

(א)

לענין ערעור, דין החלטה סופית של מפרק מסדיר כדין פסק דין של בית משפט שלום, ודין החלטה אחרת של מפרק מסדיר כדין החלטה אחרת של בית משפט שלום; בית המשפט המוסמך לענין זה יהיה בית המשפט המחוזי בירושלים, שידון בערעור בשופט אחד.

(ב)

ערעור על החלטה של מפרק מסדיר יכול שיוגש על ידי נושה של הרשות המקומית, על ידי המינהלה וכן, ברשות בית המשפט – על ידי אדם אחר הרואה את עצמו נפגע מן ההחלטה; על אף האמור בסעיף קטן (א), ערעור המינהלה על החלטה של מפרק מסדיר יוגש בתוך 60 ימים מיום מתן ההחלטה.

(ג)

הוגש ערעור, יומצא העתק ממנו, בתוך 48 שעות, למינהלה, ותינתן לה הזדמנות להביע את עמדתה בהליך; על המצאה כאמור יחולו הוראות פרק ל״ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד–1984 בשינויים המחויבים.

120.

הסדרת חובות

(א)

חובות הרשות המקומית, כפי שהוכרו על ידי המפרק המסדיר, ישולמו מתוך נכסיה של הרשות המקומית ומתוך הכספים שהתקבלו על ידי המפרק המסדיר בהליכי הפירוק של רשות מקומית, לרבות ממימוש נכסיה הניתנים למימוש (בסימן זה – קופת הפירוק של הרשות המקומית).

(ב)

מפרק מסדיר לא ישלם חוב שהכיר בו לפני תום התקופות לערעור על החלטתו, כאמור בסעיף 119.

(ג)

הוגש ערעור כאמור בסעיף 119 על החלטת מפרק מסדיר שענינה הסכום לתשלום, לא ישלם המפרק המסדיר את הסכום על פי ההחלטה עד לסיום הליכי הערעור, זולת הסכום שאינו שנוי במחלוקת, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת.

(ד)

נותרה יתרת כספים או נכסים בקופת הפירוק של הרשות המקומית לאחר תשלום חובותיה והוצאות שהוצאו במסגרת הפירוק, יעביר המפרק המסדיר את היתרה למינהלה, בצירוף דוח המפרט את החובות שהכיר בהם, נכסי הרשות המקומית, הכספים שהתקבלו וההוצאות שהוצאו במסגרת הפירוק.

(ה)

(1)

לא ניתן לפרוע את חובותיה של הרשות המקומית אשר הוכרו על ידי המפרק המסדיר מתוך קופת הפירוק של הרשות המקומית, יפנה המפרק המסדיר למינהלה בבקשה שתעביר לידיו את הסכום הנדרש לתשלום יתרת החוב שלא נפרעה; לבקשה יצרף המפרק המסדיר דוח כאמור בסעיף קטן (ד); המינהלה רשאית לדרוש מהמפרק המסדיר נתונים והבהרות נוספים, ככל שתמצא לנכון.

(2)

המינהלה תשלם את יתרת החוב שלא נפרעה אלא אם כן החליטה שלא לשלם את הסכום הנדרש, כולו או חלקו, וזאת בשל נימוקים מפורטים שיינתנו בכתב ויימסרו למפרק המסדיר; המפרק המסדיר ישלח העתק מן ההחלטה לנושים הנוגעים בדבר.

(3)

על החלטת המינהלה רשאים המפרק המסדיר או נושה לערער, בתוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה, לפני בית המשפט המחוזי בירושלים, שידון בערעור בשופט אחד.

(4)

המינהלה תשלם בהתאם להחלטתה כאמור בפסקה (2), ואם הוגש עליה ערעור לפי פסקה (3) – בהתאם להכרעת בית המשפט בערעור.

(ו)

תשלום כאמור בסעיף זה לא ייחשב כפיצויים לפי חוק זה.

121.

סיום הליכי הפירוק

(א)

עם השלמת הליכי הפירוק של רשות מקומית יודיע המפרק המסדיר על כך למינהלה; להודעתו יצרף המפרק המסדיר דוח סופי המפרט את החובות שהכיר בהם, נכסי הרשות המקומית, הכספים שהתקבלו והוצאות שהוצאו במסגרת הפירוק.

(ב)

הודיע המפרק המסדיר על השלמת הליכי הפירוק, תחדל הרשות המקומית מלהיות אישיות משפטית.

122.

תקנות

(א)

(1)

השרים רשאים לקבוע תקנות לביצוע הוראות סימן זה, לרבות לענין הבטחת תשלום קצבה המשתלמת בשל פרישה מקופת הרשות המקומית לעובדים, לגמלאים ולנושאי המשרה שלה הזכאים לכך.

(2)

לענין פסקה (1), ”השרים“ –

(א)

לענין רשות מקומית, למעט המועצה הדתית חוף עזה והתאגידים הקשורים – שר הפנים ושר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר;

(ב)

לענין המועצה הדתית חוף עזה – ראש הממשלה, בהתייעצות עם שר המשפטים ושר האוצר;

(ג)

לענין התאגידים הקשורים – שר המשפטים, בהתייעצות עם שר הפנים ושר האוצר.

(ב)

שר הפנים ושר המשפטים, בהתייעצות עם המינהלה, רשאים, בצו, לשנות את התוספת הרביעית.

סימן ב׳: ועדים מקומיים

123.

הגדרות

בסימן זה –

”הרשם“ – רשם האגודות השיתופיות;

”ועד מקומי“ – ועד מקומי של יישוב מפונה למעט ניסנית, נווה דקלים וכדים.

124.

דין ועד מקומי

ועד מקומי לא יהיה זכאי לפיצויים ויחולו עליו הוראות סימן זה.

125.

הפסקת פעולתו של ועד מקומי

ביום הפינוי של יישוב מפונה למעט ניסנית, נווה דקלים וכדים, יחדל לפעול, לכל דבר וענין, הועד המקומי של אותו יישוב, ויראו אותו כאילו ניתן לגביו צו פירוק כמשמעותו בפקודת האגודות השיתופיות.

126.

פירוק ועד מקומי וסמכויות המפרק

(א)

ועד מקומי יפורק בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות בשינויים המחויבים, ובשינויים המפורטים בסימן זה, ורשם האגודות השיתופיות ימנה לו ולאגודה השיתופית ההתיישבותית באותו יישוב (בסימן זה – האגודה) אותו מפרק (בסימן זה – המפרק); מינוי המפרק טעון אישור היועץ המשפטי לממשלה.

(ב)

המפרק יבדוק את תביעות החוב שיוגשו לו לגבי הועד המקומי גם על פי הדין ותחיקת הביטחון שחלו על הועד המקומי, ויוקנו לו סמכויות המוקנות לועד המקומי על פי הדין ותחיקת הביטחון, כנדרש לשם הסדרת זכויותיו וחובותיו של הועד המקומי.

(ג)

המפרק לא ישלם כל תשלום ולא יוציא כל הוצאה מקופת הפירוק של הועד המקומי, כהגדרתה בסעיף 130, אלא לאחר מתן הודעה על כך למינהלה; המינהלה רשאית להודיע למפרק, בתוך 14 ימים מיום קבלת הודעתו, על התנגדותה לתשלום המבוקש, בצירוף נימוקיה; הודיעה כאמור, לא יבוצע התשלום, והמפרק יהיה רשאי לערער על החלטתה באופן שבו ניתן לערער על החלטה סופית שלו; במימוש נכסי ועד מקומי יתייעץ המפרק עם המינהלה, ולא ימומש נכס אשר המינהלה, לאחר התייעצות עם המנהל הכללי של משרד הביטחון או המנהל הכללי של משרד הפנים, או מי שהם הסמיכו לענין זה, הורתה כי אין לממשו.

127.

הפרדה בין הועד המקומי לאגודה השיתופית ההתיישבותית

(א)

המפרק יפריד בין נכסיו וחובותיו של הועד המקומי לבין נכסיה וחובותיה של האגודה, ימנע ביצוע עסקאות ביניהם לגבי נכסים וחובות אלה, וימציא למינהלה דוח מפורט על ההפרדה שעשה.

(ב)

הליכי הפירוק יתנהלו באופן שיישמרו האישיות המשפטית הנפרדת של הועד המקומי ושל האגודה, ותישמר בכל עת הפרדה כאמור בסעיף קטן (א).

128.

דיווח למינהלה ותשלום מוקדם [תיקון: תשס״ה]

(א)

בתום בירור כל תביעות החוב נגד הועד המקומי על ידי המפרק, לאחר המצאת החלטותיו לנושי הועד המקומי הנוגעים בדבר אך לפני התשלום לנושים, יגיש המפרק לרשם ולמינהלה דוח על אודות נכסי הועד המקומי, בצירוף כל החלטותיו בדבר החובות שהכיר בהם, ריכוז החובות האמורים והערכה של יתרת החוב שלא ניתן לפרוע מקופת הפירוק של הועד המקומי, כהגדרתה בסעיף 130 (בסעיף זה – הדוח); המפרק יפרסם את מועד הגשת הדוח למינהלה.

(ב)

ביקש המפרק לשלם חוב שהכיר בו לפני הגשת הדוח כאמור בסעיף קטן (א), יגיש למינהלה את בקשתו בפירוט נימוקיה.

(ג)

המינהלה רשאית להודיע למפרק, בתוך 14 ימים מיום קבלת בקשתו, על התנגדותה לתשלום המוקדם המבוקש, בצירוף נימוקיה; הודיעה כאמור, ישלח המפרק העתק מהודעתה ונימוקיה לנושה הנוגע בדבר, והנושה רשאי לערער על החלטתה כאילו היתה החלטה סופית של המפרק, וכן רשאי המפרק לערער עליה כאמור.

(ד)

לא הודיעה המינהלה על התנגדותה לתשלום מוקדם בתוך התקופה האמורה בסעיף קטן (ג), יודיע המפרק לנושים ולמינהלה על החלטתו בדבר התשלום המוקדם, כאמור בבקשתו.

(ה)

לא יוגש ערעור על החלטת המפרק בנוגע לחוב אלא לאחר הגשת הדוח למינהלה כאמור בסעיף קטן (א), זולת על החלטתו בדבר תשלום מוקדם שעליה הודיע כאמור בסעיף קטן (ד), ויראו, לצורך הגשת הערעור, את יום פרסום מועד הגשת הדוח למינהלה או את יום הודעת המפרק על ההחלטה בדבר תשלום מוקדם, לפי הענין, כיום מתן ההחלטה.

129.

זכות ערעור

(א)

נוסף על האמור בפקודת האגודות השיתופיות, רשאית גם המינהלה לערער על החלטות המפרק, לרבות החלטותיו בענין הפרדה כאמור בסעיף 127, בדרך הקבועה לענין זה לפי פקודת האגודות השיתופיות, בשינויים המחויבים ובשינויים הקבועים בפרק זה.

(ב)

לענין ערעור, דין החלטה סופית של הרשם כדין פסק דין של בית משפט שלום, ודין החלטה אחרת של הרשם כדין החלטה אחרת של בית משפט שלום; בית המשפט המוסמך לענין זה יהיה בית המשפט המחוזי בירושלים; ערעור כאמור יכול שיוגש על ידי מי שרשאי להגיש ערעור על החלטות המפרק; על אף האמור בסעיף זה, ערעור המינהלה על החלטה של מפרק או של הרשם יוגש בתוך 60 ימים מיום מתן ההחלטה.

