זהר חלק ב רלח א


דף רלח א

דישראל מתערי רחמי בההוא קול שופר, כדין אתערבבא ליה כלא, דלא ידע ולא משגח באינון דאתדנו, עד (ליליא בתראה דחג) דלבתר כל אינון דלא מהדרי בתיובתא, ואיגזר עלייהו מותא, ודאי נפקין פתקין מבי מלכא, ואתמסרו ליה. כיון דאתמסרו ליה, לא אהדרו פתקין, עד דאתעביד דינא. וישראל כלהו בעיין לאסתמרא מניה, כל שכן בר נש בלחודוי. (וכל שכן וכל שכן) דהא ברזא עלאה דלעילא, בעינן לאסתמרא, ולמיהב ליה בכל ירחא וירחא, כד סיהרא בעי לאתחדתא, חד שעיר, בגין דלא יקטרג חדתותא (ס"א חדוותא), ויטול חולקיה כדקא חזי ליה, וסיהרא קדישא לינקא בקדושה לחדתותי כדקא יאות. וכד מתחדשא בכל ירחא וירחא, בגין כך אקרי 'נער', והא אוקימנא, והאי אחרא דא, דאיהו תדיר במסאבו ולא נפיק מניה, אקרי (קהלת ד יג) "מלך זקן וכסיל". ובגין כך ישראל קדישין דאינון עמא חד ביחודא קדישא, קודשא בריך הוא יהיב לון עיטא לאשתזבא מכלא, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי, דכתיב (ישעיה ס כא) "ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר":


"ויביאו את המשכן אל משה וגו'". כתיב (יחזקאל א, כו) "וממעל לרקיע" - דא איהו רקיע דקיימא עלייהו דארבע חיוון, דכד מסתלקי בגו חד אוירא דבטש בהו, לא זקפין רישא לאסתכלא לעילא, בגין דההוא רוח החיה בטש בכלהו, ובההוא רוח מסתלקי כלהו, דכתיב (יחזקאל א, יט) "ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם", וכתיב (יחזקאל א, כ) "כי רוח החיה באופנים".

אמאי מסתלקי? אלא כד בטש ההוא אוירא עלייהו, סליק לאלין ארבע דתחות האי חיה, ואינון סלקי לה לעילא, עד דמייתן לה לגבי זהרא עלאה, והיינו רזא דכתיב (תהלים מה, טו) "בתולות אחריה רעותיה מובאות לך", בגין דהני ארבע אקרון הכי, ולא זזו מן חיה דא דאיהי כרסייא לעלמין, וסלקין לה מתתא לעילא, לאתקנא כרסייא לגבי עילא. ורזא דא (בראשית ז יז) "וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ", וכד אסתלקת לעילא, ואלין סלקין לה, כדין כתיב "ויביאו את המשכן אל משה".

"ויביאו את המשכן" - כמה דאת אמר "מובאות לך", וכתיב "וישאו את התיבה". "אל משה" - כמה דאת אמר (יחזקאל א, כו) "דמות כמראה אדם עליו מלמעלה", והיינו רזא דאדם. ומנלן דאקרי אדם, דכתיב (בראשית ו ג) "לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר", והיינו משה, ובגין כך, על האי כרסייא דיוקנא דאדם קיימא עליה, והיינו משה.

"ויביאו את המשכן", אלין ארבע חיוון כד סלקין כדקאמרן, "ויביאו את המשכן", אלין כל שייפין דגופא, דכלהו בתיאובתא קדישא, (אמר רבי אבהו) כלהו אחדין ביה, לאתדבקא דכר ונוקבא כחדא, "ויביאו את המשכן", למיעל כלה לחופה, בקדמיתא אינון צריכין לסלקא לה ולאייתאה לה לגביה, ולבתר איהו ייתי לגבה תדיר, והא אוקימנא.

"ויביאו את המשכן", רזא דכל אינון דקשרי קשרין דיחודא, ומייחדי יחודא דרזי דמהימנותא כל יומא, (אלין ארבע חיוון), אינון סלקין לה לכורסייא דא, עד דאתיין לה לגבי משה, וכיון דדבקי לה לגבי משה, כדין אינון הוו דרווחי ברכאן ממקורא דחיי, על רזא דא בקשורא דיחודא דאינון קשרין. ורזא דא כד מתקשרין יחודא דכלא כדקא יאות, ורזא דא כתיב "וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם משה", רווחי ברכאן מאתר דרגא דמשה שריא ביה, ודא איהו החכמים העושים את כל מלאכת הקדש, בגין דאינון ידעי לסדרא עבידתא דקודשא כדקא חזי.

ועל דא כל מאן דצלי צלותא (וקשורא), וקשיר יחודא, מסתכלין ביה אי איהי צלותא וקשורא כדקא יאות, ואי ההיא צלותא