ויקרא רבה ד

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י

פרשה דעריכה

ויקרא רבה פרשה ד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח


א.    [ עריכה ]

נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה', זה שאמר הכתוב (קהלת ג, טז): ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט וגו', רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר: מקום המשפט שמה הרשע, מקום שסנהדרי גדולה יושבת וחותכת דיניהם של ישראל, שמה הרשע, שמה (ירמיה לט, ג): ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, ששם חותכין את ההלכה, במתלא אמר הן די תליא מרי זייניה, כולבא רעיא תלא קולתיה. ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, במקום שכתוב בה (ישעיה א, כא): צדק ילין בה, עתה עבידין קטולין, שם הרגו את זכריה ואת אוריה. רבי יהושע אומר: מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשה מדת הדין במעשה העגל, דכתיב (שמות לב, כז): עברו ושובו משער לשער, שמה הרשע, שם (שמות לב, לה): ויגף ה' את העם, ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהצדקתים וקראתים אלהות, שנאמר (תהלים פב, ו): אני אמרתי אלהים אתם, שמה הרשע, שמה הרשיעו ועשו את העגל והשתחוו לו.

דבר אחר, מקום המשפט שמה הרשע, מדבר בדור המבול, מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשית בהם מדת הדין בדור המבול, כדתנן (גמרא סנהדרין קז-ב): דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואינן עומדין בדין, שמה הרשע, שם (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום, ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהצדקתים, דכתיב (איוב כא, ט): בתיהם שלום מפחד. שמה הרשע (איוב כא, יד): ויאמרו לאל סור ממנו.

דבר אחר, מקום המשפט שמה הרשע, מדבר בסדומיים, מקום שנעשה מדת הדין בסדומיים, כדתנן אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא אבל עומדים בדין, שמה הרשע, שם (בראשית יט, כד): וה' המטיר על סדום, ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהצדקתים וכתבתי בארצם (איוב כח, ה ו): ארץ ממנה יצא לחם, מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו, אמרו כשהיה אחד מהן הולך אצל הגנן ואמר לו תן לי באיסר ירק, כשהוא נותן משכשכו ומוצא בעפרו זהב, לקים מה שנאמר: ועפרת זהב לו. שמה הרשע, שם אמרו נעמד ונשכח תורת הרגל מבינותינו, (יחזקאל טז, מט): ויד עני ואביון לא החזיקה, רבי יהודה בר סימון פתר קריא בשטים, מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשה מדת הדין בשטים, דכתיב (במדבר כה, ד): קח את כל ראשי העם, שמה הרשע, שם (במדבר כה, ט): ויהיו המתים במגפה, ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהפכתי קללת בלעם לברכה, דכתיב (דברים כג, ו): ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, שמה הרשע (במדבר כה, א): וישב ישראל בשטים. רבי לוי ורבי יצחק אמרו שני דברים בימין ושני דברים ביד, שני דברים בימין, תורה וצדקה, תורה מנין (דברים לג, ב): מימינו אש דת למו. צדקה מנין, דכתיב (תהלים מח, יא): צדק מלאה ימינך. שני דברים ביד, נפש ומשפט, נפש, שנאמר (איוב יב, י): אשר בידו נפש כל חי. משפט, דכתיב (דברים לב, מא): ותאחז במשפט ידי, הנפש נתונה במקום משפט, ונפש יוצאה ממקום משפט וחוטאת, אמר רבי יצחק אמר לה הקדוש ברוך הוא לנפש אני כתבתי עליך (דברים יב, כג): רק חזק לבלתי אכל הדם וגו', ואת יוצאת וחוטאת, נפש כי תחטא בשגגה.

<< · ויקרא רבה · ד · ב · >>


ב.    [ עריכה ]

דבר אחר, נפש כי תחטא וגו', זה שאמר הכתוב (קהלת ו, ז): כל עמל אדם לפיהו.