(ג)

הוגש ערעור לרשם, ימציא הרשם העתק ממנו, בתוך 48 שעות, למינהלה, ותינתן לה הזדמנות להביע את עמדתה בהליך.

(ד)

הוגש ערעור לבית המשפט, יומצא העתק ממנו, בתוך 48 שעות למינהלה, ותינתן לה הזדמנות להביע את עמדתה בהליך; על המצאה כאמור יחולו הוראות סעיף 119(ג).

130.

הסדרת חובות וזכויות של ועד מקומי

(א)

חובות הועד המקומי, כפי שהוכרו על ידי המפרק, ישולמו מתוך נכסיו של הועד המקומי ומתוך הכספים שהתקבלו על ידי המפרק בהליכי הפירוק של הועד המקומי, לרבות ממימוש נכסיו הניתנים למימוש (בסימן זה – קופת הפירוק של הועד המקומי).

(ב)

מפרק לא ישלם חוב של הועד המקומי שהכיר בו, לפני תום התקופות לערעור על החלטתו.

(ג)

הוגש ערעור על החלטת מפרק שענינה הסכום לתשלום, לא ישלם המפרק את הסכום על פי ההחלטה עד לסיום הליכי הערעור, זולת הסכום שאינו שנוי במחלוקת, אלא אם כן קבע אחרת בית המשפט או הרשם, לפי הענין.

(ד)

נותרה יתרת כספים או נכסים בקופת הפירוק של הועד המקומי לאחר תשלום חובותיו והוצאות שהוצאו במסגרת הפירוק, יעביר המפרק את היתרה למינהלה, בצירוף דוח המפרט את החובות שהכיר בהם, נכסי הועד המקומי, הכספים שהתקבלו וההוצאות שהוצאו במסגרת הפירוק.

(ה)

(1)

לא ניתן לפרוע את חובותיו של הועד המקומי אשר הוכרו על ידי המפרק מתוך קופת הפירוק של הועד המקומי, יפנה המפרק למינהלה בבקשה שתעביר לידיו את הסכום הנדרש לתשלום יתרת החוב שלא נפרעה; לבקשה יצרף המפרק דוח כאמור בסעיף קטן (ד); המינהלה רשאית לדרוש מהמפרק נתונים והבהרות נוספים ככל שתמצא לנכון.

(2)

המינהלה תשלם את יתרת החוב שלא נפרעה אלא אם כן החליטה שלא לשלם את הסכום הנדרש, כולו או חלקו, וזאת בשל נימוקים מפורטים שיינתנו בכתב ויימסרו למפרק; המפרק ישלח העתק מן ההחלטה לנושים הנוגעים בדבר.

(3)

על החלטת המינהלה רשאים המפרק או נושה לערער, בתוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה, לפני בית המשפט המחוזי בירושלים, שידון בערעור בשופט אחד.

(4)

המינהלה תשלם בהתאם להחלטתה כאמור בפסקה (2), ואם הוגש עליה ערעור לפי פסקה (3) – בהתאם להכרעת בית המשפט בערעור.

(ו)

תשלום כאמור בסעיף זה לא ייחשב כפיצויים לפי חוק זה.

131.

החלת הוראות סימן א׳

שר הפנים ושר המשפטים רשאים, לבקשת המינהלה או מיזמתם, לקבוע בצו כי הוראות סימן א׳ יחולו על הסדרת חובותיו וזכויותיו של ועד מקומי מסוים, לרבות לענין מינויו של אדם שאינו המפרק, לשם הסדרת חובותיו וזכויותיו של הועד המקומי, אם נוכחו כי תהיה זו דרך מתאימה יותר לפירוק הועד המקומי, וזאת אף אם כבר החלו הליכי פירוקו.

132.

סיום הליכי הפירוק

(א)

עם השלמת הליכי הפירוק של ועד מקומי יודיע המפרק על כך לרשם, וימסור העתק מהודעתו למינהלה; להודעתו יצרף המפרק דוח סופי המפרט את החובות שהכיר בהם, נכסי הועד המקומי, הכספים שהתקבלו וההוצאות שהוצאו במסגרת הפירוק.

(ב)

הודיע המפרק על השלמת הליכי הפירוק, יחדל הועד המקומי מלהיות אישיות משפטית.

(ג)

לא יסתיימו הליכי הפירוק של האגודה אלא לאחר שהועד המקומי באותו יישוב חדל להיות אישיות משפטית כאמור בסעיף קטן (ב).

133.

תקנות

שר הפנים ושר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר, רשאים לקבוע תקנות לביצוע הוראות סימן זה, ובכלל זה הוראות שלפיהן יפעלו המפרק והרשם בפירוקו של ועד מקומי, לרבות בענין הפרדה כאמור בסעיף 127.

פרק ח׳: הוראות שונות

סימן א׳: ייחוד העילה והסמכות

134.

ייחוד העילה והסמכות

(א)

לא יינתן פיצוי ולא תהיה זכות, עילה או תביעה לפיצוי מאת המדינה או מאת רשות מרשויותיה ומי שפעל מטעמה, בשל הפינוי שבוצע ליישום תכנית ההתנתקות ושנעשה לפי הוראות חוק זה, לרבות בשל ביטול זכויות כאמור בחוק זה, ובשל החלטות רשויות המדינה הקשורות לפינוי כאמור, או בשל הפסד הכרוך בו, אלא מכוח חוק זה ולפי תנאיו, לרבות תשלום מיוחד לפי סעיף 137(ב)(2) לגבי מי שאינו זכאי לפי חוק זה.

(ב)

לא תהיה מכוח משא ומתן, הסכם, החלטה, הבטחה, הוראה או מסמך אחר, כל זכות לפיצוי או עילת תביעה כלפי המדינה או כלפי רשות מרשויותיה ומי שפעל מטעמה, בשל הפינוי, אלא לפי הוראות חוק זה או הסכם לפיו.

(ג)

לא תהיה סמכות לקבוע זכאות לפיצויים או סכום פיצויים לענין חוק זה, אלא לפי הוראה של חוק זה.

135.

ויתור על קבלת פיצוי לפי החוק

(א)

סעיף 134 לא יחול על מי שויתר על קבלת פיצויים לפי חוק זה לרבות על קבלת תשלום מיוחד לפי סעיף 137(ב)(2), ובלבד שהויתור יהיה בתוך שלוש שנים מיום הפינוי הנוגע לאותו אדם, ושעד למועד הויתור לא הגיש תביעה או בקשה ולא היה צד להסכם לפי חוק זה.

(ב)

ויתור יהיה בהודעה בכתב למינהלה בנוסח שייקבע בתקנות (בסעיף זה – כתב ויתור).

(ג)

מי שמסר כתב ויתור רשאי לחזור בו בתוך 30 ימים מיום מסירת כתב הויתור; לא חזר בו כאמור, לא יהיה זכאי לתבוע פיצויים או לבקש תשלום מיוחד לפי חוק זה.

(ד)

מי שהגיש תביעה או בקשה לועדת זכאות או לועדה מיוחדת רשאי לחזור בו בתוך 30 ימים מיום הגשת התביעה או הבקשה; לא חזר בו כאמור, לא יוכל לוותר על קבלת פיצויים לפי חוק זה כאמור בסעיף קטן (א).

(ה)

היו שניים או יותר זכאים לפיצוי בשל בית מגורים אחד, לרבות בית שבבניה או מגרש לפי סימן א׳ בפרק ה׳, או בשל עסק שאינו תאגיד או בשל עסק שהוא חממה, או שהיו זכאים למענקים ולשיפוי במשותף לפי סימן ב׳ לפרק ה׳, יהיה הויתור של כל הזכאים, וכתב הויתור ייחתם בידי כולם.

(ו)

אגודה שיתופית התיישבותית וחבר במושב שיתופי כהגדרתו בסעיף 108(א), לא יהיו רשאים לחתום על כתב ויתור כאמור בסעיף קטן (א).

(ז)

הוראות סעיף 21 יחולו, בשינויים המחויבים, על תביעה לפיצויים או על הליך משפטי אחר שהוגשו שלא לפי הוראות חוק זה בידי מי שמסר כתב ויתור לפי סעיף זה, ושלולא הויתור לא יכול היה להגישם.

(ח)

אין בויתור לפי סעיף זה כדי ליצור עילת תביעה אם אינה קיימת לפי דין.

136.

פטור מאחריות המדינה

(א)

אין באמור בחוק זה כדי להטיל אחריות על המדינה, על רשות מרשויותיה או על מי שפעל מטעמה, בשל חובות והתחייבויות של אדם אחר.

(ב)

לא תהיה עילת תביעה נגד המדינה, נגד רשות מרשויותיה או נגד מי שפעל מטעמה, בשל העדר זכות לממש שעבוד או עיקול על נכס בשטח המפונה לאחר יום הפינוי.

סימן ב׳: ועדה מיוחדת

137.

ועדה מיוחדת וסמכויותיה [תיקון: תשע״א־2]

(א)

ראש הממשלה ימנה ועדה מיוחדת שאלה חבריה:

(1)

המנהל, או המשנה למנהל, והוא יהיה היושב ראש;

(2)

משפטן שימונה באישור היועץ המשפטי לממשלה;

(3)

נציג החשב הכללי במשרד האוצר;

(4)

נציג ציבור בעל ניסיון מתאים, שימנה שר המשפטים בהתייעצות עם ראש המועצה האזורית שומרון, או בהתייעצות עם ראש המועצה האזורית חוף עזה או עם שניהם.

(ב)

ועדה מיוחדת מוסמכת:

(1)

לדון בענינים כאמור בסעיפים 68, 69(ד), 75, 80, 81 ו־85;

(2)

לאשר תשלום מיוחד, לפנים משורת הדין, למי שלא מתמלא בו תנאי מתנאי הזכאות לפיצויים לפי חוק זה, אם ראתה, מטעמים שתפרט בהחלטתה, כי בשל נסיבותיו המיוחדות של המבקש מן הצדק לעשות כן (בסעיף זה – תשלום מיוחד);

(3)

לבדוק ולאשר הסכמים לתשלום מיוחד שערכה המינהלה עם מבקש, אם ראתה כי בשל נסיבותיו המיוחדות מן הצדק לעשות כן;

(4)

לאשר תשלום למי שהקים מיתקן הנצחה ששימש את הציבור באזור המפונה לפני היום הקובע, ומבקש להקים מתקן הנצחה חלופי לשימוש הציבור, ובלבד שהתקיימו כל אלה:

(א)

מתקן ההנצחה החלופי ישמש את הציבור בלא תשלום;

(ב)

מתקן ההנצחה שימש את הציבור והוקם ברובו שלא באמצעות תקצוב מימון, העברה או תמיכה מטעם המדינה, רשות מקומית, ההסתדרות הציונית העולמית, תאגיד שהוקם בחוק, או תאגיד בבעלות מי מהם;

(ג)

מתקן ההנצחה לא הועתק כאמור בסעיף 144;

(ד)

התשלום יהיה לכל היותר בהיקף דומה לשוויו של מתקן ההנצחה המקורי, ויופחתו ממנו כל תקצוב מימון, העברה או תמיכה שניתנו מטעם המדינה, רשות מקומית, ההסתדרות הציונית העולמית, תאגיד שהוקם בחוק, או תאגיד בבעלות מי מהם; לא ניתן בשל מתקן ההנצחה פיצוי אחר לפי חוק זה.

(ב1)

(1)

הוועדה המיוחדת לא תאשר הגדלת פיצוי כאמור בסעיף 68 או תשלום מיוחד כאמור בסעיף קטן (ב)(2), בשל עלויות או חסרון כיס מכל סוג שהוא שנגרמו לעסק או לבעל זכויות בעסק בקשר עם העתקת פעילות העסק או הקמת עסק אחר במקום העסק הזכאי ולרבות עסק חלופי (בסעיף זה – עסק ממשיך), ובין השאר בשל:

(א)

עלויות וחסרון כיס הנובעים מהפסד הכנסות בתקופה שעד הקמת העסק הממשיך;

(ב)

ירידה בתפוקה, בתנובה או בהכנסות של העסק הממשיך;

(ג)

אבדן עונות;

(ד)

גידול בעלויות ההפעלה של העסק הממשיך, ובכלל זה בשל מעבר לאזור אחר ובשל תנאי סביבה אחרים ובכלל זה אקלים שונה ושכר עובדים גבוה יותר;

(ה)

עלויות בתקופת ההרצה של העסק הממשיך;

(ו)

עלויות בקשר עם רכישה, שיפוץ והתאמה של ציוד, ובכלל זה ציוד שהיה קיים בעסק ולא התקבל עבורו פיצוי או התקבל בעבורו פיצוי חלקי;

(ז)

מבנים שהיו קיימים בעסק ולא התקבל בעבורם פיצוי או התקבל בעבורם פיצוי חלקי;

(ח)

עלויות בנייה בפועל גבוהות מהסכומים הנקובים בסעיף 4 לתוספת השישית;

(ט)

עלויות רכישת קרקע גבוהות מהפיצוי שהתקבל;

(י)

עלויות העברת הציוד למקום אחסון או לעסק הממשיך, אחסון הציוד בתקופה שלאחר הפינוי ועד להצבתו בעסק הממשיך ותחזוקת הציוד בזמן אחסונו;

(יא)

עלויות הקמה והתאמה של תשתיות במבנה המשמש את העסק הממשיך לצורך ההצבה והחיבור של הציוד;

(יב)

עלויות שיפוץ הציוד והרצתו;

(יג)

עלויות רכישת ציוד חלופי לציוד שלא ניתן לעשות בו שימוש;

(יד)

עלויות התאמות במבנים, ובכלל זה התאמות במושכר.

(2)

על אף האמור בפסקה (1), הוועדה המיוחדת רשאית לדון מכוח סמכותה לפי סעיף קטן (ב)(2) בבקשות בעניינים אלה:

(א)

עלויות נוספות שנגרמו לעסק ממשיך בשל מעבר לאתר זמני ולאחר מכן לאתר קבוע;

(ב)

בקשה של עסק שקיבל מענק מוגדל לפי סעיף 70א(ג) לתשלום מיוחד בשל השקעות בציוד ובמבנים שנדרשו בשל דרישות על פי דין שלא היה חל על העסק הממשיך לו היה ממשיך בפעילותו בשטח המפונה;

(ג)

בקשה לאשר תשלום מיוחד בסכומים כאמור בסעיף 70א, למי שלא מתקיים בו תנאי מתנאי הזכאות לקבלת אותם סכומים;

(ד)

עלויות שנגרמו בקשר עם הפינוי לעסק של מטעים שהעתיק את פעילותו או הקים עסק חלופי של מטעים;

(ה)

עלויות שנגרמו בקשר עם הפינוי לעסק של גידול בעלי חיים שהעתיק את פעילותו או הקים עסק חלופי של גידול בעלי חיים.

(ג)

סכומו של תשלום מיוחד ותשלום כאמור בסעיף קטן (ב)(3), אופן תשלומם ותנאים נלווים לתשלומם ייקבעו לפי שיקול דעתה של הועדה המיוחדת, בהתחשב בשיעורי הפיצויים הקבועים בחוק זה.

(ד)

על החלטה של ועדה מיוחדת רשאי המבקש לעתור לבית המשפט לענינים מינהליים בירושלים, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק זה.

(ד1)

בעתירה על החלטת הוועדה המיוחדת לפי סעיף 137(ב)(2), יהא בית משפט לעניינים מינהליים רשאי לשקול כל שיקול ולקבל כל החלטה שהוועדה המיוחדת רשאית היתה לשקול או לקבל, לפי העניין, ובלבד שלא יובאו לפניו עובדות, ראיות או טענות שלא הובאו קודם לכן לפני הוועדה המיוחדת; בעתירה כאמור ידון בית משפט לעניינים מינהליים בהרכב של שלושה שופטים, שאחד מהם לפחות הוא שופט בית משפט לעניינים מינהליים, לפי סעיף 3(ב) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש״ס–2000.

(ה)

על הגשת בקשה לועדה מיוחדת ועל הטיפול בה יחולו הוראות סימנים ב׳ ו־ד׳ לפרק ג׳, בשינויים המחויבים, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק זה, ויהיו נתונות לועדה המיוחדת סמכויות של ועדת זכאות לפי הוראות הסימנים האמורים.

(ו)

ראש הממשלה, בהסכמת שר המשפטים ושר האוצר, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות בכל הנוגע לביצועו של סעיף זה, ובכלל זה הוראות בענינים אלה:

(1)

אופן הגשת הבקשה והמסמכים הנלווים;

(2)

כללים לאישור הבקשה;

(3)

סוגים נוספים של מקרים ועסקים שבהם רשאית הוועדה המיוחדת לדון מכוח סמכותה לפי סעיף קטן (ב)(2), על אף האמור בסעיף קטן (ב1)(1), אם אופן הפיצוי לפי סעיף 70א אינו מתאים להם עקב מאפייניהם הייחודיים.

סימן ג׳: הוראות נוספות

138.

נכסים שנרכשו לאחר היום הקובע

לא יינתנו פיצויים לפי חוק זה בעד נכס או זכות שנוצרו או שנרכשו לאחר היום הקובע, אלא אם כן נקבע מפורשות אחרת בחוק זה.

139.

מניעת כפל פיצוי

לא תהא זכאות לפיצויים בשל אותו נכס לאותו זכאי על פי יותר מסימן אחד לפרק ה׳, אלא אם כן נקבע מפורשות אחרת בחוק זה.

140.

הצמדה

מבלי לגרוע מהוראות סעיף 19(ו) –

(1)

הסכומים הנקובים בחוק זה יהיו צמודים למדד מיום תחילתו של החוק ועד למועד שבו החליטה ועדת זכאות לגביהם או עד למועד שבו נכרת הסכם לפי חוק זה, לפי הענין;

(2)

הסכומים המחושבים לפי חוק זה יהיו צמודים למדד, החל במועד שאליו מתייחס החישוב, בהתאם להוראות הסעיף שעל פיו הוא נערך, ועד למועד שבו החליטו לגביהם ועדת זכאות או המנהל לפי סעיף 45(ב), או עד למועד שבו נכרת הסכם לפי חוק זה, לפי הענין.

141.

מקדמות

(א)

כל מקדמה ששילמה המדינה, לרבות בדרך של הלוואה שתהפוך לפיצוי עם קביעת זכאותו של מקבל ההלוואה לפיצויים, וכל סכום ששולם על פי החלטת ועדת זכאות כאמור בסעיף 11(3), יראו אותם כתשלום על חשבון הפיצויים המגיעים לפי חוק זה; לענין זה, ישוערך כל סכום כאמור לפי שינוי המדד מן המדד שפורסם לאחרונה לפני יום תשלומו עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום תשלום הפיצוי לזכאי.

(ב)

לענין סעיף 134(ב), יראו הסכם בדבר תשלום מקדמה כהסכם לפי חוק זה.

(ג)

הסכם בדבר תשלום מקדמה, וכן הסכם כאמור בסעיף 11(4), לא יחויבו במס בולים.

142.

פטור ממכרז בעסקה במקרקעי ישראל [תיקון: תשס״ט]

(א)

בלי לגרוע מהאמור בסעיף 85, מועצת מקרקעי ישראל רשאית לקבוע כי התקשרויות של רשות מקרקעי ישראל לביצוע עסקה במקרקעי ישראל, שייערכו עם זכאים לפי סעיפים 35, 36, 38, או 63, לא יאוחר משלוש שנים מיום הפינוי, יהיו פטורות מחובת מכרז, לגבי אזורים ובתנאים שייקבעו בהחלטת המועצה; החלטת המועצה לפי סעיף זה תתקבל לאחר התייעצות עם המינהלה והיא טעונה אישור שר האוצר.

(ב)

מועצת מקרקעי ישראל רשאית לקבוע כי התקשרות אחת של רשות מקרקעי ישראל לביצוע עסקה במקרקעי ישראל, שנערכה עם זכאים לפי סעיפים 35, 36, 38, או 63, לא יאוחר משלוש שנים מיום הפינוי, לכל סוג פיצוי, תיעשה על בסיס ערכי הקרקע נכון ליום הקובע, בתוספת הפרשי הצמדה למדד, לגבי אזורים ובתנאים שייקבעו בהחלטת המועצה; החלטת המועצה לפי סעיף זה תתקבל לאחר התייעצות עם המינהלה והיא טעונה אישור שר האוצר.

143.

סודיות [תיקון: תשס״ה]

לא יגלה אדם מידע הנוגע לתובע, שהגיע אליו בתוקף תפקידו לפי חוק זה, ולא יעשה בו כל שימוש, אלא לצורך ביצוע הוראות חוק זה, או לפי צו של בית משפט; העובר על הוראות סעיף זה, דינו – מאסר שנה.

144.

אנדרטאות ובתי קברות

(א)

משרד הביטחון, בתיאום, ככל האפשר, עם הגורמים הנוגעים בדבר, יפעל להעתקת אנדרטאות מחוץ לשטח כאמור בסעיף 3 והצבתן מחדש בצורה נאותה.

(ב)

המדינה תפעל להעתקת קברים של ישראלים הנמצאים בשטח מפונה, ותטפל בקבורה מחודשת במקום מחוץ לשטח כאמור בסעיף 3, בתיאום, ככל האפשר, עם המשפחות.

(ג)

בסעיף זה, ”אנדרטה“ – מצבת זכרון, גל־עד או סמל הנצחה אחר כיוצא באלה, אשר הוצבו בשטח מפונה לזכר אזרחים ישראליים.

145.

מי שלא תבע

סברה המינהלה כי אדם זכאי לפיצויים לפי סימן א׳ לפרק ה׳ ולא הגיש תביעה לפיצויים כאמור עד תום שלושים חודשים מיום הפינוי, רשאית ועדת זכאות, לפי הצעת המינהלה, לקבוע את זכאותו ואף את הסכום המגיע לו, והוא יוכל לערער על ההחלטה כאמור בסימן ג׳ בפרק ג׳.

146.

ביצוע ותקנות

ראש הממשלה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.

