התורה והמצוה על דברים כד כ
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק כ"ד • פסוק כ' | >>
• א • ב • ה • ו • ז • ח • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֤י תַחְבֹּט֙ זֵֽיתְךָ֔ לֹ֥א תְפַאֵ֖ר אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כד כ:
קנ.
כי תחבוט וגו' לא תפאר אחריך . ז"ל רש"י ז"ל, "לא תטול תפארתו ממנו, מכאן שמניחין פאה לאילן. " אחריך " - זו שכחה". עכ"ל. והוא ע"פ הגמ' חולין קלא. ו" תפאר " הוא מלשון פאר והדר, שהזיתים הם פאר הזית; והזהיר שלא יקח כל תפארתו, רק ישאיר. ו" אחריך " שהוא מיותר, הוא דבר בפ"ע, ויורה על דבר שהוא אחריו וזה שכחה; שרק לאחריו הוא שכחה, ולא לפניו.
ו " תפאר " ו" אחריך " הם ב' דברים. " תפאר " הוא פאה, ובא עליו בלאו; ו" אחריך " לשכחה, ובא בעשה - לעני ולגר תעזוב . וכיון שהם שני דברים, היה צ"ל האתנחתא על " תפאר "! מזה נלמד, ש" לעני ולגר ", קאי גם על " לא תפאר ". והוא כמו שהיה כתוב "לא תפאר לעני ולגר וגו', אחריך לעני ולגר". ולזה האתנחתא על " אחריך ", כי " לעני ולגר " מוסב על שניהם. וזה דרש בספרי, "לא תפאר לעני כו'". דקשה ש" לעני ולגר " לא סמיך ל" לא תפאר "! אבל לפי מה שפירשנו ניחא.
ואונקלוס תרגם "לא תפלה בתרך", שהוא לשון חפוש, כמו "אין פולין לאור הנר". והוא כפי' הא"ע (=האבן עזרא) שלא יחפש בין הענפים. ו" תפאר " הוא מלשון פארות, כמו (יחזקאל יז) ותשלח פארות . ובהשקפה ראשונה יפרשו שלא כדברי חז"ל. אבל כשנבין דברי הספרי, שאמר ש"הראשונים היו חובטין זיתיהם ונוהגים בעין יפה" - שאינו מובן כונת הספרי. וכאשר נבאר, תמצא שכולם לדבר אחד נתכוונו.
וזה, כי בלשון הכתוב כאן, לקיטת הזיתים נקרא "חבטה", וכן גבי גדעון (שופטים ו) הוא חובט את זיתיו . ובלשון המשנה יכונה בשם "מסיקה". כי הראשונים היו מלקטים זיתיהם בחבטת מקלות על הזית, עד שהשיר זיתיו. ודרך החובט להתרחק קצת מן הזית, ועי"ז בקצה הזית שלצד הארץ, נשאר זיתים סביב, מחמת שהחבטה לא הגיע לשם. וגם בין הענפים, מקום שלא הגיע החבטה, נשאר מעט. והכל נשאר לקיום מצות פאה, שפאה א"ל (=אין לה) שעור למעלה (=מקסימילי) .
ובימי המשנה, שהיו מלקטים ע"י שהיו מנענעים את הזית בכח ובחוזק. וע"י שבעת הנדנוד ישמע קול, יקרא בשם "מסיקה", כמו משק גבים (ישעיה לג). והיה באפשרם ללקוט הכל, רק שבהכרח השאירו שעור פאה מצומצם. וז"ש הספרי, "הראשונים היו נוהגים בעין יפה". ובין לפי' חז"ל ובין לפי' אונקלוס והפשטנים, לשון " תפאר " היא על הפאה. וחידש הכתוב בכאן, הפאה ושכחה בזית; וממנו נלמד לשאר אילנות. שלא נזכר בפ' קדושים, רק " ופאת שדך ". ובשכחה נאמר " ושכחת עומר ".
<< · התורה והמצוה על דברים · כד · כ · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-24-20