זהר חלק ב קו ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק יד (עריכה)
מלא רחמין איהו, ואתמלי רחמין על כל עובדוי כמה דאת אמר (תהלים קמה ט) "ורחמיו על כל מעשיו"-- אפילו על בעירי ועופי מאטון רחמוי. אי עלייהו מאטון רחמוי, כל שכן על בני נשא דידעין ואשתמודעאן לשבחא למאריהון דרחמוי מאטון עלייהו ושראן עלייהו.
ועל דא אמר דוד (שם קיט, קנו) "רחמיך רבים יהו"ה כמשפטיך חייני". אי על חייבין מאטון רחמוי, כל שכן על זכאין. אלא מאן בעי אסוותא? אינון מארי כאבין. ומאן אינון מארי כאבין? אלין אינון חייבין; אינון בעאן אסוותא. ורחמי דקודשא בריך הוא (רחמין) עלייהו דלא יהון שביקין מניה, ואיהו דלא יסתלק מנייהו, ויתובון לקבליה. כד מקרב קודשא בריך הוא - בימינא מקרב, וכד דחי - בשמאלא דחי. ובשעתא דדחי - ימינא מקרב. מסטרא דא דחי, ומסטרא דא מקרב. וקודשא בריך הוא לא שביק רחמוי מנייהו.
תא חזי מה כתיב, (ישעיה נז יז) "וילך שובב בדרך לבו" וכתיב בתריה "דרכיו ראיתי וארפאהו, ואנחהו, ואשלם נחומים לו ולאבליו". "וילך שובב"-- אף על גב דחייבין עבדין כל מה דעבדין בזדון, דאזלין בארחא דלבייהו, ואחרנין עבדין בהו התראה, ולא בעאן לצייתא לון, בשעתא דתבין בתיובתא, ונטלין ארחא טבא דתיובתא, הא אסוותא זמינא לקבלייהו.
השתא אית לאסתכלא, אי על חייא אמר קרא, או על מתייא אמר קרא? דהא רישא קרא לאו איהו סיפא, וסיפא לאו איהו רישא. רישא דקרא אחזי על חייא, וסופיה אחזי על מתייא. אלא קרא (ס"א רישא דקרא) אמר בעוד דבר נש איהו בחיוי (והכי הוא "וילך שובב בדרך לבו" בגין דיצר הרע דביה תקיף ואתתקף ביה, ועל דא אזיל שובב ולא בעי לאתבא בתיובתא), קודשא בריך הוא חמי ארחוי דקא אזלין בביש בלא תועלתא. אמר קודשא בריך הוא אנא אצטריכנא לאתקפא בידיה; הדא הוא דכתיב "דרכיו ראיתי" (וארפאהו) דקא אזלין בחשוכא. אנא בעי למיהב ליה אסוותא; הדא הוא דכתיב "וארפאהו". קודשא בריך הוא איהו אעיל בלביה ארחי דתיובתא, ואסוותא לנשמתיה.
"ואנחהו" מאי "ואנחהו"? כמה דאת אמר (שמות לב לד) "לך נחה את העם", אנהיג ליה קודשא בריך הוא בארח מישר, כמאן דאתקיף בידא דאחרא ואפקיה מגו חשוכא. "ואשלם נחומים לו ולאבליו" -- הא אתחזי דמיתא איהו, (אלא) אין ודאי מיתא איהו, וקיימא בחיין, דהואיל (ס"א אלא ודאי חי איהו וקיימא בחיין, והואיל) ואיהו רשע מית אקרי. מהו "ואשלם נחומים לו ולאבליו"? אלא קודשא בריך הוא עביד טיבו עם בני נשא, דכיון דעאל מי"ג שנין ולהלאה, פקיד עמיה תרין מלאכין נטורין דנטרי ליה. חד מימיניה וחד משמאליה. כד אזיל בר נש בארח מישר אינון חדאן ביה, ואתקיפו עמיה בחדוה, ומכרזן קמיה ואמרין הבו יקר לדיוקנא דמלכא. וכד אזיל בארח עקימו -- אינון מתאבלן עליה ומתעברן מניה. כיון דאתקיף ביה קודשא בריך הוא ואנהיג ליה בארח מישר, כדין כתיב "ואשלם נחומים לו ולאבליו"-- ואשלם נחומים לו בקדמיתא, דאיהו אתנחם על מה דעבד בקדמיתא, ועל מה דעבד השתא ותב בתיובתא, ובתר כן "ולאבליו"-- אינון מלאכין דהוו מתאבלן עליה כד אתעברו מניה, והשתא דאתהדרו בהדיה הא ודאי נחומים לכל סטרין. והשתא איהו חי ודאי, חי בכל סטרין. אחיד באילנא דחיי. וכיון דאחיד באילנא דחיי כדין אקרי 'בעל תשובה' דהא כנסת ישראל 'תשובה' אוף הכי אקרי, ואיהו 'בעל תשובה' אקרי. וקדמאי אמרו בעל תשובה ממש. ועל דא אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד (בו) במקום שבעלי תשובה עומדים.
לך לבדך חטאתי
דוד מלכא אמר, (תהלים נא ו) "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי וגו'". "לך לבדך", מאי "לך לבדך"? אלא בגין דאית חובין דחטי בר נש לקודשא בריך הוא ולבני נשא, ואית חובין דחטא לבני נשא ולא לקודשא בריך הוא, ואית חובין דחטי לקודשא בריך הוא בלחודוי ולא לבני נשא (אחרא) -- דוד מלכא חב לקודשא בריך הוא בלחודוי ולא לבני נשא. ואי תימא הא