פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג רח ב

דף רח ב

ובלעם קרי לון מחזה שדי דאינון נופל וגלוי עינים. ובההוא זמנא לא אשתאר בעלמא דישתכח גבייהו בר איהו. ובכל יומא הוה אסתים באינון טורי עמהון הה"ד ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם. מהררי קדם ודאי ולא מארץ בני קדם. אר"ש כמה זמנין אמינא מלה דא ולא מסתכלי חברייא דהא קב"ה לא שריא שכינתא אלא באתר קדישא באתר דאתחזי לשריא עלוי. וכן קב"ה מכריז ואמר לא ימצא בך מעביר בנו וגו'. והוא דאתי (ס"א אתי) לאתערבא בהדייהו. אלא זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה קדיש לון לשריא בינייהו והיינו דכתיב כי יי' אלקיך מתהלך בקרב מחניך וגו' ובגין דהוא מתהלך בקרב מחניך כתיב והיה מחניך קדוש וגו' וכתיב והייתם קדושים וגו'. וכתיב אל תטמאו בכל אלה וגו'. וכתיב ואקץ בם וגו'. דלא יכילנא לקרבא גבייהו ושרו לי לבר. זכאה חולקהון דישראל וזכאה חולקהון דנביאי מהימני קדישי דאינון קדישין ואית לון חולקא לאשתמשא בקדושה עלאה:

ותרא האתון את מלאך יי' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו (ס"א בדרך) בההוא ארחא דהוה אשתקע (ס"א אשתכח) בגווה. וחרבו שלופה בידו. וכי אי איהו נפיק לקביל האי אתון מאי בעי חרבא ואי איהו נפיק לקבליה דבלעם אמאי חמאת אתניה ואיהו לא חמא. אלא כלא אזדמן. ההוא מלאכא מזדמן לקבליה דאתון לאפקא לה מן ההוא ארחא דאתטען בה ובמה ברחמי ואזדמן לקבליה דבלעם לאענשא ליה על דאיהו הוה בעי למיהך ברשותיה ולא ברשותא אחרא (ס"א דלעילא). א"ר יוסי השתא אית לשאלא אי מלוי הוו אתיין מסטרא דכתרין תתאין ולא מאתר אחרא אמאי כתיב ויבא אלקים אל בלעם וגו'. ואך את הדבר וגו' א"ר יצחק (בגיניהון דישראל אתהדר מלאכא למללא עמיה. דאי תימא דקב"ה מליל עמיה והוא אמר אך את הדבר וגו'. ח"ו דהא ההוא מלאכא אמר ליה ואפס את הדבר וגו'. דאי תימא ויאמר אלקים אל בלעם וגו'). הכי אוליפנא דהאי אלקים דהכא כלהו מלאכא הוה וההוא איהו אתר דאתי מסטרא דדינא קשיא דביה אחידן חילא ותוקפא דאינון כתרין תתאין דהוה משתמש בהו בלעם. ובג"כ ויבא אלקים אל בלעם. ויאמר אלקים אל בלעם. דלזמנין אתקרי מלאכא בשמא עלאה. ותט האתון מן הדרך סטאת מן ההוא ארחא דהות טעינא מסטרא דדינא קשיא לקבליהון דישראל ובמה חמא בלעם דהיא סטאת מההוא ארחא. אלא הכי אר"ש דאפי' בארחא בעא לאבאשא להו לישראל בחילא דאתניה וכיון דלא סליק בידוי מה כתיב ויך את האתון במקל אטען לה ואלבש לה בזרוזי דינא קשיא תקיפא הה"ד במקל במקל דייקא דאיהו דינא קשיא תקיפא במקלו לא כתיב אלא במקל. פוק חמי כמה תקיפא חכמתא דההוא רשע ותיאובתא דיליה לאבאשא להון לישראל דאיהו אשגח לנפקא מרשותא דלעילא בגין דתיאובתיה לאתייקרא ולאבאשא להו לישראל:

ויעמוד מלאך יי' במשעול הכרמים וגו'. מה כתיב לעילא בקדמיתא כתיב ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ותלך בארח מישר מסטרא דשדה (אתער) ואתרכינת ממה דהוה בה. ויך בלעם את האתון להטותה הדרך לאסטאה לה מההוא ארחא דשדה. אמר רבי יוסי בין מלאכא ובין בלעם הות אתנא בעאקו. לבתר כד חמא בלעם דלא הוה יכיל כדין ויך את האתון במקל כמה דאתמר. ויעמוד מלאך יי' וגו'. א"ר אבא כמה אית לן לאסתכלא במלי דאורייתא. הני קראי רמיזי