אמר רבי שמואל בר אמי מה שסגל אדם מצוות ומעשים טובים, אינו מספיק להבל היוצא מפיו. (קהלת ו, ז): וגם הנפש לא תמלא, רבי ברכיה ורבי קרציפא בשם רבי יוחנן אמרין כפיטורין היוצאין מן הושט, ורבי חנינא אמר כצפורין היוצא מן הושט, שמואל אמר כסילן רטב והפוך היוצא מן הושט.

אמר רבי שמואל בר יצחק כל מה שסגל אדם מצוות ומעשים טובים, לפיו, ולא לפי בנו ולא לפי בתו. ורבנן אמרי לפיהו ולא לריח רע, לפי שהנפש הזו יודעת כל שיגעה לעצמה יגעה, לפיכך אינה שבעה למצוות ומעשים טובים.

אמר רבי לוי משל לעירוני שהיה נשוי בת מלכים, אף על פי שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו, למה לפי שהיא בת מלכים, כך כל מה שיפעל אדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו, למה שהיא מלמעלה. שלשה כפויי טובה הן: הארץ, והאשה, והנפש. הארץ, שנאמר (משלי ל, טז): ארץ לא שבעה מים. האשה מנין (משלי ל, כ): אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און. הנפש מנין (קהלת ו, ז): גם הנפש לא תמלא. שלשה נוטלין בשופע ונותנין בשופע: הארץ, והים, והמלכות.

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, ששה פעמים כתיב כאן נפש, כנגד ששת ימי בראשית, אמר לה הקדוש ברוך הוא לנפש, כל מה שבראתי בששת ימי בראשית לא בראתי אלא בזכותך ואת יוצאת וחוטאת, נפש כי תחטא.

<< · ויקרא רבה · ד · ג · >>


ג.    [ עריכה ]

דבר אחר, נפש כי תחטא (משלי יט, ב): גם בלא דעת נפש לא טוב, אמר רבינא בר אבינא משל לאורח שהיה רגיל לבוא עם הנץ החמה, ושכח ושמש מטתו קדם הנץ החמה בלא ידע בלא טוב, ואלו ידע ושמש על אחת כמה וכמה, ולא עוד אלא (משלי יט, ב): ואץ ברגלים חוטא, רבי יצחק בר שמואל בר מרתא בשם רב, משל לאחד שהיו לפניו שתי חניות אחת מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה, ושכח ולקח מזו שמוכרת בשר נבלה בלא ידע בלא טוב, אלו ידע ולקח על אחת כמה וכמה, ולא עוד אלא ואץ ברגלים חוטא. רבי יוחנן פתר קרא לענין שבת, היו לפניו שני שבילין אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות, ושכח והלך בזה שהיה מלא קוצים וצרורות, בלא ידע בלא טוב, על אחת כמה וכמה אם ידע והלך, ואץ ברגלים חוטא.

דבר אחר, גם בלא דעת נפש, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר בחטאות ובאשמות אסורות, בנדרים ובנדבות מתר. רבי שמעון בן לקיש אמר אף בנדרים ונדבות אסור.

דבר אחר, גם בלא דעת, אלו שגגות. ואץ ברגלים חוטא, אלו הזדונות, תדע לך שהיא שגגה והוא עושה אותה חטאת, נפש כי תחטא בשגגה.

<< · ויקרא רבה · ד · ד · >>


ד.    [ עריכה ]
עשרה דברים משמשין את הנפש, הושט למזון, והקנה לקול, והכבד לחמה, והראה לשתיה, המסס לטחן, והטחול לשחק, והקבה לשנה, והמרה לקנאה, והכליות מחשבות, והלב גומר, והנפש למעלה מכלם. אמר הקדוש ברוך הוא אני עשיתיך למעלה מכלן ואת יוצאת וגוזלת וחומסת וחוטאת.

