זהר חלק ב קכד ב


דף קכד ב

ההוא דאקרי כמה דאיהו כתיב, ומאן הוא?

רבי יוסי אומר, (יחזקאל א א) מראת אלהי"ם, מראת כתיב, ומהו מראת, שלימו דכלא, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, מראת איהו אל"ף דלי"ת נו"ן יו"ד, האי אקרי ככתבו, והאי לא אקרי ככתבו, ובגיני כך אקרי בהאי, ועל כך מראת אלהי"ם כתיב.

רבי יהודה אמר, לזמנין עלאין אקרון בשמא דתתאין, ולזמנא תתאין אקרון בשמא דעלאין, האדון יהו"ה בשמא עלאה, אדנ"י הוא, והא אוקימנא מלי, ובגוונין סגיאין אתפרשן מלי וכלא חד, בריך רחמנא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין:


הנה אנכי שולח מלאך לפניך

"הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו'" (שמות כג כ).    רבי יצחק פתח, (שיר א ב) "ישקני מנשיקות פיהו וגו'" - אמרה כנסת ישראל, ישקני מנשיקות פיהו, מאי טעמא ישקני, יאהבני מבעי ליה, אמאי ישקני, אלא הכי תנינן, מאי נשיקות, אדבקותא דרוחא ברוחא, דבגיני כך נשיקה בפה, דהא פומא אפקותא ומקורא דרוחא הוא, ועל דא נשיקין בפומא בחביבותא, ודבקין רוחא ברוחא, דלא מתפרשן דא מן דא.

ועל דא מאן דנפיק נשמתיה בנשיקה, מתדבק ברוחא אחרא, ברוחא דלא מתפרש מניה, והיינו אקרי נשיקה, ועל דא אמרה כנסת ישראל, ישקני מנשיקות פיהו לאדבקא רוחא ברוחא, דלא יתפריש דא מן דא.

"כי טובים דודיך מיין" - מאי בעי הכי יין? והא כתיב (ישעיה כח ז) "וגם אלה ביין שגו וגו'", וכתיב (ויקרא י ט) "יין ושכר אל תשת אתה ובניך", מאי טעמא הכא יין? רבי חייא אמר, מיינה דאורייתא. רבי חזקיה אמר, דא דכתיב (תהלים קד טו) "ויין ישמח לבב אנוש", ועל דא כתיב כי טובים דודיך מיין, לחדוותא דלבא, מיין דחדי לי יתיר מכלא.


רבי יהודה אמר, כתיב (בראשית כט יא) "וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך", אמאי קא בכה? אלא באתדבקותא דרוחא בה, לא יכיל לבא למסבל ובכה. ואי תימא הא כתיב (שם לג ד) "וישקהו ויבכו", תנינן אמאי נקוד וישקהו, אלא דלא אתדבק ביה רוחא כלל, ועל דא כתיב (משלי כז ו) "ונעתרות נשיקות שונא". מאי ונעתרות נשיקות שונא? אלא מאן דנשיק בחביבותא מתדבק רוחיה ברוחיה, בדביקותא דחביבותא, ומאן דלא נשיק בחביבותא, לאו בדביקותא הוא אלא ונעתרות - מאי נעתרות? גסותא, דלא דביק רוחיה בההוא נשיקה, ולא אתדבק ביה כלל. ובגיני כך כתיב "ישקני מנשיקות פיהו" דהוא דבקותא רוחא ברוחא.

תנא, כל זמנא דקודשא בריך הוא אזיל בישראל, כביכול אתדבק רוחא ברוחא, ועל דא כתיב (דברים ד ד) "ואתם הדבקים ביהו"ה", בכל אינון גווני דביקותא, ולא מתפרשא דא מן דא, בשעתא דאתמר, הנה אנכי שלח מלאך לפניך, ידע משה דפרישותא הוא, אמר (שמות לג טו) אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.

רבי אבא אמר, מה כתיב לעילא מן דא, (שם לד כו) "ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהו"ה אלהי"ך לא תבשל גדי בחלב אמו" - מאי קא מיירי? אלא דלא לערבא מלה תתאה בעלאה, דלא ינקא סטרא דלבר מסטרא פנימאה, מה בין האי להאי, דא דלבר מסטרא דמסאבא, ודא דלגו בסטרא קדישא. מאן אמו? דא כנסת ישראל דאתקרי אם, בחלב אמו, דלא יניק מהאי סטרא מאן דלא אצטריך, והכא כתיב הנה אנכי שלח מלאך לפניך, אמר משה, הא קבילנא בטחונא מינך דלא תתפרש מינן ודאי, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, ובמה יודע איפוא וגו'.

אמר רבי אלעזר, מלה דא לא קאמר קודשא בריך הוא אלא ברחימותא דישראל, ולאתפייסא בהדייהו, למלכא דהוה בעי למיזל עם בריה, ולא בעי לשבקא ליה, אתא בריה