פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג נו ב

דף נו ב

זוהר חלק ג דף נו/ב רזא דמלה הוא, עבדו את יהו"ה ביראה, מה יראו הכא, אלא כמה דאוקימנא, דכתיב (משלי א ז) יראת יהו"ה ראשית דעת, וכתיב (תהלים קיא י) ראשית חכמה יראת יהו"ה, יראת יהו"ה קודשא בריך הוא הכי אקרי. רבי אלעזר אמר, עבדו את יהו"ה ביראה, מאן דבעי למעבד פולחנא דמאריה, מאן אתר שארי, ובאן אתר יכוון פולחנא ליחדא שמא דמאריה, הדר ואמר ביראה, ביראה הוא שירותא מתתא לעילא. (תא חזי בני אהרן הא אוקימנא והא אתמר מלה), תא חזי, מה כתיב הכא אחרי מות, ולבתר דבר אל אהרן אחיך וגו', בזאת יבא אהרן, אלא מכאן שירותא לאזהרא לכהני, כל מאן דבעיין לאזדהרא בהאי זאת, ודא היא יראת יהו"ה. דבר אחר, אחרי מות שני בני אהרן, רבי יוסי אמר, אחרי מות נדב ואביהוא מבעי ליה, מאי טעמא שני בני אהרן, והא ידיע דבנוי הוו, אלא הכי תאנא, דעד כאן לאו ברשותייהו קיימי, אלא ברשותא דאבוהון, ובגין כך בקרבתם לפני יהו"ה וימותו, דאינון דחקו שעתא בחיי דאבוהון, וכלא הוה, בגין ההוא חובא דעבדו, דכתיב (במדבר ג ד) בהקריבם אש זרה. דתניא, באתר חד כתיב בהקריבם אש זרה, ובאתר חד כתיב בקרבתם לפני יהו"ה, והאי והאי הוה, ובגין כך כתיב הכא בני אהרן, וכתיב בקרבתם. (תאנא) אמר רבי חייא, יומא חד הוינא אזיל בארחא, למיהך גביה דרבי שמעון, למילף מניה פרשתא דפסחא, ערעית בחד טורא, וחמינא בקיעין גומין בחד טינרא, ותרין גוברין בה, עד דהוינא אזול, שמענא קלא דאינון גוברין, והוו אמרין (תהלים מח א) שיר מזמור לבני קרח, גדול יהו"ה ומהלל מאד וגו', מאי שיר מזמור, אלא הכי תאנא משמיה דרבי שמעון, שיר דאיהו כפול, שיר דאיהו משובח משאר שירין, ועל דאיהו משובח משאר שירין, תרין זמנין אתמר ביה שירתא, וכן (שם צב א) מזמור שיר ליום השבת, כהאי גוונא שיר השירים אשר לשלמה, שירתא לעילא מן שירתא. שיר מזמור, שירתא דקודשא בריך הוא דקא מזמרי בני קרח, (על) אינון דיתבי על פתחא דגיהנם, ומאן אינון, אחוהון דאינון דיתבי בתרעי דגיהנם, ועל דא שירתא דא ביום שני אתמר. קריבנא גבייהו, אמינא להו מאי אסקייכו באתר דא, אמרו מזבני אנן, ותרי יומי בשבתא בדילנא מישובא ונעסק באורייתא, בגין דלא שבקין לן בני נשא כל יומא ויומא, אמינא זכאה חולקכון. תו פתחו ואמרו, בכל זמנא דצדיקייא מסתלקי מעלמא, דינא אסתלק מעלמא, ומיתתהון דצדיקייא מכפרת על חובי דרא, ועל דא פרשתא דבני אהרן ביומא דכפורי קרינן לה, למהוי כפרה לחוביהון דישראל, אמר קודשא בריך הוא, אתעסקו במיתתהון דצדיקייא אלין, ויתחשב לכו כאלו אתון מקרבין קרבנין בהאי יומא לכפרא עלייכו. דתנינן, כל זמנא דישראל יהון בגלותא, ולא יקרבון קרבנין בהאי יומא, ואינון תרין שעירין לא יכלין לקרבא, יהא להו דכרנא דתרי בני אהרן, ויתכפר עלייהו. דהכי אוליפנא, דכתיב (במדבר ג ב) ואלה שמות בני אהרן הכהנים וגו', וכתיב הבכור נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר, ואלעזר ואיתמר מבעי ליה, מהו אלעזר ואיתמר, אלא שקול הוה אביהוא כתרי אחוי, ונדב ככלהו. ואית דמתני (לה אפכא), הבכור נדב, דא בלחודוי, ואביהוא בלחודוי, וכל חד אתחשיב בעיניה כתרוייהו, כאלעזר ואיתמר, אבל נדב ואביהוא בלחודייהו, שקולין הוי לקבל שבעין סנהדרין, דהוו משמשין קמי משה, ובגין כך מיתתהון מכפרא על ישראל, ועל דא כתיב (ויקרא י ו) ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה. ואמר רבי שמעון, הבכור נדב, כלומר ההוא דכל שבחא ויקרא דיליה, (מה שמיה), נדב ואביהוא על אחת כמה וכמה, דהני תרי לא אשתכחו כוותייהו בישראל:

וידבר יהו"ה אל משה אחרי מות שני בני אהרן, רבי