פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג יג ב

דף יג ב

זוהר חלק ג דף יג/ב

אעטר לה מלכא קדישא בשבע עטרין, עד דאתת ועאלת בגו גופא דבר נש. וכד איהי בגופא דבר נש, וחבת בהאי עלמא, ואשתדלת בחשוכהא, אורייתא תווהא עלה, ואמרת, ומה כל יקרא דא וכל אשלמותא אשלים לנפשתא מלכא עלאה, והיא חבאת קמיה, נפש כי תחטא, מה דין הוא דתחטא. אמר רבי יוסי, נפש כי תחטא, אהדרנא לקרא עד דיפוח היום, עיטא להאי נפש לאזדהרא מחובהא, ותיתוב לאתדכאה, עד שיפוח היום, עד שלא יפוח יומא דהאי עלמא, וייתי ההוא יומא תקיפא, דיתבע לה מלכא דינא לנפקא מהאי עלמא. ונסו הצללים, דא הוא רזא בין חברייא, דקא אמרי, דבשעתא דמטי זמנא דבר נש לנפקא מן עלמא, צולמא דבר נש אתעבר מניה, הדא הוא דכתיב, עד שיפוח היום, עד דלא ינשוף יומא לנפקא מהאי עלמא, ונסו הצללים, דאתעבר צולמא, יתוב קמיה מאריה. רבי אלעזר אמר, תרין צולמין אית ליה לבר נש כד איהו בקיומיה, חד רברבא וחד זעירא, דכתיב הצללים תרי, וכד משתכחי כחדא, כדין הוא בר נש בקיומיה, ועל דא ונסו הצללים כתיב. כדין בעי בר נש לאסתכלא בעובדוי, ולתקנא לון קמי מאריה, ויודי עלייהו, בגין דקודשא בריך הוא אקרי רחום וחנון, ומקבל לאינון דתבין קמיה. ודא הוא עד שיפוח היום ונסו הצללים, דכיון דאינון צללים מתעברן מיניה, ואיהו תפיס בקולרא, תשובה היא, אבל לא מעליא כל כך כזמנא דקאים איהו בקיומיה, ושלמה מלכא אכריז ואמר, (קהלת יב א) וזכור את בוראך בימי בחורותיך, עד אשר לא יבאו ימי הרעה וגו'. ועל דא, עד שיפוח היום, דבעי בר נש לאתקנא עובדוי, דכד מטון יומוי לאסתלקא מן עלמא, קודשא בריך הוא תוהא עליה ואומר, ונפש כי תחטא, ושמעה קול אלה, והא אומינא לה באומאה דשמי, דלא לשקרא בי, ואסהדית בה כד נחתת לעלמא, והוא עד ודאי, מכמה זמנין דאסהדית בה לנטרא פקודי. בגין כך הואיל ובר נש הוא עד, בשעתא דיתוב קמי מלכא, או ראה או ידע, או ראה אינון חובין דעבד ואסתכל בהו, או ידע בבירורא דמלה דעבר על פקודא דמאריה, אם לא יגיד, אם לא יודי עלייהו קמי מאריה, (מה כתיב) כד יפוק מהאי עלמא, ונשא עונו, וכד ישא עונו, היאך פתחין ליה פתחא, והאיך יקום קמי מאריה, ועל דא נפש כי תחטא כתיב:

נפש כי תחטא, רבי אבא פתח, (תהלים מד יח) כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך, כל זאת באתנו, כל אלו באו עלינו מבעי ליה, אלא כל דינין דלעילא אתו עלנא, ולא שכחנוך, ולא אנשינא מילולי אורייתך, מכאן אוליפנא, כל מאן דאנשי מילולי אורייתא, ולא בעי למלעי בה, כאלו אנשי לקודשא בריך הוא, דהא אורייתא כולה שמא דקודשא בריך הוא הוי. ולא שקרנו בבריתך, דכל מאן דמשקר ביה בהאי את קיימא קדישא דרשים ביה, כאלו משקר בשמא דמלכא, בגין דשמא דמלכא אתרשים ביה בבר נש. וקרא אחרא אורי ביה בהאי קרא, דכתיב (שם כא) אם שכחנו שם אלהינ"ו ונפרוש כפינו לאל זר, אם שכחנו שם אלהינ"ו, כמה דאת אמר ולא שכחנוך, (ודא היא אורייתא, דאיהי שם אלהינ"ו), ונפרוש כפינו לאל זר, כמה דאת אמר, ולא שקרנו בבריתך, וכלא חד מלה, מאי שקרא הכא, דפריש כפיו לרשותא אחרא, ומשקר בהאי ברית, ועל דא אורייתא אחידת בהאי, דכל מאן דנטיר האי ברית, כאלו נטיר אורייתא כולה, ומאן דמשקר בהאי, כאלו משקר באורייתא כולה. תא חזי, אברהם עד לא אתגזר, הא לא אתמר דאיהו נטיר אורייתא, כיון דאתגזר, מה כתיב (בראשית כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי, וכלא בגין דאתגזר ואתרשים ביה רשימא קדישא, ונטיר ליה כדקא יאות, סליק ליה כאלו נטר אורייתא כולה, יצחק