פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג סא א

דף סא א

זוהר חלק ג דף סא/א להו חולק לאתאחדא בשמא קדישא. ובמה אחידו ישראל בשמא קדישא בגין דזכו באורייתא. דכל מאן דזכי באורייתא זכי ביה בקב"ה (נ"א בקדש). ותנינן קמיה דמר מאי קדש. שלימותא דאקרי חכמה עלאה. ומהאי אתר (נגיד משח רבות קדישא בשבילין ידיען לאתר דאקרי בינה עלאה) ומתמן נפקין מבועין ונחלין לכל עבר עד דמטו להאי זאת (ומאתר דא אתער רוחא קדישא). והאי זאת כד מתברכא אקרי קדש ואקרי חכמה וקראן ליה (נ"א והאי זאת כד אתברכא מאתר עלאה דא דאקרי קדש ואקרי חכמה קראן לה) רוח הקדש כלומר רוח מההוא קדש דלעילא. וכד נפקין ומתערין מנה רזי אורייתא כדין אתקרי לשון הקדש. ובשעתא דנגיד ההוא רבות קדישא לאינון תרין קיימין דאקרון למודי יי' ואקרון צבקות אתכנש תמן. וכד נפיק מתמן בההוא דרגא דאקרי יסוד לההוא חכמה זעירא. כדין אתקרי לשון למודים. ונפיק לאתערא לאינון קדישי עליונים. כדין כתיב יי' אלקים נתן לי לשון למודים. ולמה לדעת לעות את יעף דבר. וקב"ה יהיב האי לבוצינא קדישא ר"ש. ועוד דסליק ליה לעילא בגין כך כל מלוי באתגלייא אתמרו ולא אתכסיין. עליה כתיב פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות:

פתח רבי ייסא ואמר ויין נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה וגו'. ויי' נתן חכמה לשלמה דא הוא דתנינן ביומוי דשלמה מלכא קיימא סיהרא באשלמותא. כאשר דבר לו כמה דאתמר ליה החכמה והמדע נתון לך. ויהי שלום בין חירם ובין שלמה. וכי מה (בין) האי להאי. אלא הכי תנינן ויי' נתן חכמה לשלמה והאי חכמה במאי אוקים לה א"ר יוסי אוקים לה בהאי. בקדמיתא דשלמה עבד דנחית לחירם מההוא דרגא דהוה אמר מושב אלקים ישבתי וגו' דתניא חירם מלך צור עבד גרמיה אלוה. בתר דשלמה אתא עבר ליה בחכמתיה דנחית מההוא עיטא ואודי ליה לשלמה. ובגין כך ויהי שלום בין חירם ובין שלמה. ותנינן א"ר יצחק א"ר יהודה דשדר ליה חד שידא ונחית ליה שבעה מדורין דגיהנם וסלקיה ושדר ליה פתקין בכל יומא ויומא בידיה עד דאהדר ואודי ליה לשלמה. ותנינן שלמה ירית לה לסיהרא בכל סטרוי. בג"כ בכלא שליט בחכמתיה. ור"ש בן יוחאי שליט בחכמתיה על כל בני עלמא כל אינון דסלקין בדרגוי לא סלקין אלא לאשלמא עמיה (ס"א אי לא שלמין עמיה):

פתח רבי יוסי ואמר יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה וגו'. יונתי דא כ"י מה יונה לא שבקת בן זוגה לעלמין. כך כ"י לא שבקת לקב"ה לעלמין. בחגוי הסלע. אלין ת"ח דלא משתכחי בנייחא בעלמא דין. בסתר המדרגה. אלין ת"ח הצנועין דבהון חסידין דחלי קב"ה. דשכינתא לא אעדי מנייהו לעלמין. כדין קב"ה מתבע בגינייהו לכ"י ואמר הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב דלית קלא משתמע לעילא אלא קלא דאינון דמתעסקי באורייתא. ותאנא כל אינון דמתעסקי באורייתא בליליא דיוקניהון אתחקקק לעילא קמי קב"ה וקב"ה משתעשע בהו כוליה יומא ומסתכל בהו וההוא קלא (דהכא) סליק ובקע כל אינון רקיעין עד דסליק קמי קב"ה. כדין כתיב כי קולך ערב ומראך נאוה. והשתא קב"ה חקק דיוקנא דר"ש לעילא. וקליה לעילא לעילא סלקא ומתעטרא בכתרא קדישא עד דקב"ה מתעטר ביה בכלהו עלמין ומשתבח ביה. עליה כתיב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:

פתח ר' חייא ואמר מה שהיה כבר הוא (נקרא שמו ל"ג) ואשר להיות וגו'. מה שהיה כבר היינו דתנינן עד לא ברא קב"ה האי עלמא הוה בארי עלמין וחריב לון עד