זהר חלק א רי א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף רי א
מתוך: זוהר חלק ט (עריכה)
דצלותא לאו איהי ההיא קלא דאשתמע, דההוא קול דאשתמע לאו היא צלותא, ומאן איהי צלותא דא קלא אחרא דתליא בקלא דאשתמע, ומאן הוא קלא דאשתמע, דא ההוא קול דהוא בוא"ו, קלא דתליא ביה דא ההוא קל בלא וא"ו.
ובגין כך לא אצטריך ליה לבר נש למשמע קליה בצלותיה, אלא לצלאה בלחש בההוא קלא דלא אשתמע, ודא היא צלותא דאתקבלת תדיר, וסימנך והקל נשמע, קל בלא וא"ו נשמע, דא היא צלותא דהיא בחשאי, דכתיב בחנה (ש"א א יג) וקולה לא ישמע, דא היא צלותא דקב"ה קביל, כד אתעביד גו רעותא וכוונה ותקונא כדקא יאות, וליחדא יחודא דמריה כדקא יאות בכל יומא, (והקל נשמע בית פרעה, והקל נשמע חסר וא"ו, מאי טעמא, אמר רבי אלעזר, דא היא שכינתא דבכאת על חרוב בי מקדשא ועל גלותהון דישראל, כתיב הכא והקל נשמע, וכתיב התם (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע, מה להלן שכינתא, אף כאן נמי שכינתא).
רבי אלעזר אמר, קלא בחשאי דא היא קלא עלאה דכל קלין נפקין מתמן, אבל קל בלא ו' דא היא צלותא דלתתא, דאיהי אזלא לאסתלקא בוא"ו ולאתחברא ביה. תא חזי והקל נשמע, דא הוא קל בלא וא"ו, דא היא קלא דבכאת על מקדש ראשון ועל מקדש שני, נשמע, כמה דאת אמר קול ברמה נשמע, ברמה, מאי ברמה, דא הוא עלמא עלאה עלמא דאתי, וסימניך מן הרמה ועד בית אל, (תהלים קו מח) מן העולם ועד העולם, הכא ברמה דא עלמא עלאה, דהא בההיא שעתא די ברמה נשמע, כדין מה כתיב (ישעיה כב יב) ויקרא יהו"ה אלהי"ם צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וגו'.
"והקל נשמע" לעילא לעילא, מאי טעמא, בגין דוא"ו אתרחק ואסתלק מניה, וכדין רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו, כי איננו, כי אינם מבעי ליה, אלא כי איננו, והא אוקימנא כי איננו, דבעלה לא אשתכח עמה, דאלמלא בעלה ישתכח עמה תתנחם עלייהו, דהא כדין בנהא לא יהון בגלותא, ובגין דאיננו, לאו איהי מתנחמא על בנהא, בגין דבנהא אתרחקו מנה, על דאיננו עמה. תא חזי, בית פרעה דא הוא סימניך לעילא, ביתא דאתפרעו ואתגליין מניה כל נהורין וכל בוצינין, כל מה דהוה סתים מתמן אתגלי, ובגין כך קב"ה אפיק כל נהורין וכל בוצינין, בגין לאנהרא לההוא קול דאקרי קל בלא וא"ו.
תא חזי, כד יקים קב"ה להאי קל מעפרא, ויתחבר בוא"ו, כדין כל מה דאתאביד מנייהו בזמנא דגלותא יתהדר, ויתעדנון בנהורין עלאין דאתוספן מגו עלמא עלאה, כמה דאת אמר (שם כז יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו ליהו"ה בהר הקדש בירושלם:
"ואתה צויתה זאת עשו, קחו לכם מארץ מצרים וגו'". רבי חייא פתח, (שם סו י) "שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש וגו'" -- תא חזי כד אתחרב בי מקדשא וגרמו חובין ואתגלו ישראל מארעא, אסתלק קב"ה לעילא לעילא, ולא אשגח על חרוב בי מקדשא, ועל עמיה דאתגלו, וכדין שכינתא אתגלת עמהון, כד נחת, אשגח על ביתיה דאתוקד, אסתכל על עמיה והא אתגלו, שאל על מטרוניתא ואתתרכת. כדין ויקרא יהו"ה אלהי"ם צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק, והיא גם היא מה כתיב בה, (יואל א ח) אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה, כמה דאת אמר כי איננו, בגין דאסתלק מינה ואשתכח פרודא, ואפילו שמיא וארעא כלהו אתאבלו, דכתיב (ישעיה נ ג) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, מלאכי עלאי כלהו אתאבלו עליה דכתיב (שם לג ז) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, שמשא וסיהרא אתאבלו וחשכו נהוריהון, דכתיב (שם יג י) חשך השמש בצאתו וגו', וכלא עלאי ותתאי בכו עלה