פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג קנז ב

דף קנז ב

זוהר חלק ג דף קנז/ב מהימנותא אשתכח ביה. א"ל ודאי הכי הוא ואית ביה למנדע ולאסתכלא. אדהכי חמו חד ב"נ דהוה אתי שאל לון מייא דהוה צחי והוה לאי בתוקפא דשמשא. אמרו ליה מאן את. אמר לון יודאי אנא ואנא לאי וצחינא. אמרו לעית באורייתא אמר לון עד דאנא עמכון במלין אסלק להאי טורא ותמן אסב מייא ואשתי. אפיק רבי ייסא חד זפירא מלי מיין ויהב ליה. בתר דשתה אמר נסלק עמך למייא. סליקו לטורא ואשתכחו חד חוטא דמייא דקיק ומלי קטפורא חד. יתבו. אמר לון ההוא ב"נ השתא שאילו דהא אנא אשתדלנא באורייתא על ידוי דחד ברי דאנא עיילית ליה לבי רב ובגיניה רווחנא באורייתא. אמר רבי חזיקה אי על ידא דברך טב הוא. אבל מלה דאנן ביה אנא חמינא דלאתר אחרא בעי לאסתלקא. אמר ההוא ב"נ אימא מלך דלזמנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא. א"ל האי קרא דאמר שלמה סח ליה. אמר ליה וכי (נ"א כמה) במה אתון פירשן משאר בני נשא דלא ידעי. אמרו ליה ובמה. אמר לון על דא אמר שלמה האי קרא ולא אמר האי מגרמיה כשאר אינון מלין אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך. ומאי אמרי כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו' טפשאי דלא ידעי ולא מסתכלן בחכמתא אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה וקב"ה לא אשגח עלייהו אלא מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד וגו'. וכד שלמה אסתכל באלין טפשאין דקאמרי דא קרא לון בהמה דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש בגין דאמרי מלין אלין. ומנלן קרא דעליה אוכח דכתיב אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לכרם האלקים ולראות שהם בהמה המה להם. אמרתי אני בלבי וחשיבנא בהאי לאסתכלא על מה. על דברת בני האדם על ההוא מלה דטפשותא דאינון אמרי לבדם האלקים בלחודייהו ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרינן דאית לון מהימנותא ולראות שהם בהמה המה להם. ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש ודעתייהו כבעירא המה להם בלחודייהו ולא לאעלאה לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא וע"ד המה להם ולא לאחרנין ומה דעתא דלהון כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכלם וגו'. תיפח רוחיהון דאינון בעירי. אינון טפשאי. אינון מחוסרי מהימנותא. ווי לון ווי לנפשייהו. טב להו דלא ייתון לעלמא. ומה אתיב לון שלמה על רא קרא אבתריה ואמר. ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. מי יודע באינון טפשאי דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי באורייתא רוח בני האדם העולה היא למעלה לאתר עלאה לאתר יקר לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרורא בצרורא דחיי ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה ודא הוא העולה היא למעלה. ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ ולאו לההוא אתר דהוה כל ב"נ דכתיב ביה בצלם אלקים עשה את האדם וכתיב נר יי' נשמת אדם. היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא ורוח אחד לכל תיפח רוחיהון עלייהו כתיב יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יי' דוחה. אלין ישתארון בגיהנם לאינון דרגין תתאין ולא יסתלקון לדרי דרין. עלייהו כתיב יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי' הללויה. אתו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו רישיה אמרו ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא. זכאה האי שעתא דאערענא בך.