<< · ויקרא רבה · ד · ה · >>


ה.    [ עריכה ]
דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא וגו', תני רבי ישמעאל משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בכורות נאות, והושיב בו המלך שומרים, אחד חגר ואחד סומא, ואמר להן הזהרו על בכורות הנאות האלו, לימים אמר חגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס, אמר לו סומא הבא ונאכל, אמר לו חגר וכי יכולני להלך, אמר סומא וכי רואה אני, רכב חגר על גבי סומא ואכלו את הבכורות והלכו וישבו להם איש במקומו. לימים נכנס המלך באותו פרדס אמר להן היכן הם הבכורות הנאות, אמר לו סומא אדוני המלך וכי רואה אני, אמר לו חגר אדוני המלך וכי יכול אני להלוך, אותו המלך שהיה פקח מה עשה להן, הרכיב חגר על גבי סומא והתחילו מהלכין, אמר להן כך עשיתם ואכלתם את הבכורות. כך לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא אומר לנפש מפני מה חטאת לפני, אמרה לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי הגוף הוא שחטא, משעה שיצאתי ממנו כצפור טהורה פורחת באויר אני, מה חטאתי לפניך. אומר לגוף מפני מה חטאת לפני, אמר לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי נשמה היא שחטאה, משעה שיצתה ממני כאבן שהשלך על גבי קרקע אני נשלך, שמא חטאתי לפניך. מה הקדוש ברוך הוא עושה להן מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד, שנאמר (תהלים נ, ד): יקרא אל השמים מעל וגו', יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה, ואל הארץ להביא את הגוף, לדין עמו. תני רבי חיא משל לכהן שהיה לו שתי נשים אחת בת כהן ואחת בת ישראל, ומסר להן עסה של תרומה וטמאוה, אמר להן מי טמא את העסה, זו אומרת זו טמאתו וזו אומרת זו טמאתו, מה עשה הכהן הניח לבת ישראל והתחיל מדיין עם הכהנת, אמרה לו אדני כהן מפני מה אתה מניח את בת ישראל ומדיין עמי, והלוא לשנינו מסרתה כאחת. אמר לה זו בת ישראל ואינה למודה מבית אביה, אבל את בת כהנת ואת למודה מבית אביך, לפיכך אני מניח את בת ישראל ומדיין עמך. כך לעתיד לבוא הנפש והגוף עומדין בדין, מה הקדוש ברוך הוא עושה מניח הגוף ומדיין עם הנשמה, והיא אומרת לפניו רבון העולמים שנינו כאחת חטאנו, מפני מה אתה מניח את הגוף ומדיין עמי, אמר לה הגוף מן התחתונים הוא ממקום שהן חוטאין, אבל את מן העליונים ממקום שאין חוטאין לפני, לפיכך אני מניח את הגוף ומדיין עמך.

<< · ויקרא רבה · ד · ו · >>


ו.    [ עריכה ]

תני חזקיה (ירמיה נ, יז): שה פזורה ישראל, נמשלו ישראל לשה, מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו וכל אבריו מרגישין, כך הן ישראל, אחד מהן חוטא וכלן מרגישין, (במדבר טז, כב): האיש אחד יחטא, תני רבי שמעון בר יוחאי, משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה, אמר להם מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח, אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה. כך אמר איוב (איוב יט, ד): ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי, אמרו לו חבריו (איוב לד, לז): כי יסיף על חטאתו פשע בינינו ישפוק, אתה מספיק בינינו את עונותיך.

אמר רבי אלעשא: גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה: כתיב בתורתכם (שמות כג, ב): אחרי רבים להטת; אנו מרבים מכם- מפני מה אין אתם משווין עמנו בעבודה זרה? אמר לו: יש לך בנים? אמר לו: הזכרתני צרתי! אמר לו: למה? אמר לו: הרבה בנים יש לי; בשעה שהן יושבין על שולחני- זה מברך לאלוהי פלוני וזה מברך לאלוהי פלוני, ואינם עומדים משם עד שמפצעין את מוחן אלו את אלו. אמר לו: ומשווה אתה עמהן? אמר לו: לא. אמר לו: עד שאתה משוה אותנו- לך השוה את בניך. נדחף והלך לו.

