זהר חלק א קלא ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קלא ב
מתוך: זוהר חלק ו (עריכה)
מאן דאתדבק באתתא דשאר עמין עעכו"ם, אסתאב איהו, וההוא ברא דאתיליד ליה, יקבל עליה רוח מסאבא, ואי תימא הא מסטרא דאבוי מישראל קא אתיא, אמאי יקבל עליה רוח מסאבא, תא חזי דהא בקדמיתא אסתאב אבוי, בשעתא דאתדבק בההיא אתתא דאיהי מסאבא, וכיון דאב איהו אסתאב בההיא אתתא דאיהי מסאבא, כל שכן דההוא ברא דאתיליד מנה יקבל רוח מסאבא, ולא עוד אלא דעבר על אורייתא, דכתיב (שמות לד יד) כי לא תשתחוה לאל אחר כי יהו"ה קנא שמו, בגין דקני על האי ברית קדישא.
אמר רבי אלעזר, תא חזי דהא אתמר, דכיון דידע אברהם אבינו חכמתא, בעא לאתפרשא מכל שאר עמין ולא לאתדבקא בהו, ובגין כך כתיב:
"ואשביעך ביהו"ה אלה"י השמים ואלה"י הארץ, אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני וגו'" -- מבנות הכנעני ודאי (מאי) רזא איהו, כמה דאת אמר (מלאכי ב יא) ובעל בת אל נכר, אשר אנכי יושב בקרבו אנכי דייקא, כתיב הכא אשר אנכי, וכתיב התם (ישעיה מה יב) אנכי עשיתי ארץ, וכל דא בגין דלא לאסתאבא בהו.
תא חזי, האי מאן דאעיל האי ברית קדישא בההיא אתתא דשאר עמין עעכו"ם, גרים לאסתאבא אתר אחרא ועל דא כתיב (משלי ל כא) תחת שלש רגזה ארץ וגו', ואף על גב דאומי ליה בהאי ברית, לא אבטח ביה אברהם עד דצלי צלותיה קמי קב"ה, ואמר יהו"ה אלה"י השמים וגו' הוא ישלח מלאכו, ודאי דא מלאך הברית בגין דיתנטיר האי ברית, ולא יתחלל בין אינון עמין:
"רק את בני לא תשב שמה" -- מאי טעמא, בגין דידע אברהם דהא בכלהו לא הוה מאן דאשתמודע ליה לקב"ה בר איהו בלחודוי, ולא בעא דליהוי מדוריה דיצחק בינייהו, אלא דיהא מדוריה עמיה, ויצחק יוליף מניה תדיר ארחוי דקב"ה, ולא יסטי לימינא ולשמאלא, ועל דא לא בעא אברהם דליהוי מדוריה דיצחק תמן, אמר רבי ייסא, ודאי זכותיה דאברהם אערע קמיה דההוא עבדא, דההוא יומא נפק וההוא יומא מטא לעינא דמיא, דכתיב ואבא היום אל העין והא אוקמוה.
רבי אלעזר פתח ואמר, (תהלים קיט יח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, כמה אינון בני נשא טפשין, דלא ידעין ולא מסתכלין לאשתדלא באורייתא, בגין דאורייתא כל חיין וכל חירו וכל טוב בעלמא דין ובעלמא דאתי, (ההוא חירו דעלמא דין ודעלמא דאתי איהו), (נ"א ההוא חירו דעלמא דאתי איהו חיין בעלמא דין), חיין אינון בעלמא דין, דיזכון ליומין שלמין בהאי עלמא, כמה דאת אמר (שמות כג כו) את מספר ימיך אמלא, וליומין אריכין בעלמא דאתי, בגין דאינון חיין שלימין, אינון חיין דחידו, חיי בלא עציבו, חיין דאינון חיין. חירו בעלמא דין חירו דכלא, דכל מאן דאשתדל באורייתא לא יכלין לשלטאה עלוי כל עמין דעלמא, ואי תימא אינון בני שמד, גזרה היא מלעילא, כגון רבי עקיבא וחברוי, וכך סליק במחשבה, חירו דמלאך המות דלא יכיל לשלטאה עלוי, והכי הוא ודאי, דאי אדם הוה אתדבק באילנא דחיי דאיהו אורייתא, לא גרים מותא ליה ולכל עלמא, ובגין כך כד יהב קב"ה אורייתא לישראל, מה כתיב בה (שמות לב טז) חרות על הלוחות והא אוקמוה, ואלמלא אינון לא חטו ושבקו אילנא דחיי, לא גרמו מותא לעלמא כמלקדמין, וקב"ה אמר (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהי"ם אתם ובני עליון כלכם, חבלתון גרמיכון, אכן כאדם תמותון וגו', ועל דא כל מאן דאשתדל באורייתא לא יכיל לשלטאה עלוי ההוא חויא בישא דאחשיך עלמא.
אמר רבי ייסא, אי הכי משה אמאי מית, דאי הכי כיון דלא חב לא ימות, (ואמאי ימות) א"ל ודאי מית, אבל לא שלטא ביה קאמרינן, אלא לא מית על ידוי, ולא אסתאב ביה, ולא מית