זהר חלק א רכו א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק י (עריכה)
וגופא דיליה אתקבר בארעא קדישא, עליה כתיב (ירמיה ב ז) ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה, ויעקב אמר וקברתני בקבורתם, ונשמתיה נפקא ברשותא אחרא, אמר רבי יהודה, שאני יעקב דשכינתא הות אחידת ביה ואתדבקת ביה, הדא הוא דכתיב (בראשית מו ד) אנכי ארד עמך מצרימה, לדיירא עמך בגלותא, ואנכי אעלך גם עלה, לאזדווגא בי נשמתך, ולאתקברא גופך בקברי אבהתך, מאי קא מיירי, אף על גב דקא (נ"א דהא לא) נפקת נשמתיה ברשותא אחרא, (נ"א ועל דא ואנכי אעלך גם עלה כתיב). "ויוסף ישית ידו על עיניך" -- יוסף ודאי, דהא הוא בוכרא דהרהורא דלבא, בוכרא דטפה קדמאה הוה כדאתמר, ובגין דידע קב"ה טמירא דא, אתבשר ליה ביוסף, דהא כל רחימותא ביה תליא.
"ישית ידו על עיניך" -- מאי קא מיירי? אמר רבי ייסא בגין יקרא דיעקב, ולאתבשרא דהא יוסף קיים, וישתכח עליה במיתתיה.
רבי חזקיה אמר, מלה אוליפנא, ודחילנא לגלאה, ובעובדי עלמא חכמתא אשתכח, אתא רבי אבא (ד"א ל"ג ונשקיה) בטש ביה, אמר אימא מילך וזיין זיינך, ביומוי דרבי שמעון מלין אתגליין, אמר אוליפנא מפרקין דרב ייסא סבא, בנמוסי עלמא, בר נש דזכי לבר בהאי עלמא, ליבעי ליה לנגדא עפרא על עינוי כד אתקבר, ודא הוא יקרא דיליה, לאחזאה דעלמא אסתים מניה, והוא ירית ליה לעלמא תחותוי. בגין דעינוי דבר נש חיזו דעלמא ביה אתחזי, וכל גוונין הכי אינון דאסחרו, חוורא דביה הוא ימא רבא אוקינוס דאסחר כל עלמא בכל סטרוי, גוונא אחרא הוא יבשתא דאקיפו מיא, ויבשתא קאים בין מיא, הכי הוא גוונא בין מיא, גוונא אחרא תליתאה היא במציעותא דביה, דא ירושלם דהיא אמצעיתא דעלמא. גוונא רביעאה היא חיזו דכל עינא ואקרי בת עין, דבההוא בת עין אתחזי פרצופא, וחיזו יקרא מכלא, דא ציון דאיהי נקודה אמצעיתא מכלא, דחיזו דכל עלמא תמן אתחזי, ותמן שריא שכינתא, דהיא שפירו דכלא וחיזו דכלא, ועינא דא הוא ירותת עלמא, ובגיני כך האי שביק ליה, והאי נטיל ליה וירית ליה.
אמר ליה שפיר קאמרת, אבל מלה סתימא איהו יתיר, ובני עלמא לא ידעין ולא מסתכלן, דהא בשעתא דבר נש נפיק מעלמא, נפשא דיליה טמירא עמיה, ועד לא נפקת, עינוי דבר נש חמו מה דחמו, כמה דאוקימנא, דכתיב (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וחי, בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן, ועינוי פקיחן מההוא חיזו דחמא, ואינון דקיימין עליה בעא לשואה ידא על עינוי ולאסתמא עינוי. בגין ההוא דאוליפנא ברזא דנמוסי עלמא, דבשעתא דאשתארו עינוי פקיחן מההוא חיזו יקירא דחמא, אי זכי לבר, ברא קדים לשואה ידיה על עינוי ולאסתמא לון, כמה דכתיב ויוסף ישית ידו על עיניך. בגין דהא חיזו אחרא דלא קדישא אזדמנת לקבליה, ועינא דחמא השתא חיזו קדישא עלאה, לא יסתכל בחיזו אחרא.
ועוד דההוא נפש סמיכת לקבליה בביתא, ואי אשתאר עינא פקיחא, וההוא חיזו אחרא ישרי על עינוי, בכל מה דאסתכל אתלטיא, ולאו יקרא דעינא הוא, וכל שכן מקריבוי, וכל שכן מן מיתא דלאו יקרא דיליה לאסתכלא במה דלא אצטריך, ולאשריא על עינוי מלה אחרא. לבתר אתכסיא בעפרא, והא אתערו חבריא על דינא דקברא מהו, ויקרא הוא דיסתים עינא מן כלא על ידא דבריה דשבק בעלמא.
תא חזי, כל שבעה יומין, נפשא אזלא מביתא לקברא ומקברא לביתא, ואתאבלת עליה, ותלת זמנין ביומא אתדנו כחדא נפשא וגופא, ולית מאן דידע בעלמא וישגח לאתערא לבא, לבתר גופא אתטריד, ונפשא אזלא ואסתחיא