זהר חלק א רא ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק ט (עריכה)
דחיל לקב"ה, דכתיב זאת עשו וחיו וגו', (ואוף) ואיהו תדיר הוה מחכה לקב"ה, כד"א קוה ליהו"ה ויושע לך.
רבי אבא פתח ואמר, (משלי כ ה) מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה, מים עמוקים עצה בלב איש, דא קב"ה, בגין דאיהו עביד עצות, דאייתי טעמין לגלגלא גלגולין על עלמא על ידא דיוסף, לקיימא ההיא גזרה דגזר כפנא על ארעא (נ"א עלמא), ואיש תבונה ידלנה, דא יוסף דגלי אינון עמיקין דגזר קב"ה על עלמא. תא חזי, יוסף לא די ליה דאיהו לא שלים בישא לאחוי, אלא דעבד עמהון טיבו וקשוט, וכך ארחיהון דזכאי תדיר, בגין דא קב"ה חייס עלייהו תדיר בעלמא דין ובעלמא דאתי. מים עמוקים עצה בלב איש, דא יהודה, והא אוקמוה בשעתא דאתקריב לגביה דיוסף על עסקא דבנימן, ואיש תבונה ידלנה, דא יוסף.
רבי אבא הוה יתיב אתרעא דאבבא דלוד, חמא חד בר נש דהוה אתי, ויתיב בחד קולטא דתלא דארעא, והוה לאי מארחא ויתיב ונאים תמן, אדהכי חמא חד חויא דהוה אתי לגביה, נפק קוסטפא דגורדנא וקטיל ליה לחויא, כד אתער ההוא בר נש חמא ההוא חויא לקבליה דהוה מית, אזדקף ההוא בר נש ונפל ההוא קולטא לעומקא דתחותוי ואשתזיב, אתא רבי אבא לגביה, א"ל אימא לי מאן עובדך, דהא קב"ה רחיש לך אלין תרין נסין, לאו אינון למגנא. א"ל ההוא בר נש כל יומאי לא אשלים לי בר נש בישא בעלמא, דלא אתפייסנא בהדיה ומחילנא ליה, ותו אי לא יכילנא לאתפייסא בהדיה, לא סליקנא לערסי עד דמחילנא ליה ולכל אינון דמצערו לי, ולא חיישנא כל יומא לההוא בישא דאשלים לי, ולאו די לי דא, אלא דמההוא יומא ולהלאה אשתדלנא למעבד עמהון טבא, בכה רבי אבא ואמר, יתיר עובדוי דדין מיוסף, דיוסף הוו אחוי ודאי, והוה ליה לרחמא עלייהו, אבל מה דעביד דא יתיר הוא מיוסף, יאות הוא דקב"ה ירחיש ליה ניסא על ניסא.
פתח ואמר (שם י ט) "הולך בתום ילך בטח ומעקש דרכיו יודע"; "הולך בתום ילך בטח"-- דא ההוא בר נש דאזיל בארחין דאורייתא, "ילך בטח"-- דלא יכלי נזקי דעלמא לאבאשא ליה; "ומעקש דרכיו יודע"-- מאן יודע, דא הוא מאן דאסטי מארחא דקשוט, ובעי גבי דחבריה, יודע, מהו יודע, ישתמודע איהו בעיניהון דכל מארי דדינא, דלא יתאביד מנייהו דיוקנא דההוא בר נש, בגין לאייתאה ליה לאתרא דינקמון מניה, ובגין כך יודע. ותא חזי, ההוא דאזיל בארח קשוט, קב"ה חפי עליה בגין דלא אתידע ולא אשתמודע לגבי מאריהון דדינא, אבל מעקש דרכיו יודע וישתמודע לגבייהו, זכאין אינון בני נשא דאזלי בארח קשוט, ואזלי לרוחצן על עלמא, דלא דחלי אינון בעלמא דין ולא בעלמא דאתי:
ויירא האנשים כי הובאו בית יוסף
"וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף" -- רבי יוסי אמר, ווי לון לבני נשא דלא ידעי ולא מסתכלין בארחי דאורייתא, ווי לון בשעתא דקב"ה ייתי למתבע לון דינא על עובדיהון, ויקום גופא ונפשא למיהב חושבנא מכל עובדיהון עד לא יתפרשון נפשא מן גופא, וההוא יומא יומא דדינא איהו, יומא דספרין פתיחן, ומאריהון דדינא קיימין. בגין דההוא זמנא קיימא נחש בקיומיה לנשכא ליה, וכל שייפי מתרגשין לגביה, ונשמתא אתפרשא מן גופא, ואזלא ושטיא, ולא ידעת לאן ארחא תהך ולאן אתר סלקין לה, ווי לההוא יומא, יומא דרוגזא ונאיצו ההוא יומא, בגין כך אבעי ליה לבר נש לארגזא יצריה כל יומא, ולאדכרא קמיה ההוא יומא דייקום בדינא דמלכא, דקא עאלין ליה תחות ארעא לאתרקבא, ונשמתא אתפרשא