זהר חלק א פ ב

דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא"


דף פ ב

זהר

( אין טקסט של זוהר בדף זה )

סתרי תורה

דנשמתא סלקא תמן, מה כתיב ויקרא שם אברם בשם יהו"ה, נשמתא קארי תמן, ואצרירא בצרורא דחיי וכל דא אי זכאת בהאי עלמא לאתקנא גופא כדקא יאות, ולאכפיא (ולאספיא) תוקפא דההוא לטייא עד דאתפרשא מניה. מה כתיב ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, (דא יצר הרע), דבכל יומא ויומא בהאי עלמא אינון סיען ומנהיגין דנשמתא, ואינון סיען ומנהיגין דיצר הרע, אינון בקטרוגא מקטרגין אלין באלין, וכל שייפין דגופא בצערא בינייהו, בין נשמתא וההוא נחש, דקא מגיחין קרבא בכל יומא.

מה כתיב ויאמר אברם אל לוט, נשמתא אהדרא לגבי יצר הרע, ואמר ליה אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך, סטרין דילי וסטרין דילך, כי אנשים אחים אנחנו, יצר טוב ויצר הרע קריבין דא בדא, דא לימינא ודא לשמאלא, הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי, סגיאין חייביא אינון בעלמא, זיל ושוט אבתרייהו ואתפרש מעמי, אם השמאל ואימינה וגו', ואוכח ליה ואעיק ליה בכמה קרבין דעביד בהדיה בכל יומא, עד דכתיב ויפרדו איש מעל אחיו, כיון דמתפרשין דא מן דא, מה כתיב אברם ישב בארץ כנען, אתישבת נשמתא באינון צדיקיא בישובא טב בשלם.

ולוט ישב בערי הככר, ההוא לטיא מקטרגא אזיל לקטרגא ולאתחברא באתר דחייביא תמן, דכתיב ויאהל עד סדום, מה כתיב בתריה ואנשי סדום רעים וחטאים ליהו"ה מאד, תמן שריא ושוי דיוריה בינייהו, לאתחברא בהו לאסטאה לון ולאובדא לון, (ואברהם בעובדין טבין בתשובה באורייתא), (חסר), (ס"א, בעובדין בישין).

כיון דאשתארת נשמתא בלא מקטרגא, ואתדכי גופא מההוא זוהמא, מיד קודשא בריך הוא אשרי דיוריה בהדיה, וירית אחסנתא עלאה ותתאה, ואית ליה נייחא בין צדיקייא, וההוא לטייא בין אינון רשיעיא חטאן בהדיה, עד דלא הוה פורקנא לחובייהו. מה כתיב וישמע אברם כי נשבה אחיו, וישמע אברם, דא נשמתא דאשתארת בדכיו בגופא, כי נשבה אחיו דא יצר הרע דנשבה בין אינון חייביא בחובין סגיאין, וירק את חניכיו ילידי ביתו, אלין אינון צדיקיא דלעאן באורייתא, דאינון שייפין דגופא זריזין למיהך בהדיה, י"ח ושלש מאות אלין רמ"ח שייפין דגופא, ושבעין דרזא דנשמתא דנפקא מתמן.

בכלא אזדרז למהך תמן לגבי אינון חייביא, לאתבא לון (מחובוי) מחוביהון, מה כתיב וירדוף עד דן, רדיף אבתרייהו ואודע לון דינא דההוא עלמא, ועונשא דגיהנם, ולא יהיב דמיכו לעיניה ביממא ובליליא, עד דאוכח לון לאינון חייבין, ואתיב לון בתיובתא לגבי קודשא בריך הוא, מה כתיב וישב את כל הרכוש, אתיב לון בתיובתא שלימא כדקא יאות. וגם את לוט אחיו וגו', אפילו לההוא יצר הרע אתקיף בהדיה עד דאכפייה בעל כרחיה, (ולא) ואמתיק ליה כדקא חזי, כלא אתיב בתיובתא שלימתא כדקא יאות, בגין דלא אשתכך יממא וליליא, עד דאוכח לון ורדף לון על ההוא חובא דחאבו, עד דתאבו בתיובתא שלימתא כדקחזי. אהדרנא למלי קדמאי דפרשתא.

כתיב (שיר ג ג) מצאוני השומרים הסובבים בעיר וגו'.

(תנן, כדוגמא דרמיז באברהם ויצחק ושרה ורבקה יהו"ה, כדוגמא דא רמיז בהאי קרא, (רות א ב) ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים, אלימל"ך דא נשמתא לנשמתא, נעמ"י דא נשמה, ואמאי אתקרי נעמי, משום (תהלים צ יז) ויהי נועם יהו"ה אלהינ"ו, מחלון דא רוחא קדישא, ולמה אתקרי מחלון דמחל ליה קודשא בריך הוא, רו"ת דא נפש קדישא, ולמה אתקרי רו"ת על שם תו"ר, כליו"ן דא רוחא דבעירא, ועל דא אמר שלמה ע"ה (קהלת ג כא) רוח הבהמה דא יצ"ר הר"ע, ערפ"ה דא נפשא דשמאלא, בת זוגיה של יצר הרע, ולמה אתקרי ערפה משום כי עם קשה עורף הוא, אי זכה בר נש סלקא נשמתא עלאה, ואי לאו מסתלקי אינון דוברי נשמתא ורוחא, ואשתאר נשמתא ונפש השכלית, מה כתיב (רות א ז) ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה, ותאמר נעמי לכלותיה שובנה בנותי וגו', ותאמר רות אל תפגעי בי וגו', וערפה שבה לעמה ולאלהיה).

תנן עבד קודשא בריך הוא ירושלם לעילא כגוונא דירושלם דלתתא, בשורין ומגדלין ופתחין פתיחין, ואינון חומות דתמן אית עלייהו נטרין,