זהר חלק א פא ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
זהר
מתוך: זוהר חלק ד (עריכה)
"וירד אברם מצרימה לגור שם" -- מאי טעמא למצרים, אלא בגין דשקיל לגן יהו"ה, דכתיב כגן יהו"ה כארץ מצרים, דתמן שקיל ונחית חד נהרא דאיהו לימינא, דכתיב (בראשית ב יא) שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, ואברהם כיון דידע ועאל בהימנותא שלימתא, בעא למנדע כל אינון דרגין דאתאחדן לתתא ומצרים הוה נטיל מימינא (ד"א, לימינא), ובגין כך נחת למצרים, ותא חזי כפנא לא אשתכח בארעא אלא כד מסתלקי רחמי מן דינא:
"ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה" -- אמר רבי אלעזר כאשר הקריב, כאשר קרב מבעי ליה, מאי כאשר הקריב, אלא כדכתיב (שמות יד ו) ופרעה הקריב, דאיהו אקריב להו לישראל לתיובתא, אוף הכא הקריב, דאקריב גרמיה לקב"ה כדקא יאות, לבא מצרימה, לאשגחא באינון דרגין ולאתרחקא מנייהו ולאתרחקא מעובדי מצרים א"ר יהודה תא חזי, כיון (ס"א בגין) דנחת אברהם למצרים בלא רשו אשתעבידו בנוי במצרים ארבע מאה שנין, דהא כתיב וירד אברם מצרימה, ולא כתיב רד מצרים, ואצטער כל ההוא ליליא בגינה דשרה. ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, וכי עד ההיא שעתא לא הוה ידע אברהם דאשה יפת מראה הוות, אלא הא אוקמוה, דעד ההיא שעתא לא אסתכל בדיוקנא דשרה מסגיאות צניעותא דהות ביניהון, וכד קריב למצרים אתגלייא איהי וחמא בה, דבר אחר, במה ידע, אלא על ידא דטורח אורחא, בר נש מתבזה, והיא קיימא בשפירו דילה ולא אשתני, דבר אחר, הנה נא ידעתי דחמא עמה שכינתא, ובגין כך אתרחץ אברהם ואמר אחותי היא, ומלה דא אסתלק לתרי גוונין, חד כמשמעו, וחד כדכתיב (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את, וכתיב אמרי נא אחותי את, וכתיב (דברים ה כד) ואת תדבר אלינו, למען ייטב לי בעבורך, כלפי שכינה אמר, בעבורך ייטב לי קב"ה, וחיתה נפשי בגללך, בגין דבדא יסתלק בר נש ויזכה לאסתלקא לאורחא דחיי:
"אמרי נא אחותי וגו'" -- רבי ייסא אמר ידע הוה אברהם דכלהו מצראי שטיפין אינון בזמה, וכיון דכל האי
סתרי תורה
מתוך: זוהר חלק ד (עריכה)
נחתא לגו גנתא דארעא ומתעדנא בכל עדונין, ואתלבשת בההוא לבושא, (ואזדווגא בנפש דידיה), ויתבא תמן בעטורא על חד תרין מכמה דהות בקדמיתא. (ודא הוא בחול, ואסתלקא בישיבות דגן עדן, ומתעסקא באורייתא, ובכל רישי ירחי וזמני ושבתי נחתא, ואזדווגת בנפש). נשמה היא חילא עלאה על כל אלין, ואיהי מחילא דדכורא, רזא דאילנא דחיי, ודא סלקא לעילא מיד, וכל הני (ד"א אינון) תלת דרגין מתקשרין כחדא דא בדא, וכד מתפרשן, כולהו סלקין ותבין לההוא אתר דנפקו מניה, כד האי רוח נפקת מהאי עלמא ועאלת בגו מערתא, דאדם ואבהן תמן, אינון יהבין לה פנקס סימנא, ועאלת לגבי גנתא דעדן, קריבת תמן ואשכחת כרובים וההוא להט החרב המתהפכת, אי זכאת חמאן פנקס סימנא ופתחין לה פתחא ועאלת, ואי לא דחיין לה לבר, ויתבא תמן כל ההוא זמנא דיתבא, מתלבשא תמן בדיוקנא דהאי עלמא, ובריש ירחי ושבתי כד בעאת לסלקא, צדיקייא דבגנתא דעדן יהבין לה פנקס סימנא, וסלקת בההוא עמודא, ופגעת באינון נטרי חומות ירושלם, אי זכאה פתחין לה פתחא ועאלת, ואי לא נטלין מינה ההוא פנקס ודחיין לה לבר, תבת לגנתא ואמרה, (שיר ג ג) מצאוני השומרים הסובבים בעיר וגו', נשאו את רדידי מעלי, דא איהו פנקס סימנא דנטלי מניה (ד"א, מינה), שומרי החומות, אלין אינון נטרי חומות ירושלם. (כדוגמא דא נשמתא לנשמתא אתפשט מההוא לבושא דלעילא, ומסתלקא לעילא לעילא ואתהני מאור השכינה, ונשמה (ס"א ונפשא) אשתארת בגופא, ובכל רישי ירחי וזמני ושבתי, נחתא נשמה לנשמה ומזדווגא לנשמה דאשתארת בגופא, ומזדווגא בנשמה, ודיוקנא דגנתא דעדן דלעילא הות מן רוח ועפר, ההוא דאשתמודע לגבי עילא, ורזא יקירא הוא, ובלבושא דא מתלבש י"ה, לבושא דגנתא דעדן דלתתא הוא מאש ומים, שנאמר שמים, עד הכא רוחא דשמאלא היורדת למטה ואזלת לדרגא דיליה, ונפש דיליה אשתארא בגופא דארעא, דכתיב (איוב יד כב) אך בשרו עליו יכאב וגומר, ועל דא אמרו דמתיא ידעי בעלמא דאתי מיקרא דצדיקיא ומעלמא תתאה, ומשתעיין דא עם דא). (ע"כ סתרי תורה)