זהר חלק ג רצו ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
שרה זו, כאשר מתחברת עם המלך, כל העולמות מתברכים, וונמצאים בשמחת הכל. כמו שזכר כלול בשלש, ומסיים בשלש. הכל כך, וסיום כל הגופות כך, והשרה אינה מתברכת, אלא בכלל שלשה אלו, שהם נצח הוד יסוד, ורווים ומתברכים במקום הנקרא קדש הקדשים שלמטה. ככתוב, "כי שם צוה יי' את הברכה".
שהרי שתי דרגות הם למעלה ולמטה. ובגלל כך אין רשות לבוא שם, חוץ מכהן גדול, שבא מצד החסד. משום שלא נכנס לאותו מקום למעלה, אלא זה שנקרא חסד, ונכנס בקדש הקדשים, ומתבסמת הנקבה. ומתברכת אותו קדש הקדשים בתוך לתוך, ממקום שנקרא ציון. ציון וירושלם, שתי דרגות הם, אחד רחמים, ואחד דין. ציון, דכתיב "ציון במשפט תפדה". ירושלים, דכתיב "צדק ילין בה" כמו שהסברנו.
וכל חשק הזכר אל הנקבה, כאן הוא, ונקרא ברכה, שמשם יוצאים ברכות לכל העולמות, וכולם מתברכים. מקום זה נקרא קדש. וכל קדשים הזכרים נכנסים שם, באותו דרגה שאמרנו, וכולם באים מהראש העליון דגולגולת הזכר, מצד המוח העליון, ששורים בו, ונמשכת אותה ברכה בכל איברי הגוף, עד אלו הנקראים צבאות. וכל אותו משך שנמשכים מן הגוף, מתכנסים שם, ולכן נקראים צבאות, שכל הצבאות מהעליונים והתחתונים משם יוצאים. ואותו משך לאחר שמתכנס, שם הם שורים באותו יסוד קודש, וכולם לבנים לכן נקראים חסד. ואותו חסד נכנס לקדש הקדשים, דכתיב "כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם".
אמר רבי אבא, לא סיים המאור הקדוש לומר "חיים" עד שנשתתקו דבריו , ואני הכותב חשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי, ולא זקפתי ראשי כי האור היה גדול, ולא הייתי יכול להסתכל. תוך כך נחרדתי כי שמעתי קול הקורא ואומר "אורך ימים ושנות חיים וגו'" ושמעתי קול אחר "חיים שאל ממך וגו'".
כל אותו היום לא הפסיק האש מהבית, ולא היה מי שיבוא לתוכו, שלא יכלו, כי האור והאש היו סביביו כל אותו היום, ונפלתי על הארץ וצעקתי.
לאחר שהלך האש, ראיתי למאור הקדוש - קודש הקדשים, שנסתלק מן העולם, כשהוא מעוטף, שוכב על ימינו, ופניו שוחקות.
קם רבי אלעזר בנו, ולקח ידיו ונשק להם, ואני לחכתי את העפר שתחת רגליו, רצו החברים לבכות, ולא יכלו לדבר, התחילו החברים לבכות, ורבי אלעזר בנו נפל שלש פעמים, ולא יכל לפתוח פיו, אחר כך פתח ואמר: שלש נפילות היו, כאחד נחשבים.
האי מטרוניתא, כד אתחברת עם מלכא, כל עלמין מתברכן, ואשתכחו בחדוותא דכלא. (דף רצ"ו ע"ב) כמה דדכורא כליל בתלתא, ושירותא בתלתא. כך כלא הכי, וסיומא דכל גופא הכי, ומטרוניתא לא מתברכא, אלא בכללא דתלתא אלין, דאינון נצח הוד יסוד, ומתבסמא ומתברכא באתר דאקרי קדש הקדשים דלתתא. דכתיב, (תהלים קלג) כי שם צוה יי' את הברכה.
דהא תרין דרגין אינון לעילא ותתא. ובגין כך לית רשותא למיעל תמן, בר כהנא רבא, דאתי מן סטרא דחסד. בגין דלא עייל לההוא אתר דלעילא, אלא ההוא דאקרי חסד, ועייל בקדש הקדשים, ומתבסמת נוקבא. ומתברכא האי קדש הקדשים בגו לגו, אתר דאקרי ציון. ציון וירושלם, תרין דרגין אינון, חד רחמי, וחד דינא. ציון, דכתיב, (ישעיה א) ציון במשפט תפדה. ירושלים, דכתיב, (ישעיה א) צדק ילין בה כמה דאוקימנא.
וכל תיאובתא דדכורא לגבי נוקבא, הכא הוא, וקרינן להו ברכה, דמתמן נפקי ברכן לכלהו עלמין, וכלהו מתברכן. האי אתר אקרי קדש. וכל קדשים דדכורא עיילין תמן, בההוא דרגא דאמינא, וכלהו אתיין מרישא עלאה דגולגלתא דדכורא, מסטרא דמוחי עלאי, דשריין ביה, ונגיד ההיא ברכה בכל שייפי גופא, עד אינון דאקרון צבאות. וכל ההוא נגידו דאתנגיד מכל גופא, מתכנשי תמן, ועל דא אקרון צבאות, דכל צבאות דעלאין ותתאין תמן נפקין. וההוא נגידו בתר דאתכניש, תמן שריין ליה בההוא יסוד קדישא, כלא חוורא, בגין כך אקרי חסד. וההוא חסד עייל לקדש הקדשים, דכתיב (תהלים קל"ג) כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם.
אמר רבי אבא, לא סיים בוצינא קדישא למימר חיים, עד דאשתככו מלוי, ואנא כתבנא, סברנא למכתב טפי, ולא שמענא. ולא זקיפנא רישא, דנהורא הוה סגי, ולא הוה יכילנא לאסתכלא. אדהכי אזדעזענא, שמענא קלא דקארי ואמר (משלי ג) ארך ימים ושנות חיים וגו'. שמענא קלא אחרא, (תהלים כא) חיים שאל ממך וגו'.
כל ההוא יומא, לא אפסיק אשא מן ביתא, ולא הוה מאן דמטי לגביה, דלא יכילו דנהורא ואשא הוה בסוחרניה. כל ההוא יומא נפילנא על ארעא, וגעינא.
בתר דאזיל אשא, חמינא לבוצינא קדישא קדש הקדשים, דאסתלק מן עלמא, אתעטף שכיב על ימיניה, ואנפוי חייכין.
קם רבי אלעזר בריה, ונטיל ידוי ונשיק לון, ואנא לחיכנא עפרא דתחות רגלוי. בעו חברייא למבכי, ולא יכילו למללא. שארו חברייא בבכיה, ורבי אלעזר בריה נפיל תלת זמנין, ולא יכיל למפתח פומיה. לבתר פתח ואמר, אבא אבא. תלת הוו, חד אתחזרו.
השתא תנוד חיותא, צפראן טאסין, משתקען בנוקבאן דימא רבא, וחברייא כלהו שתיין דמא.
קם רבי חייא על רגלוי ואמר, עד השתא בוצינא קדישא מסתכל (ס"א משתדל) עלן. השתא לאו הוא עדן, אלא לאשתדלא ביקריה. קם רבי אלעזר ורבי אבא, נטלו ליה בטיקרא דסיקלא.
מאן חמא (ס"א ערעורא וערבוביא) ערבוביא דחברייא, וכל ביתא הוה סליק ריחין סליקו ביה בפורייה, ולא אשתמש ביה, אלא רבי אלעזר ורבי אבא. אתו טריקין, ומארי תריסין דכפר צפרי וטרדאן בהו (ס"א דצפרי וטרדיא והוו) בני מרוניא, צווחין בקטירין, דחשיבו דלא יתקבר תמן.
בתר דנפק פורייא, הוה סליק באוירא. ואשא הוה להיט קמיה, שמעו קלא, עולו ואתו, ואתכנשו להילולא דרבי שמעון, (ישעיה נז) יבא שלום ינוחו על משכבותם.
כד עאל למערתא שמעו קלא במערתא, זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות, כמה פטרין ברקיעא משתככין (ס"א ולא משתכחין) ביומא דין בגינך.
דנא רבי שמעון בן יוחאי, דמאריה משתבח ביה בכל יומא. זכאה חולקיה לעילא ותתא. כמה גניזין עלאין מסתמרן ליה, עליה אתמר (דניאל יב) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.