זהר חלק ב קיב א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קיב א
מתוך: זוהר חלק יד (עריכה)
בקודשא, ובגין דא כל נטירו דבבו לישראל על דא איהו.
לכלבא דחטיף עופא דכיא מן שוקא ואייתי ליה, ועד לא אתבר אתא חד בר נש וחטפא מניה, לבתר יהיב ליה חד גרמא גרירא בלא תועלתא, כך לשרו של עשו אפיקו ליה מההוא בטן, חטיפו מניה ההוא ירך, לבתר יהבו ליה גרמא חד, ההוא בטן וההוא ירך דסוטה ולא אחרא, הא גרמא דקא יהבו ליה לחולקיה ועדביה וערב ליה.
ובגין כך כל דינין דקודשא בריך הוא דינין דקשוט אינון, ובני נשא לא ידעין ולא משגיחין לקודשא בריך הוא, וכלהו בארח קשוט, היא אסטיאת גרמה מבעלה, כמה דאת אמר (משלי ב יז) "העוזבת אלוף נעוריה וגו'", אוף הכי אתתא כגוונא דילה בארעא.
תא חזי, מאן דאשכח חברא כוותיה דעביד כעובדוי בעלמא, רחים ליה ואתדבק בהדיה ועביד עמיה טיבו, אבל סטרא אחרא לאו הכי, כיון דאשכח מאן דשבק סטרא דקדושה דקודשא בריך הוא, ועביד כעובדוי ואתדבק בה, כדין בעיא לשיצאה ולאפקא ליה מעלמא, האי אתתא עבדת כעובדהא ואתדבקת ביה, חזי מה דעבדת בה, וצבתה בטנה ונפלה ירכה, קודשא בריך הוא לאו הכי, מאן דשביק לסטרא אחרא ואתדבק ביה בקודשא בריך הוא, כדין רחים ליה ועביד ליה כל טיבו דעלמא, השתא סבא אתקין גרמך, דהא חויא אזיל ליה ובעא לאתגרא בהדך ולא יכיל.
פתח ואמר (קהלת א ג) "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש", וכי לא אתא שלמה אלא לאולפא מלה דא, אלו אמר (ס"א וכי מה אתא שלמה מלכא לאלפא במלה דא, ותו ואילו אמר) בעמלו שיעמול, יאות, דהא אשתאר עמל דאית ביה יתרון, אלא כיון דכתיב בכל עמלו, הא כללא דכלא, דלא אשתאר כלום דאית ביה יתרון.
אלא לאו לכל אדם אמר שלמה מלה דא, אלא אדם אית בעלמא, דאיהו משתדל תדיר בביש, ולאבאשא, ולא אשתדל בטב אפילו רגעא חדא. ועל דא כתיב "עמלו" ולא כתיב "יגיעו". "עמלו" כמה דאת אמר (תהלים ז יז) "ישוב עמלו בראשו", (במדבר כג כא) "ולא ראה עמל בישראל". "יגיעו" כמה דאת אמר (תהלים קכח ב) "יגיע כפיך כי תאכל וגו'", וכתיב (בראשית לא מב) "ואת יגיע כפי ראה אלהי"ם". אבל עמלו כתיב (תהלים י יד) "עמל וכעס". אשתדלותיה הוא תדיר לביש, ועל דא איהו 'תחת השמש'.
בשעתא דהאי אדם אשתדל בביש, על האי כתיב (איוב יח יט) "לא נין לו ולא נכד בעמו וגו'", דהא קודשא בריך הוא בעי דלא יעביד תולדין, דאלמלא יעביד תולדין הוה מטשטש עלמא. ועל דא כתיב "מה יתרון לאדם בכל עמלו".
ומאן דלא ישתדל למעבד תולדין, אתדבק בהאי סטרא דאדם בישא, ועאל תחות גדפוי. רות אמרה (רות ג ט) "ופרשת כנפיך על אמתך" בגין לאזדווגא בהדיה דצדיק למעבד תולדין. וקודשא בריך הוא פריש גדפוי על בר נש בגין לאפשא בעלמא. מאן דלא בעי למעבד תולדין - "בגפו יבא" - בגפא דההוא ביש דאיהו אזיל ערירי כחויא דא דאזיל יחידאי. "בגפו יצא" - כמה דאתמר, (השתא) איהו דלא אשתדל למעבד תולדין. הא אתמר כל מה דאצטריך.
(ס"א תא חזי, דאית לאהדרא סבא במלין קדמאין), ריב דעבד קודשא בריך הוא הא אתמר, ריב דכתיב (מיכה ו א) "קום ריב את ההרים" מאי איהו? אלא אינון טורין דלתתא, אמאי ריב דא, בגין דבהו תליא כל חובא דעבדין ישראל לגבי אבוהון דבשמיא, מאי טעמא, בגין דישראל הוו ידעין שמושא דכל מלאכין עלאין דבשמיא, ולא אניס להו אפילו שמא דחד מנייהו, וכל שמושא דלהון, ובתרין סטרין הוו טעאן אבתרייהו, חד דהוו ידעין לאמשכא חילא דלהון דככביא ומזלי בארעא, וחד דהוו ידעי לאומאה לון בכל מה דאצטריכו, ועל דא בעא קודשא בריך הוא למעבד בהו ריב ודינא, וכיון דבהון להוי ריב ודינא, כל שלשולא נפל, דהא לא יהוי ביה תועלתא, ובגין כך קום ריב וגו'.
"ותשמענה הגבעות קולך" -