פתיחת התפריט הראשי

זהר פרשת בהר


דפים: קז, ב | קח, א/בקט, א/בקי, א/בקיא, א/בקיב, א/ב


דף קז ב

זוהר חלק ג דף קז/ב כההוא מלה דאתדבקו בה ודאי. והמה בקשו חשבונות רבים ואתדבקו בהו. א"ל קב"ה אדם שבקת חיי ואתדבקת במותא. חיי דכתיב ועץ החיים בתוך הגן עץ דאתקרי חיי דמאן דאחיד ביה ולא טעים טעמא דמותא לעלמין ואתדבקת באילנא אחרא הא ודאי מותא הוא לקבלך הה"ד רגליה יורדות מות וגו' וכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה ודאי באתר דמותא אתדבק ושבק אתר דחיי בגין כך אתגזר עליה ועל כל עלמא מותא. אי הוא חטא כל עלמא מאי חטאו אי תימא דכל בריין אתו ואכלו מאילנא דא ואתרמי מכלא. לאו הכי. אלא בשעתא דאדם קאים על רגלוי חמו ליה בריין כלהו ודחלו מקמיה והוו נטלין בתריה כעבדין קמי מלכא והוא אמר לון אנא ואתון בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יי' עושנו וכלהו אתו בתריה. כיון דחמו דאדם מגיד להאי אתר ואתדבק ביה כלהו אתמשכו אבתריה וגרים מותא ליה ולכל עלמא כדין אשתני אדם לכמה גוונין זמנין לטב זמנין לביש זמנין רוגזא זמנין נייחא זמנין דינא וזמנין רחמי זמנין חיי זמנין מותא ולא קאים בקיומא תדיר בחד מנייהו בגין דההוא אתר גרמא ליה וע"ד אקרי להט החרב המתהפכת מן סטרא דא לסטרא דא מן טב לביש מן רחמי לדינא מן שלום לקרבא. אתהפיכת הוא לכלא ואקרי טוב ורע דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. ומלכא עילאה לרחמא על עובדי ידוי אוכח ליה ואמר ליה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו והוא לא קביל מניה ואתמשך בתר אתתיה ואתתרך לעלמין דהא אתתא לאתר דא סלקא ולא יתיר ואתתא גרים מותא לכלא. ת"ח לעלמא דאתי כתיב כי כימי העץ ימי עמי. כימי העץ ההוא עץ דאשתמודע. ביה זמנא כתיב בלע המות לנצח ומחה יי' אלקים דמעה מעל כל פנים. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך יי' לעולם אמן ואמן:



פרשת בהר

וידבר יי' אל משה בהר סיני לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבאו אל הארץ וגו' רבי אלעזר פתח זאת תורת העולה היא העולה וגו'. האי קרא בכ"י אוקימנא דהיא סלקא ומתחברא במלכא קדישא בזווגא שלים היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה וגו'. ת"ח כיון דעאל ליליא ותרעין סתימין דינין תתאין מתערין בעלמא ואזלין ושאטין חמרי ואתני וכלבי. חמרי הא אוקימנא וכלבי ואתני לא שאטן ולא אזלין אלא בהו עבדי חרשיא לבני נשא כגון בלעם ואוקמוה. כדין כל בני עלמא ניימין ומזבח תתאה דלבר אתוקד. בפלגות ליליא אתער רוח צפון. ומההוא מזבח תתאה נפיק שלהובא דאשא ותרעין אתפתחו ודינין תתאין אתכנשו בנוקבייהו. וההוא שלהובא אזיל ושאט ותרעין דג"ע אתפתחו עד דמטי (נ"א צפרא) ההוא שלהובא אתפלג לכמה סטרין דעלמא ועאל


דף קח א

זוהר חלק ג דף קח/א תחות גדפוי דתרנגולא וקארי. כדין קב"ה אשתכח בין צדיקייא וכ"י משבחא ליה לקב"ה עד דאתי צפרא כיון דאתי צפרא אשתכחו משתעין ברזא חדא. ואית לה נייחא בבעלה. הה"ד על מוקדה על המזבח כל הלילה וגו'. עד הבקר דהא בצפרא דינין ושלהובין אשתככו. וכדין אתער אברהם בעלמא. ונייחא הוא דכלא. ת"ח כיון דעאלו ישראל לארעא לא אשתכחו בה דינין תתאין וכ"י הות בה בנייחא על כנפי דכרובים כמה דאתמר דכתיב צדק ילין בה. כדין הוות לה נייחא מכלא דהא ישראל לא ניימין עד דמקרבי קרבנא דבין הערבים ואסתליקו דינין. ועולה הוה אתוקד על מדבחא וכדין הוה לה נייחא מכלא ולא אשתכח אלא אתתא בבעלה הה"ד כי תבואו וגו'. ושבתה הארץ נייחא ודאי:

ושבתה הארץ שבת ליי'. שבת ליי' ממש. תו פתח ר' אלעזר כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו'. בגין דכל בר ישראל דאתגזר דאית ביה רשימא קדישא אית ליה נייחא בשמטה דהא דיליה הוא ההוא שמטה לנייחא ביה. ודא אקרי שבת הארץ. ודאי חירו אית בה. נייחא בה. כמה דשבת נייחא הוא דכלא. ה"נ שמטה נייחא דכלא נייחא הוא דרוחא וגופא. ת"ח ה' נייחא הוא דעלאי ותתאי. בג"כ. ה' עלאה. ה' תתאה. נייחא דעלאין. נייחא דתתאין. ה' עלאה שבע שנים שבע פעמים ה' תתאה שבע שנים בלחודייהו דא שמטה ודא יובלא. וכד מסתכלין מלי כלא חד. בג"כ ושבתה הארץ. בההוא נייחא דארעא אצטריכו עבדי נייחא. ובג"כ ובשביעית יצא לחפשי חנם. חנם מהו חנם. דלא יהיב למאריה כלום. אלא. דא רזא הכי אוליפנא כתיב זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם. בלא ברכה. דלא הוה עלנא במצרים עול דלעילא. ת"ח עבדין פטורין מעול מלכותא דלעילא וע"ד פטורין מן המצות. מאי עול מלכות שמים. אלא כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מניה טב לעלמא ואי לא קביל עליה ההוא עול לא עביד מדי. הכי נמי אצטריך ליה לב"נ לקבלא עליה עול בקדמיתא ולבתר דיפלח ביה בכל מה דאצטריך. ואי לא קביל עליה אי בקדמיתא לא ייכול למפלח. הה"ד עבדו את יי' ביראה. מהו ביראה כד"א ראשית חכמה יראת יי' ודא מלכות שמים ובג"כ עול מלכות שמים וע"ד האי בקדמיתא הוא דכלא. מאן אוכח. תפלה בקדמיתא של יד. בגין דבהאי עייל לשאר קדושה. ואי האי לא אשתכח לגביה לא שריא ביה קדושה לעילא בג"כ בזאת יבוא אהרן אל הקדש וגו'. כתיב. והא עול לא שריא במאן דאיהו כפית באחרא. וע"ד עבדין פטורין מעול מלכות שמים. ואי מהאי עול פטורין מכל שאר פטורין דהא שאר לא שריא עליה דב"נ עד דאשתכח גביה בהאי עול. ובג"כ הוו אכלי ישראל במצרים חנם. אוף הכא יצא לחפשי חנם דהא עבדא הוה וכל מה דעביד חנם הוא בלא עול מלכות שמים. ואע"ג דחנם הוו עובדוהי יצא לחפשי ויהא ליה נייחא. לבתר דאיהו בחירו ואשתכח ביה נייחא יהבין עליה עול מההוא אתר דאפיק ליה לחירו. ואי ב"נ יסרב למיפק לחירו כד"א ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני וגו'. הא ודאי פגים ליה להאי אתר דשביק עול מלכותא דלעילא ונטיל עול דמאריה. ע"ד מה כתיב והגישו אדניו אל האלקים והגישו אל הדלת וגו'. והגישו אדניו אל האלקים אל האלקים סתם. לגבי ההוא אתר דפגים ליה דה"נ אלקים אקרי. ולאן אתר יתקריב לגביה אל הדלת או אל המזוזה



דף קח ב

זוהר חלק ג דף קח/ב בגין דהאי אתר פתחא הוא דלעילא ומזוזה אקרי והא אתמר. וכיון דאיהו אכוון לאפגמא להאי אתר ההוא פגימו אשתאר בהדיה ביה בגופיה הה"ד ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם. יהוי עבדא תחות רגלוי דמאריה עד שתא דיובלא. את אונו אמאי. הא אוקמוה. אבל שמיעת תלי בהאי אתר. עשייה לעילא. ובגין דישראל כד קריבו לטורא דסיני והוו ברחימו דלבייהו לאתקרבא לקב"ה אקדימו עשייה לשמיעה דהא שמיעה בקדמיתא ולבתר עשייה. שמיעה בהאי שמיטה תליא. וע"ד הוא פגים להאי שמיעה. יתפגים שמיעה דיליה וישתאר פגימו ביה. ולא ישתאר הוא עבדא למאריה עד דיתקרב לההוא אתר דפגים ויתפגים הוא קמיה וישתאר ביה ההוא פגימו ובג"כ והגישו אדניו אל האלקים סתם כמה דאוקימנא וע"ד ושבתה הארץ שבת ליי':

שש שנים תזרע שדך וגו'. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליי' והא אוקמוה דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו'. מ"ט ואכלו אביוני עמך. בנין דמסכני בהאי אתר תליין. ובגין כך שביק לון למיכל. ועל דא מאן דרחים למסכנא יהיב שלמא בכנסת ישראל ואוסיף ברכתא בעלמא ויהיב חידו וחילא לאתר דאתקרי צדקה. לארקא ברכתא ולכנסת ישראל ואוקימנא. וכי תאמרו מה נאכל וגו'. ר' יהודה פתח בטח ביי' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. לעולם ב"נ יהא זהיר במאריה וידבק לביה במהימנותא עלאה בגין דיהוי שלים במאריה. דכד יהוי שלים ביה לא יכלין לאבאשא ליה כל בני עלמא. ת"ח בטח ביי' ועשה טוב מאי ועשה טוב אלא הכי תנינן בעובדא דלתתא יתער עובדא דלעילא והא אוקמוה. ועשיתם אותם כביכול אתון תעבדון להון. בגין דבההוא אתערותא דכלון דאתון עבדין לתתא אתער לעילא וע"ד ועשה טוב כתיב. ואין טוב אלא צדיק דכתיב אמרו צדיק כי טוב כיון דאתון עבדין האי ודאי האי טוב יתער כדין שכן ארץ ודעה אמונה וכלא חד. שכן ארץ ארץ עלאה. דהא לית לך בעלמא דיכול למשרי בהדה עד דיתער האי טוב לגבה. כיון דיתער ליה כביכול הוא עביד ליה וכדין שכן ארץ שרי בגווה איכול איבה אשתעשע בהדה. ורעה אמונה. דא ארץ וכלא חד כד"א ואמונתך בלילות. ורעה אמונה הוי דבר לה בכל רעותך. ואי לא תתער לקבלה האי טוב אתרחק מנה ולא תקרב בהדה לא תקרב לגו אתון נורא יקידתא ואי תקרב בהדה בדחילו כמאן דדחיל מן מותא. דהא כדין נורא דליק ואוקיד עלמא בשלהובוי וכיון דאתער לקבלה האי טוב כדין שארי בגווה ולא תחדל מנה אנת כדין ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור. ת"ח בני מהימנותא מדברי להאי לרעותהון בכל יומא. מאן אינון בני מהימנותא אינון דמתערי האי טוב לקבליה ולא חס על דיליה וידעי דהא קב"ה יהיב ליה יתיר כד"א יש מפזר ונוסף עוד. מ"ט בגין דהאי אתער ברכאן לקבליה. ולא יימא אי אתן האי השתא מה אעביד למחר. אלא קב"ה יהיב ליה ברכאן עד בלי די כמה דאוקמוה ובג"כ וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' מה כתיב וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית. ועשת את התבואה לשלש השנים. ועשת ועשתה מבעי ליה. מאי ועשת. אלא לאפקא ה' דאית לה שמטה ונייחא ולא עביד עבידתא. כתיב ראו כי יי' וגו' נותן לכם ביום הששי לחם ומים וגו'. כגוונא דא וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית וגו':