סימן ד׳: תיקונים עקיפים

147.

הנוסח שולב בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995.

148.

הנוסח שולב בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994.

149.

הנוסח שולב בחוק הבטחת הכנסה, התשמ״א–1980.

150.

הנוסח שולב בחוק הפחתת הגרעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ״ב–1992.

סימן ה׳: הוראות מעבר

151.

הוראות מעבר

(א)

הסכם בדבר מקדמה שנכרת לפני תחילתו של חוק זה בין זכאי לבין הממשלה, תהיה המינהלה אחראית להמשך ביצוע התחייבויות הממשלה לפיו ולניכוי המקדמה ששולמה לזכאי מכספי הפיצויים שיקבל לפי חוק זה.

(ב)

מי שמונו לפני תחילתו של חוק זה להיות מנהל המינהלה לסיוע למתיישבי עזה וצפון השומרון במשרד ראש הממשלה, משנהו או סגנו, יראו אותם כמי שמונו לפי חוק זה.

(ג)

הוראות סעיפים 31 ו־43 יחולו גם לענין בטלות זכות לגבי מקרקעין, בטלות הסכם, מסירת חזקה במקרקעין, העברת זכויות במקרקעין או ויתור על מיטלטלין שנעשו לפני תחילתו של חוק זה על פי הסכם בדבר מקדמה בין זכאי לבין הממשלה.

התוספת הראשונה

(סעיף 3)

השטח בצפון השומרון

(המפה הושמטה)

התוספת השניה

(סימן א׳ לפרק ה׳)

פיצוי בשל בית מגורים

1.

הגדרות [תיקון: תשע״א־2]

בתוספת זו –

”אזור עדיפות א׳“ – אזור עדיפות לאומית א׳ לענין שיכון, שנקבע בהחלטה בדבר אזורי עדיפות;

”בית הקבע“ – בית מגורים הנבנה ביישוב שמיושמת בו העתקה קהילתית;

”המאגר“ – מאגר של נחלות ביישובים שתוכננו כיישובים חקלאיים באזור עדיפות א׳ בנגב ובגליל, שיוכן לצורך הקצאת נחלות כאמור בסעיף 3(ד);

”ותק“ – משך תקופת המגורים הרצופה של הזכאי בתכוף לפני היום הקובע בתחום המועצה האזורית שאליה שייך היישוב המפונה שבו נמצא בית המגורים, ולגבי בעל זכות שכירות בדיור ציבורי – משך תקופת המגורים כאמור בבית המגורים שלגביו יש לו זכות שכירות;

”יישוב שמיושמת בו העתקה קהילתית“ – יישוב שמיושמת בו העתקה קהילתית מכוח הסכם העתקה שנחתם לפי סעיף 85 לחוק זה או מכוח החלטת ממשלה וכן היישוב אבני איתן;

”מבנה מגורים זמני“ – מבנה מגורים באתר מגורים זמני המנוהל על ידי המדינה;

”מ״ר“ – מטר רבוע;

”שטח הבית“ – שטח המחושב לפי השטח למטרה עיקרית כמשמעותו בתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), התשנ״ב–1992, שהיה בנוי בפועל ביום הקובע, וכן שטח המרתף, אם היה בנוי בפועל ביום הקובע, והכל – בתוספת 15 אחוזים, ובלבד ששטחים אלה לא יעלו על השטח שהיה מותר לבניה על פי תכנית התכנון התקפה; היה השטח למטרה עיקרית פחות מ־80 מ״ר, יראו את השטח למטרה עיקרית כ־80 מ״ר.

2.

הפיצוי במסלול א׳ [תיקון: תשע״א־2]

(א)

סכום הפיצוי בשל בית מגורים שישולם לזכאי כאמור בסעיף 35 לחוק זה, יחושב לפי שטח הבית בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), על בסיס הסכום הנקוב למ״ר לאותו סוג של בית מגורים (בסעיף זה – הסכום למ״ר), כמפורט להלן:

(1)

בבית מגורים שנבנה בבניה טרומית־מתועשת על ידי משרד הבינוי והשיכון או על ידי חברת בניה – 3,150 שקלים חדשים למ״ר;

(2)

בבית מגורים אחר שנבנה על ידי משרד הבינוי והשיכון או על ידי חברת בניה – 3,825 שקלים חדשים למ״ר;

(3)

בבית מגורים שנבנה בבניה עצמית על ידי בעל זכות בבית המגורים או על ידי מי מטעמו – 4,500 שקלים חדשים למ״ר;

בבית מגורים שנבנה בבניה מעורבת, באופן שהבניה בו משתייכת ליותר מאחד הסיווגים מבין אלה המפורטים בפסקאות (1) עד (3) והסיווג הגבוה יותר עולה על 50 אחוזים מכלל שטח הבית – ייחשב בית המגורים כולו כאילו נבנה בבניה המשתייכת לסיווג הגבוה יותר.

(ב)

החישוב ייעשה כמפורט להלן:

(1)

לגבי כל מ״ר מ־160 המטרים הרבועים הראשונים שבשטח הבית – 100 אחוזים מהסכום למ״ר;

(2)

לגבי כל מ״ר מ־40 המטרים הרבועים שמעל השטח האמור בפסקה (1) – 90 אחוזים מהסכום למ״ר;

(3)

לגבי כל מ״ר מיתרת שטח הבית שמעל 200 מ״ר – 80 אחוזים מהסכום למ״ר.

(ג)

(1)

נוסף על סכום הפיצוי המחושב בהתאם לסעיפים קטנים (א) ו־(ב), ישולם לזכאי כאמור בסעיף 35 לחוק זה סכום השווה לשבעה אחוזים מהפיצוי בשל בית המגורים כאמור באותם סעיפים קטנים (בסעיף קטן זה – תוספת הפיצוי בשל בית המגורים).

(2)

זכאי כאמור בסעיף 35 לחוק זה יהיה זכאי לתוספת הפיצוי בשל בית המגורים, ובלבד שהגיש למינהלה, בתוך 60 ימים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4, הודעה כי קבלת תוספת הפיצוי בשל בית המגורים לפי סעיף זה תמצה את זכויותיו לפיצוי מכל סוג שהוא ואת טענותיו ותביעותיו נגד המדינה בשל הפיצוי בעבור בית המגורים; הוגשה הודעה כאמור לא תהיה לזכאי כאמור בסעיף 35 לחוק זה עילת תביעה בשל בית המגורים לפי כל דין; הודעה כאמור תהיה בהתאם לתנאים ומגבלות שעליהם תורה המינהלה, ובטופס שיפורסם באתר האינטרנט של המינהלה.

(3)

תוספת הפיצוי בשל בית המגורים תהיה צמודה למדד בהתאם להוראת סעיף 140 לחוק זה, החל מיום תחילתו של חוק זה.

(4)

(א)

על אף האמור בחוק זה, מועד תשלום תוספת הפיצוי בשל בית המגורים לפי פסקה (1) לגבי מי שבונה בית קבע, יהיה בתוך 60 ימים ממועד הסיום של בניית שלד בית הקבע.

(ב)

המנהל רשאי להורות על הקדמת תשלום תוספת הפיצוי בשל בית המגורים, כולה או חלקה, מהמועד האמור בפסקת משנה (א), לגבי מי שאינו מתגורר במבנה מגורים זמני ואינו זכאי לסיוע מהמינהלה בשל דמי שכירות לרבות אם זכאותו לסיוע כאמור הסתיימה, למועד שלא יקדם ממועד התשלום לפי סעיף 19(ב) לחוק זה, וכן לקבוע תנאים להקדמת התשלום כאמור כפי שימצא לנכון.

3.

הפיצוי במסלול ב׳ [תיקון: תשס״ט, תשע״א]

(א)

סכום הפיצוי בשל בית מגורים שישולם לזכאי כאמור בסעיף 36 לחוק זה, יכלול סכום כאמור בסעיף 2, וכן סכום כמפורט להלן:

(1)

בבית מגורים בנחלה ביישוב שתוכנן כיישוב חקלאי – 360,000 שקלים חדשים;

(2)

בבית מגורים אחר – 225,000 שקלים חדשים.

(ב)

(בוטל).

(ג)

(בוטל).

(ד)

זכאי לפיצוי לפי סעיף 36 לחוק זה בשל בית מגורים בנחלה ביישוב שתוכנן כיישוב חקלאי, רשאי לבקש מהמינהלה להציע לו נחלה ביישוב שתוכנן כיישוב חקלאי באזור עדיפות א׳ בנגב או בגליל; ביקש כאמור, תציע לו המינהלה נחלה מתוך המאגר, מבין הנחלות שנותרו ביום בקשתו; קיבל הזכאי את הצעת המינהלה והאגודה השיתופית של היישוב שבו נמצאת הנחלה המוצעת הסכימה לכך, תקצה לו רשות מקרקעי ישראל את הנחלה בלא תשלום, בפטור ממכרז, ולא ישולם לו סכום כאמור בסעיף קטן (א), ואם הוא זכאי לפיצוי בשל עסק לפי סימן ד׳ לפרק ה׳ לחוק זה, בשל עסק שפעל בנחלה שבה היה בית המגורים – ינוכה מהפיצוי האמור פיצוי בשל הקרקע לפי סימן ד׳ האמור והתוספת השלישית.

4.

הפיצוי בשומה פרטנית [תיקון: תשע״א, תשע״א־2]

(א)

סכום הפיצוי לזכאי לשומה פרטנית לפי סעיף 37 לחוק זה ייקבע על פי שומה שיערוך השמאי הממשלתי הראשי, בהתאם לכללי שמאות מקובלים, לאחר שנתן לזכאי הזדמנות להביא ראיות ומסמכים, לרבות שמאויות מטעמו (בסעיף זה – השומה).

(ב)

השומה תיערך לבית המגורים, לבית שבבניה ולתוספת הבניה כאמור בסעיף 37(א)(2), ליום הקובע או ליום תחילתו של חוק זה, לפי הענין; לגבי בית המגורים תיערך השומה לפי שטח הבית ולגבי בניה שנבנתה בפועל וטרם הושלמה – עד לשטח שהותר לבניה לפי היתר הבניה.

(ג)

נערכה שומה פרטנית לבעל זכות בבית מגורים הזכאי לפיצוי לפי מסלול ב׳, ייווסף לסכום שנקבע על פי השומה סכום כאמור בסעיף 3(א)(1) או (2), לפי הענין.

(ד)

(1)

נוסף על סכום הפיצוי המחושב בהתאם לסעיפים קטנים (א) עד (ג), ישולם לזכאי לשומה פרטנית לפי סעיף 37 לחוק זה סכום השווה ל־11.5 אחוזים מהפיצוי שנקבע בהחלטת ועדת הזכאות על בסיס השומה (בסעיף קטן זה – תוספת הפיצוי לשומה), ובלבד שהחלטת ועדת הזכאות התקבלה לפני יום תחילתו של תיקון מס׳ 4, ושהפיצוי שנקבע בה התבסס על עקרונות השומה שעליהם התבסס הפיצוי שנקבע במרבית החלטות ועדת הזכאות (בפסקה זו – עקרונות השומה); היה הפיצוי שנקבע בהחלטת ועדת הזכאות כאמור נמוך מהפיצוי שהיה נקבע בה בהתבסס על עקרונות השומה, תחושב תוספת הפיצוי לשומה שתשולם לזכאי לפי החלטת ועדת הזכאות בהתאמה לעקרונות השומה.

