זהר חלק א קמ ב


דף קמ ב

איהו.

ותא חזי בזמנא דקב"ה אתרעי בנשמתיה דבר נש לאתהנאה (נ"א לאתנהרא) בה, מחי לגופא בגין דתשלוט נשמתא, דהא בעוד דנשמתא עם גופא, נשמתא לא יכלא לשלטאה, דכד אתרע (נ"א אתבר) גופא נשמתא שלטא, צדיק יבחן, מאי צדיק יבחן, כמה דאת אמר (ישעיה כח יז) אבן בחן, הכי נמי צדיק יבחן, אתקיף ליה כהאי אבן בחן, דהיא פנת יקרת, הכי נמי צדיק יבחן.

"ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" (תהלים יא ה), מאי שנאה נפשו, ס"ד דקב"ה הוי דנפשו שנאה לההוא רשע, אלא ההוא דרגא דכל נשמתין תליין ביה, שנאה נפשו דההוא רשע, דלא בעיא לה כלל, לא בעיא לה לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי, ובגין כך כתיב ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו ודאי, דבר אחר, שנאה נפשו כמה דאת אמר (עמוס ו ח) נשבע אדנ"י יהו"ה בנפשו, ובגין כך צדיק יבחן.

תא חזי כד ברא קב"ה לאדם, פקיד ליה לאוטבא ליה, יהב ליה חכמתא, אסתלק בדרגוי לעילא, כד נחת לתתא, חמא תיאובתא דיצר הרע ואתדבק ביה, ואנשי כל מה דאסתלק (ס"א דאסתכל) ביקרא עלאה דמריה. אתא נח בקדמיתא כתיב (בראשית ו ט) נח איש צדיק תמים היה, ולבתר נחת לתתא, וחמא חמרא תקיף דלא צליל מחד יומא, ואשתי מניה ואשתכר ואתגלי, כמה דכתיב (שם ט כ) וישת מן היין, וישכר ויתגל בתוך אהלה.

אתא אברהם, אסתלק בחכמתא ואסתכל ביקרא דמאריה, לבתר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ וגו', לבתר מה כתיב ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה, ואסתלק לדרגיה קדמאה דהוה ביה בקדמיתא, ועאל בשלם ונפק בשלם, אתא יצחק, מה כתיב ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וגו', ואזל יצחק ואסתלק מתמן לבתר בשלם, וכלהו צדיקייא כלהו בחין לון קב"ה, בגין לארמא רישייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי:

וישאלו אנשי המקום לאשתו

"וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא" - כמה דאמר אברהם, בגין דשכינתא הוה עמיה ועם אתתיה, ובגין שכינתא קאמר, דכתיב (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את, ועל דא אתתקף ואמר אחותי היא, תו אברהם ויצחק הכי אתחזי, דודאי בגין קרא דכתיב (שיר ה ב) אחותי רעיתי יונתי תמתי, ובגין כך ודאי אתחזי לון לומר אחותי היא, ועל דא אתתקפו צדיקייא ביה בקב"ה:


"ויהי כי ארכו לו שם הימים וגו'" -- את רבקה אשתו דייקא (ודא שכינתא, כמה דע"ז כתיב בה (שמות לב ז) ויקומו לצחק, הכי נמי מצחק את) דא שכינתא דהות עמה דרבקה, דבר אחר, וכי ס"ד דיצחק הוה משמש ערסיה ביממא, דהא תנינן ישראל קדישין אינון ולא משמשי ערסייהו ביממא, ויצחק דהוה קדיש הוה משמש ערסיה ביממא, אלא ודאי אבימלך חכים הוה, ואיהו אסתכל באצטגנינותא דיליה דאיהו חלון, כתיב הכא בעד החלון, וכתיב התם (שופטים ה כח) בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא, מה להלן באצטגנינותא אוף הכי נמי באצטגנינותא, וחמא דלא הוה כמה דהוה אמר יצחק, אלא ודאי איהו מצחק עמה ואיהי אתתיה, וכדין ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר וגו'.


רבי יוסי אמר, יאות הוה אבימלך למעבד ליצחק כמה דעבד לאברהם, בר דהא אוכח ליה קב"ה בקדמיתא, תא חזי, כתיב כי אמרתי רק אין יראת אלהי"ם במקום הזה, אמר רבי אבא, בגין כך אמר אחותי היא בגין לאתדבקא בשכינתא, דכתיב אמור לחכמה אחותי את, מאי טעמא, בגין דבהו לא הוה מהימנותא, דאי מהימנותא אשתכח בינייהו לא הוה אצטריך, אבל מגו דלא הוה בינייהו מהימנותא אמר הכי, ובגין כך אמר "כי אמרתי רק אין יראת אלהי"ם במקום הזה"