התורה והמצוה על דברים כג כו


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כג כו:

קלג.

כי תבא בקמת רעך . השבלים שבא"י בעת הקציר, היו ראויים לאכילה ע"י מלילות היד. והתורה התירה את הפועל שימלול ויאכל; רק שיקטוף ביד, ולא שיקצור בכלי אף לאכילתו. וז"ש הכתוב " וחרמש לא תניף וגו' ". והאזהרה הזאת הוא בהבנה אחרת מאזהרת ואל כליך לא תתן . כי שם מובן מעצמו שלא יתן לתוך כליו, אבל כאן כיון שבפועל מדבר, שכל היום הוא מניף, איך יזהירו שלא יניף חרמש! אלא שהוא מוסב על מ"ש " וקטפת מלילות ", שפי' לצורך אכילתו; וע"ז הזהירו, שלא יניף חרמש לצורך אכילתו.

ועפ"ז יובן דרשת הספרי, והובא בגמ', " וחרמש , בשעה שאתה מניף חרמש", אשר א"ל (=אין לה) הבנה כלל ללמוד הזה. אבל לפ"ז יתיישב, שבאמת הי"ל לכתוב כאן "ולא תניף על קמת רעך חרמש". שע"פ רוב הוא מתחיל מהל"ת. וגם שהיה מקביל הלאו נגד מ"ש למעלה, שההפך מן " וקטפת " הוא " לא תניף ", ונגד " מלילות " הוא " קמה ", ונגד " בידך " הוא " חרמש " שהוא כלי. ואף שכתבנו לעיל, ששנה הכתוב להקדים " ואל כליך ", בשביל להסביר את הלאו. אבל כאן אף ששנה הסדר, א"ל הבנה מעצמו.

ולמה באמת שנה? מפני שבהכרח " וחרמש " מחובר ל" בידך ", להודיענו ש" וחרמש " הוא מקביל ל" בידך ". ומזה למדו בשפועל מיירי. שאם בכ"א ידבר, הי"ל הבנה מעצמו, ולא היה צריך לשנות את הלשון.



קיצור דרך: mlbim-dm-23-26