(2)

זכאי לשומה פרטנית כאמור בסעיף 37 לחוק יהיה זכאי לתוספת הפיצוי לשומה, ובלבד שהגיש למינהלה, בתוך 60 ימים מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4, הודעה כי קבלת תוספת הפיצוי לשומה לפי סעיף זה תמצה את זכויותיו לפיצוי מכל סוג שהוא ואת טענותיו ותביעותיו נגד המדינה בשל הפיצוי בעבור בית המגורים שלגביו נערכה השומה; הוגשה הודעה כאמור לא תהיה לזכאי לשומה פרטנית כאמור בסעיף 37 לחוק זה עילת תביעה לפי כל דין בשל בית המגורים שלגביו נערכה השומה; הודעה כאמור תהיה בהתאם לתנאים ומגבלות שעליהם תורה המינהלה, ובטופס שיפורסם באתר האינטרנט של המינהלה.

(3)

(א)

על אף האמור בחוק זה, מועד תשלום תוספת הפיצוי לשומה לפי פסקה (1) לגבי מי שבונה בית קבע, יהיה בתוך 60 ימים ממועד הסיום של בניית שלד בית הקבע.

(ב)

המנהל רשאי להורות על הקדמת תשלום תוספת הפיצוי לשומה, כולה או חלקה, מהמועד האמור בפסקת משנה (א), לגבי מי שאינו מתגורר במבנה מגורים זמני ואינו זכאי לסיוע מהמינהלה בשל דמי שכירות לרבות אם זכאותו לסיוע כאמור הסתיימה, למועד שלא יקדם ממועד התשלום לפי סעיף 19(ב) לחוק זה, וכן לקבוע תנאים להקדמת התשלום כאמור כפי שימצא לנכון.

5.

הפיצוי לשוכר בדיור הציבורי [תיקון: תשע״א־2]

(א)

בסעיף זה, ”בסיס הפיצוי“ – סכום שהיה מחושב לגבי בית מגורים של בעל זכות שכירות בדיור ציבורי לפי סעיף 2(א) ו־(ב) אילו התמלאו בו התנאים האמורים בסעיף 35 לחוק זה.

(ב)

סכום הפיצוי שישולם לבעל זכות שכירות בדיור הציבורי הזכאי לפיצוי כאמור בסעיף 38 לחוק זה, יהיה כמפורט להלן:

(1)

אם הוותק הוא שנתיים או יותר, אך פחות משלוש שנים – 20 אחוזים מבסיס הפיצוי;

(2)

אם הוותק הוא שלוש שנים או יותר אך פחות מארבע שנים – 40 אחוזים מבסיס הפיצוי;

(3)

אם הוותק הוא ארבע שנים או יותר – בסיס הפיצוי בתוספת סכום כמפורט להלן:

(א)

אם הוותק הוא ארבע שנים או יותר, אך פחות מחמש שנים – 32,000 שקלים חדשים;

(ב)

אם הוותק הוא חמש שנים או יותר, אך פחות משש שנים – 64,000 שקלים חדשים;

(ג)

אם הוותק הוא שש שנים או יותר, אך פחות משבע שנים – 96,000 שקלים חדשים;

(ד)

אם הוותק הוא שבע שנים או יותר, אך פחות משמונה שנים – 128,000 שקלים חדשים;

(ה)

אם הוותק הוא שמונה שנים או יותר – 160,000 שקלים חדשים.

(ג)

היו שניים או יותר זכאים לפיצוי לפי סעיף 38 לחוק זה בשל אותו בית מגורים, והוותק שלהם אינו זהה, יחושב סכום הפיצוי לפי סעיף זה לפי הוותק הארוך יותר.

(ד)

היה לבעל זכות השכירות בדיור הציבורי ביום תשלום הפיצוי חוב בשל דמי שכירות, ינוכה סכום החוב מן הפיצוי.

6.

זכאות להלוואה לדיור כהשלמה לפיצוי

(א)

בסעיף זה, ”הלוואה לדיור“ – הלוואה לדיור כהגדרתה בחוק הלוואות לדיור, בתנאים שזכאי להם מי שצבר יותר מאלף נקודות לפי הכללים כהגדרתם באותו חוק, שתינתן לפי הוראות סעיף זה לשם רכישה או בניה של דירה בישראל או לשם רכישת זכויות בדירה בישראל.

(ב)

מי שקיבל פיצוי לפי מסלול א׳ אף אם בחר בשומה פרטנית, זכאי להלוואה לדיור בסכום השווה ל־20 אחוזים מסכום הפיצוי שקיבל.

(ג)

מי שקיבל פיצוי לפי מסלול ב׳ אף אם בחר בשומה פרטנית, והוותק שלו הוא שנתיים או יותר אך פחות משש שנים, זכאי להלוואה לדיור בסכום ההפרש שבין הסכום המלא הנקוב בפסקאות (1) או (2) של סעיף 3(א), לפי הענין, לבין הסכום שקיבל בהתאם למקדם הוותק שחל לגביו.

(ד)

מי שקיבל פיצוי לפי סעיף 5(ב)(3), והוותק שלו הוא ארבע שנים או יותר, אך פחות משמונה שנים, זכאי להלוואה לדיור בסכום ההפרש שבין 160,000 שקלים חדשים לבין הסכום שקיבל בהתאם לוותק שלו.

7.

החזר מחיר הרכישה במקרים מיוחדים

(א)

בסעיף זה, ”מחיר הרכישה“ – סכום ששולם לרכישת זכות בבית מגורים או במגרש, לפי הענין, בניכוי מענקים והלוואות עומדות כאמור בסעיף 42 לחוק זה.

(ב)

זכאי לפיצוי לפי סעיפים 35 או 36 לחוק זה, אשר בחמש השנים שקדמו ליום הקובע רכש את הזכות בבית המגורים שבשלו הוא זכאי לפיצוי, יהיה זכאי לקבל, במקום הפיצויים לפי סעיפים 2, 3 ו־6, את מחיר הרכישה בתוספת הפרשי הצמדה למדד ממועד תשלומו ועד ליום הקובע, ובלבד שנתקיימו לגביו כל אלה:

(1)

הוכיח להנחת דעתה של ועדת זכאות כי מחיר הרכישה עולה על הפיצויים שלהם הוא זכאי לפי תוספת זו;

(2)

הודיע בכתב לועדת זכאות, כי אין הוא מעוניין בפיצוי לפי שומה פרטנית כאמור בסעיף 4.

(ג)

הוראות סעיף זה, למעט סעיף קטן (ב)(2), יחולו, בשינויים המחויבים, גם על בעל זכות במגרש כהגדרתו בסעיף 32 לחוק זה.

התוספת השלישית

(סימן ד׳ לפרק ה׳)

פיצוי בשל עסק

חלק א׳: פיצוי לפי שווי הנכסים

1.

הגדרות

בתוספת זו –

”הטופס“ – טופס 1342(י״א) לפי תוספת א׳ לתקנות מס הכנסה (פחת), 1941;

”המחיר המקורי“ – המחיר המקורי כפי שצוין בטופס שהגיש העסק;

”מלאי“ – מלאי של חומרי גלם ותוצרת בעיבוד;

”עלות מופחתת“ – המחיר המקורי לאחר ניכוי פחת לפי פקודת מס הכנסה;

”עלות מתואמת“ – המחיר המקורי בתוספת הפרשי הצמדה למדד מתאריך הרכישה עד מועד הדוח הכספי האחרון שלפיו מחושב הפיצוי;

”עלות מופחתת מתואמת“ – עלות מופחתת בתוספת הפרשי הצמדה למדד מתאריך הרכישה עד מועד הדוח הכספי האחרון שלפיו מחושב הפיצוי;

”פריטי הרכוש הקבוע“ – הפריטים שצוינו בטופס שהגיש העסק, שתאריך הרכישה שלהם הוא בתקופה שבין יום ט׳ בטבת התשנ״ו (1 בינואר 1996) לבין היום הקובע, למעט קרקע, מבנים וכלי רכב, וכן רכוש שנרכש בעסקת שכר־מכר מימונית (ליסינג מימוני);

”תאריך הרכישה“ – תאריך הרכישה או השינוי שצוין בטופס שהגיש העסק.

2.

רכיבי הפיצוי לפי שווי הנכסים

(א)

הפיצוי לפי שווי הנכסים יכלול רכיבים אלה בלבד, שהיו בשטח מפונה:

(1)

קרקע שהוחזקה כדין ושלעסק או לבעל העסק היתה לגביה זכות במקרקעין כהגדרתה בסעיף 62 לחוק זה למעט שכירות שאינה חכירה, ולמעט קרקע חקלאית שהוחזקה על פי חוזה שתקופתו אינה עולה על שלוש שנים;

(2)

מבנה שנבנה על פי תכנית התכנון התקפה בקרקע שלגביה היתה לעסק או לבעל העסק זכות כאמור בפסקה (1);

(3)

פריטי הרכוש הקבוע;

(4)

מלאי.

(ב)

בחישוב הפיצוי לא יובאו בחשבון נכסים בלתי מוחשיים, לרבות מוניטין.

3.

הפיצוי בשל רכיב הקרקע [תיקון: תשע״א־2]

(א)

הפיצוי בשל קרקע כאמור בסעיף 2(א)(1) יהיה העלות המתואמת של הקרקע או סכום כמפורט להלן, לפי בחירת הזכאי:

(1)

בשל קרקע באזור תעשיה – 180,000 שקלים חדשים לדונם;

(2)

בשל קרקע המשמשת למסחר – 500 שקלים חדשים למ״ר של שטח הקרקע הבנוי;

(3)

בשל קרקע שהיא נחלה ביישוב שתוכנן כיישוב חקלאי – סכום כולל בסך 135,000 שקלים חדשים לנחלה, בשל יתרת השטח שמעבר לשטח חלקת המגורים של הנחלה ולמעט אותם חלקים של הנחלה הנמצאים מחוץ לתחום האמור בסעיף 3;

(4)

בשל קרקע חקלאית שאינה נחלה כאמור בפסקה (3) – 4,000 שקלים חדשים לדונם;

(5)

בשל קרקע אחרת – סכום שיקבע השמאי הממשלתי הראשי.

(א1)

(1)

זכאי לפיצוי לפי פסקאות (3) או (4) שבסעיף קטן (א), זכאי, נוסף על הפיצוי האמור, לפיצוי בשל קרקע כמפורט להלן, ובלבד שמרכז חייו של בעל העסק ביום הקובע היה בשטח מפונה ולא הוקצתה לזכאי האמור קרקע חקלאית חלופית:

(א)

בשל קרקע כאמור בסעיף קטן (א)(3), אחד מאלה, לפי בחירתו:

(1)

סך של 400,000 שקלים חדשים לנחלה;

(2)

156 תשלומים חודשיים רצופים בסך של 3,400 שקלים חדשים כל אחד.

(ב)

בשל קרקע כאמור בסעיף קטן (א)(4), אחד מאלה, לפי בחירתו:

(1)

סך של 11,800 שקלים חדשים לדונם, אך לא יותר מ־350,000 שקלים חדשים;

(2)

156 תשלומים חודשיים רצופים בסך של 100 שקלים חדשים כל אחד, לכל דונם.

(2)

התשלומים החודשיים כאמור בפסקה (1) ישולמו ב־1 בכל חודש, לא יאוחר מ־60 ימים מהמועד שבו התקבלה החלטת ועדת הזכאות בעניין זה; במועד הראשון שבו ישולם לזכאי תשלום לפי החלטת ועדת הזכאות, ישולמו כל התשלומים האמורים בעד התקופה שתחילתה חודש לאחר תחילתו של תיקון מס׳ 4 וסיומה במועד התשלום האמור.

(3)

זכאי לפיצוי לפי פסקה (1)(א) לא יהיה זכאי לפיצוי לפי פסקה (1)(ב).

(4)

על אף האמור בחוק זה, מועד תשלום הפיצוי לפי פסקה (1)(א)(1) או (1)(ב)(1) לגבי 75 אחוזים מהפיצוי המגיע למי שבונה בית קבע, יהיה בתוך 60 ימים ממועד הסיום של בניית שלד בית הקבע; הוראות פסקה זו לא יחולו לגבי מי שאינו מתגורר במבנה מגורים זמני ואינו זכאי לסיוע מהמינהלה בשל דמי שכירות לרבות אם זכאותו לסיוע כאמור הסתיימה.

(5)

זכאי לפיצוי לפי סעיף קטן זה שבחר בתשלומים חודשיים כאמור בפסקאות (1)(א)(2) או (1)(ב)(2), רשאי לקבל על פי בקשתו את יתרת הסכום שטרם שולמה בתשלום חד־פעמי; לעניין זה, ”יתרת הסכום שטרם שולמה“ – חלק יחסי מהסכום האמור בפסקאות (1)(א)(1) או (1)(ב)(1), לפי העניין, בהתאם ליחס שבין מספר התשלומים החודשיים שטרם שולמו לו ל־156 התשלומים החודשיים האמורים בפסקאות (1)(א)(2) או (1)(ב)(2), לפי העניין, שטרם שולמו לו.

(6)

(א)

הסכום של 75 אחוזים מהפיצוי לפי פסקה (4), וכן יתרת הסכום שטרם שולמה לזכאי לפיצוי שביקש לקבלה בתשלום חד־פעמי לפי פסקה (5), יהיו צמודים למדד מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4 ועד למועד תשלומם בהתאם לסעיף 19 לחוק זה.

(ב)

התשלומים החודשיים האמורים בפסקאות (1)(א)(2) ו־(1)(ב)(2), יעודכנו ביום השינוי של כל שנה, לפי שיעור שינוי המדד החדש לעומת המדד היסודי.

(ג)

לעניין סעיף זה לא יחולו הוראות סעיף 140 והוראות סעיף 19(ו) רישה.

(7)

עסק שהודיע על ויתור כאמור בסעיף קטן (א2), לא יהיה זכאי לפיצוי לפי סעיף קטן זה.

(8)

בסעיף קטן זה –

”יום השינוי“ – 1 ביולי;

”המדד החדש“ – המדד לחודש מאי שלפני יום השינוי של אותה שנה;

”המדד היסודי“ – המדד לחודש מאי האחרון שלפני יום השינוי הקודם;

”בית קבע“ – כהגדרתו בסעיף 1 לתוספת השנייה;

”בעל זכויות בעסק“, ”עסק חלופי“, ”עסק שהעתיק את פעילותו“ ו”קרקע חקלאית חלופית“ – כהגדרתם בסעיף 85א.

(א2)

בעל עסק שהעסק שבבעלותו זכאי לפיצוי לפי סעיף קטן (א1), לא יהיה זכאי לקצבת התאמה לסעיף 58א, החל מ־90 ימים לאחר יום תחילתו של תיקון מס׳ 4, אלא אם כן הגיש בקשה להמשך קבלת הקצבה שאליה תצורף הודעה של העסק שבבעלותו כי הוא מוותר על פיצוי לפי סעיף קטן (א1); הודעה כאמור תהיה בטופס שיפורסם באתר האינטרנט של המינהלה.

(א3)

לא תהיה זכאות לפיצוי לפי סעיפים קטנים (א) ו־(א1) בשל קרקע שהיא נחלה שלא היתה מאוישת ביום הקובע.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א), הפיצוי בשל קרקע לגבי מקרקעין המוחזקים כדין בידי העסק לצורך בניה, מכירה או השכרה של בתי מגורים, יהיה העלות המתואמת של הקרקע.

(ג)

בחר הזכאי בקבלת פיצוי לפי העלות המתואמת של הקרקע כאמור בסעיף קטן (א), והמחיר המקורי שלפיו חושב כולל מחיר של מבנה הבנוי עליה, לא ישולם פיצוי לפי סעיף 4 בשל אותו מבנה.

4.

הפיצוי בשל מבנה

הפיצוי בשל מבנה כאמור בסעיף 2(א)(2) יהיה העלות המתואמת של המבנה.

5.

הפיצוי בשל פריטי הרכוש הקבוע

(א)

הפיצוי בשל פריטי הרכוש הקבוע יהיה –

(1)

לגבי פריטי הרכוש הקבוע אשר טרם הופחתו במלואם על פי הדוחות הכספיים עד הדוח לשנת 2003 – 80 אחוזים מן העלות המתואמת שלהם;

(2)

לגבי פריטי הרכוש הקבוע שהופחתו במלואם על פי הדוחות כאמור בפסקה (1) – 40 אחוזים מן העלות המתואמת שלהם.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א), עלתה העלות המתואמת של סך כל פריטי הרכוש הקבוע על 1,000,000 שקלים חדשים, יופחת מן הפיצוי, בשל יתרת פריטי הרכוש הקבוע שהעלות המתואמת שלהם עולה על 1,000,000 שקלים חדשים (בסעיף קטן זה – היתרה), סכום השווה ל־50 אחוזים מן העלות המופחתת המתואמת של פריטי הרכוש הקבוע כשהוא מוכפל בשיעור היתרה מתוך כלל העלות המתואמת.

6.

פיצוי בשל חממה

(א)

בסעיף זה –

”חממה“ – רכוש יציב, בעל שלד מעץ, ממתכת או מפלסטיק, המכוסה רשת, יריעות פלסטיק או זכוכית, והמיועד לשמש בית צמיחה לגידולים חקלאיים וכן מערכות המשמשות אותה, לרבות מערכות המיון, האיוורור, הקירור, החימום, ההשקיה, בית קירור ובית אריזה;

”חממה מדגם א׳“ – חממה הכוללת שלד ברמה בסיסית וכיסוי רשת בלבד, לרבות בית רשת ומנהרה לירקות;

”חממה מדגם ב׳“ – חממה הכוללת שלד, כיסוי פלסטיק או זכוכית, מערכת השקיה, ראש מערכת לבקרת דישון והשקיה, או פריטי רכוש קבוע אחרים, המיועדים לחממות שהם שווי ערך (בסעיף זה – פריטים שווי ערך);

”חממה מדגם ג׳“ – חממה הכוללת שלד, כיסוי פלסטיק או זכוכית, מערכת השקייה, ראש מערכת לבקרת דישון והשקיה, מערכת חימום או מזרון לח או שולחנות גידול או פריטים שווי ערך.

(ב)

על אף האמור בסעיף 5, יחולו על פיצוי חממה כללים אלה, אף אם החממה נרכשה לפני יום ט׳ בטבת התשנ״ו (1 בינואר 1996), ובלבד שביום הקובע היתה החממה מעובדת:

(1)

היתה החממה מעובדת על ידי בעל עסק שהוא בעליה (בסעיף זה – בעל החממה), יהיה בעל החממה זכאי לבחור בפיצוי בשל החממה כאמור בסעיף 5, או בפיצוי בהתאם לדגם החממה שבבעלותו, על בסיס הסכום הנקוב לדונם לאותו דגם חממה, כמפורט להלן –

(א)

חממה מדגם א׳ – 8,000 שקלים חדשים לדונם;

(ב)

חממה מדגם ב׳ – 40,000 שקלים חדשים לדונם;

(ג)

חממה מדגם ג׳ – 76,000 שקלים חדשים לדונם.

(2)

היתה החממה מעובדת על ידי שוכר הזכאי לפיצוי לפי סימן ד׳ לפרק ה׳ לחוק זה (להלן – שוכר), ובעל החממה והשוכר בחרו בפיצוי לפי שווי הנכסים כאמור בחוק זה, יהיה הפיצוי בשל החממה כמפורט להלן:

(א)

בעל החממה יהיה רשאי לבחור בפיצוי בשל החממה כאמור בסעיף 5 או בפיצוי כאמור בפסקה זו; בחר בעל החממה בפיצוי לפי פסקה זו, ישולם לו פיצוי השווה למכפלת החלק היחסי של השקעותיו בחממה מתוך כלל ההשקעות שלו ושל השוכר בחממה, בסכום הנקוב לדונם לאותו דגם חממה, כקבוע בפסקה (1)(א) עד (ג);

(ב)

השוכר יהיה רשאי לבחור בפיצוי בשל החממה כאמור בסעיף 5, או בפיצוי כאמור בפסקה זו; בחר השוכר בפיצוי לפי פסקה זו, ישולם לו פיצוי השווה למכפלת החלק היחסי של השקעותיו בחממה מתוך כלל ההשקעות שלו ושל בעל החממה בחממה, בסכום הנקוב לדונם לאותו דגם חממה, כקבוע בפסקה (1)(א) עד (ג).

(3)

בחממה המעובדת על ידי שוכר –

(א)

בחר בעל החממה בלבד בפיצוי לפי שווי הנכסים כאמור בחלק זה, יחולו עליו בלבד הוראות פסקה (2)(א);

(ב)

בחר השוכר בלבד בפיצוי לפי שווי הנכסים, יחולו עליו בלבד הוראות פסקה (2)(ב).

(ג)

לענין קביעת דגם החממה, תקבע ועדת זכאות את ערכם של פריטים שווי ערך.

(ד)

לא תהיה זכאות לפיצוי על פי סעיף 4 בשל חממה, למעט בשל בית קירור ובית אריזה, אם בחר הזכאי לפיצוי על פי הוראות סעיף זה, בפיצוי לפי סעיף 5 בשל שאר פריטי החממה.

7.

הפיצוי בשל מלאי

הפיצוי בשל מלאי יהיה 40 אחוזים מערך המלאי הממוצע על פי שני הדוחות הכספיים השנתיים האחרונים שהגיש העסק לפקיד השומה לפני היום הקובע.

חלק ב׳: פיצוי לפי השווי הפיננסי

8.

הגדרות

בחלק זה –

”השכר הממוצע“ – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, בשנת הדוח;

”התקופה הקובעת“ – כהגדרתה בסעיף 62 לחוק זה;

”רווח תפעולי“ – הרווח התפעולי השנתי שייקבע לפי הוראות סעיף 11;

”המכפיל לעסק“ – מכפיל הרווח התפעולי המחושב לעסק לפי הוראות סעיף 12, בהתאם לענף שאליו משתייך העסק, לצמיחה של העסק ולמידת המינוף שלו.

9.

