זהר חלק ב לט א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק יב (עריכה)
כעין של מעלה. 'קהלת'-- כנופיא קדישא דבי עשרה. בגין כך 'קהל' אין פחות מעשרה, ו'קהל' אפילו מאה, וקהלת כללא דכלא, כמה דאת אמר (דברים לג ד) "קהלת יעקב". ותאנא שמותיו על שם החכמה אתקרון, ובגין כך תלת ספרין עבד - שיר השירים, קהלת, משלי; וכלהו לאשלמא חכמתא. שיר השירים לקבל דחסד, קהלת לקבל דדינא, משלי לקבל דרחמי. בגין לאשלמא חכמתא. והוא עבד כל מה דעבד בגין לאחזאה חכמתא, ולקבל דרגא (נ"א ולקבלי דרזא) עלאה -- והוא אמר "בימי הבלי", "הבל הבלים"?!
אלא רזא דהבל יקירא הוא, והוא הבל דנפיק מפומא, ורזא דהבל דנפיק מפומא קלא אתעביד מניה, ותאנא אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שלא חטאו, שלא חטאו ממש, (וקלא) והבל אתעביד ברוחא ומיא, וכל מה דאתעביד בעלמא בהבל אתעביד, ורזא (דמלה) דהאי הבל של תינוקות, אתעביד קלא ואתפשט בעלמא ואינון נטורי עלמא ונטורי קרתא הדא הוא דכתיב (תהלים קכז א) אם יהו"ה לא ישמר עיר וגו'.
ותא חזי, הוא הבל הוא קלא, מה בין האי להאי, הבל (הוא קלא) קאים בחילא למיפק קלא, קלא ממש קאים בקיומה (דלא) לאפקא (אחרא) מלה, וההוא הבל דהוה אחסנתיה דאבוי קרייה הבל, ומניה חזא כל מה דחזא, ואף על גב דסיועין סגיאין מעילא אחרנין הוו ליה, ולאשתמודעא מלה אמר בימי הבלי, דמלה דא מתמן אתא.
ורזא דמלה, "הכל הבל", "את הכל ראיתי בימי הבלי", "יש צדיק אובד בצדקו" -- דא הוא רזא דמלה דגלי ופרסם. דכלא תליא בימי הבלי, כלומר - בזמנא דהאי הבל ינקא מן דינא בגין למעבד דינא-- צדיק אובד בצדקו; ובזמנא דהאי הבל ינקא מרחמי-- רשע מאריך ברעתו. ותרווייהו תליין בהאי הבל. ובגין כך כתיב "בימי", ולא כתיב "ביום", וכלא תליין בימי הבל דא. מאן דאערע בדינא-- בדינא, מאן דאערע ברחמי-- ברחמי. ואי תימא "יש צדיק אובד", ולא קאמר "אבוד", הכי הוא אובד ממש, דההוא דינא אובד לצדיק מעלמא ומדרא. ויש רשע מאריך ברעתו, מאריך ממש, דההוא דינא (ס"א הבל) כד ינקא מרחמי עביד רחמי לההוא רשע ומאריך ליה.
עד דהוו יתבי חמו קטורא דהוה סליק לעילא ונחית לתתא, אמר אתעטרותא אתעטר בטינתא (נ"א בעניותא) דארעא, מגו לעילא, אדהכי סליק ההוא חקלא ריחא מכל בוסמין, אמר נתיב הכא דשכינתא גבן אתקיים, בגין כך כריח שדה אשר ברכו יהו"ה. פתח ואמר, (בראשית כז כד) "וירח את ריח בגדיו ויברכהו, ויאמר ראה ריח בני וגו'" -- "וירח את ריח בגדיו"-- משמע דאינון לבושין הוו סלקין ריחא טבא (ס"א דלא אתעדי), ולבתר אתעדי מנהון ההוא ריחא.
השתא אית לאסתכלא, כתיב ריח בגדיו, וכתיב ריח בני, ולא אמר ריח הבגדים אלא ריח בני. אלא תאנא, כיון שנכנס יעקב נכנס עמו גן עדן, ותאנא אותן הבגדים היו של אדם הראשון, דכתיב (שם ג כא) "ויעש יהו"ה אלהי"ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". והוציאם מגן עדן. ואי תימא דכתיב "ויתפרו עלה תאנה" דאינון הוו, אי הכי אמאי כתיב "ויעש יהו"ה אלהי"ם" וכתיב "כתנות עור" -- הא לא הוו אלא עלה תאנה? אלא כתרגומו לבושין דיקר, והוו סלקין ריחין מבוסמא דעדן.
ותניא בשם מלא אתעבידו, דכתיב ויעש יהו"ה אלהי"ם. מה דלא אתעבידו ביה שמיא וארעא. ולא? והא כתיב (שם ב ד) "ביום עשות יהו"ה אלהי"ם ארץ ושמים"? לא קשיא - האי כד אתעבידו לא אתעבידו בשם מלא, בר כד אתקיימו בשם מלא אתקיימו. ומה דאמרו דאינון לבושין אתו לההוא רשע דעשו, דנסיב לון מן נמרוד, הכי אוקימנא, וקשיא מלה, דאי הכי הא כתיב "לאדם ולאשתו"-- לבושין לאדם, ולבושין לחוה. לבושין דחוה מה אתעבידו? ותו דאי הכי