ויקרא רבה ה ח
תני רבי שמעון מה נגרין הם ישראל שהם יודעין לרצות את בוראם.
אמר רבי יודן כאילן כותאי, אילין כותאי חכימין למחסדה, חד מנהון הוי אזיל לגבי אתתא אמר לה אית לך חד בצל תתנון לי, מן דיהבא ליה אמר לה אית בצל בלא פיתא, מן דיהבא ליה אמר לה אית מיכל בלא משתי, מתוך כך אכיל ושתי.
אמר רב אחא אית אתתא דחכימא למשאל ואית אתתא דלא חכימא למשאל, אית אתתא דחכימא למשאל, אתיא לגבי מגירתא תרעא פתיחא, מדפקא ליה, אמרה לה שלמא עלך מגרתי, מה את עבידא, מה בעליך עביד, ומה בנייכי עבידין, אמרה לה טב, נעול, מתיבא לה נעול, מה את בעיא, אמרה לה אית ליך מקימה פלונית תתנון לי, אמרה לה אין. דלא חכימא למשאל אזלא לגבי מגירתא תרעא משקיף, פתחה לה אמרה לה אית לך מקימה פלונית, אמרה לה לאו.
אמר רבי חנינא אית אריס דחכים למשאל ואית אריס דלא חכים למשאל, דחכים למשאל חמי בגרמיה דשקע באריסותיה, עביד ליה טב, סרק שעריה, מחוור מניה, אפיה טבין, יהיב חוטרא בידיה, ועזקתא באצבעיה, ואזיל לגבי מרי עבידתא והוא אמר ליה אתי בשלום אריס טב, מה את עביד, והוא אמר ליה טב, ומה ארעא עבידא, תזכי ותשבע מן פירי, מה תורי עבדין, תזכי ותשבע מן שמניהון, מה עזים עבדין, תזכי ותשבע מן גדייהון. אמר ליה מה את בעי, אמר ליה אית לך עשרה דינרין תתנון לי, אמר ליה אם את בעי עשרים סב לך. דלא חכים למשאל, שעריה מקצץ, מניה צואן, אפיה בישין, אזיל לגבי מרי עבידתא משאיל ליה, אמר ליה מה ארעא עבידא, אמר ליה הלואי מעלה מה דאפקינן בגוה, מה תורא עבדין, אמר ליה תשישין, אמר ליה מה את בעי, אית לך עשרה דינרין תתנון לי, אמר ליה זיל קום מה דאית לי גבך.
אמר רבי חוני דוד מאריסא טבא הוה, בתחלה משורר בקלוס ואומר (תהלים יט, ב): השמים מספרים כבוד אל, אמרו ליה השמים שמא את צריך לכלום, (תהלים יט, ב): ומעשה ידיו מגיד הרקיע, אמר ליה שמא את צריך לכלום, מזכיר והולך (תהלים יט, ג): יום ליום יביע אמר וגו', אמר ליה הקדוש ברוך הוא מה את בעי, אמר לו (תהלים יט, יג): שגיאות מי יבין, מן שגגתא דעבדית קמך. אמר לו הא שרי לך והא שביק לך. אמר ליה (תהלים יט, יג): מנסתרות נקני, מן טמירתא דעבדית קמך, אמר ליה הא שרי לך והא שביק לך. אמר ליה (תהלים יט, יד): גם מזדים חשך עבדך, אלו הזדונות, (תהלים יט, יד): ואל ימשלו בי אז איתם, אלו תוקפי עברות, (תהלים יט, יד): ונקיתי מפשע רב, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם את אלוה רב ואנא חובי רברבן, יאי לאל רב דשביק לחובין רברבין, הדא הוא דכתיב (תהלים כה, יא): למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא.