זהר חלק ב יב א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף יב א
מתוך: זוהר חלק יא (עריכה)
והשתא אשה, אלא הכי הוא ודאי, והכי אוליפנא, אתתא עד לא אזדווגת אתקריאת בת פלוני, בתר דאזדווגת אתקריאת אשה, והכא בת ואשה, וכלא חד דרגא איהו:
"ותצפנהו שלשה ירחים"-- אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא, ומאי נינהו תמוז אב טבת (נ"א שבט), מאי משמע, דעד לא נחת משה לעלמא שכיח הוה איהו לעילא, ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מיומא דאתיליד, מכאן אמר רבי שמעון, רוחיהון דצדיקיא שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא.
"ולא יכלה עוד הצפינו וגו'", מאי "ותקח לו תבת גומא"? דחפת ליה בסימנהא, למהוי נטיר מאינון נוני ימא דשאטין בימא רבא, דכתיב (תהלים קד כה) שם רמש ואין מספר, והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו, בחפו (דסטרא דיובלא) (נ"א דטיסת רוכלא ונ"א דטיס רובילא) יקירא, דתרין גוונין חוור ואוכם, ואנח ליה למשה (בינייהו) דישתמודע עמהון, בגין דזמין לסלקא בינייהו זמנא אחרא לקבלא אורייתא:
ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור
"ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור"-- דא איהי דאתיא מסטרא דשמאלא דדינא קשיא, כמה דאת אמר "לרחוץ על היאור" - על היאור דייקא, ולא על הים. ואי תימא והא כתיב (שמות יז ה) "ומטך אשר הכית בו את היאור", ומשה לא מחא אלא ימא וקרייה יאור, אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידא דמשה, ושוויה קרא דאיהו עביד. כהאי גוונא (שם ז כה) "וימלא שבעת ימים אחרי הכות יהו"ה את היאור", ואהרן הכהו! אלא על דאתא מסטרא דקודשא בריך הוא קרייה קרא "אחרי הכות השם", לבתר קרייה בשמא דמשה.
"ונערותיה הולכות על יד היאור"-- אלין שאר משריין דאתיין מסטרא דא:
"ותפתח ותראהו את הילד" -- "ותראהו", "ותרא" מבעי ליה? מאי "ותראהו"? אמר רבי שמעון, לית לך מלה באורייתא דליה בה רזין עלאין ויקירין, אלא הכי אוליפנא, רשימא דמלכא ומטרוניתא אשתכח ביה, ואיהו רשימא דוא"ו ה"א, ומיד "ותחמול עליו וגו'". עד כאן לעילא, מכאן ולהלאה לתתא. בר מהאי קרא:
"ותתצב אחותו מרחוק וגו'" -- "ותתצב אחותו", אחותו דמאן? אחותיה דההוא דקרא לכנסת ישראל "אחותי", כמה דאת אמר (שיר ה ב) "פתחי לי אחותי רעיתי". "מרחוק"-- כמה דאת אמר (ירמיה לא ג) "מרחוק יהו"ה נראה לי". מאי משמע, דאינון זכאין עד לא נחתו לעלמא אשתמודעאן אינון לעילא לגבי כלא, וכל שכן משה, ומשמע נמי דנשמתהון דצדיקיא אתמשכו מאתר עלאה כמה דאוקימנא, ורזא דמלה אוליפנא, דמשמע דאב ואם אית לנשמתא, כמה דאית אב ואם לגופא בארעא, ומשמע דבכל סטרין בין לעילא בין לתתא מדכר ונוקבא אתיין כלא ומשתכחי, והא אוקמוה רזא, דכתיב תוצא הארץ נפש חיה, הארץ דא כנסת ישראל, נפש חיה, נפשא דאדם קדמאה עלאה, כמה דאתמר, אתא רבי אבא ונשקיה, אמר ודאי שפיר קאמרת, והכי הוא ודאי, זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי עלמא.
דבר אחר: "ותתצב אחותו"-- דא היא חכמה, כמה דאת אמר (משלי ז ד) "אמור לחכמה אחותי את". אמר רבי יצחק, מעולם לא אתעדיאת (נ"א אתער) גזרת דינא מעלמא, דהא בכל שעתא דהוו ישראל חטאן הוה דינא מקטרגא עמהון, וכדין ותתצב אחותו מרחוק (דבר אחר מרחוק) כמה דאת אמר מרחוק יהו"ה נראה לי:
"ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור" -- בשעתא דהוו פסקי ישראל מאורייתא, מיד "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור", הות נחתת מדת הדין