פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג רסח א

דף רסח א

עד דישתכח דכל ביתא קאים ברשותיה. מאן אוליפנא מפרשתא דדוד אוליפנא. מה כתיב ויבא הלך לאיש העשיר. הלך דקרוב לפתחא ולא בעי לאתעכבא תמן אלא למהך לארחיה. כך הוא יצר הרע כמה דמקרב לביתא מתקרב גבי דב"נ אתער עליה בחובא זעיר דא הוא אורח עראי. חמי דלית דמחי בידיה מה כתיב לעשות לאורח הבא אליו אתעביד ליה אורח אכסנאי בביתא אתער עליה בחובובי יתיר יומא חד או תרין יומין כהאי אורח דשראן ליה בביתא יומא חדא או ב' יומין (בגין דאיהו אורח) כיון דחמי דלית מאן דמחי בידיה מה כתיב ויעש לאיש הבא אליו אתעביד מארי דביתא כד"א האיש אדוני הארץ. איש נעמי. כך הוא יצר הרע אתעביד לקבליה דב"נ איש בעל הבית הא אתקשר ב"נ בפולחניה והוא עביד ביה רעותיה וע"ד בעי ב"נ לשואה מלין דאורייתא עליה תדיר בגין דיהא ההוא יצה"ר תביר בהו דלית ליה מקטרג ליצר הרע בר מלי דאורייתא וע"ד כתיב והיו הדברים האלה וגו' על לבבך על תרי יצריך. יצר הטוב אתעטר בהו ויצר הרע אתכנע בהו. א"ר יהודה יצר הטוב מה בעי מלי דאורייתא א"ל יצר הטוב אתעטר בהו ויצר הרע כיון דחמי ב"נ לא תב ולא בעי לאשתדלא באורייתא כדין הוא סליק לעילא ואוליף עליה חובה הה"ד וכסילים מרים קלון. כד אתא ר"ש אמר הא ודאי פרשתא דק"ש רמיזא ביה י' אמירן כמה דאוקמוה והכי הוא ודאי. והיו הדברים האלה. כללא דעשר אמידן אינון. ובג"כ י' פקודין אית הכא לקבל י' פקודין דאורייתא ומאן אינון ושננתם לבניך. ודברת בם. בשבתך בביתך. ובלכתך בדרך. ובשכבך. ובקומך. וקשרתם לאות על ידך. והיו לטוטפות בין עיניך. וכתבתם על מזוזות ביתך. ובשעריך. הא י' לקבל י' אמירן. וע"ד פרשיין אלין כלל רב אינון באורייתא זכאה חולקיה מאן דאשלים ליה בכל יומא תרי זימני דהא אתקדש בפומיה שמא קדישא כדקא יאות. ר' אחא הוה קאים עמיה דר' אלעזר ליליא חד בתר פלגות ליליא והוו משתדלי באורייתא. פתח ר' אלעזר (נ"א ר' אחא) ואמר כי הוא חייך ואורך ימיך וגו'.

תא חזי על כל תנאין (נ"א פקודין) דגזר קב"ה כד עאלו לארעא דישראל גזרה דאורייתא הוה. מאי טעמא בגין דשכינתא לא מתיישבא בארעא אלא באורייתא ולא מתיישבא לעילא אלא באורייתא דהכי אמר (ר' שמעון) אבא תורה שבע"פ לא אשתמודע אלא בגין תורה שבכתב. שכינתא לא מתיישבא לעילא ותתא אלא עם תורה דלתתא דכל זמנא דאורייתא אשתכח עמיה יכלא ליקם בעלמא (נ"א שבכתב לא אשתמודע אלא בגין תורה שבע"פ ותורה שבע"פ לא אשתמודעא אלא מתורה שבכתב ודאי. כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל שכינתא לא מתיישבא לעילא אלא באורייתא דלתתא דכל זמנא דאורייתא אשתכחת יכילא למיקם בעלמא) הה"ד כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה על האדמה סתם ואי לאו דאפסיק מלי דאורייתא לא יכלא למיקם דכתיב על מה אבדה הארץ. וכתיב ויאמר יי' על עזבם את תורתי עד דהוו יתבי מאיך ר' שמעון רישיה אמר ודאי הכי הוא ודא הוא רזא דאשכחנא בספרא דרב המנונא סבא ואוקים קרא דא ברזא דכנסת ישראל דכתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואי אתמנעו מנה מה כתיב ויצאה חנם אין כסף כד"א אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה. וכתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. ומאן דמנע אורייתא מנה כמאן דנסב מארי (ס"א שארה) דאתתא ומנע ליה מנה דא אשתארת כארמלתא ולא ארמלתא הה"ד היתה כאלמנה ולא אלמנה. יתבו אתעסקו באורייתא עד דנהיר יומא בתר דנהיר יומא קמו ואזלו. עד דהוו אזלו חמו חד גבר דהוה אזיל בארחא ורישיה עטיף קריבו גביה והוה רחיש