פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג קפג ב

דף קפג ב

ותלבש אסתר מלכות וגו'. מגלת אסתר ברוה"ק נאמרה ובגין כך כתובה בין הכתובים ויהי ביום השלישי דאתחלש חילא דגופא והא קיימא ברוחא בלא גופא כדין ותלבש אסתר מלכות. מאי מלכות אי תימא בלבושי יקר וארגוונא הא לאו הכי אקרי אלא ותלבש אסתר מלכות דאתלבשת במלכות עלאה קדישא ודאי לבשה רוח הקדש. מאי טעמא זכתה להאי אתר בגין דנטרא פומה דלא לחוואה מדי. הה"ד אין אסתר מגדת מולדתה ואוליפנא כל מאן דנטיר פומיה ולישניה זכי לאתלבשא ברוח דקודשא וכל מאן דסטי פומיה למלה בישא הא ודאי ההוא מלה בישא עליה. (ס"א ואי לאו) ואי תימא הא נגעים או צרעת דמוקדן כחויא עליה והא אוקמוה:

וידבר העם באלקים ובמשה. דאמרו מלה בישא בקב"ה וכתרגומו ועם משה נצו. למה העליתונו שוו כל אפייא שווין בג"כ אזדמן לגבייהו חוויין דמוקדן לון כאשא ועייל אשא למעייהו ונפלין מתין כד"א וישלח יי' בעם את הנחשים השרפים ר' חייא אמר חווין הוו אתיין מלחשן בפומייהו ונשכין ומתין. מאי מלחשן כד"א אם ישוך הנחש בלא לחש אשא הוו מלהטן בפומייהו ונשכן ושדיין אשא בהו ואתוקדאן מעייהו ומתין והא מלין אלין אסתלקו לאתר אחרא:

ומשם בארה הוא הבאר. מ"ש דהכא בארה ולבתר באר אלא בארה לבתר דמתכנשי מייא לגו ימא ונחתי לתתא. באר בשעתא דיצחק מלייא ליה היא הבאר הוא כתיב ורזא דא כמה דכתיב ועבד הלוי הוא. ר' אבא אמר בכל אתר הוא וקרינן היא דכר ונוקבא כחדא וכללא עלאה ה' נוקבא ו' דכר א' כללא דכלא דהא א' בשלימו שריא. זכאין אינון ישראל אע"ג דאינון לתתא אינון אחידאן בכללא עלאה דכלא ובג"כ כתיב הוא עשנו ולא אנחנו באלף כתיב כללא דו"ה וא' דכליל כלא. ר"ש אמר רוח דמיא דא הוא רוח הקדש דנשב בקדמיתא כד"א הפיחי גני לבתר נזלין מייא למליא לה (כלא) הה"ד ישב רוחו יזלו מים ישב רוחו בקדמיתא ולבתר יזלו מים ועד לא נשיב האי רוחא לא נזלין מייא מאי קא משמע לן משמע דבעי בכלא לאתערא מלה בעובדא או במלה או לאתחזאה כחיזו דעובדא. והכא עד דרוחא לא נשיב לא נזלין מייא לגביה דההוא רוח. הוא הבאר היא הבאר קרינן מ"ש בקדמיתא בארה והשתא באר אלא בקדמיתא נוקבא בלחודהא והשתא דקאמר הוא כללא דדכר ונוקבא אקרי באר ובאתר דאשתכח דכר אפי' (מאה) מלה נוקבא דכר קרינן לכלא. אשר אמר יי' למשה אסוף את העם בגין דהאי באר לא אעדי (באר) מנייהו. ואי תימא היך יכלין לשאבא מניה כלא אלא איהו נפיק לתליסר נחלין ונביע אתמלי ונפיק לכל סטרין וכדין הוו ישראל בשעתא דשארן ובעיין מייא קיימין עליה ואמרי שירתא ומה אמרי עלי באר סלקי מימיך לאנפקא מיין לכלא ולאתשקאה מנך וכן אמרי תושבחתא דהאי באר באר חפרוה שרים וגו'. מלה קשוט הוו אמרי וכך הוא מהכא אוליפנא (נ"א ת"ח) כל מאן דבעי לאתערא מלין דלעילא בין בעובדא בין במלה. אי ההוא עובדא או ההוא מלה לא אתעביד כדקא יאות לא אתער מדי. כל בני עלמא אזלין לבי כנישתא לאתערא מלה דלעילא. אבל זעירין אינון דידעין לאתערא וקב"ה קריב לכלא דידעי למקרי ליה ולאתערא מלה כדקא יאות אבל אי לא ידעי למקרי לי' לאו איהו קריב דכתיב קרוב יי' לכל קוראיו וגו'. מאי באמת דידעי לאתערא מלה דקשוט כדקא יאות וכן בכלא. אוף הכא הוו אמרי ישראל הני מלין מלין דקשוט בגין לאתערא