זהר חלק ב קצט א

דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא"


דף קצט א

דכתיב (יהושע י יג) ויעמוד השמש בחצי השמים, אתני בכוכביא למעבד קרבא בסיסרא, דכתיב (שופטים ה ב) הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. ביומא חמישאה ברא נוני ימא ועופי דשמיא, אתני בעופי למיזן עורבים לאליהו, בזמנא דעצר לשמיא, דכתיב (מלכים א יז ד) ואת העורבים צויתי לכלכלך שם, צויתי דייקא, ואתני בנונא ימא, לאזדמנא נונא חד למבלע ליה ליונה, ולאשדאה ליה לבר.

ביומא שתיתאה ברא לאדם, ואתני עמיה, דתפוק מניה אתתא דתיזון לאליהו, דכתיב (שם ט) הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך, הנה צויתי, מיומא דאתברי עלמא, וכן בכל עובדא ועובדא דאתחדש בעלמא, קודשא בריך הוא פקיד ההוא עובדא מיומא דאתברי עלמא, אוף הכא, ויאמר יהו"ה לדג, ויאמר, משית יומין דבראשית קאמר ליה. הכא אית לן סמך בעלמא, על עובדין דבני נשא בהאי עלמא:

יונה דנחת לספינה, דא איהי נשמתא דבר נש, דנחתא להאי עלמא, למהוי בגופא דבר נש, אמאי אתקרי יונה, בגין דכיון דאשתתפת בגופא, כדין איהי יונה בהאי עלמא, כמה דאתמר (ויקרא כה יז) ולא תונו איש את עמיתו, וכדין בר נש אזיל בהאי עלמא, כספינה בגו ימא רבא דחשיבת לאתברא, כמה דאת אמר (יונה א ד) והאניה חשבה להשבר.

ובר נש כד איהו בהאי עלמא חטי, וחשיב דערק מקמי מאריה, ולא אשגח בההוא עלמא, וכדין אטיל קודשא בריך הוא רוח סערה תקיפא, דא איהי גזירת דינא, דקיימא תדיר קמי קודשא בריך הוא, ובעאת דינא דבר נש מקמיה, ודא איהו דקא מטי לספינה, ואדכר חובוי דבר נש לאתפסא ליה. כיון דאתפס בר נש על ידא דההיא סערה בבי מרעיה, מה כתיב ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם, אף על גב דבר נש בבי מרעיה, נשמתא לא אתערת לאתבא קמי מאריה למפרק חובוי, מה כתיב, ויקרב אליו רב החובל, מאן רב החובל, דא יצר טוב, דאיהו מנהיג כלא, ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלה"יך וגו', לאו שעתא הוא למדמך, דהא סלקין לך לדינא, על כל מה דעבדת בהאי עלמא, תוב מחובך.

אסתכל במלין אלין ותוב למארן, מה מלאכתך דאת עסקת בה בהאי עלמא, ואודי עלה קמי מארך, ומאין תבא, אסתכל מאין באת, מטפה סרוחה, ולא תתגאי קמיה, מה ארצך, אסתכל דהא מארעא אתבריאת ולארעא תיתוב, ואי מזה עם אתה, אסתכל אי אית לך זכו דאבהן דיגין על. כיון דסלקין ליה לדינא בבי דינא דלעילא, ההיא סערה דאיהי גזרת דינא דסעיר עליה דבר נש, תבעת מן מלכא למידן אינון תפיסין דמלכא, וכלהו אתיין חד חד קמיה, ביה שעתא אתקריבו בי דינא, אית מנהון דפתחי בזכות, ואית מנהון דפתחי בחובה, וגזרת דינא תבעת דינא.

ואי ההוא בר נש לא זכי בדינא, מה כתיב ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכלו, משתדלין אינון דאורו זכותיה לאתבא ליה להאי עלמא, ולא יכלו, מאי טעמא, כי הים הולך וסוער עליהם, גזרה דדינא אזיל וסעיר בחובוי דבר נש, ואתגבר עלייהו.

כדין נחתין עליה תלת שליחן ממנן, חד דכתיב כל זכוון וכל חובין דעבד בר נש בהאי עלמא, וחד דעביד חושבן יומוי, וחד דהוה אזיל עמיה כד הוה במעי אמיה, והא אוקימנא, דגזרת דינא לא שכיך, עד ההוא זמנא דכתיב וישאו את יונה, וישאו, כד נטלי ליה מביתיה לבי קברי, כדין מכרזי עלוי, אי איהו זכאה מכרזי עליה, ואמרי הבו יקר לדיוקנא דמלכא, (ישעיה נז ב) יבא שלום ינוחו על משכבותם הלך נכחו, מנא לן, דכתיב (שם נח ח) והלך לפניך צדקך