נוסחת הפיצוי לפי השווי הפיננסי

הפיצוי לפי השווי הפיננסי יחושב על ידי הכפלת ממוצע הרווח התפעולי של העסק בתקופה הקובעת (בסעיף זה – הרווח התפעולי הממוצע), לאחר הפחתה של 30 אחוזים ממנו, במכפיל לעסק;

נוסחת חישוב הפיצוי היא כלהלן:

שווי העסק = הרווח התפעולי הממוצע * 0.7 * המכפיל לעסק.

10.

הפחתה

על אף האמור בסעיף 9, עלתה העלות המתואמת של סך כל פריטי הרכוש הקבוע על 1,000,000 שקלים חדשים, יופחת מן הפיצוי, בשל יתרת פריטי הרכוש הקבוע שהעלות המתואמת שלהם עולה על 1,000,000 שקלים חדשים (בסעיף זה – היתרה), סכום השווה ל־50 אחוזים מן העלות המופחתת המתואמת של פריטי הרכוש הקבוע כשהוא מוכפל בשיעור היתרה מתוך כלל העלות המתואמת, וכן סכום השווה ל־10 אחוזים מערך המלאי הממוצע כאמור בסעיף 7.

11.

קביעת הרווח התפעולי [תיקון: תש״ע]

(א)

(1)

הרווח התפעולי ייקבע בהתאם לדוח כספי נומינלי שהוגש לפקיד השומה לפני היום הקובע לגבי אותה שנה.

(2)

לא הוגש לפני היום הקובע דוח לשנת 2003, רשאי התובע לצרף לתביעתו דוח שהוגש לפקיד השומה אחרי היום הקובע לגבי השנה האמורה, כשהוא מבוקר בידי רואה חשבון; דוח מבוקר שהוגש למינהלה לפי פסקה זו ייבחן על ידי רואה חשבון מטעם המינהלה, והוא ימליץ לועדת זכאות אם לקבלו לצורך קביעת השווי הפיננסי, לדחותו, או לערוך בו שינויים.

(ב)

הפיצוי יחושב לפי הרווח התפעולי לפני ”הוצאות מימון ומסים“ ולפני ”הוצאות אחרות“ ו”הכנסות אחרות“ כמצוין בדוח כאמור בסעיף קטן (א), כשהוא מתוקן לפי אלה:

(1)

הוספת עלות השכר שניתן לבעל העסק בשנת הדוח, אם ניתן;

(2)

הפחתת עלות השכר לכל שנת דוח בנפרד, בין אם ניתן שכר לבעל העסק ובין אם לאו, ובלבד שהסכום המופחת לא יעלה על מחצית מן הרווח התפעולי לאותה שנה, לפני התיקון לפי סעיף קטן זה; לענין זה, ”עלות השכר“ – סכום כמפורט להלן:

(א)

לגבי עסק שבו היחס בין הממוצע השנתי של העובדים לבין מספר בעלי העסק באותה שנה (בפסקה זו – היחס) אינו עולה על 20 – סכום השווה לשכר הממוצע כפול 1.3 כשהוא מוכפל במספר בעלי העסק;

(ב)

לגבי עסק שבו היחס עולה על 20 ואינו עולה על 50 – סכום השווה לשכר הממוצע כפול 2 כשהוא מוכפל במספר בעלי העסק;

(ג)

לגבי עסק שבו היחס עולה על 50 – סכום השווה לשכר הממוצע כפול 3 כשהוא מוכפל במספר בעלי העסק;

לענין פסקה זו, היו בעלי עסק באותו עסק בני זוג, המשלמים מס הכנסה כאחד – ייחשבו בני הזוג כבעל עסק אחד;

(2א)

עסק יהיה זכאי שחישוב הפחתת עלות השכר לגביו על פי פסקה (2) יבוצע באופן שהסכום המופחת לא יעלה על רבע מהרווח התפעולי לאותה שנה, לפני התיקון לפי אותה פסקה, ובלבד שלא ויתר על חישוב מתוקן כאמור בסעיף 52(ז);

(3)

הוספת הסכום שנרשם בדוח התאמה לצורכי מס שהוגש לפקיד השומה לאותה שנה כהפרשה לפיצויי פיטורים ולא שולם בפועל, או הפחתת סכום שנרשם כאמור כסכום ששולם בפועל, ולא נרשם כהפרשה כאמור;

(4)

תיקונים שועדת זכאות תמצאם לנכון, אם שוכנעה כי הדוח לא נערך לפי כללי חשבונאות מקובלים, לרבות תיקונים בשל רישום פחת מואץ.

12.

מכפיל הרווח התפעולי

מכפיל הרווח התפעולי לעסק יחושב לפי נוסחה זו:

המכפיל לעסק = (מקדם צמיחה + 1) * (מקדם מינוף + 1) * מכפיל ענפי

לענין זה –

(1)

המכפיל הענפי לכל ענף יהיה כדלקמן:

לענף התעשייה – מכפיל 7;

לענף החקלאות – מכפיל 7;

לענף המסחר – מכפיל 8;

לענף השירותים – מכפיל 9;

(2)

מקדם הצמיחה של העסק יהיה בהתאם לשיעור הצמיחה שלו, אך לא יותר מ־0.2;

(3)

שיעור הצמיחה של העסק יחושב על בסיס הנתונים שנכללו בדוחות כאמור בסעיף 11 ובדוחות שהוגשו לפי חוק מע״מ, לפי נוסחה זו:

שיעור הצמיחה = (הנוסחה נשמטה מנוסח רשומות)

לענין נוסחה זו –

(א)

”השקעה מצטברת בציוד בתקופה הקובעת“ חלקי ”הוצאות פחת הציוד בתקופה הקובעת“, לא יקטן מ־1;

(ב)

”מכירות בשנה האחרונה בתקופה הקובעת“ חלקי מכפלת ”מכירות בשנה הראשונה בתקופה הקובעת“ ב”שיעור שינוי המדד“, לא יקטן מ־1;

(ג)

”R“ – מספר השנים בתקופה הקובעת פחות 1;

(ד)

”שיעור שינוי המדד“ – המדד של החודש האחרון בשנה האחרונה בתקופה הקובעת, חלקי המדד של החודש האחרון בשנה הראשונה בתקופה הקובעת;

(4)

מקדם המינוף של העסק יהיה, לפי מידת המינוף של העסק ביום ו׳ בטבת התשס״ד (31 בדצמבר 2003), ואם העסק לא הגיש לפני היום הקובע דוח לשנת 2003 – לפי מידת המינוף של העסק ביום כ״ו בטבת התשס״ג (31 בדצמבר 2002), כלהלן:

(א)

לעסק שמידת המינוף בו היא שליש או פחות – 0;

(ב)

לעסק שמידת המינוף בו עולה על שליש אך קטנה משני שלישים – 0.05;

(ג)

לעסק שמידת המינוף בו היא שני שלישים או יותר – 0.1;

(5)

מידת המינוף תחושב על בסיס הדוח לשנת 2003 או 2002, לפי הענין, לפי נוסחה זו:

מידת המינוף = התחייבויות כספיות בניכוי נכסים כספיים \ סך המאזן

(6)

השקעה מצטברת בציוד, הוצאות פחת הציוד, מכירות, התחייבויות כספיות, נכסים כספיים וסך מאזן יהיו בהתאם לדוחות כאמור בסעיף 11.

13.

פיצוי נוסף בשל קרקע חקלאית [תיקון: תשע״א־2]

על אף האמור בסעיף 9, לפיצוי של זכאי לפיצוי לפי סעיף 3(א)(3) או (4), שבחר בפיצוי לפי השווי הפיננסי, יתווסף סכום כאמור בסעיף 3(א1); הוראות סעיף 3(א2) ו־(א3) יחולו על תוספת לפיצוי לפי סעיף זה.

התוספת הרביעית

(סעיף 113)

תאגידים קשורים למועצה האזורית חוף עזה

1.

החברה המרכזית לפיתוח חוף הנגב בע״מ.

2.

חברת הצמיחה האוסטרלית בע״מ.

[תיקון: תשע״א]

התוספת החמישית

(סימן ב׳ לפרק ה׳)

1.

יישוב היעד	סוג המגרש (לפי גודל המגרש בקירוב)	סכום (בשקלים חדשים)	תאריך הצמדה
אמציה	500 מ״ר	201,300	16.10.2009
בני נצרים	250 מ״ר	45,148	13.1.2008
בני נצרים	1,000 מ״ר	127,277	13.1.2008
נווה	1,000 מ״ר	127,277	13.1.2008
ניצן	300 מ״ר	157,000	18.2.2005
ניצן	500 מ״ר	225,000	18.2.2005
באר גנים	500 מ״ר	225,000	18.2.2005
נטע	500 מ״ר	201,300	16.10.2009
בני דקלים	500 מ״ר	201,300	16.10.2009

2.

יישוב מקור	יישוב יעד
קטיף	אמציה
נצרים	בני נצרים
עצמונה	נווה
נווה דקלים	ניצן
אלי סיני, בדולח, גדיד, גן אור, דוגית, חומש, מורג, נווה דקלים, ניסנית, נצר חזני, פאת שדה, רפיח ים	באר גנים
כפר דרום	נטע
נווה דקלים	בני דקלים

3.

תקופת המגורים	סכום ההלוואה לפי היישוב שבו נרכשו הזכויות בקרקע (בשקלים חדשים)
תקופת המגורים	אשקלון (שכונת הרצוג), באר גנים, יד בנימין, ניצן, יסודות	אמציה, בני דקלים, נטע	נווה, בני נצרים
שנתיים או יותר אך פחות משש שנים	35,000	102,500	136,250
שש שנים או יותר אך פחות משבע שנים	60,000	127,500	161,250
שבע שנים או יותר אך פחות משמונה שנים	100,000	167,500	201,250
שמונה שנים או יותר	140,000	207,500	241,250

4.

יישוב המקור	גדיד, כפר דרום, נווה דקלים, נצר חזני	עצמונה
היישוב שבו נרכשו הזכויות בקרקע	אבני איתן	שומריה
סכום ההלוואה לפי תקופת המגורים (בשקלים חדשים)	שנתיים או יותר אך פחות משש שנים	102,500
	שש שנים או יותר אך פחות משבע שנים	127,500
	שבע שנים או יותר אך פחות משמונה שנים	167,500
	שמונה שנים או יותר	207,500

5.

שטח בית המגורים		עד 115 מ״ר	מעל 115 מ״ר ועד 190 מ״ר	מעל 190 מ״ר
הסכום לפי מספר הנפשות שהתגוררו בבית המגורים ביום שבו פונה (בשקלים חדשים)	עד 3 נפשות	17,000	22,000	28,000
	4 או 5 נפשות	21,000	27,000	34,000
	6 נפשות ומעלה	26,000	33,000	41,000

[תיקון: תשע״א־2]

התוספת השישית

(סימן ד׳ לפרק ה׳)

1.

