פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג רסב א

דף רסב א

בחכמתא עלאה ולאתדבקא במאי דלא אתדבקו בהאי עלמא בגין דינדעון למאריהון. זכאין אינון צדיקיא דיזכון לההיא חכמתא דלאו חכמתא כההיא חכמתא ולאו ידיעה כההיא ידיעה ולאו דבקותא כההיא דבקותא.

עד דהוו אזלי חזו אינון לסטים אזלי בתרייהו לאקפחא לון. אסתכל בהו ר' אלעזר אתו תרי חיון ברא וקטלי לון אמר ר' אלעזר בריך רחמנא דשיזבן, קרא עלייהו בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל וכתיב כי מלאכיו יצוה לך וגו'. וכתיב כי בי חשק ואפלטהו:


תאנא ברזא עלאה בספרא דצניעותא ג' חללין דאתוון רשימין אתגליין בה בגולגלתא דזעיר אנפין ותנינן ג' מוחי אינון דסתימו באינון חללין ומשירותא (ס"א וממשיכותא) דמוחא עלאה סתימאה דעתיקא קדישא דאתמשיך בההוא ז"א אשתכחו ד' מוחי. ואלין ד' מוחין (ס"א דינא לית כתראי מכל כתרי מלכא) משתכחין ומתפשטין (ס"א בכלא ואינון וכו') בכל גופא ואינון ד' ריהטי דארבע בתי דתפלילן דאנח קב"ה.

ובג"כ בעי בר נש לאנחא בכל יומא בגין דאינון שמא קדישא עלאה באתווי רשימן דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ותנן שם יי' ממש ואלין תפלין דרישא (מוחא עלאה דאתמשך במוחא תתאה אקרון תרי מוחי ואינון דכתיב חכמות ומתפרשן בחד)

ר' יצחק אמר הוא דכתיב קדש לי כל בכור דא היא כתרא דכליל ואסתים כל אינון אחרנין (כל בכור כל בכור סתם לאעלאה) משיכותא (ס"א משרייתא) דלעילא סתימא ביה (דכלא) ודא אקרי פטר כל רחם פתיחותא דכל משיכותא דרחמי ויסודא (נ"א ונהירו) דלעילא.

אמר ר"ש וסתים ביו"ד דשמא קדישא ודא (ס"א יו"ד) חד ביתא דתפלין דהוא קדש לי כל בכור סתם. מוחא (נ"א אבא) עלאה חכמה.

ביתא תניינא והיה כי יביאך יי' (אלקיך). א"ר יהודה מוחא דתרעוי נפקין לחמשין תרעין. תרעין סגיאין ואינון לקבל זמנין סגיאין דכתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים. הוציאך יי' ממצרים ואדכר זמנין סגיאין דוכרנא דמצרים. ואינון חמשין לקבל חמשין.

ותנינן במפרא דרב המנונא סבא דאמר תרין סגיאין דלעילא ותתא תבר קב"ה דהוו סתימין ומתקטרין בשלשליהון בגין לאפקא להו לישראל (לבר) דהא מאלין תרעין דההוא מוחא מתפתחי ומשתרו כל שאר תרעין. ואלמלא דאתערו ואתפתחו אינון תרעין דהאי מוחא לא הוו מתפתחין אינון אחרנין למעבד דינא ולאפקא לון לישראל מן עבדותא.

וכלא סתים בהא דאקרי אימא עלאה דמנה אתער חילא לאימא תתאה. ומאי איהו דכתיב בה ולאמי אלי האזינו אל תקרי לאומי אלא לאמי דלא זז קב"ה מחבבה לכנסת ישראל עד דקראה אמי. והאי נפקא מאימא עלאה דהיא ביתא תניינא דאקרי ה' דשמא קדישא ואתפתחא לחמשין תרעין ומהאי נפק רוחא לחד נוקבא דפרדשקא דחוטמא. ותנינן יובלא דנפקין ביה עבדין לחירו בהאי מוחא אתאחד ואינון חמשין שנין דיובלא ואינון חמשין יומין דחושבנא דעומר ביה אתאחדו דבהו נייחין רוחי דעבדין ומפקי רוחיהון (נ"א ומפיק רוחיה) לנייחא כמה דכתיב ביום הניח יי' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה וגו'. ובגין כך ה' נייחא דרוחא ולאפקא רוחא לחירו

והאי ביתא יציאת מצרים בה תלייא ובאת ה' דשמא קדישא כמה דאתמר. ע"כ כללא די"ה דשמא קדישא. תא חזי מסטרא דאבא נפיק חסד מסטרא דאמא נפיק גבורה וכלא אחיד קודשא בריך הוא ומתעטר בהו ואת וא"ו.