זהר חלק א רמט א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף רמט א
מתוך: זוהר חלק י (עריכה)
דאיהו מלך, ומאן איהו דא (תהלים ז יב) אל זועם בכל יום, ואל שדי, כמה דאתמר, למואל, כמה דאת אמר (איוב מ ה) למו פי, למואל מלך, דאיהו בת שבע, משא אשר יסרתו אמו, כד אתגלי עלוי בגבעון בחלמא דליליא.
תא חזי, יעקב אתכניש לגבי סיהרא, ועביד בה פירין לעלמא, ולית לך דרא בעלמא דלא אית ביה איבא דיעקב, בגין דהא איהו אתער אתערותא לעילא, בגין דכתיב ויאסוף רגליו אל המטה, דאיהו מטתיה דיעקב ודאי, זכאה חולקיה דיעקב, דהא אשתלים לעילא ותתא, דכתיב (ירמיה ל י) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יהו"ה וגו', כי אתך אני, כי אתי אתה לא אתמר, אלא כי אתך אני, והא אתמר.
רבי יצחק פתח ואמר, "ויבאו עד גרן האטד וגו'", וכתיב "וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגרן האטד וגו'". הני קראי אית לאסתכלא בהו, מאי איכפת לן דאינון אתו עד גרן האטד, ומאי טעמא אתכנת אבלותא דא למצרים, דהא אבל ישראל מבעי ליה, מאי טעמא למצרים, אלא הכי אמרו, כל ההוא זמנא דהוה יעקב במצרים אתברך ארעא בגיניה, ונילוס הוה נפיק ואשקי ארעא, ועוד דפסק כפנא בגיניה דיעקב, ועל דא מצראי עבדו אבלותא ואתכני עלייהו.
פתח ואמר (תהלים קו ב) "מי ימלל גבורות יהו"ה ישמיע כל תהלתו". האי קרא אוקמוה, אבל מהו ימלל ידבר מבעי ליה, ואי תימא דארחיה דקרא הכי הוא, דהא קראי אינון הכי, לא, דכלהו לאחזאה מלה קא אתיין, אוף הכא לאחזאה מלה קא אתיא מי ימלל (גבורות יהו"ה) כדכתיב (דברים כג כו) וקטפת מלילות, גבורות יהו"ה, בגין דסגיאין אינון, דהא כל גזרא דדינא מתמן קא אתיא, ועל דא מאן איהו דיסלק ויעבר גזרה חדא מאינון גבוראן דעביד קב"ה.
תו מי ימלל וידבר כלא חד, ידבר, דהא כמה וכמה גבוראן אינון דלית לון חושבנא, כמה מארי דדינין, כמה מארי תריסין, כמה גרדיני נמוסין, ומלולא לא יכיל למללא לון, ובמה ידיען כלהו, בהגדה, דאית ביה רזא דחכמתא, דהא במלולא ובאמירה לא יכיל למללא לון למנדע לון, אבל בהגדה ידיען, כמה דכתיב (תהלים קמה ד) דור לדור ישבח מעשיך וגבורתך יגידו, ברזא דא ידעין, אבל גבורתך דהיא גבורה תתאה, ידברו, דכתיב וגבורתך ידברו. ישמיע כל תהלתו, דסגיאין אינון (נ"א דרגין) דינין דאשתמודען ומתחברן בתהלה, וכמה חילין משריין דמתחברן בה, כדכתיב (איוב כה ג) היש מספר לגדודיו, ועל דא מאן יכיל לאשתמע כל תהלתו.
תא חזי, מצראי כלהו חכימין הוו, ומסטרא דגבורה קא נפקי כמה חילין וכמה משריין, וכמה דרגין על דרגין, עד דמטו לגבי דרגין תתאין, ומצראי הוו חרשין וחכימין בהו, וידעין סתימין דעלמא, ואסתכלו הא, דבזמנא דיעקב קיים בעלמא לא אית עמא דשלטא על בנוי, וידעו דהא ישתעבדו בהו בישראל זמנין סגיאין, כיון דמית יעקב חדו, אסתכלו מה יהא בסופא, עד דמטו לגורן האטד, דאיהו גזרא דדינא שליטא, אט"ד בגי' יד, כמה דאת אמר (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה וגו', כיון דמטו לאתר דא, חמו גבוראן דנפקי מהאי אטד. אמאי אקרי אטד, אלא מה אטד נפקי כובין להאי סטרא ולהאי סטרא, הכי נמי י"ד נפקי מינה אצבעאן להאי סטרא ולהאי סטרא, וכל אצבעא ואצבעא סליק בכמה גבוראן בכמה דינין ובכמה נמוסין, כדין ויספדו שם מספר גדול וכבד מאד, על כן קרא שמה אבל מצרים, ודאי אבל כבד זה למצרים, ולא לאחרא.
רבי שמעון פריש פרשתא, יתבו לגו מערתא, אמר חמינא דיומא דין ינפול ביתא במתא, ויעדרון תרי בי רומאי מקטרגין, אי אנא במתא לא ינפול ביתא, אהדרו לגו מערתא ויתבו.
פתח רבי שמעון ואמר, (ישעיה י ל) "צהלי קולך בת גלים וגו'" --