פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג נז ב

דף נז ב

זוהר חלק ג דף נז/ב לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה, ותלד לו את פנחס, אלה ראשי אבות הלוים למשפחותם, אלה, והא פנחס בלחודוי הוה, וכתיב ראשי אבות הלוים, בגין כך, מיתת גרמיהון מיתו, מיתת נפשהון לא מיתו, אמר רבי אלעזר, ודאי משמע אלה, ומשמע ראשי. ובגין כך כתיב (במדבר כה יא) פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וכתיב ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, היה כהן בימים ההם, פנחס בן אלעזר הכהן מבעי ליה, אלא בכל אתר דאתא פנחס, בן אהרן הכהן כתיב, ואלעזר לא כתיב, אלא אלעזר הכהן, דכתיב (שם כז כא) ולפני אלעזר הכהן, (שם לא כא) ויאמר אלעזר הכהן וגו', ועל דא מיתת גרמיהון מיתו, מיתת נפשהון לא מיתו. ותנינן ברזא דמתניתין, תרי, זוג, פן חס, והא אתמר, יו"ד זעירא ביני אתוון דפינחס, דהאי יו"ד כליל תרי כחדא, ודא הוא רזא דמלה, והא אתמר. רבי אלעזר שאיל לאבוי, אמר ליה, והא תרי אינון, תרי הוו, אמאי לא אשתכחו תרי, אמר ליה, תרי פלגי גופא הוו, דהא לא אנסיבו, ובגין כך בחד אתכלילו, דכתיב ותלד לו את פנחס אלה ראשי וגו'. ויו"ד דפנחס לא אתיהיב ביה לחברא אתוון, אלא בשעתא דקני לקודשא בריך הוא, ואתא לישרא עקימא, דחמא דהאי את ברית קדישא עייל זמרי ברשותא אחרא, ובמה דאתעקם בקדמיתא אתתקן הכא, בנוכראה אתעקם בקדמיתא, דכתיב בהקריבם אש זרה, הכא בנוכראה אתתקן, כמה דכתיב (מלאכי ב יא) ובעל בת אל נכר, ומה להלן אשר זרה, אף כאן נמי אשה זרה. מאי אתחזי הכא, אלא בקדמיתא רחיקא קריבו, דכתיב בהקריבם אש זרה, אוף הכא זמרי הוה קריב רחיקא, שמא דמלכא הוה קריב גבי רחיקא, מיד (במדבר כה ז) וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה, הכא אתקין עקימא דקדמיתא, כדין אתיהיב יו"ד בשמיה, לחברא אתוון כחדא. ואתבשר בשלום, דכתיב (שם יב) לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, בריתי ממש, מאי שלום הכא, אלא בההוא כתרא חאבו בקדמיתא, בההוא כתרא אתערו קטטותא בקדמיתא, והשתא דאתתקן כתיב הנני נותן לו את בריתי שלום, בריתי ממש תהא עמיה בשלום, ובגין כך אתיהיב יו"ד זעירא בשמיה, דהא מאתוון זעירן היא, לאתחזאה דהא אתתקן מה דאתעקם בקדמיתא, והא אשלימת עמיה, אתא רבי אלעזר ונשיק ידוי, אמר בריך רחמנא דשאילנא האי מלה, ולא אתאביד מנאי. תאנא, אמר רבי יוסי, בהאי יומא דכפורי אתתקן למקרי פרשתא דא, לכפרא לישראל בגלותא, בגין דא סדרא דיומא דא הכא אסתדר, ובגין דמיתתהון דבני אהרן מכפרא על ישראל. מכאן אוליפנא, כל ההוא בר נש דיסורי דמאריה אתיין עליה, כפרה דחובוי אינון, וכל מאן דמצטער על יסוריהון דצדיקייא, מעבירין חובייא דלהון מעלמא, ועל דא ביומא דא קורין אחרי מות שני בני אהרן, דישמעון עמא, ויצטערון על אבודהון דצדיקייא, ויתכפר להון חובייהו, וכל דמצטער על אבודהון דצדיקייא, או אחית דמעין עלייהו, קודשא בריך הוא מכריז עליה, ואומר (ישעיה ו ז) וסר עונך וחטאתך תכופר, ולא עוד אלא דלא ימותון בנוי ביומוי, ועליה כתיב (שם נג י) יראה זרע יאריך ימים וגו':

ויאמר יהו"ה אל משה דבר ואל אהרן אחיך, ואל בא בכל עת אל הקדש וגו', רבי שמעון פתח ואמר, (קהלת א ז) כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא וגו', אמר רבי שמעון, תווהנא על בני עלמא, דהא לית להו עיינין למחזי, ולבא לאשגחא, ולא ידעין, ולא שוויין לבייהו לאסתכלא ברעותא דמאריהון, היך ניימין ולא מתערי משנתייהו, עד לא ייתי ההוא יומא דחפי עלייהו חשוכא וקבלא, ויתבע ההוא