זהר חלק ב מו א

דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" באתר "תא שמע"



דאמר הכתוב (שמות לב ז) "לך רד כי שחת עמך, סרו מהר מן הדרך אשר צויתם" -- 'צויתם' כתיב.


"וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים" -- חד מחמשה הוו. ורבי יוסי אומר, חמשה מישראל וחד מנייהו. רבי יהודה אומר, ו"חמשים"-- אחד מחמשים. אמר רבי שמעון, בגין דההוא יובלא סליק לון ממצרים, בגין כך "וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים". ואי לאו לא סליקו. ועל דא אתעכבו חמשין יומין לקבלא אורייתא, ומההוא אתר נפקת אורייתא ואתיהיבת, ועל דא "וחמשים" חסר, דבגין דא עלו בני ישראל מארץ מצרים:


"ויקח משה את עצמות יוסף וגו'" -- אמאי סליק גרמוי? אלא בגין דהוה רישא לנחתא לגלותא, ולא עוד אלא דאיהו סימנא דגאולה הוה ליה, ואומי להו לישראל על דא, הדא הוא דכתיב כי השבע השביע את בני ישראל, והא אתמר. זכאה חולקא דמשה, דישראל הוו עסקי למשאל ממונא ממצראי, ומשה הוה עסיק באומאה דיוסף. ואית דאמרי ארונא בנילוס הוה, ובשמא קדישא סליק ליה, ועוד אמר משה, יוסף הגיע זמן פורקנא דישראל, ואמר עלה שור וסליק, ואית דאמרי בין מלכי מצראי הוה, ומתמן סליק (ס"א ליה), ואית דאמרי בגין דלא יעבדון ליה ע"ז שוו בנילוס, וסרח בת אשר חויאת ליה למשה:


וה' הולך לפניהם יומם

"ויהו"ה הולך לפניהם יומם".    רבי יוסי פתח, (תהלים כב א) "למנצח על אילת השחר מזמור לדוד" -- כמה חביבה אורייתא קמיה דקודשא בריך הוא, דכל מאן דאשתדל באורייתא רחים הוא לעילא רחים הוא לתתא, קודשא בריך הוא אצית ליה למלולוי, לא שביק ליה בהאי עלמא, ולא שביק ליה בעלמא דאתי.

ואורייתא בעי למלעי בה ביממא ובליליא, דכתיב (יהושע א ח) "והגית בו יומם ולילה", וכתיב (ירמיה לג כה) "אם לא בריתי יומם ולילה וגו'". תינח ביממא, בליליא אמאי? בגין דיהא שכיח לגביה שמא קדישא שלים, כמה דלית יומם בלא ליליא, ולאו איהו שלים אלא דא עם דא, כך בעי אורייתא לאשתכחא עמיה דבר נש יומא וליליא, למהוי שלימותא לגבי דבר נש יומם ולילה. והא אתמר דעקרא דליליא מפלגותא ואילך, ואף על גב דפלגו קדמיתא בכללא דליליא הוא, אבל בפלגות ליליא קודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא, וכדין בעי ליה לבר נש למיקם ולמלעי באורייתא, והא אתמר דקודשא בריך הוא וכל צדיקיא דבגנתא דעדן כלהו צייתין לקליה, הדא הוא דכתיב (שיר ח יג) "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני". והא אוקמוה היושבת בגנים דא כנסת ישראל, דאיהי משבחת ליה לקודשא בריך הוא בשבחא דאורייתא בליליא, זכאה חולקיה מאן דאשתתף בהדה, לשבחא ליה לקודשא בריך הוא בשבחא דאורייתא.

וכד אתי צפרא, כנסת ישראל אתת ומשתעשעא ביה בקודשא בריך הוא, ואושיט לה לגבה שרביטא דחסד, ולא עלה בלחודהא, אלא עלה ועל אינון דמשתתפין בהדה, והא אתמר דכתיב (תהלים מב ט) "יומם יצוה יהו"ה חסדו ובלילה וגו'", ועל דא 'אילת השחר' אקרי.

ואמר רבי שמעון, בשעתא דבעי לאתנהרא צפרא, אתחשך ואתקדר נהורא וקדרותא אשתכח, כדין אתחברת אתתא בבעלה, דתנינן אשה מספרת עם בעלה, לאשתעי בהדיה ועאלת להיכליה. לבתר כד בעי שמשא למיעל אתנהיר, ואתת ליליא ונטיל ליה, כדין כל תרעין סתימין, וחמרין נערין וכלבין נבחין, כד אתפלג ליליא שארי מלכא (למקרי) למיקם, ומטרוניתא לזמרא, ואתי מלכא ואקיש לתרעא דהיכלא, ואמר (שיר ה ו) פתחי לי אחותי רעיתי וגו', וכדין משתעשע בנשמתהון דצדיקיא.

זכאה חולקיה דההוא דאתער ההוא זמנא במלי דאורייתא, בגין דא כל אינון דבני היכלא דמטרוניתא כלהו בעיין למיקם בההוא זמנא לשבחא למלכא, וכלהו משבחן קמיה, ושבחא דסליק מהאי עלמא דאיהו רחיק (יתיר), דא ניחא ליה לקודשא בריך הוא מכלא, כד אסתליק ליליא ואתי צפרא (נ"א ואתחשך) ואתקדר, כדין מלכא ומטרוניתא ברזא בחדוה, ויהיב לה מתנן ולכל בני היכלה, זכאה חולקיה מאן דאיהו במניינא.


"ויהו"ה הולך לפניהם יומם" -- קודשא בריך הוא ובית דיניה.