זהר חלק א קלו א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
זהר
מתוך: זוהר חלק ו (עריכה)
(ש"ב כג ז) ובניהו בן יהוידע בן איש חי, דהוה צדיק ונהיר לדריה, כמה דחי דלעילא נהיר לעלמא, וכל זמנא האי באר לחי אסתכל וחמי, בגין לאתנהרא כדקאמרן, וישב יצחק עם באר לחי ראי, היינו דכתיב בקחתו את רבקה, ויתיב בהדה ואתאחיד עמה, חשך בלילה דכתיב, (שיר ב ז) שמאלו תחת לראשי, ותא חזי יצחק בקרית ארבע הוה בתר דמית אברהם, מהו וישב יצחק עם באר לחי ראי, דאזדווג ביה ואחיד ביה בההוא בירא, לאתערא רחימותא כדקאמרן.
פתח רבי יצחק ואמר, (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש, ואל מקומו שואף זורח הוא שם, וזרח השמש, דא שמשא דנהיר לסיהרא, דכד אתחזי בהדה כדין נהרא ואתנהיר, וזרח מאתר עלאה דקיימא עליה, מתמן זרח תדיר, ובא השמש לאזדווגא בהדה דסיהרא, הולך אל דרום דאיהו ימינא, ושוי תוקפיה ביה, ובגין דתוקפיה ביה, כל חילא דגופא בימינא הוא וביה תליא, ולבתר סובב אל צפון, נהיר לסטרא דא ונהיר לסטרא דא.
סובב סובב הולך הרוח, בקדמיתא כתיב שמש, והשתא רוח, אלא כלא חד ורזא חדא, וכל דא בגין דסיהרא אתנהרא מניה, ויתחברון תרווייהו.
תא חזי, כד אתא אברהם לעלמא, חביק לה לסיהרא וקריב לה, כיון דאתא יצחק אחיד בה ואתקיף בה כדקא יאות, ומשיך לה ברחימו, כמה דאתמר דכתיב (שיר ב ו) שמאלו תחת לראשי, כיון דאתא יעקב כדין אתחבר שמשא בסיהרא ואתנהיר, ואשתכח יעקב שלים בכל סטרין, וסיהרא אתנהירת ואתתקנת בתריסר שבטין.
פתח רבי יהודה ואמר, (תהלים קלד א) הנה ברכו את יהו"ה כל עבדי יהו"ה וגו', האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי הנה ברכו את יהו"ה, ומאן אינון דיתחזון לברכא ליה לקב"ה, כל עבדי יהו"ה, בגין דכל בר נש:
מדרש הנעלם
מתוך: זוהר חלק ו (עריכה)
דכתיב (שמות כד יא) ויחזו את האלהי"ם ויאכלו וישתו, אמר רבי יהושע, שפיר קאמר רבי אלעזר, וכך הוא. עוד אמר רבי יהושע, האי מהימנותא דאמרו רבנן לרובא דעלמא, דזמינין אינון בהאי סעודתא דלויתן וההוא תורא, ולמשתי חמרא טב דאתנטר מכד אתברי עלמא, קרא אשכחו ודרשו, דכתיב (ויקרא כו ה) ואכלתם לחמכם לשובע, דאמר רבי זירא, כל מיני פיתוי פתה הקדוש ברוך הוא לישראל להחזירם למוטב, ודא הוא יתיר מכלהון, דאמר להו ואכלתם לחמכם לשובע, ובקללות (שם שם כו) ואכלתם ולא תשבעו, ודא קשיא להו מכלהו, מאי טעמא, דכתיב (שמות יו ג) מי יתן מותנו ביד יהו"ה בארץ מצרים וגו', אמר רבי זירא, מלמד דמשום האכילה מסרו נפשם למות בידם, כיון שראה הקדוש ברוך הוא תאותם, אמר להם אם תשמעו לקול המצות, ואכלתם לשובע, כדי להניח דעתם. כהאי גוונא חמו רבנן דגלותא אתמשך, אסתכמו על קראי דאורייתא, ואמרו דזמינין למיכל ולמחדי בסעודתא רבה דזמין קודשא בריך הוא למעבד להו, ועל דא רובא דעלמא סבלו גלותא, בגין ההיא סעודתא.
אמר רבי יוחנן, לית לן לסתור מהימנותא דכלא, אלא לקיימא ליה, דהא אורייתא אסהידת עלוי, דהא אנן ידעין מהימנותא דצדיקיא וכסופא דלהון מאי היא, דכתיב (שיר א ד) נגילה ונשמחה בך, ולא באכילה, נזכירה דודיך מיין, וההיא סעודתא דזמינין בה, יהא לן חולק למהני מנה, וזו היא השמחה והשחוק, ואלה תולדות יצחק, שיצחקו הצדיקים לעתיד לבא, אברהם הוליד את יצחק, זכות הנשמה מוליד השחוק הזה והשמחה בעולם: