זהר חלק א רכד ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק י (עריכה)
לבושי יקר לאתלבשא ביה, ובההוא לבושא זכאן לאתענגא מענוגא דעלמא דאתי, ובההוא לבושא זמינין לאחייא ולמיקם, וכל אינון דאית להו לבושא יקומון, הדא הוא דכתיב (איוב לח יד) ויתיצבו כמו לבוש, ווי לאינון חייבי עלמא דיומיהון בחוביהון (עלמין) חסרין, ולא אשתאר מנייהו במה דאתכסיין כד יפקון מעלמא. תאנא, כל אינון זכאין דזכו לאתלבשא בלבוש יקר ביומיהון, מתעטרן בההוא עלמא (ס"א גולמא), מעטורי דמתעטרי בהו אבהן, מההוא נחל דנגיד ונפיק לגנתא דעדן, הדא הוא דכתיב (ישעיה נח יא) ונחך יהו"ה תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו', ואינון חייבי עלמא דלא זכו לאתלבשא בלבושא דיומיהון, עלייהו כתיב (ירמיה יז ו) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר.
אמר רבי יצחק, זכאה חולקיה דיעקב דרחצנו יתיר הוה ליה, דכתיב ושכבתי עם אבותי, דאזכי בהו ולא באחרא, דאזכי בהו לאתלבשא ביומין דיליה וביומין דלהון.
רבי יהודה אמר, כתיב (בראשית כז כו) וירח את ריח בגדיו ויברכהו, בגדיו, בגדי עשו מבעי ליה, דהא לאו דידיה הוו אלא דעשו הוו הנהו בגדים, דכתיב (שם טו) ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות, בגדי עשו כתיב (הכא), והכא ריח בגדיו דיעקב משמע, אלא הכי אוקימנא, וירח, כלומר אסתכל להלאה, וארח ריחא דלבושוי דההוא עלמא, כדין ברכיה. ועל דא כתיב, ראה ריח בני כריח שדה, דא הוא חקל דתפוחין קדישין, אמר, הואיל וזכית באינון לבושי יקר, ויתן לך האלהי"ם מטל השמים, מאי משמע, בגין דבההוא חקל דתפוחין קדישין נטיף טלא כל יומא, מההוא אתר דאקרי שמים, דכתיב מטל השמים, אמר רבי יוסי, בכלא ברכיה, מטל השמים ומשמני הארץ, מאי טעמא, בגין דוירח את ריח בגדיו, בגדיו ממש כמה דאוקימנא. תנא אלף וחמש מאה ריחין סלקין בכל יומא מגן עדן, דמתבסמי בהו אינון לבושין דיקר דההוא עלמא, דמתעטרן מן יומוי דבר נש.
אמר רבי יהודה, כמה לבושין אינון? אמר רבי אלעזר, טורי דעלמא על דא פליגו, אבל תלתא אינון, חד דמתלבשי בההוא לבושא רוחא דבגנתא דעדן דארעא, וחד יקרא מכלא דמתלבשא ביה נשמתא בגו צרורא דחיי, בין פורפירא דמלכא. וחד לבושא דלבר, דקאים ולא קאים אתחזי ולא אתחזי, בהאי מתלבשא ביה נפשא ואזלא ושטא בעלמא, ובכל ריש ירחי (שתא) ושבתא, אזלת ואתקשרת ברוחא דבגנתא דעדן דארעא, דקיימא בין פרגודא יקירא, ומניה אוליף וידע מה דידע, ושט ואודע ליה בעלמא.
תנא בתרין קשורין אתקשר נפשא בכל ריש ירחא ושבתא, בקשורא דרוחא די בין ריחי בוסמין דבגנתא דעדן דארעא, ומתמן אזיל ושאט ואתקשר עם רוחא בנשמתא דצרירא בצרורא דחיי, ומתרויא ומתזנת מאינון זיוין יקרין דהאי סטרא ודהאי סטרא, הדא הוא דכתיב ונחך יהו"ה תמיד תמיד דייקא, והשביע בצחצחות נפשך. מהו בצחצחות, אלא צחותא חד כד אתקשר ברוחא דבגנתא דלתתא, צחותא דלגו מן צחותא כד מתקשרן בנשמתא דלעילא בצרורא דחיי, והיינו בצח חד, צחות תרין דאינון לעילא לעילא ביקירו דנשמתא ודאי, כלומר צחצחות, מאן ירית דא, נפשך, נפשך ממש, זכאה חולקהון דצדיקייא.
אמר רבי שמעון, כד אנא בין אינון חברייא דבבל, מתכנשי גבאי ואולפי מלי באתגלייא, ואינון עיילי לון בגושפנקא דפרזלא תקיפא סתימא מכל סטרין, כמה זמנין אוליפנא לון ארחוי דגנתא דמלכא אורחוי דמלכא, (נ"א כמה זמנין אמינא לון אורחי דאורייתא דמלכא קדישא ואורחין עלאין), כמה זמנין אוליפנא לון כל אנון דרגין דצדיקיא דבההוא עלמא, וכלהו מסתפי למימר