זהר חלק א קצט א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק ט (עריכה)
מאינון ימי רע כדקאמרן, עון עקבי יסבני, מאן עקבי, אלין אינון ברזא דמהימנותא, דכתיב (בראשית כה כו) וידו אוחזת בעקב עשו, דא הוא עקב, ואינון עקיבין דמסתכלין בהו תדיר בההוא חובא דדש ביה בר נש תדיר בעקבוי.
תא חזי מה כתיב, (ישעיה ה יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה, בחבלי השוא, דדש ביה בעקבא ולא חייש עליה, ולבתר אתתקף ואתעביד (בחבלי השוא) כעבות העגלה, ואתתקף ההוא חטאה, ואסטי ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, זכאין אינון צדיקייא דידעין לאסתמרא מחוביהון, ואינון מפשפשין תדיר בעובדייהו, בגין דלא ישתכח עלייהו מקטרגא בהאי עלמא, ולא יסטון עלייהו לעלמא דאתי, דהא אורייתא מתקנא להו ארחין ושבילין למיהך בהו, דכתיב (משלי ג יז) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום:
"ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם וגו'". רבי חייא פתח ואמר, (שם כד יז) "בנפול אויבך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך" -- תא חזי קב"ה עבד ליה לבר נש דיזכי ליקרא דיליה, ולשמשא קמיה תדירא, ולאשתדלא באורייתא יממא ולילי, בגין דקב"ה אתרעי בה באורייתא תדיר, וכיון דברא קב"ה לאדם, יהב קמיה אורייתא, ואוליף ליה בה למנדע ארחהא. מנלן, דכתיב (איוב כח כז) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ולבתר ויאמר לאדם הן יראת יהו"ה היא חכמה, וסור מרע בינה, כיון דאסתכל בה ולא נטיר לה, עבר על פקודא דמאריה, ואתפס בחוביה, וכל אינון דעברו על מלה חדא דאורייתא אתפסו בה. שלמה מלכא דאתחכם על כל בני עלמא, עבר על מלה חדא דאורייתא, וגרים ליה לאתעברא מלכותיה מניה, ולאתפלגא מלכותא מן בנוי, מאן דאעבר על אורייתא על אחת כמה וכמה.
ויוסף דהוה ידע אורייתא, ואחוי נפלו בידיה, אמאי גלגל עלייהו כל גלגולא דא, והא איהו ידע אורייתא דאוליף ליה אבוי, אלא ח"ו דיוסף גלגל עלייהו גלגולין לנקמא מנייהו, אלא כל דא לא עבד אלא לאייתאה לאחוה בנימן לגביה, דתיאובתיה הוה לגביה, ואיהו לא שבק לאחוי למנפל, דהא כתיב ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר וגו', וכל דא בגין דלא ינפלון.
רבי יהודה אמר, כד ברא קב"ה לסיהרא, הוה אסתכל בה תדיר, כדכתיב (דברים יא יב) תמיד עיני יהו"ה אלקיך בה, אשגחותא דיליה בה תדיר, וכתיב אז ראה, דהא שמשא באשגחותא דיליה בה אתנהיר, ויספרה, מאי ויספרה, כמה דאת אמר (איוב כח ו) מקום ספיר אבניה, הכינה, דאיהי יתבא בתקונא בתריסר תחומין, מתפלגא בשבעין קסירין, אתקין לה בשבעה סמכין עלאין, לאתנהרא וליתבא על שלימו, וגם חקרה, לאשגחא עלה תדיר, זמנא בתר זמנא דלא פסיק לעלמין.
ולבתר אזהר ליה לבר נש, ואמר, "ויאמר לאדם הן יראת יהו"ה היא חכמה, וסור מרע בינה", דהאי מתעטרא על תתאי, לדחלא ולמנדע ליה לקב"ה בגינה, וסור מרע בינה, ברירו מפסלותא, דלא למקרב בהדיה, וכדין אשגחותא (נ"א אשכחותא) דבינה למנדע ולאסתכלא ביקרא דמלכא עלאה.
רבי יוסי קם בליליא חד לאשתדלא באורייתא, והוה תמן עמיה חד יודאי דאערע ביה בההוא ביתא, פתח רבי יוסי, ואמר (משלי י ב) "לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה תציל ממות" -- "לא יועילו אוצרות רשע"-- אלין אינון דלא משתדלי באורייתא, ואזלי בתר מלי דעלמא ולמכנש אוצרין דחיובא, מה כתיב (קהלת ה יג) ואבד העושר ההוא בענין רע, בגין דאינון אוצרות רשע. "וצדקה תציל ממות"-- אלין דמשתדלי באורייתא וידעין אורחהא לאשתדלא בה, דהא אורייתא עץ חיים אקרי, ואתקריאת צדקה, דכתיב (דברים ו כה) וצדקה תהיה לנו. דבר אחר: "וצדקה תציל ממות"-- דא צדקה ממש, ובתרין גוונין איהו ובתרין סטרין, קרי ביה אורייתא,