רבי חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא פגעו בההוא טורא אשכחו תרי גברי דהוו אזלי אדהכי חמו חד ב"נ דהוה אתי. ואמר לון במטו מנייכו הבו לי מזונא פתא דנהמא דדני תרין יומין דתעינא במדבר ולא אכלנא מדי. אשתמיט חד מאינון תרי גברי ואפיק מזוניה דאיהו איתי לאורחא ויהיב ליה ואכיל ואעקי לה. א"ל חברה מה תעבד מן מזונא דהא אנא דידי אכלנא. א"ל ומה עלי דידך אנא אזיל. יהיב גבי ההוא מסכנא עד דאכל כל מה דהוה גביה וההוא נהמא דאשתאר יהב ליה לאורחא ואזל ליה. א"ר חייא לא בעא קב"ה דמלה דא יתעביד על ידן. א"ר יוסי דילמא דינא אתגזר על ההוא ב"נ ובעא קב"ה לזמנא קמיה האי בגין לשזבא ליה. עד דהוו אזלי לאה ההוא גברא בארחא. א"ל חבריה ולא


דף קט א

(חסר)



דף קט ב

(חסר)


דף קי א

(חסר)



דף קי ב

(חסר)


דף קיא א

זוהר חלק ג דף קיא/א אמינא לך דלא תתן נהמא לאחרא. א"ר חייא לרבי יוסי הא מזונא גבן ניהב ליה למיכל. א"ר יוסי תבעי למיפק מניה זכותא ניזיל ונחמי דהא ודאי בקפטורי דדא טפסא דמותא אתאחיד ובעא קב"ה לזמנא זכותיה בגין לשזביה. אדהכי יתיב ההוא ב"נ ונאים תחות חד אילנא וחבריה אתרחיק מניה ויתיב בדרך אחרא א"ר יוסי לר' חייא השתא ניתיב ונחמי דודאי קב"ה בעי למרחש ליה ניסא קמו ואוריכו אדהכי חמו חד טיפסא בשלהובי קאים גביה. א"ר חייא ווי על ההוא ב"נ דשהתא יימות. א"ר יוסי זכאה ההוא ב"נ דקבה ירחיש ליה ניסא. אדהכי נחת מאילנא חד חויא ובעא למקטליה. קם ההוא טפסא עליה וקטליה קסטר ברישיה טפסא ואזל ליה. א"ר יוסי ולא אמינא לך דקב"ה בעא למרחש לי' נסא ולא תפוק זכותיה מניה. אדהכי אתער ההוא ב"נ וקם ואזיל ליה אחידו ביה ר' חייא ור' יוסי ויהבו ליה למיכל. בתר דאכל אחויאו ליה ניסא דרחיש ליה קב"ה. פתח ר' יוסי ואמר בטח ביי' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה זכאה חולקיה דב"נ דעביד טוב מדידיה דהא אתער טוב בכ"י ובמה בצדקה דכד אתער צדקה הא טוב כדין אתער לגבי כ"י וע"ד כתיב וצדקה תציל ממות מ"ט בגין דצדקה אילנא דחיי הוא. ואתער על ההוא אילנא דמותא ונטיל אינון דאחידן ביה ושזיב לון מן מותא. מאן גרים לההוא אילנא דחיי דאתער להאי הוי אימא ההיא צדקה דאיהו עביד כביכול הוא עביד ליה לעילא כד"א עושה צדקה בכל עת. והא אתמר.: (חסר?)



דף קיא ב

(חסר)


דף קיב א

(חסר?)

אם בחקותי תלכו וגו'. ר' חייא פתח עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור וגו'. עמי זכר נא זכאה חולקא דעמא דא דמאריהון אוכח לון הכי. עמי זכר נא אע"ג דאתון סטאן מאורחי עמי אתון דלא בעינא למעבד לכו כעובדייכו. ר' יצחק אמר זכאה חולקא דעמא דמארייהו אמר לון עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי. מה יעץ בלק מלך מואב בכמה מלין ועובדין אמר לשיצאה לכו מעלמא וכמה חרשין אתער לקבלייכו א"ר יוסי אמר לון קב"ה לישראל זכור נא. ווי דאנן צווחין בכל יומא וגעינן ובכינן זכור יי' מה היה לנו זכור יי' לבני אדום ולא בעי לאשגחא עלנא הוא אמר לן בבעו זכור נא אין נא אלא לשון בעותא ואנן לא אשגחנא ביה כגוונא דא אנן צוחין זכור יי' מה היה לנו זכור יי' לבני אדום זכור עדתך קנית קדם זכרני יי' ברצון עמך ולא בעי לאשגחא עלן. ר' יהודה אמר ודאי קב"האשגח עלן תדיר ודכיר לן אי לאו דאיהו אשגח בהו בישראל ודכיר לון לא יקומון חד יומא בגלותא הה"ד ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'.

(חסר?)