כיון שיצא אמרו לו תלמידיו: רבי, לזה דחית בקנה רצוץ; לנו - מה אתה משיב? אמר להם: בעשיו כתיב ביה שש נפשות וכתיב בו נפשות הרבה, דכתיב (בראשית לו, ו): ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת כל נפשות ביתו, וביעקב שבעים נפש וכתיב ביה נפש אחת, דכתיב (שמות א, ה): ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש; אלא - עשו, שהוא עובד לאלהות הרבה - כתיב ביה נפשות הרבה; אבל יעקב, שהוא עובד לאלוה אחד - כתיב בו נפש אחת: "ויהי כל נפש וגו'".

<< · ויקרא רבה · ד · ז · >>


ז.    [ עריכה ]

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי.

רבי יוחנן אמר: חמישה פעמים אמר דוד "ברכי נפשי את ה'" – כנגד חמישה ספרי תורה.

רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד חמישה עולמות שאדם רואה:

  • (תהלים קג, א): "ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו" – בשעה שהוא נתון במעי אמו.
  • "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו" – בשעה שהוא יוצא ממעי אמו. אמר לה: לא תנשיי גמוליי טביה דגמלית עמך. (תהלים קג, כב): "ברכו ה' כל מעשיו בכל מקמות ממשלתו".
  • "ברכי נפשי את ה'" – בשעה שעומד על קומי שלו ויוצא לפרגמטיא.
  • (שם קד, א): "ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד" – בשעת פטירתו של אדם מן העולם.
  • ואחת לעתיד לבוא: (תהלים קד, לה): "יתמו חטאים מן הארץ וגו' ברכי נפשי את ה' הללויה".

רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יוחנן אמר: מאה ועשרים מזמורים אמר דוד ולא חתם בהם "הללויה", עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר: "יתמו חטאים מן הארץ וגו'".


ח.    [ עריכה ]

וכי מה ראה דוד להיות מקלס בנפשו לקדוש ברוך הוא? אלא אמר:

  • הנפש הזו ממלא את הגוף, והקדוש ברוך הוא ממלא את עולמו, שנאמר (ירמיה כג, כד): "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ [אֲנִי מָלֵא]" – תבוא הנפש שהיא ממלאה את הגוף, ותשבח לקדוש ברוך הוא שהוא ממלא את כל העולם.
  • הנפש הזאת סובלת את הגוף, והקדוש ברוך הוא סובל את עולמו, שנאמר (ישעיה מו, ד): "אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל" – תבוא הנפש שסובלת את הגוף, ותקלס לקדוש ברוך הוא שהוא סובל את עולמו.
  • הנפש מבלה את הגוף והקדוש ברוך הוא מבלה את עולמו – תבוא הנפש שהיא מבלה את הגוף, ותקלס לקדוש ברוך הוא שהוא מבלה את עולמו, שנאמר (תהלים קב, כז): "הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ".
  • הנפש הזאת יחידה בגוף והקדוש ברוך הוא יחיד בעולמו – תבוא הנפש שהיא יחידה בגוף ותקלס לקדוש ברוך הוא שהוא יחיד בעולמו, שנאמר (דברים ו, ד): "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד".
  • הנפש הזאת איננה אוכלת בגוף, והקדוש ברוך הוא אין לפניו אכילה – תבוא הנפש שאינה אוכלת בגוף, ותקלס להקב"ה שאין לפניו אכילה, שנאמר (תהלים נ, יג): "האוכל בשר אבירים...".
  • הנפש הזו רואה ואינה נראה, והקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה – תבוא הנפש שהיא רואה ואינה נראה, ותקלס להקב"ה שהוא רואה ואינו נראה, שנאמר (זכריה ד, י): "עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ".
  • הנפש הזו טהורה בגוף, והקדוש ברוך הוא טהור בעולמו – תבוא הנפש שהיא טהורה בגוף, ותקלס לקדוש ברוך הוא שהוא טהור בעולמו, שנאמר (חבקוק א, יג): "טהור עינים מראות ברע".
  • הנפש הזאת אינה ישינה בגוף, והקדוש ברוך הוא אין לפניו שינה – תבוא הנפש שאינה ישינה בגוף, ותקלס להקב"ה שאין לפניו שינה, שנאמר (תהלים קכא, ד): "הנה לא ינום ולא יישן".

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.