זהר חלק א רטו ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק י (עריכה)
דאתרא הדין לחם, בדיל דהוא מן שמא דקב"ה ביה, דימותון תמן על שמיה י"ד, דימותון תמן על שמיה י"ה, לחם בגלותא, בדיל דהוא מן שמיה דקב"ה:
"וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה". רבי אבא פתח, (ישעיה מט) "ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה" -- מאי קא מיירי, ישראל לתתא חזי דייתון בנוהי דישראל קדמיה, כד ייתון (שם י"א) מעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים, ויתכנשו כלהו ויהון סגיאין, תימא שכינתא, מאן אינון כלהון, ולא בהון פסול מבני נוכראה, יימרון ליה, אנחנא כלנא מברך, ולית בנא נוכראה, בעידן דיתפרשון דא מן דא, וכרת להון כחדא, ויתגיירון, יתובון גיורין עם ישראל ויהון כחדא, תנא קשים גרים לישראל כספחת בעור החי לארעהון.
כתיב (שם יד) "כי ירחם יהו"ה את יעקב ובחר עוד בישראל, ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב" -- כד יתובון לארעהון בריא, ויהויין רחימו בהון, (זכריה יד) יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד, יתלוון גיורין עם ישראל, ויהוויין להון כעומקא בבשריהון, וכל כך למה, ת"ש אמר רבי שמעון, על תחומין דארעא דכל חד יהא רעוא למידר בארעא דישראל, ותסתער דיורין, כתיב (ישעיה נד) ויתדותיך חזקי, צבי למימר סיכיא דהויין עמך מעקרא אתקיף יתהון, וסייע יתהון יתיר משאר עממין, כביכול דאת סכי לאתתקפא יתהון כל עממיא אחרא ידיהון, ויהון סגיאין:
"ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהי"ם בזה" -- רבי שמעון תאני מהכא, (דברים ד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, יאמר ישראל לתתא, כד ישראל עליהון לעילא, בני אינון דיהב לי קב"ה אורייתא, כמה דתהון ונימוסיהון קשיטין, בנימוסי אורייתא דלהון אתקריאת זה, הדא הוא דכתיב (שמות טו) זה אלי ואנוהו, ובכל עדן דלא הוה דוד ממלל תחות גדפי שכינתא דא מלתא, אלא אתנבי מה דליהוי אתקרינא זאת.
רב נחמן אמר מהכא, (תהלים כז) אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי וגו' בזאת אני בוטח, זאת דא אורייתא, ותהא לייתי משיחא, ובגין דא (שיר ב) וקול התור נשמע בארצנו, על מה אתמתלת אורייתא, לגוזלא, מה גוזלא קליה ערב, אף פתגמי אורייתא קליה ערב, ודא קלא יהא לייתי משיחא ליומא דדינא.
תנא הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו, הנצנים דא אבהתן, דמרכבה דמן עלמא יקומון ויתחזו, עת הזמיר הגיע, תושבחתא דישבחון ליואי כד יתובון לפולחניהון כדבקדמיתא, וקול התור, אשר נתן לי אלהי"ם בזה, פתגמי דאורייתא דאינון ערבין כקלא דתורא, דא ז"ה, וזא"ת תור שוין, מאי קא מיירי, ורזא דמלתא, בעדנא דלא תהויין תחות גדפי שכינתא, א' דלזאת נחית, והוא מתחות לכלא, וסליקת ה' דזה אלי ואנוהו, מדחרב ביתא, דהא לא יכלא לדור בין מסאבא בין עממין נוכראין, דה"א קדישא חתוכא מן שמא, ה"א אל"ף ה"א, עדיפת בקדושה, א' עדיפת לאתוון, כד יתובון ישראל לארעהון, ה"א קדישא דהוא חתוכא מן שמא דקב"ה תיתוב בזה, ויפוק מניינא תקנתא.
רבי אבא פתח ואמר, (ישעיה מ) "מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן" זה תור שוין כביכול הוא ז' לר', ר' לת', ו' לה', זרתא דקב"ה בשית מאה ושבעין שנין, מהכא מן שמיא ועד ארעא, כיצד תו"ר זרת, ו"ה ה"ו תר"ז, אתקדמת ה' לו', ואתקדמת ו' לת', ת' לר', ר' לז', (שמות כח) רבוע יהיה כפול זרת ארכו וזרת רחבו כפול:
"ויאמר קחם נא אלי ואברכם" -- יאמר מדהוו בפתגמי אורייתא מתעסקין, והוא דא מכילתא בין חכימייהו אברכינון, ורזא (בראשית לב) ויאמר אליו מה שמך, ויאמר