[תיקון: תשע״ב]

בתוספת זו –

”המבנה“ – המבנה בשטח המפונה שעליו קיבל העסק פיצוי לפי סעיף 4 לתוספת השלישית;

”שטח המבנה“ – שטח המבנה שהיה בנוי בפועל ביום הקובע, ובלבד שאינו עולה על השטח שהיה מותר לבנייה על פי תכנית התכנון התקפה;

”הפיצוי בשל המבנה“ – סך כל הפיצויים שנקבעו וייקבעו לעסק בשל המבנה כאמור בסעיף 4 לתוספת השלישית, בתוספת תשלומים שנקבעו וייקבעו בשל המבנה לפי סעיף 137 לחוק זה;

”הפיצוי למ״ר מבנה“ – הפיצוי בשל המבנה כשהוא מחולק בשטח המבנה; ואולם לגבי מבנה הכולל סוגים שונים על פי טור א׳ לטבלה שבסעיף 4(ב) – הפיצוי בשל המבנה כשהוא מוכפל במשקל היחסי של סוג המבנה ומחולק בשטח של אותו סוג; לעניין זה, ”המשקל היחסי של סוג המבנה“ – העלות הנורמטיבית ההיסטורית של אותו סוג כשהיא מוכפלת בשטח של אותו סוג ומחולקת בסכום הכולל של המכפלות של העלויות הנורמטיביות ההיסטוריות של כל אחד מהסוגים שמהם מורכב המבנה בשטחי המבנים של כל אחד מאותם סוגים, בהתאמה;

”המענקים בשל המבנה החדש“ – תשלומים לעסק ממשיך כהגדרתם בסעיף 58ג(א) לחוק זה שניתנו ויינתנו בשל הקמה או רכישה על ידי העסק הממשיך של מבנה הנדרש לפעילותו;

”עלות נורמטיבית היסטורית“ – סכום למ״ר של מבנה כמפורט בטור ב׳ לטבלה שבסעיף 4(ב) בהתאם לסוג המבנה;

”עלות נורמטיבית נוכחית“ – סכום למ״ר של מבנה כמפורט בטור ג׳ לטבלה שבסעיף 4(ב), בהתאם לסוג המבנה;

”ההפרש מהעלות הנורמטיבית ההיסטורית“ – אחד משני הסכומים המפורטים להלן, לפי העניין:

(1)

אם הפיצוי למ״ר מבנה נמוך מהעלות הנורמטיבית ההיסטורית – אחד משני הסכומים המפורטים להלן, על פי הגבוה:

(א)

הסכום המתקבל מהכפלת ההפרש בין העלות הנורמטיבית ההיסטורית לבין הפיצוי למ״ר מבנה ביחס שבין הפיצוי למ״ר מבנה לבין העלות הנורמטיבית ההיסטורית; להלן נוסחה המבטאת חישוב זה:

\left(B-A\right)\times {\frac {A}{B}}

לעניין זה –

”

A

“ – הפיצוי למ״ר מבנה;

”

B

“ – העלות הנורמטיבית ההיסטורית;

(ב)

30 אחוזים מההפרש בין העלות הנורמטיבית ההיסטורית לבין הפיצוי למ״ר מבנה;

(2)

אם הפיצוי למ״ר מבנה שווה לעלות הנורמטיבית ההיסטורית או גבוה ממנה – אפס;

”ההפרש מהעלות הנורמטיבית הנוכחית“ – אחד משלושת הסכומים המפורטים להלן, לפי העניין:

(1)

אם הפיצוי למ״ר מבנה נמוך מהעלות הנורמטיבית ההיסטורית או שווה לה – ההפרש בין העלות הנורמטיבית הנוכחית לבין העלות הנורמטיבית ההיסטורית;

(2)

אם הפיצוי למ״ר מבנה גבוה מהעלות הנורמטיבית ההיסטורית ונמוך מהעלות הנורמטיבית הנוכחית – ההפרש בין העלות הנורמטיבית הנוכחית לבין הפיצוי למ״ר מבנה;

(3)

אם הפיצוי למ״ר מבנה שווה לעלות הנורמטיבית הנוכחית או גבוה ממנה – אפס;

”השיפוי המרבי בעבור המבנה“ – מכפלה של שטח המבנה בהפרש מהעלות הנורמטיבית ההיסטורית, בתוספת מכפלה של שטח המבנה בהפרש מהעלות הנורמטיבית הנוכחית, ובניכוי המענקים בשל המבנה החדש; ואולם לגבי מבנה הכולל סוגים שונים על פי טור א׳ לטבלה שבסעיף 4(ב) – סכום של מכפלות כאמור המבוצעות בהתאמה ביחס לכל סוג, בניכוי המענקים בשל המבנה החדש;

”שטח החממה“ – שטח החממה כפי שנקבע בהחלטת ועדת הזכאות לפי סעיף 6 לתוספת השלישית;

”הפיצוי והמענקים בשל חממה“ – סך כל הפיצויים שנקבעו וייקבעו לעסק של חממה, בתוספת תשלומים לעסק ממשיך כהגדרתם בסעיף 58ג(א) לחוק זה שניתנו ויינתנו לעסק של חממה, ובתוספת תשלומים שנקבעו וייקבעו לעסק של חממה על פי סעיף 137 לחוק זה;

”בעל החממה“ – כהגדרתו בסעיף 6(ב)(1) לתוספת השלישית;

”שוכר“ – כהגדרתו בסעיף 6(ב)(2) לתוספת השלישית;

”השיפוי המרבי בעבור חממה“ –

(1)

לגבי בעל החממה שעיבד את החממה – מכפלת הסך של 35,000 שקלים חדשים (להלן – הסכום לדונם חממה) בשטח החממה שהיתה מעובדת על ידו;

(2)

לעניין חממה שהיתה מעובדת על ידי שוכר –

(א)

לגבי בעל החממה – מכפלה של שטח החממה שהיתה מעובדת על ידי בעל החממה, בחלקו היחסי של בעל החממה מהסכום לדונם חממה בהתאם לחלק היחסי של השקעותיו בחממה מתוך כלל ההשקעות שלו ושל השוכר בחממה כאמור בסעיף 6(ב) לתוספת השלישית;

(ב)

לגבי שוכר – מכפלה של שטח החממה שהיתה מעובדת על ידי השוכר, בחלקו היחסי של השוכר מהסכום לדונם חממה בהתאם לחלק היחסי של השקעותיו בחממה מתוך כלל ההשקעות שלו ושל בעל החממה בחממה כאמור בסעיף 6(ב) לתוספת השלישית.

2.

השיפוי בשל סכומים שהושקעו בהקמת מבנה בעבור העסק הממשיך יינתן בשל השקעות שהושקעו עד המועד האחרון להשקעות מוכרות, בסכום העולה על הפיצוי בשל המבנה והמענקים בעבור הקמת המבנה החדש, ובלבד שסכום השיפוי לא יעלה על השיפוי המרבי בעבור המבנה; בסעיף זה, ”סכומים שהושקעו בהקמת מבנה“, לעניין עסק חלופי – סכומים שהושקעו בהקמת המבנה על ידי העסק החלופי, כשהם מוכפלים בשיעור ההחזקה של העסק הזכאי או של בעל העסק הזכאי, לפי העניין, בעסק החלופי.

3.

השיפוי בשל סכומים שהושקעו בהקמת עסק ממשיך של גידולים בחממה יינתן בשל השקעות שהושקעו עד המועד האחרון להשקעות מוכרות, בסכום העולה על הפיצוי והמענקים בשל חממה, ובלבד שסכום השיפוי לא יעלה על השיפוי המרבי בעבור חממה; בסעיף זה, ”סכומים שהושקעו בהקמת עסק ממשיך של גידולים בחממה“, לעניין עסק חלופי – סכומים שהושקעו בהקמת עסק של חממה על ידי העסק החלופי, כשהם מוכפלים בשיעור ההחזקה של העסק הזכאי או של בעל העסק הזכאי, לפי העניין, בעסק החלופי.

4.

(א)

בסעיף זה –

”מבנה א׳“ – מבנה סככה מודולרי, בלא קירות, הכולל בנייה מתועשת על גבי רצפת בטון, שהיקפו כולל עמודים וקורות לנשיאת תקרה; תקרת המבנה עשויה מחומרים קלים בלבד, כגון אסבסט או איסכורית;

”מבנה ב׳“ – מבנה מודולרי, חד־קומתי, הכולל בנייה מתועשת על גבי רצפת בטון, קירותיו עשויים מבלוקים או מחומרים קלים, בלא גמר חיצוני, ותקרתו עשויה מחומרים קלים בלבד, כגון אסבסט או איסכורית;

”מבנה ג׳“ – מבנה עד ארבע קומות, הכולל בנייה רגילה על גבי רצפת בטון, קירותיו עשויים מבלוקים או מאסבסט בין עמודי בטון, בלא גמר חיצוני, תקרתו עשויה מבטון, והגג העליון שלו – מבטון או מחומרים קלים;

”מבנה ד׳“ – מבנה עד ארבע קומות, הכולל בנייה רגילה על גבי רצפת בטון, קירותיו עשויים מבלוקים או מבטון וכוללים גמר חיצוני; תקרתו עשויה מבטון, והגג העליון שלו – מבטון או מחומרים קלים;

”מבנה ה׳“ – מבנה עד ארבע קומות, הכולל בנייה רגילה, רצפת בטון, תקרות בטון, קירותיו עשויים מבלוקים או מבטון וכוללים גמר חיצוני והמבנה כולל פרטי גמר כגון ריצוף, חלוקת פנים, טיח, צבע ומערכות נדרשות לשימוש מסחר או משרדים כגון אינסטלציה, חשמל ומיזוג.

(ב)

טור א׳	טור ב׳	טור ג׳
סוג המבנה	עלות נורמטיבית היסטורית בש״ח למ״ר	עלות נורמטיבית נוכחית בש״ח למ״ר
מבנה א׳	690	1,000
מבנה ב׳	970	1,400
מבנה ג׳	1,660	2,400
מבנה ד׳	2,000	2,900
מבנה ה׳	2,420	3,500

(ג)

כלל המבנה רק חלק מהמאפיינים הנדרשים או מאפיינים שונים מהנדרש לצורך קביעת סוג המבנה לפי סעיף קטן (א), ייקבע סוג המבנה על פי הסוג הדומה ביותר לאותו מבנה מבין הסוגים המפורטים בסעיף קטן (א), בהתאם לייעוד המבנה, השימוש בו, מאפייניו ופריטיו.

5.

(א)

על אף האמור בסעיף 140(1) לחוק זה הסכום הנקוב בסעיף 1 בפסקה (1) להגדרה ”השיפוי המרבי בעבור חממה“ יהיה צמוד למדד מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4 ועד למועד שבו החליטה ועדת הזכאות לגביו או עד למועד שבו נכרת הסכם לפי חוק זה, לפי העניין.

(ב)

לעניין סעיף 140(2) לחוק זה –

(1)

הצמדה למדד של הפיצוי בשל המבנה, המענקים בשל המבנה החדש והפיצוי והמענקים בשל חממה, תחל במועד התשלום לעסק של כל סכום;

(2)

הצמדה למדד של העלות הנורמטיבית ההיסטורית והעלות הנורמטיבית הנוכחית תהיה מיום תחילתו של תיקון מס׳ 4.

התקבל בכנסת ביום ז׳ באדר א׳ התשס״ה (16 בפברואר 2005).

אריאל שרון
ראש הממשלה
משה קצב
נשיא המדינה
ראובן ריבלין
יושב ראש הכנסת

אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.

ערך בוויקיפדיה: חוק יישום תוכנית ההתנתקות